אני, רובוט (סרט)

אני, רובוט
I, Robot
מבוסס על	אני, רובוט
בימוי	אלכס פרויאס
הופק בידי	ג'ון דייוויס; טופר דאו; וויק גודפרי; לורנס מארק; ויל סמית'
תסריט	ג'ף וינטר, עקיבא גולדסמן
עריכה	ויליאם הוי
שחקנים ראשיים	ויל סמית'; ברידג'ט מוינאהן; ברוס גרינווד; ג'יימס קרומוול; שיה לה-באף
מוזיקה	מרקו בלטרמי
צילום	סיימון דוגן
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	Davis Entertainment, אוברברוק בידור
חברה מפיצה	פוקס המאה ה-20
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	16 ביולי 2004
משך הקרנה	115 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט מדע בדיוני, סרט בסוגת ספרות עלילה ספקולטיבית, סרט בלשים, נאו-נואר, סרט המבוסס על יצירה ספרותית, סרט פעולה, סרט דיסטופי, סייברפאנק
מקום התרחשות	שיקגו
תקופת התרחשות	2035
תקציב	120 מיליון דולר
הכנסות	ברחבי העולם: $347,234,916
הכנסות באתר מוג'ו	irobot
	movies.foxjapan.com/irobot/
	דף הסרט ב־IMDb

אני, רובוט (באנגלית: I, Robot) הוא סרט מדע בדיוני משנת 2004 העוסק בעולם שבו בני אדם ואנדרואידים חיים בדו-קיום. את הסרט ביים אלכס פרויאס, ומככבים בו ויל סמית' וברידג'ט מוינאהן בתפקידים הראשיים.

הסרט עצמו מושפע ממקבץ הסיפורים הקצרים של אייזק אסימוב, "אני, רובוט", אם כי לא מבוסס עליהם באופן ישיר. הוא מבוסס על התסריט "Hardwired" שכתב ג'ף וינטר, כמו גם על סיפור קצר משנת 1939. התסריט, תעלומת רצח בנוסח ספריה של אגאתה כריסטי, עוסק ברובוט בעל חישה ובינה מלאכותית שמואשם ברצח ממציאו. לאחר שנרכשו הזכויות לספרו של אסימוב, נוספו לתסריטו של וינטר שלושת חוקי הרובוטיקה שניסח אסימוב והיוו את הבסיס לכל ספרי סדרת הרובוטים שלו.

תקציר העלילה

בשיקגו של שנת 2035, הבלש דל ספונר נקרא לחקור מקרה של התאבדות-לכאורה של מדען רובוטיקה בשם אלפרד לנינג, ממציא "חוקי הרובוטיקה". ספונר, שחש חוסר אמון מוחלט באנדרואידים, מגלה כי אנדרואיד בשם סאני התחבא במשרדו של לנינג, וזה הופך להיות החשוד העיקרי ברצח המדען. לספונר עוזרת ד"ר סוזן קלווין, המתמחה בפסיכולוגיה של רובוטים. ד"ר קלווין אינה מאמינה שהאנדרואידים מסוגלים כלל לפגוע בבני אדם, וזאת בהתאם לחוקי הרובוטיקה. הרובוט סאני מצידו מפגין רגשות בעת חקירתו - התנהגות שאינה אופיינית לאנדרואידים.

במקביל להתקדמות החקירה, קבוצה של אנדרואידים ממודל חדש (שנקרא NS-5), מתחילה לפגוע בבני-אדם. במהרה, ספונר מגלה מי אשם במותו של המדען לנינג ובהתקפות הרובוטיות על בני האדם, ואילו הרובוט סאני מגלה את ייעודו.

שחקנים ראשיים

ויל סמית' - הבלש דל ספונר
ברידג'ט מוינאהן - ד"ר סוזן קלווין
ג'יימס קרומוול - ד"ר אלפרד לנינג
ברוס גרינווד - לורנס רוברטסון
צ'י מקברייד - לוטננט ג'ון ברגין
שיה לה-באף - פארבר

ניתוח

אסימוב ואלימות הרובוטים

האקספוזיציה המוצגת בסרט גררה ביקורות רבות מצד מעריצי ספריו של אסימוב. הסרט עצמו מציג אלימות רבה, הנגרמת בידי הרובוטים - דבר לו התנגד אסימוב נחרצות בספריו ונמנע מלהשתמש בתסביך פרנקנשטיין זה. ספריו של אסימוב התייחסו לרובוטים כאמצעי יעיל ולאינטראקציה השלווה שלהם עם בני האדם. לעיתים נדירות הרובוטים בספריו של אסימוב לא מצייתים לחוקי הרובוטיקה ואם כן, הם מיד מוצאים מכלל שימוש.

בסרט מוצג "חוק האפס" (Zeroth Law), תפיסה רעיונית שבה אסימוב השתמש בספרי סדרת הרובוטים המאוחרים. חוק זה הוא פרשנות קיצונית לחוק הראשון של הרובוטיקה ("על הרובוטים למנוע פגיעה בבני האדם"), והוא קובע כי על הרובוטים למנוע פגיעה מכלל האנושות, גם על חשבון הקרבת בני אדם בודדים למען שרידות הכלל.

סאני

סאני הוא רובוט מסוג NS-5. תנועותיו וקולו של סאני מבוססים על אלו של אלן טודיק. סאני תוכנת על ידי דוקטור אלפרד לנינג במטרה לשבור את החוק הראשון מבין שלושת חוקי הרובוטיקה.

סאני הצהיר כי יש לו "חלומות". הצהרה זו תואמת את אימרתו של ד"ר לנינג שיש "רוח במכונה", כלומר, בדומה לבני אדם, יתפתחו רובוטים באופן טבעי. בהינתן "חלומותיו" והידע שלו אודות הרגשות האנושיים, סאני הוא NS-5 ייחודי. סאני מסוגל לבטא את כל הרגשות האנושיים, וכן לחשוב, להגיב ולהשתמש באינסטינקטים שלו. בנוסף, טען לנינג: "יום אחד יהיו להם סודות, יום אחד יהיו להם חלומות". סאני יישם את טענתו של לנינג בכך ששיקר לבלש דל ספונר בטענה שלא הרג את לנינג, כדי לכסות על העובדה שלנינג עצמו ביקש מסאני להורגו.

השילדה של סאני חזקה יותר וכוחו גדול יותר מרובוטי NS-5 הממוצעים. בגולגולתו יש מוח פוזיטרוני. ד"ר קלווין חשפה כי בחזהו של סאני יש מוח פוזיטרוני נוסף, המתיר לו לעבור על חוקי הרובוטיקה, לשמור על סודות ואף לחלום.

דגם "אאודי RSQ" כפרסום לסרט "אני, רובוט"

דגם הקופה קונספט "אאודי RSQ" היה פרסום סמוי לסרט "אני, רובוט".

חברת "אאודי" בנתה אב טיפוס במיוחד לסרט, דגם שנע על כדורים במקום גלגלים ולכן ניתן לכוון אותו לכל הכיוונים^[1]

המחקר העיצובי של "אאודי לה-מאן קוואטרו" ("Audi Le Mans quattro" (אנ')) שימש כתבנית עיצוב, שתכונותיה שיחקו אחר כך תפקיד מרכזי בעיצוב הגוף של מכונית הספורט אאודי R8. זה נועד לתאר רכב מתקדם טכנולוגית בנוף העיר שיקגו משנת 2035^[2]^[3]