אל הדור הרביעי
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
אייזק אסימוב  |
| שפת המקור |
אנגלית אמריקאית |
| סוגה | מדע בדיוני |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
1959 |
| תאריך הופעה ראשונה | מגזין The Magazine of Fantasy and Science Fiction גיליון אפריל 1959 |
  | |
אל הדור הרביעי (באנגלית: Unto the Fourth Generation) הוא סיפור מדע בדיוני קצר מאת אייזק אסימוב. הסיפור הופיע לראשונה בגיליון אפריל 1959 של The Magazine of Fantasy and Science Fiction, ותורגם לעברית בשנת 1980 בספר אין איש פה, פרט..., ושוב בשנת 2010 בספר כתבי אייזק אסימוב כרך 2.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסיפור עוסק בסמואל מרטן, מנהל זוטר ומלא חששות בן 23 שנמצא בדרכו לפגישה עם לקוח פוטנציאלי. כאשר מרטן רואה טנדר עם הכיתוב "פ' ליוקוביץ ובניו, סוחר בדים בזיל הזול", הוא משנה במוחו את השם ללבקוביץ', ותוהה לעצמו מדוע. בכל פעם שהוא רואה גרסה של השם, הוא הופך ליותר ויותר מרוכז בו. הפגישה העסקית הולכת מדחי אל דחי, ולאחריה הוא משוטט ברחובות העיר ניו יורק, כשהוא עוקב אחרי שובל של ליפקוביץ', לפקוביצ'י ולבקוב. הוא מגיע לסנטרל פארק, ושם הוא מוצא איש זקן בבגדים מיושנים יושב על ספסל בפארק.
הזקן הוא פיניאס לבקוביץ'. פיניאס נימצא על ערש דווי. עשרות שנים קודם לכן ברוסיה הצארית, אשתו ובניו מתו, בתו לאה היגרה לאמריקה עם בעלה, והוא נשאר לבד. הוא התפלל למצוא את הצאצא של לאה, ותפילתו נענתה. פיניאס הוא סבא רבא רבא של מרטן; מרטן הוא בן של בת של בת של לאה, והוא הבן הראשון שנולד למשפחתה. מרטן מבקש את ברכתו של פיניאס, והוא מעניק לו אותה ומוסיף: "כעת אלך לנוח על משכבי בשלום עם אבותי, בני".
הזמן חוזר לאחור. מרטן כעת בדרכו לפגישה העסקית, והוא חופשי מדאגות, משום שהוא יודע בצורה כלשהי שהכל יהיה בסדר.
הרקע לסיפור
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-23 באוקטובר 1958 אסימוב אכל ארוחת צהריים עם עורך העיתון בזמנו רוברט פ' מילס, אשר העיר כי הוא ראה לאחרונה את השם לפקוביץ' מספר פעמים, כל פעם עם איות שונה, והוא שאל את אסימוב אם הוא יוכל לכתוב סיפור על זה.
כאשר הסיפור הופיע לראשונה העיתון, מרטן עבר את החוויה בלי להיות מושפע ממנה כלל. לאחר שהסיפור פורסם אסימוב אכל ארוחת ערב עם מליס. הוא שוחח עם ג'נט ג'פסון, אותה הוא פגש זה עתה, כאשר מליס שאל אותה מה דעתה על הסיפור. ג'נט אמרה שהסיפור פגום משם שמרטין לא מושפע מפגישתו עם פיניאס. אסימוב החליט שג'נט צודקת, וכאשר הוא כלל את הסיפור בספר "אין איש פה, פרט..." הוא שינה את הסוף כך שמרטין נשאר עם תחושה של נחת. אסימוב וג'נט שמרו על קשר וארבעה עשר שנים אחרי הארוחה הזו הם התחתנו.
אסימוב, יהודי בעצמו, ציין כי זהו הסיפור היהודי היחיד שהוא אי פעם כתב.
מקור השם לבקוביץ (וגרסאותיו הרבות) הוא משם הפולני Lewek, צורת הקטנה של Lew, כלומר אריה.