אמין ג'ומאייל
.jpg) | |||||
| ג'ומאייל, 1982 | |||||
| לידה |
22 בינואר 1942 (בן 82) בכפיא, לבנון הגדולה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
לבנון | ||||
| השכלה |
| ||||
| מפלגה |
הפלנגות הנוצריות | ||||
| בן או בת זוג |
ג'ויס ג'ומאייל | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
|
הסרט הגדול של מסדר הארז | |||||
  | |||||
אמין ג'ומאייל (בערבית: أمين الجميل; נולד ב-22 בינואר 1942) הוא מדינאי לבנוני נוצרי מרוני ונשיא לבנון בין השנים 1982–1988.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ומאייל נולד בביירות בשנת 1942, בנו של פייר ג'ומאייל, מייסד הפלנגות הנוצריות. למד משפטים ומנהל עסקים באוניברסיטת סנט ג'וזף. נשא לאשה את ג'ויס ג'ומאייל, החזיק בתפקיד פיקודי בפלנגות באזור הר המתן ממזרח לביירות.
ב-1972 נבחר לראשונה לפרלמנט, כנציג האזור הצפוני אל-מתן. במקביל לעיסוקו הפוליטי, ערך את העיתון בשפה הצרפתית "לה רוויי" ("ההתעוררות"). בהיותו אדם אמיד, נהג לנוע במסוק פרטי, ובמשך שנים הייתה לו מיליציה פרטית שכללה 700 לוחמים נוצרים.[1]
ב-1976 הצטרף ג'ומאייל, יחד עם אחיו הצעיר, בשיר, לפגישת אביו עם ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, על ספינת טילים של חיל הים מול העיר ג'וניה בלבנון, בה ביקשו מרבין סיוע צבאי.[2]
לאחר שאחיו, נשיא לבנון בשיר ג'ומאייל, נרצח בידי שליחיה של סוריה ב-14 בספטמבר 1982, נבחר אמין ג'ומאייל לנשיא לבנון ב-21 בספטמבר וכיהן בתפקיד זה כשש שנים. בתקופה זו היטלטל משטרו של אמין ג'ומאייל בין הסתמכות על המערב ובמיוחד ארצות הברית, לבין התערבות הולכת וגוברת של סוריה בענייניה הפנימיים של לבנון.
בתחילת כהונתו נטה אמין ג'ומאייל למערב, וב-17 במאי 1983, אף נחתם הסכם ישראל-לבנון 1983, שהיו בו אזכורים לא מעטים להסדרת יחסים בין המדינות ובמסגרתו אף נפתחה נציגות דיפלומטית ישראלית בביירות. למרות חתימת ההסכם סירב אמין כנשיא לאשרר את ההסכם והשהה את חתימתו עליו.
באותה תקופה הסתמך אמין ג'ומאייל רבות על ארצות הברית, אך שורת מתקפות הביאה לעזיבת הכוחות האמריקנים את ביירות ובכך לדחיקתו של ג'ומאייל לזרועותיה של סוריה. כתוצאה, בוטל ההסכם עם ישראל בחודש מרץ 1984. הנציגות הישראלית המשיכה לפעול עוד מספר חודשים אך הכתובת על העמקת המעורבות של סוריה בלבנון הלכה והתחוורה לעיני כל.
במהלך כהונתו ניסה ג'ומאייל לפעול לפיוס בלבנון אך נאלץ להיענות יותר ויותר לתכתיבים סורים. כך, מינה אמין את רשיד כראמי לראש ממשלה בלחץ הסורים. סוריה שבה והכניסה את כוחותיה לביירות, לראשונה מאז גירוש כוחות אש"ף והסורים בספטמבר 1982. בתחילה נכנס כוח קטן בלבד אך בפברואר 1987 נכנסו כ-7,500 חיילים סורים למערב ביירות.
במקביל שותקה פעילות הממשלה שכן מאז 1986 ועד להירצחו ב-1 ביוני 1987, החרים רשיד כראמי את הנשיא אמין ג'ומאייל, ובעקבותיו עשו כן כל השרים המוסלמים בממשלה.
לקראת סיום כהונתו של ג'ומאייל ב-1988, עמדה לבנון לפני מצב חדש בתולדותיה מבחינה חוקתית, שכן לא נבחר במקומו נשיא חדש. על פי החוקה הלבנונית, במצב שכזה ממלא ראש הממשלה את תפקיד הנשיא. אמין רצה למנוע מצב שסלים אל-חוס, מי שמונה לראש ממשלה לאחר רצח כראמי, ייהפך לנשיא, ולכן מינה את מפקד צבא לבנון מישל עאון לראש ממשלה, בהתעלמו מהמסורת לפיה ראש הממשלה הלבנוני הוא תמיד מוסלמי. זמן קצר לאחר מכן, מיד בתום תקופת נשיאותו, עזב אמין את לבנון לפריז.
לאחר רצח יצחק רבין, סר ג'ומאייל לשגרירות ישראל בפריז כדי לחתום בספר התנחומים על הרצח, ומאז נאסרה עליו חזרתו למולדתו לבנון. בשנת 2000 שב למולדתו, ומאז הוא אחד המנהיגים הבולטים של המחנה הנוצרי בלבנון.
בנו, פייר אמין ג'ומאייל, שימש כשר התעשייה של לבנון, עד רציחתו ב-21 בנובמבר 2006.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שמעון שיפר, כדור של"ג : סודות מלחמת לבנון, עמ' 131.
- ^ שמעון שיפר, כדור של"ג : סודות מלחמת לבנון, עמ' 22.
| נשיאי לבנון | ||
|---|---|---|
| לבנון הגדולה (מנדט צרפתי) | שארל דבאס • אנטואן פריבאט-אובארד • חביב פאשא אלסעד • אמיל אדה • פייר ג'ורג' ארלאבוס • אלפרד ג'ורג' א-נקאש • איוב ת'אבת • פייטרו טראד • בשארה אל-ח'ורי • אמיל אדה | 
|
| לבנון (העצמאית) | בשארה אל-ח'ורי • פואד שהאב • כמיל שמעון • פואד שהאב • שארל חילו • סולימאן פרנג'יה • אליאס סרכיס • בשיר ג'ומאייל • אמין ג'ומאייל • רנה מעווד • אליאס הראווי • אמיל לחוד • מישאל סולימאן • תמאם סלאם (בפועל) • מישל עאון | |
| הקודם: בשיר ג'ומאייל |
נשיא לבנון 23 בספטמבר 1982 - 22 בספטמבר 1988 |
הבא: רנה מעווד |
