ויליאם חאווי
 | |
| לידה |
5 בספטמבר 1908 ניו יורק, ניו יורק שבארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
13 ביולי 1976 (בגיל 67) תל א-זעתר |
| שם מלא | ויליאם אמין חאווי |
| מדינה |
 ארצות הברית לבנון |
| מפלגה | הכתאיב |
| דת | מרוני |
ויליאם אמין חאווי (בערבית: وليم أمين حاوي; 5 בספטמבר 1908 – 13 ביולי 1976) היה פוליטיקאי ואיש מיליציה לבנוני נוצרי. ראש מועצת הביטחון של מפלגת הכתאיב, מפלגת הימין הנוצרית הלבנונית, הידועה יותר בשם "הפלנגות".
חאווי הצטרף ללשכה הפוליטית של המפלגה ב-1952, וייסד את המיליציה החדשה של המפלגה ב-1961. נהרג מירי צלף פלסטיני בעת כיבוש מחנה הפליטים תל א-זעתר (חודש לפני טבח תל א-זעתר).
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]משפחתו של ויליאם חאווי הגיעה מהכפר שויר בצפון נפת אל-מתן (אנ') במחוז הר הלבנון שבמרכז-מערב לבנון. אביו של ויליאם, אמין חאווי, היגר לארצות הברית בהיותו בגיל עשרים. בנו השני, ויליאם, נולד בניו יורק בשנת 1908. לפני שהמשפחה הספיקה להתאקלם בארץ החדשה, חזר אמין חאווי למולדתו בתחילת 1910, עם אשתו ושלושת ילדיו.
ויליאם חאווי הצעיר גילה תשוקה לספורט. הוא שיחק כדורגל וטניס ואהב לשחות ולגלוש סקי. פעילותו הספורטיבית הגיעה לשיאה בהשתתפותו ביצירת 'מועדון אל סלאם' באשרפייה. במסגרת עיסוקו בספורט פגש חאווי את פייר ג'ומייל שהזמין אותו ב-1937 להצטרף לארגון הפלנגות הלבנוני.
בשנת 1947 נישא ויליאם חאווי למרסל אניס ג'ובריל. הם גרו ברובע ביידון באשרפייה ונולדה להם בת יחידה. חאווי היה נוצרי יווני-אורתודוקסי לבנוני.
חאווי החזיק מפעל מפורסם למראות, שייצא את מוצריו לארצות ערב. במלחמה הפלסטינית-לבנונית בשנת 1970, נפל אזור ג'יסר אל-בשה שבו שכן אז המפעל של חאווי, תחת שליטתם של הפלסטינים המתגוררים במחנות הפליטים של ג'יסר אל-בשה ותל אל-זעתר והמפעל שלו הפך יעד להרס כנקמה בבעליו: ויליאם חאווי, מנהיג המפלגות הלבנוניות המתנגדות להתערבות הפלסטינית בענייני לבנון. הפלסטינים פרצו למפעל, השחיתו זכוכיות ומכונות בטרם פוצצו את המתקן כולו.
פעילות פוליטית וצבאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויליאם חאווי נענה להזמנתו של פייר ג'ומייל והצטרף לארגון הפלנגות בשנת 1937, גם כאשר פעל בחשאי ובאופן בלתי חוקי בעקבות צו המורה על פירוקו ב-18 בנובמבר 1938. הוא היה מעורב בכמה תחומים: ביסוס סמכות המפלגה ויצירה ופיתוח ה-KRF, 'כוחות הרגולציה' של הפלנגות, כוח חצי-צבאי ששירת את המפלגה הנוצרית והיה הראשון והגדול מסוגו בלבנון.
עם השנים התרחבו והתגוונו תחומי האחריות של חאווי, הוא מונה לראש המחוזות השני והרביעי, נשיא לשכת הגיוס ב-1942, ראש 'המחלקה לביטחון, ספורט וגיוס' ב-29 במאי 1952, וחבר הלשכה המדינית ב-12 ביולי 1952. ב-16 ביוני 1958, הוא היה אחראי על ארגון והובלת הפעילים במהלך האירועים בלבנון והפך למנהיג הכוחות ב-6 בפברואר 1961. ב-1963 הוקמה יחידת "הקומנדו הראשונה" ואחריה יחידת "הקומנדו השנייה". בראשית שנות ה-70 הלך הארגון הצבאי והתמסד והאווי שכונה אז 'שף ויליאם', פיקח על הקמת מחנות לארגון ופיתוח תוכניות ההכשרה הצבאית שלו.
כאשר הצרפתים עצרו את פייר ג'ומייל, בנובמבר 1943, ג'וזף שאדר (אנ') נטל את ההנהגה הפוליטית של הכתאיב, בעוד ויליאם חאווי מופקד על המאמץ הביטחוני. במסגרת אחריותו זה, הכין וארגן את השביתות וההפגנות. הוא קיים פגישות חשאיות עם מפלגת הנג'אדה ("המצילים") (אנ') במפעל המראות שבבעלותו בכיכר דבאס. כשהצרפתים גילו את דבר הפגישות, הם פשטו על המפעל מספר פעמים וחאווי הפך למבוקש נמלט, כשהוא מסתתר אצל חבריו ושכניו.
בשנת 1952 התמודד מטעם הפלנגות הלבנוניות למועצת עיריית ביירות באזור אשרפייה-רמיל על המושב הנוצרי האורתודוקסי המזרחי וזכה במספר הקולות הגדול ביותר. ב-1957 הוא התמודד באופן עצמאי לבחירות לפרלמנט מול ע'סאן תווייני ונאסים מג'דלאני אך לא זכה. למרות הפסדה, ראתה מפלגת הפלנגות בתוצאות בחירות אלו אישור לכוחה המתחזק ברחובות.
בסוף שנות ה-50 עמדו מדינות האזור תחת ההשפעה הגדלה והולכת של נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר. מפלגת הפלנגות התנגדה נחרצות לתנועה הפרו-נאצריסטית שקראה לשביתות וארגנה מהומות, וחאווי הופקד על כוחות שנועדו למגר את הפרו-נאצריסטים מאזורי השליטה של הפלנגות.
בשנות ה-70 של המאה ה-20 מצב המתיחות בין הנוצרים והפלסטינים בלבנון הלך והתדרדר. הפלסטינים ניסו והצליחו לחדור לאזורים שנחשבו עד אז כאזורים נוצריים ופגעו לעיתים בזכויות הנוצרים וברכושם.
בישיבת המפלגה ב-31 במרץ 1970, הקימה 'הלשכה המדינית' של הפלנגות מועצה עליונה שתפקח על ארגון עבודת המפלגה הנוגעת לביטחון המפלגה והמדינה. חאווי התמנה על הפן הביטחוני, התחמשות ואימונים, כשבמקביל ההנהגה הפוליטית פנתה לדיאלוג וכינון שלום עם יתר המפלגות במדינה ההולך ומשוסעת.
בעקבות אובדן המשילות של הממשלה המרכזית, נוצר צורך בהגנה עצמית פעילה, וחאווי שהיה מופקד על התחום מטעם הפלנגות ונוכח לדעת על מחסור בחימוש וחוסר תיאום בין הפלנגות השונות המזוהות עם המפלגה, הוביל ליצירת "חדר מבצעים מאוחד" שהיה הגרעין הראשון של "הכוחות הלבנוניים".
הוא הקים מין "משטרה צבאית" שתהיה אחראית למנוע אי-סדר ותחסל את התוהו ובוהו ששררו באזורי השליטה של הנוצרים. וכן עסקה בפעילות שיטור, אבטחת הכבישים והכוונת התנועה הנוצרית לדרכים המאובטחות. אחד האירועים החמורים שהתרחשו בתקופת פיקודו היה הטבח הידוע לשמצה בכינוי "השבת השחורה" כשפעולת נקמה 'מוסכמת' של הפלנגות ב-6 בדצמבר 1975, יצאה משליטה וחמושים פלנגיסטים לא ממושמעים טבחו במאות אזרחים פלסטינים ודרוזים. נמסר כי חאווי היה נתון לאיומים והשפלות פנים-מפלגתיות כשניסה להציל כמה שיותר חפים מפשע במהלך אירועי השבת.
כאשר ניסו הפלסטינים לבודד את ביירות ולהשתלט עליה, פיקד חאווי על כיבוש מחנות הפליטים. הוא נהרג מירי צלף פלסטיני בתל אל-זעתר, יומיים אחרי שהפלנגות הצהירו על נפילת המעוז האחרון במחנה הפליטים ועל כך שראש המועצה הצבאית של הפלנגות פיקח על מבצע זה.
ב-13 ביולי 1976 נהרג ויליאם חאווי בעודו סוקר את כוחותיו בחזית, בטרם הספיק לחגוג את ניצחונו.
בעקבות מותו מונה בשיר ג'ומייל למחליפו כנשיא המועצה הצבאית של הפלנגות וכראש הפיקוד המאוחד של הכוחות הלבנוניים, קואליציה של המיליציות הנוצריות (שנוצרה וארגנה על ידי חאווי), המפלגה הליברלית הלאומית, שומרי הארזים וכוחות נוספים.
