אלעזר מגרמייזא

רבי אלעזר מגרמיזא

לידה	1160 בערך ד'תתק"ך בערך מיינץ, ארכיבישופות מיינץ
פטירה	1230 בערך ד'תתק"ץ בערך וורמס
כינוי	הרקח הגדול
מדינה	גרמניה
תקופת הפעילות	?–1238
השתייכות	חסידי אשכנז, רבני אשכנז, רבני גרמניה, ראשונים, בעלי התוספות
תחומי עיסוק	תנ"ך, תלמוד, הלכה, מוסר, תשובה, תפילה, קבלה.
רבותיו	אביו ר' יהודה בר קלונימוס ממגנצא, רב משה הכהן ממגנצא, ר' יהודה החסיד, ר' יהודה בן קלונימוס משפיירא, ר' אליעזר ממיץ
תלמידיו	רבי יצחק בן משה מווינה (ה"אור זרוע")
חיבוריו	"ספר הרוקח", פירוש לתורה ולמגילת אסתר, "קריית ספר" על חמש מגילות, "יין הרוקח" (גימטריות וקבלה על מגילות שיר השירים ורות), פירוש על ההפטרות, "שערי בינה", פירוש למסכת שקלים, פירוש תוספות לחלק ממסכתות התלמוד הבבלי, פירוש על התוספות ברמזים וגימטריאות, "מעשה רוקח", "ספר החכמה", "סידור הרוקח", פירוש על התפילות ברמזים וגימטריות, חיבור על טעמי התפילה וסודיה, "חכמת הנפש", "ספר הנפש", "ספר הכפרות או מורה חטאים", "אדרת השם", "ספר השערים"/"שערי תורה", "ספר החיים" "ספר המלבוש", "שער הסוד והיחוד והאמונה", פירוש לספר יצירה, "סודי רזיא", "ספר השם", "ספר המלבוש", "שער קומה"/"שיעור קומה ופרקי דר' ישמעאל", "סוד הזווג", "ספר הכבוד", "ספר הנעלם", "ספר המלאכים", "ספר הקולות", פירוש על הגדה של פסח, פירוש על ספר יחזקאל, דרשה לפסח
אב	יהודה בן קלונימוס ממגנצא

רבי אלעזר מגרמייזא (גם "גרמיזה", וגם "ורמייזא"; הכוונה לעיר וורמס) (ד'תתק"ך, 1160 – ד'תתק"ץ, 1230 בערך) היה מקובל ופוסק, מגדולי רבניהם של חסידי אשכנז ותלמידו של רבי יהודה החסיד. בעל ספר הרוקח (רקח בגימטריה - אלעזר), מבעלי התוספות ובעל כתבים קבליים רבים, שמרביתם נותרו בכתבי יד. היה רב ודיין בוורמס. קבע והשפיע על מנהגים שנוהגים עד ימינו בקרב יהדות אשכנז.

רבי אלעזר מגרמייזא כונה "הרוקח" על שם ספרו, וכן כונה בטעות "רבי אֱלִיעֶזֶר מגרמיזא". כינוי זה דבק בו, למרות הבירור המדעי של שמו. בעקבות טעות זו, נוספה טעות על טעות, והוא זוהה גם עם השם אליעזר הגדול.

קורות חייו

רבי אלעזר נולד בערך בשנת ד'תתקכ"ה במגנצא, לאביו ורבו רבי יהודה בן קלונימוס ממגנצא (המכונה הריב"ק), מגדולי החכמים בדורו. נדד בין מרכזי התורה שבגרמניה וצפון צרפת. למד תורה מאביו, ותורת הקבלה מבן משפחתו, רבי יהודה החסיד. נשא לאשה את נכדת ריב"ן (בת בתו). העמיד תלמידים רבים, שהמפורסם שבהם הוא רבי יצחק בן משה מווינה, מחבר ספר אור זרוע. היה חתום על תקנות קהילות שו"ם (שפיירא, וורמייזא ומגנצא). לגבי תאריך פטירתו נחלקו הרבה: 1232, 1234, ד'תתקצ"ח (1238) ויש המאחרים את פטירתו לאחר שנת ה'ב' (1242). מקום קבורתו בוורמס.

סבל סבל רב בפרעות, שבעקבותיהן עבר ממגנצא לוורמס ושם נעשה לרב. בליל כ"ב בכסלו ד'תתקנ"ז (14 בנובמבר 1196), בזמן שעסק - על פי תיאורו האירוני במקצת - בפסוק "וישב יעקב לבטח", פרצו שני רוצחים לביתו, פצעו אותו ואת בנו פצעים קשים ורצחו את אשתו דולצא, את בתו הגדולה בלט בת ה-13 ואת בתו הקטנה חנה בת השש. בזכרונותיו מתאר רבי אלעזר כיצד הרגו לעיניו את בני משפחתו:

... ובתי בלט הגדולה בקעו ראשה, ובתי חנה בקעו בראשה ומתו... ומיד עמדה (אשתי) החסידה ויצאה... וצעקה שהרגו אותנו. ויצאו המתועבים והכוה בראשה עד הגרגרת ובכתף, ומן הכתף עד החגורה וברוחב כל הגב ובפנים, ונפלה הצדקת מתה. ואני סגרתי הפתח וצעקנו עד שבא לנו עזר ממרום

”נשארתי בחוסר כל ובעוני גדול וביסורים גדולים”, הוא מעיד על עצמו.

אף על פי כן בסוף הקינה הוא מצדיק עליו את הדין:

"אוי לי על אשתי, אוי לי על בנותיי,
אקונן קינה, כמה השיגוני עוונותיי"

וכן כתב:

"נאמן עליי הדיין אשר דנני
בחטאתי ובפשעי הכניעני
לך אברך בכל מידה שיר אחווה
לך אכרע ואשתחווה"

לפי חוקרים ייתכן שחלק זה של הקינה נוסף מאוחר יותר, או שהועתק עם שגיאה, מכיוון שהוא מקונן על בניו שמתו, אף על פי שבתחילת הקינה מעיד שאשתו טיפלה בבן יחיד, ושבן זה שרד יחד איתו (והוא מתפלל לשלומו) לאחר שבוע נתפס הרוצח - אחד התוקפים, הועמד לדין, והוצא להורג. בעקבות הפרעות החליט לחבר את ספרו "רקח", וללמד תורה לתלמידים דרך הכתב, כיוון שהדרך הרגילה ללימוד פנים אל פנים לא הייתה בת יישום בזמנו^{[דרוש מקור]}.

רבי אלעזר, שלא כמו רבי יהודה החסיד, לא הקפיד לכתוב את חיבוריו בעילום שם, אך צירף תמיד לשמו את הכינוי "הקטן", והיה הראשון שעשה כן.

רבי דוד גנז קבע את פטירת רבי אלעזר לשנת ד'תתקצ"ח (1238), ובעקבותיו הלכו רבים מהחוקרים ומכותבי סדר הדורות. אולם, אפרים אלימלך אורבך הראה כי יש להקדים את פטירתו בכמה שנים, משום שבספר "ערוגת הבשם" לרבי אברהם בן עזריאל, שנכתב בערך בד'תתקצ"ד (1234), וכן באגרת הרמב"ן "טרם אענה אני שוגג", שנכתבה בערך בשנת ד'תתקצ"ב, מוזכר רבי אלעזר בציון 'ז"ל'. מאידך גיסא, בשנת ד'תתקפ"ד חתם רבי אלעזר על תקנות שו"ם במגנצא, כך שיש לקבוע את פטירתו בין השנים הללו. הוא נקבר בוורמייזא, בבית הקברות העתיק.

ספר הרוקח

ספרו העיקרי הוא 'ספר רוקח', שביסודו הוא ספר הלכתי הכולל פסקי הלכות ומנהגים וטעמיהם על פי מסורתם של בעלי התוספות. ספר זה מכיל פלפולים בצירוף מסקנות הלכתיות בתמציתיות, ויש בו קטעי מוסר וגימטריאות רבות.

רבי אלעזר הטעים את שנאמר בפרקי אבות ש"אינך יודע מתן שכרן של מצוות", משום שהתשלום הוא לפי היצר. מצווה שקשה לעשותה מתגמלת יותר "ממאה מצוות שאין יצרו מתקיפו". על כן בעתיד לבוא אין גמול שכר על המצוות, שכן יצר הרע לא יפעל אז.

ב"ספר רוקח" מופיע שוב ושוב המוטיב של קידוש השם, והקל וחומר הנגזר ממנו: אם אדם יודע שהיה עליו לוותר על חייו למען אמונתו, כלום אין הוא יכול להתאפק בעבירות קלות?

ספר הלכה נוסף של רבי אלעזר הוא "ל״ו שערים" בדיני שחיטה וטרפות (עוד על ייחוסו של הספר ראו בהערה).

עבודת ה' בשמחה

יש בכתביו של רבי אלעזר מימרות שבהן הוא מהלל את עבודת השם בשמחה, (הדבר מופיע כבר בתורה ומובא בכתבי הארי הדרשה לפסוק "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב") האידיאל שלו הוא אהבה מוחלטת לאלוהים, שנותנת אושר עוד בעולם הזה: ”ומחשב כל העת איך אעשה רצון הקב"ה ושעשועי ילדיו וטיולי אשתו כאין נגד אהבת בוראו ויותר מבחור שעברו ימים רבים שלא בא אל אישה ומתאווה אליה וליבו בוער לבוא עליה, ומרוב אהבתו ותאוותו כשבא עליה וזרעו יורה כחץ - נהנה מאוד. כל זה כאין נגד עשיית רצון הבורא”.

תורת התשובה

בכתבי התשובה שלו הוא מתייחס רבות לחטאי תאוות אישה, ומונה בעקבות ספר חסידים בין סוגי התשובה את "תשובת הבאה", כלומר סוג תשובה שבו אדם מביא עצמו לזירת החטא ולנסיבותיו, אך הפעם מצליח מתאפק. מנגד, הוא מונה גם סוגי תשובה אחרים ואף הפוכים, של התרחקות מנסיבות החטא ושל סיגופים חמורים, עד "צער קשה כמיתה" כהענשה עצמית על עבירה שדינה בתורה מוות (למשל ישיבה בינות לדבורים ונמלים או טבילה בשלג בחורף).

במיוחד התפרסמה "תשובת המשקל", שהוא מציע, כלומר אומדן של צער השקול להנאה שהופקה מהחטא, וסיגופים אם תפיק את הצער הזה.

לפי אחת הפרשנויות, שיוסף דן הוא מייצגה הבולט, "תשובת הבאה" היא המעולה ביותר במשנתם של חסידי אשכנז, אולם היא חרב פיפיות ועלולה לגרום לעושה אותה לשוב וליפול בחטא. לכן היא נועדה רק ליחידי סגולה.

הגותו הקבלית

רבי אלעזר חיבר חיבורים רבים בתורת הסוד. חלקם נותר בכתב יד, ורבים מהם נדפסו. תורת הסוד שלו מאופיינת בשילוב רב של גימטריאות. ספרים אלו מיוחסים לו, ואין אחד מהם שידוע עליו ללא ספק שהוא אכן מחברו. רבי צבי אלימלך מדינוב בספרו בני יששכר על חודש כסליו מרבה להדגיש שכל דברי הרוקח נאמרו מפי אליהו הנביא.

מנהגים והלכות

מספר תקנות והנהגות נתפרסמו בשמו, ונוהגות כיום בחלק מקהילות ישראל:

• תקנת "שלש פסיעות לאחור" בזמן אמירת "ה' שפתי תפתח" לפני תפילת העמידה (ה'שמונה עשרה') - לשם הכנה וכוונה לתפילה.
• עניית "ברוך הוא וברוך שמו" במקום "אמן" - לאחר הזימון לפני ברכת המזון.
• המנהג לאמר: "עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה" בשעת בדיקת הציצית לפני לבישת הטלית.
• תפילות חלופיות לקדיש ו'ברכו' - במקרה שהמתפלל לא שמע אותם בציבור.
• אי-אמירת תחנון בכל חודש ניסן.
• המקור המוקדם ביותר לאיסור קטניות בפסח נמצא בדרשה שלו לפסח, בה הוא מוזכר כבר כמנהג הרווח במקומו.

חיבורים נוספים

להלן חיבורים נוספים המיוחסים אל הרוקח, המלוקטים מדבריו, או הכוללים חלק ניכר מדבריו:

• תוספות לחלק ממסכתות התלמוד הבבלי.
• פירוש על תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים.
• פירוש רבינו אלעזר מגרמייזא (באתר ספרים עברים) על התורה ומגילת אסתר. ליקוט דברים מתוך ספרו הרקח, בידי יצחק אריה הלוי גד, לונדון ה'תרי"ט.
• פירוש על חומש נדפס מכתב יד על ידי קלוגמן עם הערות מהרב חיים קנייבסקי
• קריית ספר על חמש מגילות (באתר ספרים עברים). מיוחס לרוקח. חובר בידי רבי בן ציון מקומרנה
• יין הרוקח (באתר ספרים עברים) - ביאורים בדרך גימטריאות וקבלה לשיר השירים ומגילת רות.
• יורה חטאים (באתר ספרים עברים) - מיוחס לרוקח אף על פי שהודפס בדורות האחרונים בלבד. כולל את צוואת רבי יהודה החסיד וכן דברי נוטריקון וחיבוט קבר. נקרא גם ספר הכפרות או מורה חטאים - סדר התשובה והוידויים כפי שלמד מרבותיו והוא כמו דרכי התשובה שהביא בספרו ה"רקח".
• מעשה רוקח (באתר ספרים עברים) - ספר הלכה ששמו ניתן לו על ידי הרב אפרים זלמן מרגליות שמצא את כתב היד. אין להחליפו עם ספר מעשה רוקח של רבי אלעזר רוקח מאמשטרדם, מצאצאיו.
• ספר החכמה - כולל ס"ה שערים ובו על דרכי הלמוד.
• שערי בינה (רישום באוצר הספרים היהודים)- נמצא תחילה בגניזה בדמשק, ולאחר מכן בגניזת קהיר והוכח כחיבור של הרוקח בידי להמן, שאישש את טענת החיד"א. הספר מביא בפסוקי המקרא רמזים לרבים ממדרשי חז"ל בדרך גימטריאות ונוטריקון.
• פירוש על ההפטרות (באתר ספרים עברים) - בעריכת נתנאל דוד זיסבערג, מתורגם מגרמנית 1875.
• פירוש על התפילה (שני חלקים, באתר ספרים עברים) - מלוקט וערוך בידי משה ויהודה הירשלר ובהוצאת מכון הרשלר. בייחוד מתוך קונטרס 'על טעמי התפילה וסודיה', שבו הסביר הרוקח את מניין התיבות (כלומר מספר המילים) והאותיות של כל התפילות וסוד כל הברכות.
• חוברות כתבי יד המיוחסים לרוקח, וליקוטים, ערוכים בידי הרב חיים קנייבסקי, יצאו לאור בניו יורק:
  • פירוש על מזמור "תהילה לדוד" בדרך הקבלה.
  • פירוש למסכת שקלים.
  • פירוש על התוספות ברמזים וגימטריאות.
  • פירוש על התפילות ברמזים וגימטריות
  • פירוש על הפיוט "האוחז ביד" מתפילות הימים הנוראים
• סידורי תפילה שונים - ובהם פירושים והגהות לפי פירושיו של הרוקח לתפילה שנמצאו בחיבוריו האחרים:
  • סידור ר' הירץ ש"ץ - הוצאה מחודשת, קלוגמן, ניו יורק, ה'תשס"ה (2005)
  • סידור רבנו שלמה - מיוחס לרבנו שלמה ב"ר שמשון מגרמייזא. דפוס חמד, ירושלים, ה'תשל"ב.
• יראת אל - מיוחס לרוקח, אך יש הקוראים לו איגרת הרמב"ן. על מזמור אלוהים יחננו ושבעת קני המנורה וספירת העומר. רבי חיים מיכל בספרו אור החיים עמוד 233 כתב שנמצא בספריית רבי דוד אופנהיים. הודפס עם הספר דרוש המלבוש המיוחס לרבי ישראל סרוג בהגהת הרבי מקומרנה - הרב שלום סאפרין, בהוצאה עצמית, ירושלים, ה'תשס"ה.
• חכמת הנפש - מיוחס "לרבי אליעזר הרוקח", בעריכת הבני יששכר (הרבי מדינוב) מהות הנשמה, פתרון חלומות וחיי העולם הבא.
• ספר הנפש - על מעלת הנפש, מקורה ופעולתה.
• דרשה לפסח. המהדיר שמחה עמנואל, הוצאת מקיצי נרדמים, ירושלים, תשס"ו
• ספר השערים או שערי תורה - ע"ג שערים כמניין "חכמה" ומעל 300 דפים של גמטריאות ודרשות.
• ספר החיים - השם ואחדותו, הנשמה ומעלותיה, וענייני החיים שחילקם לשלושה: חיי האדם, חיי הבהמה וחיי האילן, ומסביר ההבדל ביניהם.
• ספר המלבוש - הדרכים במאגיה להשגת גילויים רוחניים. מודפס בתחילת ספר רזיאל המלאך. רבים מפקפקים בקשר בין ספר זה לרוקח.
• שער הסוד והיחוד והאמונה(הקישור אינו פעיל) (או שערי הסוד היחוד והאמונה, כפי שמופיע ברשימת הספרים בספריית אוניברסיטת בן-גוריון). נדפס בתוך טמירין, ירושלים, ה'תשל"ב כרך א, עמ' קמא-קנו.
• פירוש הר"א מגרמיזא על ספר יצירה
• "סודי רזיא" - על ענייני קבלה בכלל ומעשה מרכבה בפרט. מחולק להלכות: הלכות המלאכים, הלכות כסא הכבוד, הלכות הדבור, הלכות הנבואה והלכות האמונה. ממנו נלקח ספר "רזיאל המלאך" ("רזיאל" נוטריקון "רזי אלעזר"). יחד עם ספר זה הודפסו הקונטרסים הבאים:
  • ספר השם - פירוש שמות האל, סודות בענייני השם של כ״ב ושארי השמות, ספר גדול.
  • אדרת השם - מוסר ומדות טובות
  • שער קומה או שיעור קומה ופרקי דר' ישמעאל - ענייני קבלה (ספר זה מיוחס גם לרבי ישראל סרוג).
  • ספר הנעלם.
  • ספר המלאכים.
  • ספר הקולות.

בהקדמתו לספר השם, הוא מתאר טקס הכנה שיש לבצע לפני לימוד שמות ה':

"בטרם ילמד הרב את תלמידו ירחצו במים ויטבלו בארבעים סאה, וילבשו בגדים לבנים ויתענו יום שילמדהו, ויעמדו במים עד קרסוליו... ואחר כך ילכו להם אצל מים או בבית הכנסת או בבית המדרש... ויאמר הרב: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו... והביננו לידע שמו הגדול והנורא ברוך אתה ה' מגלה מסתריו לישראל"

• פיוטים: חבר כמה וכמה פיוטים, כולל מערבית "אמונת אומן לעם זו רם זכרת", הנאמר בנוסח אשכנז המערבי בליל אחרון של פסח. הוא גם חיבר מערבית "אשרי העם יודעי תרועה לפתותו", שהתקבל במנהג ווירמייזא לליל ראש השנה.

בין שיטותיו הקבליות - מניית מספרן של מילים ואותיות מסוימות בכתבי הקודש (על כך כותב יוסף דן: "אין ספק שהמקרא כולו - על מניין אותיותיו - היה זכור להם לפרטי פרטיו") ושימוש בצופן אתב"ש.

רעיונו המרכזי בתורת הסוד הוא קיומו של "כבוד", גורם אמצעי המואצל מאלוהים ואינו נברא, ושלו ניתן לייחס את ההגשמה במקרא. רעיון זה, שמקורו בכתבי רס"ג, כבר פותח ושוכלל במשנת רבו, רבי יהודה החסיד, ואילו רבי אלעזר דווקא מאופק וזהיר לגביו, ואולי לא חפץ שייעשה שימוש בתורתו בידי מאמיני הגשמת האלוהים.^{[דרוש מקור]}

מצאצאיו

בין צאצאיו נמנה רבי אלעזר רוקח, מחבר הספר "מעשה רוקח", ראש משפחת רוקח המורחבת.

כמו כן הרב אפרים זלמן מרגליות חוקר הגנאלוגיה וכתבי היד, היה אף הוא מצאצאי הרוקח, וקרובו של "המעשה רוקח" שחי דור אחד לפניו. הרב מרגליות שימש כ"עוגן" ברשימות היוחסין, ומשום כך, רבות ממשפחות הרבנים המיוחסות של מרכז ומזרח אירופה מכריזות על עצמן כצאצאיו של הרוקח.

לקריאה נוספת

• ישראל קאמעלהאר, רבינו אלעזר מגרמיזא ה"רקח", רישא תר"ץ
• אביגדור אפטוביצר, מבוא לספר ראבי"ה, ירושלם תרצ"ח, עמ' 316–318.
• האנציקלופדיה העברית, כרך ג, ירושלים - תל אביב תשי"ג, עמ' 722–724
• יוסף דן, חסידות אשכנז בתולדות המחשבה היהודית, בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה
• אפרים אלימלך אורבך, בעלי התוספות, מוסד ביאליק, ירושלים תשל"ו, עמ' 388–411.

קישורים חיצוניים

• רבי אלעזר מגרמייזא באתר דעת
• יוסף יצחק ליפשיץ, חסיד ואשתו, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, פורסם במקור במגזין סגולה, ספטמבר 2011
• שיר השירים עם פירוש הרוקח ורמב"ן
• ספר הרוקח, קרימונה שי"ז 1557, באתר היברובוקס
• ספר הרוקח, פאנו רס"ה 1505, באתר היברובוקס
• ספר הרוקח באתר גוגל ספרים (מהדורה מ-1852)
• מעשה רוקח, סנוק תרע"ב 1912, באתר היברובוקס
• אליעזר ליזר לנדסהוט, עמודי העבודה, ר' אלעזר מגרמיזייא בר יהודה, באתר היברובוקס
• הניגון בכתביו של רבי אלעזר מגרמייזא(הקישור אינו פעיל) באתר מכון המוזיקה ביהדות
• ביבליוגרפיה לכתביו(הקישור אינו פעיל) מאת פרופסור יהודה ליבס (ע"פ רשימת אריה סמט)
• "ELEAZAR BEN JUDAH BEN KALONYMUS OF WORMS", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• אלעזר מגרמייזא, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• רועי זק, קווים לדרכו ההלכתית של רבי אליעזר בן רבי יהודה מגרמייזא: הלכות איסור והיתר, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר-אילן תשס"ט, באתר ספריית אסיף
• תשובות רבינו אלעזר מוורמייזא ה'רוקח': שיר מחורז בהנהגת התשובה ודרכיה, מנוקד, מפורש ומבואר בתוספת מבוא, עיונים ובירורים ומפתחות, מאת יעקב ישראל סטל, ירושלים, 2014.
• אלעזר בן יהודה (1176 בערך-1238), מגרמייזא, דף שער בספרייה הלאומית
• שמואל אשכנזי, ‏על שני ספרי חסידים הראשונים - פירוש הרוקח להגדה של פסח; פירוש הרוקח לשיר השירים; על ספר נשמת אדם, שפתי צדיקים, ד, שבט תשנב, באתר Academia.edu

הערות שוליים

תקופת חייו של הרב אלעזר מגרמייזא על ציר הזמן
ציר הזמן