דוד גנז
 | |
| מצבת קברו של גנז בבית הקברות היהודי העתיק בפראג. בחלק העליון של המצבה חקוקים אווז ומגן דוד. | |
| לידה |
1541 ליפשטאט, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
1613 (בגיל 72 בערך) פראג, צ'כיה |
| ענף מדעי | אסטרונומיה, מתמטיקה, היסטוריה, גאוגרפיה |
| מקום מגורים | צ'כיה |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי העתיק בפראג |
| מוסדות |
Benátky nad Jizerou |
| תרומות עיקריות | |
| ספר צמח דוד, ספר נחמד ונעים | |
  | |
דוד גנז או גאנז (1541 ה'ש"א – 1613 ה'שע"ג) היה רב, אסטרונום, מתמטיקאי, גאוגרף והיסטוריון יהודי-גרמני, מראשוני אנשי המדע היהודים בעת החדשה. עבד במצפה הכוכבים של טיכו ברהה יחד עם יוהאנס קפלר. בכתביו נזכרים לראשונה בעברית שמו של קופרניקוס והמודל ההליוצנטרי שלו. היה תלמידם של הרמ"א, המהר"ל מפראג, ור' אליעזר טריוש מפרנקפורט[1].
ראשית חינוכו
[עריכת קוד מקור | עריכה]גנז נולד ב-1541 למשפחה יהודית בעיר ליפשטאדט (אנ'), כיום במערבה של גרמניה. אביו, שלמה, היה מלווה בריבית. למד בישיבה בבון ובפרנקפורט עד גיל שש-עשרה או שבע-עשרה ואז, כמועמד לרבנות, עקר, כרבים אחרים, לישיבת קרקוב שבראשה עמד אז הרמ"א. בדרכו פקד אותו מאורע מכריע בחייו. כשהתארח בבית דודו הרב מאן בסקסוניה, הוא מצא בספרייתו את ספרו של אוקלידס, "יסודות" בתרגום לעברית של משה אבן תיבון. שנים לאחר מכן כתב:
[אוקלידס] הוא האיש השנון, החכם המפורסם המחודד ברוב שכלו מכל אשר היה לפניו באומות וגם לאחריו עד היום הזה כמוהו לא יהיה. הוא חיבר את הספר... אשר אין חקר לעמקו... כי ספרו הוא כסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, אשר בהיעדר הסולם אין דרך לעלות.
— נחמד ונעים, ח'
בלבו נדלקה תשוקה עזה למתמטיקה ולמדע האסטרונומיה. כנער יהודי מגרמניה, היה תלמיד ישיבה המועמד לרבנות, שאוצר ידיעותיו בחכמה חיצונית, בשלב זה, קלושות. אך למזלו של גנז, רבו הרמ"א היה פתוח לפילוסופיה ולמדע. בכל ימות החול למדו בישיבה תלמוד, אך בשבתות ובמועדים הותר ללמוד מדעים[2] ודוד גנז ניצל זאת להרחבת ידיעותיו.
ב-1559 הגיע הרב גנז לפראג, ככל הנראה לקרובי משפחתו תושבי העיר, בהם יואכים גנז. "פראג, העיר הגדולה קריה עליזה עיר רבתי עם" הוא כותב. בפראג נפתחו לפניו שערי בית המדרש של המהר"ל מחד ושערי מיטב המדענים שבעיר מאידך. הוא הצליח לחיות בשני העולמות. רבי דוד גנז שילב את לימוד התורה בלימוד הנושאים הטכניים של אמצעי מדידה והתקבל אצל טיכו ברהה.
"החוקר הגדול בחכמת התכונה מכל אשר היו לפניו הוא אחד משרי הארץ, נקרא טי"חא ברא"הי ... ושם במקום הנזכר [=מצפה הכוכבים] היה יושב עם שנים עשר אנשים, כולם חכמים ומביני מדע עוסקים וחוקרים באיצטגניניה [=אסטרונומיה] וכלי מחזיהם הגדולים והמופלגים אשר עין לא ראתה... והיו רואין ומדקדקין וכותבין על ספר מהלך ומצב החמה בגלגליה... אשר אנוכי הכותב הייתי שם ג' פעמים וכל פעם ה' ימים רצופים וישבתי אתם בחדרי חזיונם וראיתי את המעשה אשר נעשה דברים גדולים ונפלאים... באופן שאגיד נאמנה שהשתדלות וחקירות גדולות כאלה מימינו לא ראינו ולא שמענו וגם אבותינו לא ספרו לנו ולא מצאנו כתוב בספר הן מבני ישראל והן מאומות העולם, להבדיל."
— "נחמד ונעים", פ"ב, ד'
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרב דוד גנז כתב ספרים רבים, אך רובם נותרו בכתבי יד שלא נשמרו. יוצאים מכלל זה שני חיבורים עיקריים:
- צמח דוד – כרונולוגיה הסטורית, שהתפרסמה עוד בחייו של גנז, בשנת 1592. החיבור נהיה כה פופולרי בהמשך, שנדפס בשמונה מהדורות שונות וזכה אף לתרגום לטיני. בשל כך, רוב ההיסטוריונים היהודים במאה התשע עשרה ראו בדוד גנז את חלוץ ההיסטוריונים היהודים.
- נחמד ונעים הוא החיבור המתמטי-אסטרונומי של גנז. החיבור הראשוני נכתב סביב שנת 1597.[3] הוא שינה ועדכן אותו, ואף הוסיף לו פרקים עד זמן קצר לפני מותו. החיבור המעודכן נדפס בפראג בשנת 1612 בכותרת ״ספר מגן דוד״.[4] בחתימה מצויה פסקה קצרה מאת המדפיס, שציין כי מהדורה מקוצרת זו היא ניסיון לבדוק אם ישנם מתעניינים שירצו בהדפסת הספר כולו. גרסאות נוספות של החיבור מצויות במספר כתבי-יד המאוחרים לדפוס ״מגן דוד״ ונושאים כותרת חדשה בשם: ״נחמד ונעים״. זוהי גרסה מתוקנת ומורחבת שהספיק להכין המחבר לפני מותו בשנת 1613. גרסה זו נדפסה תחת הכותרת ״ספר נחמד ונעים״ רק 130 שנה לאחר מותו, ביעסניץ ב-1743.[5] גנז מדגיש בספר את השימוש בכלי הצפייה בכוכבים, על חשבון הצד המתמטי. זהו צעד מודרני נועז לתקופתו, כיוון שהוא מעמיד את האמפיריציזם של התצפית מעל לדרך הסכולסטית הנהוגה. גנז הפנה עורף לתמונת הקוסמוס של תלמי לטובת הסברים אחרים. ב"נחמד ונעים" מסר גנז לראשונה בעברית דיווח על השיטות הקוסמולוגיות החדשות. הוא הזכיר את קופרניקוס, וזהו האזכור הראשון של המדען בעברית. כמו כן יצא גנז בספרו נגד השימוש הנרחב באסטרולוגיה. חלק נוסף של הספר עוסק בתמונת העולם ובמיפויו. גם בתחום זה חידש גנז ותיאר את המסעות האירופאים ותיאור גיאוגרפי של העולם באופן הרחב והמעודכן ביותר לזמנו. הוא ציין שהקדמונים חשבו שיש שלוש יבשות בלבד, ותיאר מפת עולם מלאה הכוללת שמונה יבשות:
הנה מעתה לא יתכן ואי אפשר שימצא עוד חלק אחד מחזיק כ"א [=כל אחד] משמנה חלקי העולם הנזכרים אך בחלק עולם הדרומי אפשר שימצא שם [די]ורים וימים מיוחדים ומדינות רבות לאין מספר אך עד היום הזה לא נודע ולא מצאנו שעבר בה איש...
— נחמד ונעים, ספריית ברנו: ארכיון המדינה, כתב יד מס' 1613. דף לו, עמ' ב׳.
גנז כנראה נסמך כנראה על חיבורים בני זמנו בגרמנית ועל מפות עולם מעודכנות שראה בעצמו כפי שמתאר בפירוט בחיבורו, ואף התכוון לצייר מפה בעצמו: ״אך אם יברכני צורי ויתן לי חיל אוציא לאור עוד לוח אחד גדול אשר עשיתי וכמוס הוא עמדי אשר ממנו יודע למעיינים בה ערים ומדינות רבות מישובי כדור העולם״ (שם, דף ל׳).[6]
הפולמוס סביב תנועת הכוכבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי דוד גנז שמע מטיכו ברהה ומקפלר על המודל ההליוצנטרי של קופרניקוס, שבו נמצאת השמש במרכז וכל הכוכבים סובבים סביבה, ועל המודל הגאוצנטרי שהיה המודל האמיתי לדעת ברהה (בהתאם לתצפיותיו), ובו השמש היא מרכז רק של חמישה כוכבי לכת וכדור הארץ אינו סובב סביבה.
בנושא דומה, הרב גנז מעיד שעימת אותם עם אמרת חכמי ישראל (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף צ"ד, עמוד ב'): ”חכמי ישראל אומרים: גלגל קבוע ומזלות חוזרין, וחכמי אומות העולם אומרים: גלגל חוזר ומזלות קבועין. ... ונראין דבריהן מדברינו”. כלומר, חכמי ישראל סברו שיש לכוכבים יכולת תנועה עצמאית, אך הם נסוגו מפני דעת חכמי אומות העולם ואישרו שהצדק עמם, שהכוכבים מונעים רק על ידי תנועת הגלגלים שעליהם הם רוכבים.[7]
לפי עדותו של הרב גנז, טיכו ברהה (ולאחר מכן גם קפלר) פנה אליו ואמר לו שהצדק היה דווקא עם חכמי ישראל, בניגוד לתפיסה האסטרונומית התלמיית ששלטה עד זמנו:
אך תדע שהחוקר הגדול המופלא בחכמת הכוכבים ויחיד בדורו... השר טיח"א בראה"י אמר לי: לא יפה עשו חכמיכם שהודו לחכמי האומות על דבר שקר, כי הדין היה עם חכמי ישראל. באומרו שהכוכבים חוזרים במהלכם העצמיים בלתי הכרח תנועות הגלגלים, רק בעצמם שטים ורצים כעוף הפורח באוויר, והרבה בראיות... וכן שמעתי מפי החכם המופלג קעפלירו"ס.
סביר להניח שהמהר"ל למד אודות שיטת קופרניקוס מהרב גנז, תלמידו. כמו כן, לא מן הנמנע שגנז הפגיש את המהר"ל עם טיכו ברהה.
מותו והנצחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]דוד גנז נפטר בשנת 1613 ונטמן בבית הקברות היהודי העתיק בפראג. בראש מצבתו מופיעים ציור של אווז (בהתאם לשם משפחתו - Gans - בגרמנית: אווז) ומגן דוד.
בשנת 1967 יצא לאור בצ'כוסלובקיה בול דואר ובו צילום מצבתו של דוד גנז[8].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרב מתתיהו שטראשון, מבחר כתבים, הוצאת מוסד הרב קוק, עמ' רלד.
- שמואל הומינר, מבוא לצמח דוד, ירושלים תשכ"ו.
- מרדכי ברויאר, מגמותיו של צמח דוד לר' דוד גנז, המעין טבת תשכ"ה, באתר היברובוקס
- מרדכי ברויאר, קווים לדמותו של ר’ דוד גנז, בעל "צמח דוד", בר-אילן יא (תשל"ג) 97–118.
- אנדרה נהר, חומר חדש על דוד גנז כתוכן, תרביץ מה (תשל"ו) 138–147. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- בן-ציון דגני, המבנה של ההיסטוריה העולמית וגאולת ישראל ב"צמח דוד" לרבי דוד גאנז, ציון מה, ג (תש"ם) 173–200. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- אנדרה נהר, דוד גנז וזמנו - מחשבת ישראל והמהפכה המדעית של המאה השש-עשרה, הוצאת ראובן מס, תשמ"ב. מהדורה מחודשת בתשס"ה.
- מרדכי ברויאר, ספר צמח דוד, רבי דוד גאנז (פראג שנ"ב-1592), ההדיר, הוסיף מבוא, פירוש, הערות ומפתחות: מרדכי ברויאר, הוצאת מאגנס, ירושלים תשמ"ג.
- Efron, Noah J. "Irenism and Natural Philosophy in Rudolfine Prague: The Case of David Gans". Science in Context 10,4 (1997). pp. 627-649.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "דוד גנז", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- דוד גאנז, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- מרדכי מרגליות (עורך כללי), "דוד גאנז", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 358-355, באתר היברובוקס
- עשהאל אבלמן, המודרנה שבדרך, פורסם במגזין סגולה
אלכס טל, הרואה בכוכבים, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, פורסם במגזין סגולה, אוקטובר 2010- ספר צמח דוד, פראג שנ"ב, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
- ספר נחמד ונעים, יסניץ תק"ג, באתר היברובוקס
- שמעון בולג, מתוך הקדמת ספר 'נחמד ונעים' לרבי דוד גנז, המעין ניסן תשס"ח
- יונתן אחיטוב, אוהב החכמה והמספר - ארבע מאות שנה לפטירת החוקר שעמד בלב הקונצנזוס הרבני, מקור ראשון, מוסף "שבת", 17 בינואר 2014, 17 בינואר 2014
- נחמד ונעים - התפתחות המדע בפראג מזווית יהודית, ערים וקהילות בימי הביניים, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
- דור בן-ארי, הספר היהודי שגילה את צפונות השמיים, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, מאי 2021
דוד בן שלמה גאנז (1541-1613), דף שער בספרייה הלאומית
- דוד גנז, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ כך כותב רד"ג בספרו "צמח דוד" לשנת ה'ר"ס: "אני שמעתי מפי מורי הזקן מוהר"ר אליעזר טריוש רב דק"ק ורנקבורט".
- ^ לפי שו"ת הרמ"א, סימן ז'.
- ^ דוד בן שלמה גנז, 1541–1613, נחמד ונעים, יעסניץ, תק"ג, באתר היברובוקס
- ^ דוד גאנז, מגן דוד, פראג, שע״ב
- ^ דוד גנז, ספר נחמד ונעים, באתר היברובוקס, יעסניץ, 1743
- ^ לימור מינץ-מנור, השיח על 'העולם החדש' בתרבות היהודית בעת החדשה המוקדמת, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה: האוניברסיטה העברית בירושלים, 2011, עמ' 202 - 234
- ^ בנוסח התלמוד שלפנינו, המשפט 'ונראין דבריהם מדברינו' נאמר על דיון נוסף, המופיע בסמוך. גנז כנראה הסתמך על פירוש הרמב"ם במורה נבוכים ב ח.
- ^ David Gans' tombstone (1613)