אודוקיה מקרמבוליטיסה
 | |
| לידה |
1021  |
|---|---|
| פטירה |
1096 (בגיל 75 בערך) |
| מדינה |
האימפריה הביזנטית |
| בן או בת זוג |
קונסטנטינוס העשירי רומנוס הרביעי דיוגנס, קיסר האימפריה הביזנטית |
  | |
אֶוּדוֹקיה מַקְרֶמְבּוֹלִיטִיסָה (ביוונית: Εὐδοκία Μακρεμβολίτισσα) הייתה קיסרית של האימפריה הביזנטית, תואר אותו נשאה בעקבות נישואיה, תחילה עם קונסטנטינוס העשירי ולאחר מכן עם רומנוס הרביעי דיוגנס. היא פעלה כעוצרת של בנה הקטין מיכאל השביעי בשנת 1067, ונשאה בתפקיד זה עד לנישואיה לרומנוס הרביעי. כשרומנוס הודח מכס המלוכה בשנת 1071 היא חזרה לשמש כעוצרת עבור בניה, אך עד מהרה נאלצה להתפטר שוב. מכיוון שהיא למעשה שלטה בזכות עצמה במהלך תקופות העוצרות הבלעדית ושמרה על התואר קיסרית, חוקרים מודרניים רואים באודוקיה שליטה של האימפריה בפועל ובתואר. בשנת 1825, כלל ההיסטוריון הבריטי צ'ארלס אברהם אלטון את אודוקיה לרשימת המלכים של האימפריה הביזנטית בספרו "היסטוריה של הקיסרים הרומיים".[1] כמה היסטוריונים מתייחסים לאודוקיה כקיסרית בפועל ששלטה למעשה בזכות עצמה, ולא רק כעוצרת. לפי ההיסטוריון הביזנטי מיכאל פסלוס, אודוקיה "עלתה לשלטון [לאחר קונסטנטינוס העשירי] ותפסה את תפקיד השליט באימפריה. היא לא מסרה את השלטון לאחרים... היא תפסה את השליטה בכל הממשל באופן אישי". על פי תיאור זה, "בשלב זה מיכאל השביעי כבר לא היה ילד" ולמעשה לא נזקק לעוצרת, אך עם זאת "הותיר את כל הממשל לאמו".
בטרם עלייתה לשלטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]אודוקיה מקרמבוליטיסה הייתה בתו של יוחנן מקרמבוליטס ואחייניתו של מיכאל הראשון סרולריוס, הפטריארך של קונסטנטינופול. תאריך הלידה של אודוקיה אינו ידוע, אך ההשערה היא כי היא נולדה בשנת 1030 או בסמוך לכך. אודוקיה התחתנה עם קונסטנטינוס העשירי זמן מה לפני הכתרתו לקיסר האימפריה הביזנטית בשנת 1059, כנראה בשנת 1049 כאשר קונסטנטינוס היה בן 43. היא הייתה אשתו השנייה של קונסטנטינוס; אשתו הראשונה, בתו של הדוכס קונסטנטינוס דאלאסנוס, מתה זמן קצר לאחר נישואיהם. ב-1059 כבר היו להם לפחות שלושה בנים ושתי בנות: מיכאל השביעי, קיסר האימפריה הביזנטית לעתיד, בן אלמוני שמת צעיר, אנדרוניקוס דוקס, שעתיד להיות שליט האימפריה ביחד עם רומנוס הרביעי דיוגנס, קיסר האימפריה הביזנטית, אנה דוקאינה, ותיאודורה דוקאינה שעתידה להיות אשתו של דוכס ונציה.
בתפקיד קיסרית האימפריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קונסטנטינוס העשירי הוכתר כקיסר ב-23 בנובמבר 1059, יום לאחר התפטרותו של איסאאקיוס הראשון קומננוס. [2] אודוקיה הוכתרה לאוגוסטה זמן קצר לאחר מכן, כנראה באותה שנה. בסמוך לכך נולד להם בן רביעי, קונסטנטיוס דוקס, שהוכתר לקיסר, ובת נוספת בשם זואי. כשקונסטנטינוס חלה באוקטובר 1066, הוא מינה את אחיו יוחנן דוקס ואת הפטריארך יוחנן השמיני קסיפילינוס לעוצרים שותפים. קונסטנטינוס מת כעבור חצי שנה, ב-23 במאי 1067. ביטוי למעמדה כשליטה של האימפריה משתקף בהטבעת מטבעות כסף ובאיקונוגרפיה המתארים אותה כאוחזת במושכות השלטון. במטבעות שנטבעו בתקופת שלטונה היא מתוארת לעיתים כשליטה בלעדית, ללא ייצוג לדמויות של בניה. כתובת שנמצאה על חפץ פולחני מכנה אותה "הקיסרית הגדולה של הרומאים" ( megalē basilis tōn Romaiōn ), תואר המעמיד אותה בראש ההיררכיה המלכותית, מעל בניה הזכרים שנשאו את התואר בזילאוס "בלבד", על מנת להדגיש כי מעמדה גבוה יותר.
בתפקיד עוצרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]סמוך למותו של בעלה הראשון קונסטנטינוס העשירי, אודוקיה נשבעה בנוכחות הפטריארך יוחנן השמיני שיפילינוס שלא להינשא בשנית. עם זאת, היא ידעה שעמדת הכוח שלה עלולה להיפגע אם תמשיך להחזיק בשלטון לבדה בגלל היותה אישה הנתונה בסיכומו של דבר למאבק בלתי פוסק על מעמדה במסגרת תככי החצר הביזנטית. על מנת להבטיח את מעמדה היא בחרה ברומנוס דיוגנס, גנרל מצליח ואהוד שהיה בן למשפחה יוונית ביזנטית בולטת וחזקה מקפדוקיה, כבן זוג. שאפתנותו הביאה אותו לקשור כנגד בניו של קונסטנטינוס העשירי מעט לפני מותו – כלומר, בניה של אודוקיה שלהם היא שימשה כעוצרת, אך הקשר נחשף עוד בטרם יצא לפועל. רומנוס נעצר ונאסר, אך קיבל חנינה מהעוצרת. לקראת סוף שנת 1067, כחצי שנה לאחר מותו של קונסטנטינוס, רומנוס נקרא לשוב לקונסטנטינופול על מנת להינשא לאודוקיה. החלטתה התקבלה במחאה מועטה בקרב אנשי החצר שכן הטורקים הסלג'וקים השתלטו על חלק גדול מקפדוקיה ואף כבשו את העיר החשובה קיסריה, ובשלב זה של העימות נראה היה שרצוי שאיש צבא מנוסה יעמוד בראש האימפריה.
שלטון עם רומנוס הרביעי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-25 בדצמבר, אודוקיה הכתירה את רומנוס בתארים מגיסטר אופיסורום וסטרטלאטס. הנישואים וההכתרה הקיסרית נערכו ב-1 בינואר 1068, להפתעתם של הפטריארך ופקידים אחרים.
.png)
לזוג נולדו שני בנים, ניקפורוס וליאו. [3] [4] אחד מבניהם של אודוקיה וקונסטנטינוס, אנדרוניקוס דוקס, מונה לקיסר שותף על ידי רומנוס הרביעי, למרות שהוא הודר מהשלטון על ידי אביו, אמו ואחיו שלו. המטבעות הביזנטיים שהוצאו בתקופת השלטון של אודוקיה ורומנוס מציגים את רומנוס כנחות במעמדו לאודוקיה ובחלק מהמטבעות נשמט לחלטין התואר "קיסר" מרומנוס, והוא מוזכר כדספוט שהוא תואר אצולה ותואר אדמיניסטרטיבי ביזנטי שניתן בתקופה הנדונה לשליטים במדינות חסות או במדינות תחת השפעה ביזנטית. במטבעות אלו מתוארת אודוקיה בתואר בסיליסה (שליטה) של הרומאים (יוונית: basileus Rhomaíōn, לטינית: βασιλεύς Ῥωμαίων.) תואר המציב אותה בראש ההיררכיה השלטונית, כאשר מתחתיה בניה ומתחתיהם רומנוס. לדברי מייקל פסלוס, היא התייחסה אל רומנוס במפורש כ"נתין, ולא שליט". אולם רומנוס הרביעי החל במהרה לפעול ללא תלות בה, תוך שהוא מקבל תמיכה מסיעה בסנאט בראשותו של יוחנן דוקס, אחיו של קונסטנטינוס העשירי.
לאחר הכתרתו ניהל רומנוס שלוש מערכות נגד הסרצנים והסלג'וקים. שלוש המערכות עלו יפה, ורומנוס הצליח לדחוק את אויביו מעבר לנהר הפרת. ב-26 באוגוסט 1071, הוביל רומנוס הרביעי את הצבא הביזנטי לעימות צבאי מול אלפ ארסלאן, סולטן השושלת הסלג'וקית. הצדדים נפגשו בקרב מנזיקרט, הצבא הביזנטי הושמד והקיסר עצמו נפל בשבי. הידיעה הגיעה לקונסטנטינופול כמה ימים לאחר מכן, וגרמה להלם רב בקרב האוכלוסייה. [5] ב-1 באוקטובר הסנאט הכריז על הדחת רומנוס הרביעי והכריז על אודוקיה ומיכאל השביעי דוקס, קיסר האימפריה הביזנטית כשליטים משותפים. באותה השנה כבשו הנורמנים את בארי, והאימפריה הביזנטית איבדה את אחיזתה באיטליה. רומנוס שחרר עצמו מהשבי תחת הבטחה להסכם שלום ומס כבד. אחר שחרורו פנה להשבת הכתר מידיו של מיכאל השביעי, אך נכשל בכך והוכרח לוותר על הכתר. מיכאל התעלם מהחוזה עם אלפ ארסלאן, והאשים את רומנוס בבגידה ואי־כשירות. על רומנוס נגזרה גלות ועיניו נוקרו; הוא מת מהפצעים והזיהום תוך זמן קצר.
השלטון החדש נמשך רק חודש אחד, עד שהאופוזיציה כנגד אודוקיה התחזקה מספיק כדי להדיח אותה, על רקע החשש כי היא תתמוך בחזרתו של רומנוס לשלטון. מיכאל השביעי הוכרז אז כאוטוקרטור, כלומר שליט יחיד, על ידי יוחנן דוקס, שאילץ את אודוקיה לפרוש למנזר כנזירה.
לאחר ההדחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אודוקיה המשיכה להשפיע גם לאחר גלותה ב-1071. זמן קצר לאחר ההדחה, היא התחברה עם אנה דאלאסנה, גיסתו של איסאאקיוס הראשון קומננוס שהוגלה גם הוא, כאשר המטרה הייתה להחזיר את אודוקיה לשלטון ביחד עם רומנוס. התוכניות עלו על שרטון כאשר רומנוס הרביעי מת ב-4 באוגוסט 1072. תקופת שלטונו של מיכאל השביעי הייתה רצופה משברים הוא נודע כחסר כשירות כקיסר וכנשען על אנשי חצרו, ובמיוחד על שר האוצר שלו, ניקפוריצס (אנ'), שהגדיל את המיסוי ואת ההוצאות על מותרות, בעוד שלא מימן כראוי את הצבא. בתקופת שלטונו איבדה האימפריה את השלטון באיטליה ועמדה בפני מרד גלוי בבלקן. יחד עם התקדמותם של הטורקים הסלג'וקים בחזית המזרחית, מיכאל נאלץ להתמודד גם עם שכירי החרב שלו, שפנו בגלוי נגד האימפריה והוא פרש מתפקיד הקיסר בשנת 1078 ולאחר מכן פרש למנזר.[6]
לאחר שמיכאל השביעי הודח בשנת 1078 על ידי ניקפורוס השלישי בוטניאטס, קיסר האימפריה הביזנטית, אודוקיה הוחזרה לקונסטנטינופול על ידי הקיסר החדש, שהציע להינשא לה על מנת לבסס את חוקיות שלטונו. תוכנית זו לא יצאה לפועל, בעיקר בשל התנגדותו של יוחנן דוקס. תאריך מותה אינו ידוע, אך זה היה לאחר עלייתו לשלטון של אלכסיוס הראשון קומננוס בשנת 1081. הפעולה הידועה האחרונה שלה היא אימוץ אחד מבני דודיו של הפטריארך מיכאל הראשון סרולריוס .
-
קונסטנטין העשירי ואודוקיה בספר של דמטריוס מסלוניקי. -
מיניאטורה של קונסטנטין העשירי ואודוקיה לצד בנם ושותף לקיסר מיכאל השביעי דוקס. [7] -
טטרטרון זהב של רומנוס הרביעי דיוגנס ואודוקיה.
.jpg)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אודוקיה מקרמבוליטיסה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Garland, Lynda Byzantine Empresses: Woman and Power in Byzantium. Routledge "Eudokia Makrembolitissa" pp. 168–179. ISBN 9781134756384
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Elton, Charles Abraham (1825). A History of the Roman Emperors: From the Accession of Augustus to the Fall of the Last Constantine. Baldwin, Cradock and Joy. p. 304.
- ^ Grierson 1973, p. 764.
- ^ ODB, p. 739.
- ^ PBW, Eudokia 1.
- ^ Psellos, Romanos 23.
- ^ מיכאל השביעי, המהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ^ Spatharakis 1976, pp. 27–34.
