ארטאבסדוס, קיסר האימפריה הביזנטית
 | |
| מדינה |
האימפריה הביזנטית  |
|---|---|
| בן או בת זוג |
Anna, wife of Artabasdos |
  | |
ארטאבסדוס (ביוונית: Ἀρταύασδος או Ἀρτάβασδος, בארמנית: Արտավազդ, בלטינית: Artabasdus) היה גנרל ביזנטי ממוצא ארמני[1] שתפס את כס המלוכה מיוני 741 עד נובמבר 743, וקרא תיגר על שלטונו של קונסטנטינוס החמישי.
עלייתו לשלטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 713 מינה הקיסר אנסטסיוס השני את ארטבאסדוס למושל (Stratēgos) של התימה הארמנית (θέμα άρμενιάκων, Thema Armeniakōn), יורש צבא ארמניה, שכבש את האזורים הישנים של הפונטוס, ארמניה הקטנה, וצפון קפדוקיה עם בירתה באמסאה. לאחר נפילתו של אנסטסיוס, כרת ארטאבסדוס הסכם עם עמיתו לאון, המושל של התימה האנטולית, להפיל את הקיסר החדש תאודוסיוס השלישי. הסכם זה נחתם עם האירוסין של בתו של לאון, אנה עם ארטאבסדוס, והנישואים התרחשו לאחר שלאון השלישי עלה לכס המלכות במרץ 717.
לארטאבסדוס הוענקה דרגת kouropalates ("אדון הארמון") והוא הפך למפקד (רוזן, komēs) של התימה אופסיקיון, תוך שמירה על שליטה על הפיקוד המקורי שלו. ביוני 741, לאחר עלייתו של בנו של לאון קונסטנטינוס החמישי לכס המלכות, החליט ארטאבסדוס לתפוס את כס המלכות ותקף את גיסו בזמן שהאחרון חצה את אסיה הקטנה כדי להילחם בערבים בגבול המזרחי. בזמן שקונסטנטינוס ברח לאמוריום, ארטבסדוס כבש את קונסטנטינופול על רקע תמיכה עממית והוכתר לקיסר[2].
שלטון ונפילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות שנראה שארטאבסדוס זנח את מדיניות האיקונוקלאזם הדתית של קודמו והחזיר את האורתודוקסיה בתמיכה מסוימת, למעשה יש מעט תמיכה ממקורות מהתקופה[3]. זמן קצר לאחר עלייתו לשלטון, הכתיר ארטאבסדוס את אשתו אנה כאוגוסטה ואת בנו ניקפורוס כקיסר שותף, תוך שמינה את בנו השני ניקטאס לאחראי על התימה הארמנית. אבל בעוד שארטאבסדוס יכול היה להסתמך גם על תמיכת התימות של תראקיה ואופסיקיון, קונסטנטינוס הבטיח לעצמו את תמיכת התימות האנטולית והתרקסית.
ההתנגשות הבלתי נמנעת הגיעה במאי 743, כאשר ארטאבסדוס הוביל את המתקפה נגד קונסטנטינוס אך הובס. מאוחר יותר באותה שנה הביס קונסטנטינוס את ניקטאס, וב-2 בנובמבר 743 שלטונו של ארטאבסדוס הגיע לקיצה כשקונסטנטינוס החמישי נכנס לקונסטנטינופול. ארטאבסדוס, מלווה במקורבו בקטנגיוס, נמלט לטירת פוזאנס באופסיקיון (אסיה הקטנה), שם נתפסו והובאו לקונסטנטינופול. ארטאבסדוס ובניו עוורו בפומבי והוגלו למנזר חורה שבפאתי קונסטנטינופול.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאת אשתו אנה, בתו של הקיסר לאון השלישי, היו לארטאבסדוס תשעה ילדים, ביניהם:
- ניקפורוס, הפך לקיסר שותף על ידי אביו.
- ניקטאס, שהיה סטרטגוס של התימה הארמנית
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Christopher I. Beckwith, Empires of the Silk Road: a history of Central Eurasia from the Bronze Age to the present, Princeton: Princeton University Press, 2009, ISBN 978-0-691-13589-2
- ^ Warren T. Treadgold, A history of the Byzantine state and society, Stanford, Calif: Stanford Univ. Press, 2000, ISBN 978-0-8047-2630-6
- ^ Leslie Brubaker, John F. Haldon, Byzantium in the iconoclast era c. 680 - 850: a history, 1. paperback edition, Cambridge: Cambridge University Press, 2015, ISBN 978-1-107-62629-4
