לדלג לתוכן

תוארי הממונים בגולה על מעות ארץ ישראל

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נשיא ארץ ישראל, (או "נשיא בארץ ישראל" או "גזבר ירושלים", "פקיד ירושלים", "נשיא על צדקות עניי א"י[1]", אמרכל הכללי דאה"ק, או נשיא הארץ הקדושה לכולל... וכיוצא בזה) הם תארים שניתנו על ידי הנהגת היישוב היהודי בארץ ישראל לציון רבנים, נדיבים ואנשי ציבור מהתפוצות שהיו ממונים על כספי א"י. כלומר הנהיגו את איסוף התרומות (מגביות, הקדשים, קנסות, מס מיוחד בעקבות מצב קשה שפקד את היישוב וכיוצא בזה) לטובת היישוב היהודי בארץ ישראל ושמרו אותם לשם שליחתם לארץ. כמו כן היו עשויים לפי הצורך להיות מעורבים גם באופן חלוקתם.

רקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך מאות רבות בשנים התקיים קשר בין היישוב היהודי בארץ ישראל לבין התפוצות באמצעות מוסד השד"רות. (ראשי תיבות של שְׁלוּחָא דְרַבָּנָן). כינויים של יהודים נכבדים שנשלחו מארץ ישראל לקהילות הגולה כדי לגייס תרומות לקיומו וחיזוקו של היישוב היהודי בארץ ישראל. מוסד שליחי ארץ ישראל התפתח ותרם רבות לקשר בין יהדות הגולה לבין היהודים בארץ ישראל, ולחיי התרבות של הקהילות היהודיות.

אחד הגורמים בשרשרת חשובה זו היו אותם נאמנים נכבדים שכונו בתארים כגון "נשיא ארץ ישראל", "פקיד ירושלים" וכיוצא בזה. בתפקיד זה שימשו לרוב נכבדי הציבור היהודי בקהילות ישראל שבגולה.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות ההלכה של המאה ה-15 מוזכרים גזברים שהיו ממונים על איסוף הכספים בתפוצות ושליחתם לארץ ישראל.

עדויות לשימוש בתואר-הכבוד "נשיא ארץ ישראל" ידועות מהמאה ה-16 ועד המאה ה-19[2][3] הגם שאינן רבות ביחס למקורות התקופה. אישים אלו שימשו כנאמנים לאיסוף כספים עבור היישוב היהודי בארץ. התאפיינו במיוחד במרכזי יהודים כגון פראג, לבוב, אמשטרדם ופרנקפורט ובמאה ה-19 גם בבראד ובוילנה[4].

בית כנסת החורבה ובית הכנסת תפארת ישראל ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בשלהי המאה ה-19

בקהילות יהדות ספרד שברחבי אירופה כונו אישים אלה בתואר פקיד ירושלים (כלומר הממונה על התרומות למען ירושלים), פקיד טבריה וכדומה. כמו כן השתמשו בתואר גזבר א"י. תארים אלה התאפייינו במרכזים כמו ונציה, ליוורנו, וקושטא.

אותם רבנים, אישי ציבור ונדבנים ששימשו בתפקיד זה בתפוצות ישראל היו גם מארחים את השד"רים שנשלחו מארבע ערי הקודש לכל תפוצות ישראל ואשר היו מביאים את זכרונה, תורתה ובשורותיה של ארץ ישראל לגולה לאורך הדורות. השד"רים היו לעיתים רבות מראשי חכמי היישוב היהודי ושהותם בקהילות נערכה במעמד רם. בסוף ביקורם היו אוספים את התרומות שנגבו לאורך הזמן ונשמרו בידי הנאמנים על מנת לשולחם עם השד"רים לארץ ישראל.

חשיבות לכך שהיו בעלי תפקידים אלה ראשי הקהל באה לידי ביטוי בין היתר במקרים בהם השליח ביקש אישור לקבלת תרומה לכמה שנים מראש. מאחר שלא בכל שנה יכלו להגיע לאותה קהילה במסעותיהם. וכל שכן אם נתבקש אישור קבלת תרומות על חשבון השנים הבאות למרות שהשליח הגיע לפני תום מספר השנים להם אספו בפעם הקודמת את התרומות. וכך לכאשר נצרכו למגבית נוספת מיוחדת בשעת הדחק בפעולת עזרה דחופה ליישוב היהודי בארץ. החלטות מסוג זה התקבלו על ידי ועדי הקהילות והושפעו מעמדתם של ראשי הקהל ונכבדיו.

בנוסף לכך, מנהיגי איסוף הכספים בתפוצות פיקחו על מינוי גבאי מעות ארץ ישראל בכל קהילה ככל שאותה קהילה לא מינתה בעצמה אנשים לתפקידים אלה. בקהילות עצמן שבכל אזור מונו גבאים אשר כונו "הממונה על מעות ארץ ישראל"[5][6]. בקהילות ישראל בארצות המזרח מי שמינו את גבאי הצדקה היו השד"רים עצמם.

לימים הוקמו מוסדות מאורגנים במרכזים כאלו בשמות: ועד פקידי ירושלים בקושטא, רוזני וילנא, ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם לשם ניהול מערכתי לאיסוף ושליחת הכספים בצורה מסודרת ובטוחה יותר.

ב-1726 ייסד ר' יעקב בן דוד זונאנה עם אנשי ציבור נוספים את ועד פקידי קושטא אשר כונה בשעתו בשם "ועד פקידי וגבירי ארץ ישראל בקושטא" ונחשב באותה תקופה למרכז החשוב ביותר לכספי א"י, בהיותה קרובה לא"י מחד ומאידך מרכז השלטון העות'מאני. לאור זאת תרומות רבות מאירופה לא"י עברו דרכם. בנוסף לכך היה הפקיד (כונה גם המורשה) רשאי להשקיע את הכסף באופן בטוח, על מנת שלא יפסיד מערכו בעת אינפלציה, ובמידת האפשר אף ישא רווחים[7].

בקרב תנועת החסידות התואר היה נשיאי קופת מעות ארץ הקודש (או "מעות ארץ ישראל") הכספים נאספו בעיקר מרוסיה הלבנה ומדינת ווהלין למען היישוב האשכנזי החסידי בארץ ישראל מתקופה קצרה אחרי עליית החסידים הגדולה ב-1777. בראשות המגבית מחוץ לארץ ישראל עמד בראשית המפעל רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד ולפיכך כונה בשם נשיא קופת מעות ארץ הקודש וכך אדמורי"ם נוספים לאורך השנים.

לכשהוקם בשלהי המאה ה-18 ארגון רוזני וילנה, הפעילות העיקרית של הארגון הייתה איסוף כספים על מנת לחלקם ליהודים אשכנזים שעלו לארץ ישראל. ברם הקבוצה הראשונה שנהנתה מכספי החלוקה שאספו רוזני וילנה הייתה דווקא קבוצה של החסידים, מעליית תלמידי הבעל שם טוב למרות לקו של ההתנגדות לחסידות המובהק של הארגון. ההיסטוריון אריה מורגנשטרן מדגיש שנקודה זו מבהירה את היחס שייחסו ליישוב הארץ כערך עליון, מעל לסכסוכים הקשים שבין מתנגדים לחסידים. בהמשך תמך הארגון באופן פעיל בעליית תלמידי הגר"א, בשנת 1808 והיווה במידה רבה את הגב הכלכלי של עלייה זו ושל רוב היישוב האשכנזי בארץ ישראל ובכלל זה גם של עדות החסידים השונות באותה תקופה.

מבין האישים שצוינו בתפקיד בקרב יהדות ספרד

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הכנסת העתיק בליבורנו, בית הכנסת הספרדי השני בגודלו באירופה אחרי בית הכנסת הספרדי באמסטרדם. נחנך ב-1591.

בוונציה במאה ה-17

בליוורנו סוף המאה ה-17 ואילך

  • רבי יעקב בן רבי ראובן זכותו
  • רבי משה חיים מנחם די מילו

בקושטא (איסטנבול) במאה ה-18 ואילך

מבין האישים שצוינו בתפקיד בקרב יהדות אשכנז

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מצבת קברו של ר' אברהם רפפורט בבית החיים בלבוב

בעזי"ת

"מי יתן מציון ישועת ישראל"

אדם אחד מריבוא מצאנו... ...

אמת מארץ תצמח ותכתב זאת לדור אחרון

הננו מקנים ארבע אמות קרקע מאחוזת כוללות עה"ק למ"ע הרב האי גאון יעקב תפארת ישראל כבוד מוהר"ר יעקב עטטלינגר נ"י, בהקנא גשו"ק [גמורה שלימה וקיימא] ואגדן אנחנו ממנים אותו גבאי וגזבור ואמרכל כולל א"י והננו קוראים אותו נקוב בשם נשיא ארץ ישראל ובידו אנך לפקח ולהשגיח בכל עניני אה"ק וגו'

ועל דבר אמת וצדק חתמנו שמותינו פה עה"ק ירושלים תובב"א בשלהי חדש רחמים שנת חכמת אדם ת'א'י'ר פניו לפ"ק

והכל שריר וברור ואמת ויציב ונבון וקיים דא גשפנקא דשד"ר מלכא דקושטא יר"ה לי לשמי ראשון לציון

יצחק קובו ס"ט, שלמה קלני ס"ט, מרדכי אליפז סוסין ס"ט, בנימין מרדכי נבון ס"ט."

מתוך כתב הנשיאות שנשלח לרב יעקב אטלינגר ע"י רבני ירושלים בשנת תרי"א (1851):[14]

מבין האישים שצוינו בתואר הנ"ל:

פרשה מיוחדת התעוררה סביב תוארו של רבי דוד אופנהיים: בשנת תס"א (1701) התמנה ר' דוד אופנהיים ל"נשיא ארץ ישראל" על ידי שלושים ושניים רבני הקהילה האשכנזית בירושלים, וכתב המינוי נשלח אליו לווינה. המינוי היה קצוב למשך מספר שנים, ובשנת תס"ז (1707) אושרר המינוי לכל ימי חייו. אולם כאשר השלטון האוסטרי אסר על איסוף הכספים למען ארץ ישראל (30 לינואר 1723, תפ"ג) נאסר עליו הרב אופנהיים לשאת בתואר זה[23].

הרמב"ם בנוגע למרכזיותה של ארץ ישראל עבור הלוח העברי כותב: "שורש גדול משרשי האמונה לא ידעהו ולא יתבונן במקומו אלא מי שדעתו עמוקה, וזה שהיותנו היום בחוצה לארץ מונים במלאכת העבור שבידינו ואומרים שזה היום ראש חדש וזה היום יום טוב, לא מפני חשבוננו נקבענו יום טוב בשום פנים אבל מפני שבית דין הגדול שבארץ ישראל כבר קבעוהו זה היום ראש חדש או יום טוב. ...ואני אוסיף לך באור, אילו הנחנו דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל... ולא יהיה שם בית דין... הנה חשבוננו זה לא יועילנו כלום בשום פנים... כמו שביארנו כי מציון תצא תורה"[24]. "לפי שבני א"י הם הנקראים קהל והקב"ה קרא אותן כל הקהל ואפילו היו עשרה אנשים."[25]

על כך כותב ההחתם סופר "וסבירא ליה לרמב"ם דמה שחישבו הראשונים שנים וחדשים וקדשום, זה לא יועיל אלא כשעל כל פנים נשארו בארץ ישראל אפילו כורמים ויוגבים ישראל, אשר בהגיע זמן ועידן ההוא, ואז הכורמים יקבעו מועדים על פי חשבון הקדמונים ההמה לפי מה שרואה בלוח ההוא ובסדר העיבור של כל שנה, ועל ידי זה מתקדשים המועדים בכל העולם. ואי לאו, לא יועיל חשבון וקידוש הקדמונים, ושבטלה כל התורה חלילה ואין כאן אומה ישראלית ח"ו והיינו כליון אומה ח"ו. אלא שהבטחנו יוצרנו שלא יהיה זה".

שו"ת חתם סופר, חלק ב, יו"ד סימן רלד'

בקרב תנועת החסידות: נשיאי קופת מעות ארץ הקודש

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות עליית תלמידי הבעש"ט ייסד רבי מנחם מנדל מוויטבסק את "קופת מעות ארץ הקודש" ביחד עם רבי שניאור זלמן מלאדי ורבי מרדכי מנשכיז, כדי להעביר כספים מחו"ל עבור היישוב החסידי בארץ ישראל. הקופה הייתה משותפת ליהודי רוסיה, בלארוס וווהלין. בהמשך התפצלו אנשי ווהלין מהקופה וייסדו את כולל ווהלין.

עם התגברות עליות האשכנזים לארץ ישראל התפתחה נטייה שלהם להתחלק לכוללים נפרדים האוספים את הכספים בקהילות מוצאם ומייעדים אותם לקרוביהם אשר בארץ. לעיתים איסוף הכספים וחלוקתם לא היה על פי שיוך חסידי אלא לפי שיוך אזורי הכולל הן חסידים והן פרושים כאחד. כך למשל בתקופת כהונתם של אדמו"רי סלונים כנשיאי הקופה - הקופה כונתה "כולל רייסין" ושמות נוספים בהתאם להתפצלויות החסידויות.

בין האישים שנשאו בתחילה בתפקיד זה בסוף המאה ה-18 וראשית המאה ה-19 נמנים:

ציור של ארבע ערי הקודש ומקומות קדושים בארץ ישראל, במפה של א"י. המאה ה-19.
בשנת תקנ"ח (1798) בזמן סערת ההתנגדות לחסידות בליטא, ובתקופת מלחמות נפוליאון, הלשין אחד מהמתנגדים בווילנה לשלטונות הרוסיים שרבי שניאור זלמן קושר קשר עם המהפכה הצרפתית ושולח כספים לארץ ישראל ובכך מסייע לאימפריה העות'מאנית אשר היו יריבי רוסיה הקיסרית. כתוצאה מדיווח זה נלקח רבי שניאור זלמן לחקירה ומאסר בפטרבורג עם זאת באותה שנה שוחרר מחוסר אשמה. מקרה דומה אירע לרבי דובער שניאורי האדמו"ר השני בחסידות חב"ד, שעמד בראשה משנת ה'תקע"ג (1812) ועד לפטירתו בשנת ה'תקפ"ח (1827) וכיהן אף הוא בראש קופת מעות א"י ונאסר על ידי הרוסים באמתלה דומה בשנת 1826.

מהמחצית השנייה של המאה ה-19

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית המדרש שבוויז'ניץ – חצר ויז'ניץ היוותה המוקד לגביית תרומות בעבור כולל קוסוב-ויז'ניץ במשך ארבעה דורות
לוגו של הוועד הכללי כנסת ישראל

עם התגברות עליות האשכנזים לארץ ישראל התפתחה נטייה שלהם להתחלק לכוללים נפרדים האוספים את הכספים בקהילות מוצאם ומייעדים אותם לקרוביהם אשר בארץ הגם שבעניינים שונים מול השלטונות הם שיתפו פעולה. ב-1849 התגלעו חילוקי דעות בין קהילות "כולל הפרושים" והוא התפצל לשבעה כוללים נפרדים והם כולל הורודנא, כולל רייסין, כולל מינסק, כולל וילנא, כולל פולין של הפרושים, כולל סובלק ופינסק וכולל הו"ד (הולנד ודויטשלנד, כלומר גרמניה). גם "קופת מעות ארץ הקודש" של החסידים התפלגה והפכה לשלושה כוללים נפרדים נוסף על כולל חב"ד, והם כולל פולין של החסידים, כולל ווהלין וכולל אוסטרייך (אוסטריה וגליציה) ואונגרין (הונגריה). כשהשר משה מונטיפיורי ביקר בא"י ב-1855 מצא בירושלים 19 כוללים, בהם כולל חיבת ירושלים ליוצאי גליציה, כולל רייסין, כולל אונגרין, כולל ווהלין וכולל גורג'יסטן[34]. ב-1860 הקים הרדב"ש את ועד העדה המערבית עבור יוצאי צפון אפריקה.

"מכתב קבלה מהארץ הקדושה" לגבאי בחוצה לארץ. (באמצעות... נשיא הנשיאים מבויאן אמרכל הכללי דאה"ק תובב"א), שנות ה-30 של המאה ה-20.

לאור מצב זה איחד ר' יוסף ריבלין בשנת 1866 כמעט את כל כוללות האשכנזים (ולזמן מה גם את כוללות הספרדים) תחת הוועד הכללי כנסת ישראל[35] אך איחוד זה לא החזיק שנים רבות.

כך יצא שבמהלך המאה ה-19 נשחקה מרכזיותו של הנושא תפקיד זה אשר עבר הן למסגרות ארגוניות ממוסדות או לחלוקה קהילתית ואזורית שהתפצלה והצטמצמה לקבוצות רבות.

עם זאת ככל שהתרחב וצמח היישוב היהודי בארץ כך התרבו השד"רים שנשלחו מערי הקודש לכל רחבי העולם. ואשר הגיעו אף להודו אוסטרליה ויבשת אמריקה. אופי המחויבות וההירתמות לטובת יושבי ארץ ישראל לא השתנה וכך גם לא כבוד המעמד של איסוף התרומות.

לימים על יסוד תופעה זו יופיע גם מנהג השקל הציוני והתרומה לקרן קיימת לישראל בקרב יהודי התפוצות מבין אלו אשר נרתמו לעניין הציוני או תקומת מדינת ישראל בתור המשכו של צמיחת היישוב היהודי בארץ ישראל. מאידך עם תקומתה של מדינת ישראל המשיך מנהג איסוף הכספים לטובת א"י בקהילות הגולה לשם תמיכה בעניים ולטובת חיזוק עולם התורה בארץ ישראל.

תמונת קבר רבי מאיר בעל הנס בשנת 1894

אחת הדרכים העממיות לאיסוף כספים לטובת עניי הארץ ולומדי התורה בארץ ישראל מוכרת באמצעות קופת רבי מאיר בעל הנס או בקיצור קופת רמבה"ן ולפיכך נקראו לעיתים הממונים על איסוף הכספים שם, בשם נשיא קופת רמבה"ן. קופות אלו הופצו במיוחד במאה ה-19 על ידי כוללים שונים תחת שמם לטובת איסוף כספים בגולה עבורם. זאת על בסיס קופת מעות א"י בשם זה, לה מיוחסת מסורת רבת שנים. יש לציין שבקהילות ישראל בארצות המזרח נקבעו קופות על שם רמבה"ן לטובת היישוב היהודי בטבריה ובאירופה לטובת כלל א"י.

לפי השערת הרב ראובן מרגליות ייחוס קופת רמבה"ן לסגולה הקשורה לתנא רבי מאיר בעל הנס, בטעות יסודה, והיא למעשה מיוסדת על קופות עתיקות שייסד הרמב"ן בתפוצות במאה ה-13 לכאשר עלה לירושלים להנהיג בה את היישוב היהודי הדועך[36].

...טרם נסעו דרש בחג הסוכות נאום פרידה... ואחרי שכבר עמד רבינו בענין העלייה ארצה ישראלה, התחיל לבאר כי אם אמנם אמרו חכמים הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה מכל מקום יש מצוות שהן שקולות כנגד הרבה מצוות. ומהן מצוות דירת ארץ ישראל ומצוות צדקה. הזכיר אמרות רבותינו בדבר מעלת היישוב בארץ ישראל, ועל דבר גודל ערך הצדקה... לא בהזדמנות בחר רבנו לנושא דרושו האחרון בעירו טרם הפרדו מאיתם, להעיר על חשיבת מצוות אלו... כי הולך הוא אל ארץ חרבה ושוממה ובחפצו לחדש את הישוב העברי ולקבוע שם ישיבה להרביץ תורה, וידע רבנו כי הקמת מוסד כזה בארץ אי אפשר בלי תמיכה הגונה מהגולה. לזאת העיר בני מדינתו על גודל ערך מצוות אלו השתים ודבריו נכנסו ללב שומעיו מעריציו ונתייסדה קופה של צדקה בחוץ לארץ בעד יושבי ארץ ישראל ונקראה על שם מיסדה, קופת הרמב"ן.

— וכוח הרמב"ן-תולדות הרמב"ן, עמ' 18-19.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אברהם יערי, "שלוחי ארץ ישראל - תולדות השליחות מהארץ לגולה, מחורבן בית שני עד המאה התשע עשרה", עמ' 67-52, ירושלים, מוסד הרב קוק, תשס"ב.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ יוסף יואל ריבלין, "זיקתם של יהודי ליטא לארץ-ישראל" בפרויקט בן-יהודה
  2. ^ טוביה פרשל, "נשיא ארץ ישראל", הדואר, גליון כ"ב, י"ג בניסן, תשל"ז, 1977.
  3. ^ אברהם יערי, שלוחי ארץ ישראל - תולדות השליחות מהארץ לגולה, מחורבן בית שני עד המאה התשע עשרה, ירושלים, מוסד הרב קוק, תשס"ב, עמ' 65–67
  4. ^ יוסף יואל ריבלין, "זיקתם של יהודי ליטא לארץ-ישראל" בפרויקט בן-יהודה
  5. ^ קארפי, דניאל, פעולת ק"ק איטאליאני שבוויניציאה למען עניי ארץ ישראל, באתר אוצר החכמה
  6. ^ יצויין שבקהילות רבות נהוג היה גם למנות גבאים לאיסוף כספים לטובת פדיון שבויים.
  7. ^ ירון בן-נאה, ‏סיועה של קהילת איסתנבול ליהודי ארץ-ישראל במאה השבע-עשרה וקשריה עמם, קתדרה 92, יוני 1999, עמ' 83.
  8. ^ משה אביגדור שולוואס, רומא וירושלים: תולדות היחס של יהודי איטליה לארץ ישראל, ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"ד 1944, עמ' 105
  9. ^ דניאל קארפי (פעולת ק"ק איטאליאני שבוויניציאה למען עניי ארץ ישראל, תל אביב תשל"ט, באתר אוצר החכמה).
  10. ^ כתבי ר' יהודה די מודינה, מהדורת בלוי, עמ' 137-138, בודפשט תרס"ב, כך באברהם יערי, "שלוחי ארץ ישראל - תולדות השליחות מהארץ לגולה, מחורבן בית שני עד המאה התשע עשרה", עמ' 65, ירושלים, מוסד הרב קוק, תשס"ב.
  11. ^ משה אביגדור שולוואס, רומא וירושלים, עמ' 105
  12. ^ משה אביגדור שולוואס, רומא וירושלים, עמ' 105
  13. ^ דניאל קארפי (פעולת ק"ק איטאליאני שבוויניציאה למען עניי ארץ ישראל, תל אביב תשל"ט, באתר אוצר החכמה).
  14. ^ יחזקאל דוקס, אוה למושב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  15. ^ מגדולי רבני אשכנז במאה ה-17. נקרא בראשי תיבות על שם ספרו המפורסם, שני לוחות הברית נשיא ארץ ישראל באתר toviapreschel.com.
  16. ^ וכך גם נחרת על מצבתו. אברהם יערי, "שלוחי ארץ ישראל - תולדות השליחות מהארץ לגולה, מחורבן בית שני עד המאה התשע עשרה", עמ' 67-66, ירושלים, מוסד הרב קוק, תשס"ב.
  17. ^ אברהם יערי, "שלוחי ארץ ישראל - תולדות השליחות מהארץ לגולה, מחורבן בית שני עד המאה התשע עשרה", עמ' 67, ירושלים, מוסד הרב קוק, תשס"ב.
  18. ^ רפאפורט, אברהם בן ישראל יחיאל הכהן, הלקח והלבוב, באתר אוצר החכמה
  19. ^ אברהם יערי, "שלוחי ארץ ישראל - תולדות השליחות מהארץ לגולה, מחורבן בית שני עד המאה התשע עשרה", עמ' 67, ירושלים, מוסד הרב קוק, תשס"ב.
  20. ^ שלמה בובר, אנשי שם, עמ' 194, באתר היברובוקס.
  21. ^ אברהם יערי, "שלוחי ארץ ישראל - תולדות השליחות מהארץ לגולה, מחורבן בית שני עד המאה התשע עשרה", עמ' 67-66, ירושלים, מוסד הרב קוק, תשס"ב.
  22. ^ יצחק דוב פעלד, קונטרס חלקי אבנים, נספח לשו"ת נשאל דוד, חלק ג', ירושלים תשל"ה, עמ' רכא, באתר היברובוקס.
  23. ^ מאיר בניהו, "חליפת אגרות בין הקהילה האשכנזית בירושלים ור' דוד אופנהיים", קובץ "ירושלים" ג', עמ' קי-קיב.
  24. ^ פירוש המשנה לרמב"ם מסכת בכורות ד', ד'.
  25. ^ ספר המצוות לרמב"ם, מצוות עשה קנג'.
  26. ^ ע"פ לונץ, נזכר בתפקיד זה באיגרת של מנחם מנדל מוויטבסק מחודש ניסן תקמ"א (1781) (יעקב ברנאי, איגרות חסידים מארץ ישראל, עמ' 85).
  27. ^ מורגנשטרן, אריה, השיבה לירושלים, באתר אוצר החכמה.
  28. ^ "מאורן של ישראל" חלק ב עמ' לז, על פי שני הספדים עליו.
  29. ^ שוורץ, יואל בן אהרן, תולדות החתם סופר ותקופתו, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  30. ^ חוט המשולש החדש לר"ש סופר מהדורת תשכ"ג, עמ' קטו-קיח, רנד-רנה.
  31. ^ אנציקלופדיה של הציונות הדתית חלק ב עמ' 79.
  32. ^ שלום דובער לוין, תולדות חב"ד בארץ הקודש עמ' 3, הוצאת קה"ת, תשמ"ח.
  33. ^ פולייר, משה בן ישראל אליעזר, אמרות משה - ב, ב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
  34. ^ יהושע בן אריה, "עיר בראי תקופה, ירושלים במאה ה-19, ירושלים תשל"ז, עמ' 333
  35. ^ פנחס גרייבסקי, הרב יוסף ריבלין - חוברת זיכרון עמ' יא'.
  36. ^ משה בן נחמן (רמב"ן), וכוח הרמב"ן - תולדות הרמב"ן, תולדות הרמב"ן, באתר אוצר החכמה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=תוארי_הממונים_בגולה_על_מעות_ארץ_ישראל&oldid=40203816"