שבי גביזון
 | |
| לידה |
23 ביולי 1960 (בן 64) קריית ים, ישראל   |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| תקופת הפעילות | מ-1989 |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת תל אביב |
| פרסים והוקרה |
פרס אופיר לבמאי הטוב ביותר |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
שָׂבִי (שבתאי) גביזון (נולד ב-23 ביולי 1960) הוא במאי קולנוע ותסריטאי ישראלי, פרופסור נלווה בחוג לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גביזון נולד וגדל בקריית ים, בן להורים שעלו לארץ מטורקיה. בוגר הפנימייה הצבאית לפיקוד בחיפה.[1]
לאחר שירותו ביחידת ההסרטה של צה"ל למד בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1990, לאחר סיום לימודיו, כתב וביים את סרטו הראשון, "שורו", קומדיה המספרת את סיפורו של אשר (משה איבגי), סופר המקבץ סביבו עדת מעריצים המשננים תורתו, בדרכו אל מציאת המשמעות. לכתיבת התסריט היה שותף יונתן ארוך, שהיה גם המפיק בצוותא עם יוחנן רביב.
ב"שורו" שיחקו שחקנים ידועים רבים, ובהם קרן מור, משה איבגי ומשה פרסטר. המוזיקה כללה שירים של ערן צור, שאף הופיע בסרט. "שורו" זכה לביקורות אוהדות ולהצלחה בקופות, ובטקס פרסי אופיר גרף שישה פרסים, ובהם פרס התסריט, פרס השחקן (איבגי), ופרס הסרט הטוב של השנה. גביזון עצמו זכה בקטגוריית הבמאי הטוב ביותר לשנת 1990. לאחר מכן זכה הסרט בפרס וולג'ין בפסטיבל הקולנוע ירושלים, והופץ במדינות שונות בעולם.
בשנת 1995 כתב, ביים והפיק את סרטו השני, "חולה אהבה בשיכון ג'", המספר את סיפורו של ויקטור (משה איבגי), מנהל תחנת כבלים פיראטית בקריית ים. ויקטור נוהג לשקר על מערכות יחסים סוערות שהיו לו עם נשים רבות, עד שהוא מתאהב אהבה עזה בשחקנית מיכאלה (אביגיל אריאלי) המגיעה לשיכון שהוא גר בו. בסרט כיכבו חנה אזולאי-הספרי, אורי גבריאל, מנשה נוי ומשה איבגי. "חולה אהבה" זכה אף הוא לשבחי הביקורת ולהצלחה בקופות. בשנת יציאתו גרף הסרט שמונה פרסי אופיר, ובהם פרסים לשני השחקנים הראשיים (הספרי ואיבגי), ופרסים על הבימוי והתסריט (שניהם לגביזון). לאחר מכן זכה הסרט גם הוא בפרס וולג'ין בפסטיבל ירושלים ובפרס המבקרים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה. גם סרט זה הופץ במדינות העולם והשתתף בפסטיבלים לקולנוע בגרמניה, בארצות הברית, בצ'כיה ובברזיל, ובכולם זכה בכמה פרסים מיוחדים.
בשנת 2003 יצר גביזון את הסרט "האסונות של נינה", המספר את סיפור משפחתו המפורקת של נדב, ילד בן 13, המאוהב בדודתו, נינה, בעודו מנסה להתמודד עם קשיי משפחתו. בסרט זה כיכבו איילת זורר, אלון אבוטבול, יורם חטב וענת וקסמן. גם סרט זה זכה לשבחי הביקורת ולאהדת הקהל, ואף ל-11 פרסי אופיר, ובהם פרס התסריט, פרס הבימוי והפרס לסרט הטוב שהוענקו לגביזון עצמו. לאחר מכן קיבל הסרט ארבעה פרסים בפסטיבל ירושלים ופרסים נוספים בפסטיבל חיפה לקולנוע. כמו כן השתתף בפסטיבל סאנדנס, בפסטיבל הקולנוע של בריטניה ובפסטיבלים בפולין, בבלגיה ובארצות הברית (כמו פסטיבל ניו יורק) בה גם יצא להפצה מסחרית. עד מהרה הוא נהפך לאחד הסרטים הישראליים הרווחיים והנצפים ביותר מעולם.
משנת 2001 פיתח גביזון גם את הקריירה הטלוויזיונית שלו, כמנהל מחלקת הדרמה של ערוץ 10, שם שימש כעורך תסריט לסדרות כמו "מעורב ירושלמי", "תיק סגור" ו"אהבה זה כואב" של היוצרת דנה מודן, שזכתה בפרס האקדמיה לטלוויזיה.
בשנים 2004–2007 ניהל את מחלקת הדרמה של זכיינית השידור "רשת".
בשנת 2007 ביים סדרת דרמה-קומית ששודרה ברשת, ואשר כתב בשיתוף עם דנה מודן. הסדרה, "אבידות ומציאות", עלתה בתחילה למסכים כסרט קולנוע, והסדרה מפתחת את עלילתו. הסדרה והסרט מספרים על שלוש אחיות, שאביהן שרוי בתרדמת בשעה שכל אחת מהן מתמודדת עם משבר זוגי. בניגוד ליצירותיו הקודמות, הפרויקט השאפתני של סרט וסדרה מקבילים התקבל בביקורות פושרות ובמספר צופים לא גדול באולמות הקולנוע. גם בקרב הצופים בבית הסדרה זכתה להצלחה פחותה מזו של "אהבה זה כואב".
בשנים 2006–2010 חבר גביזון ליעל פוליאקוב וערך את תסריטי שלוש העונות (שתיים שודרו) של הסדרה המצליחה וזוכת פרס האקדמיה "הכל דבש".
בשנת 2011 פיתח וערך את תסריטי שתי העונות של הסדרה המצליחה "יום האם" יחד עם היוצרת דניאלה לונדון דקל. זכויות ההפקה של הסדרה נמכרו בשנת 2012 לרשת האמריקאית CBS.
בשנת 2011 החל לכתוב את סרט הקולנוע "געגוע", שיצא לאקרנים ב-2017 בהפקת סרטי יונייטד קינג ובכיכובם של שי אביבי ואסי לוי. ב-2024 כתב וביים רימייק לסרט שעלילתו הועברה מישראל לקנדה, עם ריצ'רד גיר בתפקיד הראשי.
גביזון משמש פרופסור[2] בחוג לקולנוע וטלוויזיה של אוניברסיטת תל אביב ומעביר סדנאות בימוי וכתיבת תסריט.
גביזון גרוש ואב לשניים, כיום נמצא בזוגיות עם השחקנית ריקי בליך.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קובי ניב, על מה הסרט הזה?, כנרת זמורה ביתן, 1999 - ניתוח הסרט "חולה אהבה משיכון ג".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שבי גביזון, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
שבי גביזון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- שבי גביזון, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- שבי גביזון, באתר ספר הקולנוע הישראלי
שבי גביזון, באתר AllMovie (באנגלית)
שבי גביזון, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- שבי גביזון, דף שער בספרייה הלאומית
- שבי גביזון, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- שבי גביזון, באתר "חנה ושרי"
מורן שריר, האיש שפחד למות מבימוי סרטים. ריאיון עם הקולנוען הישראלי שהמציא שפה משלו, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2017- בנימין טוביאס, "ריצ'רד גיר הזדהה איתי, גם מרחוק רואים את הבעיות שלנו", באתר ynet, 27 בפברואר 2025
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שבתאי גביזון, באתר "בהשקט ובבטחה"
- ^ אתר החוג לקולנוע, בפקולטה לאמנויות של אוניברסיטת תל אביב.
| פרס אופיר לבמאי הטוב ביותר | ||
|---|---|---|
| 1990–1999 | שבי גביזון (1990) • יעקב גולדווסר (1991) • אסי דיין (1992) • אנריקה רוטנברג (1993) • שמואל הספרי (1994) • שבי גביזון (1995) • אורי סיון וארי פולמן (1996) • ג'ולי שלז (1997) • שמי זרחין (1998) • אריק קפלון (1999) | |
| 2000–2009 | בני תורתי (2000) • דובר קוסאשווילי (2001) • ניר ברגמן (2002) • שבי גביזון (2003) • יוסף סידר (2004) • דני סירקין (2005) • שמי זרחין (2006) • ערן קולירין (2007) • ארי פולמן (2008) • סכנדר קובטי וירון שני (2009) | |
| 2010–2019 | ערן ריקליס (2010) • יוסף סידר (2011) • רמה בורשטין (2012) • יובל אדלר (2013) • טליה לביא (2014) • ארז תדמור (2015) • עילית זקצר (2016) • שמוליק מעוז (2017) • אופיר ראול גרייצר (2018) • ירון שני (2019) | |
| 2020 ואילך | ניר ברגמן (2020) • ערן קולירין (2021) • אורית פוקס רותם (2022) • איילת מנחמי (2023) • תום נשר (2024) | |
| פרס אופיר לתסריט המקורי הטוב ביותר | ||
|---|---|---|
| 1990–1999 | שבי גביזון, יונתן ארוך ויוחנן רביב (1990) • חיים מרין (1991) • אסי דיין (1992) • אנריקה רוטנברג ואסטבן גוטפריד (1993) • אסי דיין (1994) • שבי גביזון (1995) • יגאל בורשטיין (1996) • אסי דיין (1997) • איל חלפון (1998) • אריק קפלון (1999) | |
| 2000–2009 | יוסף סידר (2000) • דובר קוסאשווילי (2001) • ניר ברגמן (2002) • שבי גביזון (2003) • יוסף סידר (2004) • איל חלפון (2005) • שמי זרחין (2006) • ערן קולירין (2007) • ארי פולמן (2008) • ירון שני וסכנדר קובטי (2009) | |
| 2010–2019 | נח סטולמן (2010) • יוסף סידר (2011) • רמה בורשטין (2012) • יובל אדלר, עלי ואקד (2013) • טליה לביא (2014) • אלעד קידן (2015) • רמה בורשטין (2016) • שבי גביזון (2017) • אופיר ראול גרייצר (2018) • סאמח זועבי (2019) | |
| 2020 ואילך | דנה אידיסיס (2020) • ערן קולירין (2021) • מיכל ויניק (2022) • אלינור סלע וריימונד אמסלם (2023) • מאיה קניג (2024) | |