אנריקה רוטנברג

אנריקה רוטנברג
לידה	12 באוגוסט 1948 (בן 76); ארגנטינה
מדינה	קובה
פרסים והוקרה	פרס אופיר לבמאי הטוב ביותר; פרס אופיר לתסריט המקורי הטוב ביותר ;
	פרופיל ב-IMDb

אנריקה רוטנברג (נולד ב-1948) הוא מפיק קולנוע, במאי קולנוע ותסריטאי ישראלי.

ביוגרפיה

אנריקה רוטנברג נולד בארגנטינה למשפחה שבבעלותה היה תיאטרון. אמו נפטרה כשהיה בן 3, ובגיל 13, אחרי שאמו החורגת התאבדה, הוא עלה לישראל לבד, לכפר הנוער אלוני יצחק. לאחר שירותו בצה"ל חזר לארגנטינה. בעקבות אחיו הגדול שהיה פעיל במפלגה הקומוניסטית, הצטרף למפלגה ושימש כמנהל עסקיה. לצורך מימון המפלגה היא עסקה במתן הלוואות בריבית. בעקבות השלטת המשטר הצבאי בארגנטינה ב-1976 חזר לישראל^[1].

כשחזר לישראל, נכנס לשותפות עם ברוך חבס בחברה קבלנית חדשה, ויחד עם חבריו סרג'יו דיזנהויז ודני דוד הקימו את חברת "סאדאב" (ראשי תיבות של סרג'יו, אנריקה, דני וברוך). בשנות ה-80 של המאה ה-20 בנתה החברה אלפי דירות^[2], בין השאר בקריית בן-גוריון בחולון בשותפות עם שמואל דנקנר, הקימה בניין משרדים באזור^[3], והקימה את מרכז "קניותר" בנס ציונה, אחד הקניונים הראשונים שנבנו בישראל^[4]. ב-2005 מכרו את הקניון לפי שווי נכס של 24 מיליון דולר^[5].

רוטנברג נכנס גם לעסקי הנעליים, שרכש ב-1979 את הזכויות לייצור מותג הנעלים הצרפתי "קיקרס" (Kickers) בישראל^[1], בשותפות עם חברת "המגפר" הם יוצרו במפעל בירושלים^[6]. בעל חנות נעליים ברמת גן, שלו מכר את סחורתו, הציג בפניו את בנו, עמוס גוטמן, ורוטנברג החליט להשקיע בהפקת סרטו של הבן, "נגוע"^[7]. הסרט לא הצליח מסחרית, אך רוטנברג השקיע בסרט נוסף של גוטמן, "בר 51"^[8]. סרט שלישי שהפיק רוטנברג, ושכנע את גוטמן לביים אותו, הוא "חימו מלך ירושלים", על פי ספר מאת יורם קניוק^[7]. הסרט הבא שהפיק היה "המיועד", בבימוי דניאל וקסמן שזכה להקרנת בכורה בפסטיבל הקולנוע בקאן^[9].

בשנת 1992 כתב את התסריט של סרט הקולנוע המצליח "נקמתו של איציק פינקלשטיין" יחד עם אסטבן גוטפריד וגם ביים את הסרט, שבו שיחקו אסטבן גוטפריד, משה איבגי, דבורה קידר ושמיל בן ארי^[10]. הסרט נחל הצלחה, ובטקס פרסי אופיר לאותה שנה גרף שבעה פרסים, בהם פרס הסרט הטוב ביותר, פרס הבמאי הטוב ביותר ופרס התסריט הטוב ביותר^[11].

בשנת 1993 רוטנברג עבר להתגורר בקובה שם עסק בעסקי נדל"ן בשותפות עם איש המוסד לשעבר רפי איתן. חברה של איתן בשם "GBM - GRUPO BM" בקובה עסקה בתחומים מגוונים, כולל: נדל"ן, חקלאות, תעשייה, מסחר והיי-טק. GBM רכשה שטחים לגידול קני סוכר בקובה, אחר כך גם שטחי פרדסים, והסתייע בחברת אגרקסקו הישראלית כדי לשווק את הפרי לאירופה ולשבור את האמברגו האמריקאי על האי^[1]. בסוף שנות ה-90 החלה להקים בשותפות עם הממשלה הקובנית ואיש העסקים הרצל חבס (בנו של ברוך חבס)^[12], את ה"מירמאר טרייד סנטר" - מרכז עסקי ומסחרי רחב היקף בהוואנה, הכולל 18 בניינים, בהשקעה של כ-200 מיליון דולר^[13]. במהלך השנים נפוצו שמועות רבות על קשריו של רפי איתן עם פידל קסטרו, אך הוא הכחיש אותם. אך במאי 2006, כשר בממשלת ישראל נפגש עמו בגלוי לראשונה^[14]. בפברואר 2019, חשף רוטנברג, כי הם נפגשו עם קסטרו פעמים רבות, ולמעשה כל משא ומתן על עסקים במדינה התנהל איתו ישירות. ולאחר שראול קסטרו מונה לנשיא, ממשלת קובה לא חידשה את החוזים עם חברת GBM והוא חזר לישראל^[1].

בשנת 2013 פתח בתל אביב, לקראת חזרתו לישראל, סטודיו שבו מוצגים צילומי סטילס שלו^[15].

סרטים שהפיק

"נגוע", בבימוי עמוס גוטמן (1983)
"בר 51", בבימוי עמוס גוטמן (1985)
"חימו מלך ירושלים", בבימוי עמוס גוטמן (1987)
"המיועד", בבימוי דניאל וקסמן (1989)

סרטים שביים

"נקמתו של איציק פינקלשטיין" (1993)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנריקה רוטנברג בוויקישיתוף

אנריקה רוטנברג, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אנריקה רוטנברג, ברשת החברתית אינסטגרם
אנריקה רוטנברג, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אנריקה רוטנברג, באתר ספר הקולנוע הישראלי
אנריקה רוטנברג, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ ארי ליבסקר, לוכד החלומות, באתר כלכליסט, 21 בפברואר 2019
^ נאוה סנדרס, תראו מה שכסף יכול לעשות, חדשות, 5 באוקטובר 1987
יצחק דנון, ‏סאדאב תובעת 1.2 מיליון שקל מבעלי קרקע בטענה לניהול מו"מ לא בתום לב, באתר גלובס, 27 באוגוסט 1997
^ אלעזר לוין, ‏סינטק טכנולוגיות שכרה בסאדאב 3,000 מ"ר באזור, תמורת 10 דולר למ"ר לחודש, באתר גלובס, 13 בנובמבר 2000
גיא ימין, ‏אזור: קווים תשלם 6 ד' למ"ר בבית סאדאב, באתר גלובס, 2 ביולי 2006
^ צומת נס ציונה זוכה לצומת לב, מעריב, 10 בפברואר 1987
^ נועם שרביט, ‏מתרחבת בקניונים: אזורים קנתה מחבס 50% מ"קניותר" בנס ציונה לפי 24 מ' ד', באתר גלובס, 7 בנובמבר 2005
יצחק דנון, ‏עיריית נס ציונה תובעת 4.4 מיליון שקל מהחברה הקבלנית סאדאב בניין, באתר גלובס, 27 בנובמבר 2006
^ האמיתיות הגיעו, דבר, 24 בנובמבר 1978
^ ¹ ² נווית זומר, בכורת "חימו מלך ירושלים", בפסטיבל הסרטים בחיפה, תהיה חגו של אנריקה רוטנברג, קבלן בניין, מפיק הסרט, חדשות, 5 באוקטובר 1987
^ אנשים עסוקים - סרטים ישראלים השקעה כדאית, מעריב, 14 בפברואר 1984
^ ג. עיטור, וקסמן בבכורת סרטו בקאן: אני תוקף את הממסד הדתי, חדשות, 14 במאי 1990
^ ג. עיטור, שלושה סרטים ישראלים יוצאים לדרך, חדשות, 7 באפריל 1993
^ הארץ, הזוכים, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2002
^ אלעזר לוין, ‏"זו לא עיסקה מהותית", באתר גלובס, 17 בספטמבר 2000
^ איתי רום, ‏המיליונרים מגבעת הלאום, באתר גלובס, 6 במאי 2008
^ השר רפי איתן ייפגש עם מנהיג קובה, באתר וואלה, 14 במאי 2006
^ נירית אנדרמן, אנריקה רוטנברג פותח את הצמצם, באתר הארץ, 3 ביוני 2013

[ליבסקר-1] ¹ ² ³ ⁴ ארי ליבסקר, לוכד החלומות, באתר כלכליסט, 21 בפברואר 2019

[2] נאוה סנדרס, תראו מה שכסף יכול לעשות, חדשות, 5 באוקטובר 1987
יצחק דנון, ‏סאדאב תובעת 1.2 מיליון שקל מבעלי קרקע בטענה לניהול מו"מ לא בתום לב, באתר גלובס, 27 באוגוסט 1997

[3] אלעזר לוין, ‏סינטק טכנולוגיות שכרה בסאדאב 3,000 מ"ר באזור, תמורת 10 דולר למ"ר לחודש, באתר גלובס, 13 בנובמבר 2000
גיא ימין, ‏אזור: קווים תשלם 6 ד' למ"ר בבית סאדאב, באתר גלובס, 2 ביולי 2006

[4] צומת נס ציונה זוכה לצומת לב, מעריב, 10 בפברואר 1987

[5] נועם שרביט, ‏מתרחבת בקניונים: אזורים קנתה מחבס 50% מ"קניותר" בנס ציונה לפי 24 מ' ד', באתר גלובס, 7 בנובמבר 2005
יצחק דנון, ‏עיריית נס ציונה תובעת 4.4 מיליון שקל מהחברה הקבלנית סאדאב בניין, באתר גלובס, 27 בנובמבר 2006

[6] האמיתיות הגיעו, דבר, 24 בנובמבר 1978

[זומר-7] ¹ ² נווית זומר, בכורת "חימו מלך ירושלים", בפסטיבל הסרטים בחיפה, תהיה חגו של אנריקה רוטנברג, קבלן בניין, מפיק הסרט, חדשות, 5 באוקטובר 1987

[8] אנשים עסוקים - סרטים ישראלים השקעה כדאית, מעריב, 14 בפברואר 1984

[9] ג. עיטור, וקסמן בבכורת סרטו בקאן: אני תוקף את הממסד הדתי, חדשות, 14 במאי 1990

[10] ג. עיטור, שלושה סרטים ישראלים יוצאים לדרך, חדשות, 7 באפריל 1993

[11] הארץ, הזוכים, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2002

[12] אלעזר לוין, ‏"זו לא עיסקה מהותית", באתר גלובס, 17 בספטמבר 2000

[13] איתי רום, ‏המיליונרים מגבעת הלאום, באתר גלובס, 6 במאי 2008

[14] השר רפי איתן ייפגש עם מנהיג קובה, באתר וואלה, 14 במאי 2006

[15] נירית אנדרמן, אנריקה רוטנברג פותח את הצמצם, באתר הארץ, 3 ביוני 2013

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

פרס אופיר לבמאי הטוב ביותר
1990–1999	שבי גביזון (1990) • יעקב גולדווסר (1991) • אסי דיין (1992) • אנריקה רוטנברג (1993) • שמואל הספרי (1994) • שבי גביזון (1995) • אורי סיון וארי פולמן (1996) • ג'ולי שלז (1997) • שמי זרחין (1998) • אריק קפלון (1999)
2000–2009	בני תורתי (2000) • דובר קוסאשווילי (2001) • ניר ברגמן (2002) • שבי גביזון (2003) • יוסף סידר (2004) • דני סירקין (2005) • שמי זרחין (2006) • ערן קולירין (2007) • ארי פולמן (2008) • סכנדר קובטי וירון שני (2009)
2010–2019	ערן ריקליס (2010) • יוסף סידר (2011) • רמה בורשטין (2012) • יובל אדלר (2013) • טליה לביא (2014) • ארז תדמור (2015) • עילית זקצר (2016) • שמוליק מעוז (2017) • אופיר ראול גרייצר (2018) • ירון שני (2019)
2020 ואילך	ניר ברגמן (2020) • ערן קולירין (2021) • אורית פוקס רותם (2022) • איילת מנחמי (2023) • תום נשר (2024)

פרס אופיר לתסריט המקורי הטוב ביותר
1990–1999	שבי גביזון, יונתן ארוך ויוחנן רביב (1990) • חיים מרין (1991) • אסי דיין (1992) • אנריקה רוטנברג ואסטבן גוטפריד (1993) • אסי דיין (1994) • שבי גביזון (1995) • יגאל בורשטיין (1996) • אסי דיין (1997) • איל חלפון (1998) • אריק קפלון (1999)
2000–2009	יוסף סידר (2000) • דובר קוסאשווילי (2001) • ניר ברגמן (2002) • שבי גביזון (2003) • יוסף סידר (2004) • איל חלפון (2005) • שמי זרחין (2006) • ערן קולירין (2007) • ארי פולמן (2008) • ירון שני וסכנדר קובטי (2009)
2010–2019	נח סטולמן (2010) • יוסף סידר (2011) • רמה בורשטין (2012) • יובל אדלר, עלי ואקד (2013) • טליה לביא (2014) • אלעד קידן (2015) • רמה בורשטין (2016) • שבי גביזון (2017) • אופיר ראול גרייצר (2018) • סאמח זועבי (2019)
2020 ואילך	דנה אידיסיס (2020) • ערן קולירין (2021) • מיכל ויניק (2022) • אלינור סלע וריימונד אמסלם (2023) • מאיה קניג (2024)