רפעת אל-אסד
 | |
| רפעת בשנות ה-80 | |
| לידה |
22 באוגוסט 1937 (בן 87) קרדאחה, סוריה  |
|---|---|
| מדינה |
סוריה |
| השכלה | |
| תפקיד |
סגן נשיא סוריה (11 במרץ 1984–8 בפברואר 1998) |
| מפלגה |
מפלגת הבעת' |
| השקפה דתית |
עלווים |
| פרסים והוקרה |
קצין גבוה בלגיון הכבוד |
  | |
רפעת עלי אל-אסד (בערבית: رفعت علي الأسد; נולד ב-22 באוגוסט 1937) הוא אחיו הצעיר של נשיא סוריה לשעבר חאפז אל-אסד.
ראשית דרכו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אסד נולד בשנת 1937 למשפחה עלווית, שבע שנים לאחר הולדת אחיו הבכור, בכפר קרדאחה הסמוך לעיר החוף הסורית לטקיה. בשנת 1952 הצטרף אסד למפלגת הבעת' הסורית בהנהגתו של מישל עפלק, במידה רבה בעידודו של חאפז, שהיה חבר בתנועה מנעוריו. את שירות החובה שלו בצבא מילא בשנות האיחוד הסורי-מצרי (איחוד הקע"מ, 1958-1961). למן שחרורו ועד לשנת 1963 עבד במשרד הפנים. במרץ 1963 ביצעה הוועידה הצבאית של מפלגת הבעת' הפיכה צבאית שבעקבותיה תפסה את השלטון, ורפעת, כחבר במפלגה, נשלח לאקדמיה הצבאית בעיר חומס. עם סיום לימודיו שירת אסד בצבא הסורי, כשאחיו חאפז פיקד על חיל האוויר.
אסד מילא תפקיד פעיל בהפיכת ה"נאו-בעת'" בפברואר 1966 כאשר השתתף בפשיטה על מגורי הנשיא אמין אל-חאפז. אסד סייע לסלק את אל-חאפז מהשלטון ובכך תרם לקריסתה של ממשלת הבעת' הראשונה (1963–1966). בעת כהונתו של הנשיא הבא, נור א-דין אל-אתאסי (1966-1970), ניתן לו הפיקוד על יחידת עילית של הצבא הסורי אשר הוקמה על ידי הוועידה הצבאית לצורך הגנה על המשטר. מפקדה הקודם של יחידה זו היה שר ההגנה לשעבר מוחמד עומראן.
שנות השישים המאוחרות עמדו בסימן מאבק שלטון בין חאפז אל-אסד ושליטה בפועל של סוריה, סלאח ג'דיד. ב"חזית הצעירה" נאבקו רפעת ויועצו של ג'דיד לענייני מודיעין, עבד אל-כרים אל-ג'ונדי. העוינות בין השניים התפתחה לאחר שרפעת גילה כי אל-ג'ונדי מבקש להתנקש באחיו. הוא שכנע את חאפז כי עליהם לעצור את ג'ונדי או להורגו. לקראת סוף פברואר 1969 ביצעו האחים לבית אסד הפיכה צבאית למחצה בדמשק, במהלכה הופעלו כוחות שריון במרכז העיר ועורכי העיתונים א-ת'ורה ואל-בעת', שתמכו בג'דיד ובג'ונדי, נעצרו. לאחר מכן רפעת עצר כמה ממקורביו של ג'ונדי. הלה התאבד ב-2 במרץ 1969, כדי להתחמק ממעצר או מהשפלה בידי רפעת וחאפז. חאפז ביצע הפיכה משלו ב-17 בנובמבר 1970, במהלכה נעצרו סלאח ג'דיד והנשיא אתאסי. לאחר ההפיכה, אשר זכתה לכינוי "מהפכת התיקונים", הופקד רפעת על השליטה הביטחונית בדמשק וסביבותיה.
תחת שלטונו של חאפז אל-אסד
[עריכת קוד מקור | עריכה]רפעת מילא תפקיד משמעותי בעת כהונתו של אחיו הבכור למן עלייתו של זה לשלטון. הוא החזיק בעמדת מפתח במנגנוני הביטחון הסוריים ופיקד על דיוויזיית משמר הרפובליקה: האיכותי, המיומן והיקר שבכוחות הסוריים, במידה מסוימת צבא בפני עצמו. במלחמת יום כיפור עמד בראש 'כח רפעת אסד', שכלל כוח קומנדו וחטיבת טנקים T-62, שתקף את כוחותינו ברמת הגולן. לאורך שנות השבעים ראו בו רבים, על יסוד ההשפעה הרבה שהייתה לו, יורשו המיועד של חאפז. ב-1975, לדוגמה, נבחר למפקדה האזורית של מפלגת הבעת' והחזיק בתיק לענייני נוער בסוריה. הוא התפרסם בעקבות מתן מלגות לסטודנטים באוניברסיטה ובמימון חוגים והכשרות צבאיות לנערים ונערות.
רפעת חי חיי מותרות, נשא ארבע נשים והעמיד שישה עשר צאצאים. הוא הרבה בנסיעות לחוץ לארץ והתערה בתרבות המערב.
בפברואר 1982 פיקד רפעת על הכוח הצבאי המסיבי "פלוגות ההגנה" שנשלח לדכא את המרד המוסלמי-סוני בעיר אל-חמה שבמרכז סוריה, התקוממות שהובילה תנועת האחים המוסלמים (יחד עם גורמים אסלאמיסטיים נוספים) החל משנת 1976. רפעת הורה על הפצצה ארטילרית של העיר, שבעקבותיה נהרגו קרוב ל-20,000 מתושביה. פעולה זו נודעה לימים כ"טבח חמאת", אירוע לו נודעה חשיבות מכרעת לגבי התפתחותה של החברה והמדינה הסורית, יציבות משטרה ומעמד האסלאם והאסלאם הקיצוני בתוכה. לדברי העיתונאי האמריקני תומאס פרידמן, רפעת נהג להתרברב כי לא פחות מ-38,000 איש נהרגו כתוצאה מפקודותיו. שלוש שנים לפני הטבח טען רפעת בפני קונגרס מפלגת הבעת' כי מי שאיננו תומך בממשלה יש לראות בו פורע חוק; נאמנות מוחלטת היא תנאי הכרחי לצורך הישרדות. "סטלין," אמר, "הקריב עשרה מיליון אנשים כדי לשמר את המהפכה הבולשביקית, וסוריה נדרשת לעשות את אותו הדבר על מנת לשמר את מהפכת מפלגת הבעת' של 1963."
רפעת סלד מגל הפונדמנטליזם האסלאמי ששטף את ערי סוריה בשנות השמונים המוקדמות. ב-1983 שיגר כוח של נשים צנחניות במטרה לקרוע את הרעלות מעל פניהן של נשים מוסלמיות ברחוב. פקודה זו גרמה למורת רוח ציבורית כה עזה בסוריה עד כי הנשיא חאפז אל-אסד עצמו נדרש לגנותה בפומבי.
הפיכה צבאית כושלת
[עריכת קוד מקור | עריכה]רפעת היה למספר 2 בסוריה ב-1983 וניהל רבים מענייני המדינה שלא זכו לתשומת לבו של אחיו. הוא השרה פחד בקרב אויביו שעה שמעריציו רחשו לו נאמנות עזה. בנוסף כונן מגוון בריתות, ביניהן עם עבדאללה, מלך ערב הסעודית, יאסר ערפאת וחסן השני, מלך מרוקו.
לאחר התקף הלב החמור שחווה חאפז אל-אסד בנובמבר 1983, הקים רפעת צוות מצומצם בן שישה חברים שתכליתו לנהל את המדינה בהיעדר הנשיא. כיוון שראה עצמו כיורש הנאמן והראוי ביותר, ביקש לנצל את שעת הכושר על מנת להשתלט על המדינה, וציווה על קציניו הבכירים להיערך לכך. הדבר עורר את חמתו של אסד הבכור. החלמתו המהירה והמפתיעה שמה קץ לתוכניותיו של רפעת. בפברואר 1984 הוא שב ונטל את רסן הובלת המדינה בסיועו של שר ההגנה ומקורבו מוסטפא טלאס. יועצו הצבאי של רפעת, קולונל סלים ברכאת, נעצר. במרץ 1984 מונה רפעת לסגן נשיא סוריה, תפקיד רשמי וטקסי בעיקרו, ללא סמכויות ממשיות. הפיקוד על דיוויזיית משמר הרפובליקה הועבר לידי קצין אחר, מקורבו של חאפז, קולונל מוחמד ע'נאים.
רפעת סירב להכיר בכך, וב-30 במרץ 1984 הורה לפלוגות ההגנה בפיקודו, אשר מנו בשלב זה כ-55,000 חיילים בנוסף לטנקים, ארטילריה ומטוסי קרב, להיערך בנקודות אסטרטגיות סביב דמשק בהן ניתן יהיה להפגיז את העיר. נאמניו של אסד, ביניהם מפקד הקומנדו הסורי עלי חיידר וראש המשמר הנשיאותי עדנאן מח'לוף, ניצבו מול כוחותיו של רפעת. עם זאת, הצדדים לא הגיעו לידי התנגשות אלימה; בעקבות פגישה מתוחה בין האחים (במהלכה קרא חאפז לאחיו: "האם אתה מבקש להפיל את המשטר? ובכן, הנה אני, אני המשטר!"), הוסכם כי רפעת לא ייעצר או יוצא להורג (בניגוד לקצינים מרדניים אחרים בהיסטוריה המודרנית של סוריה), אלא ייצא את גבולות המדינה לבלי שוב.
החיים בגלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]למעט שיבה קצרה לסוריה בשנת 1992 לצורך השתתפות בהלווייתה של אמו, רפעת נותר מאז בגלות, תחילה בשווייץ, אחר כך בספרד ולבסוף בצרפת, שם חי חיי פאר. בעודו בגלות, הסתמן כמתנגד מובהק למשטר אסד ולמדיניותו, בהשמיעו ביקורת על מעורבותה של סוריה במלחמת האזרחים בלבנון, על תלותה בברית המועצות, על יחסה המבזה של סוריה כלפי יאסר ערפאת ואש"ף ועל היחסים ההדוקים בין סוריה ואיראן, שבגינם נודעה סוריה כמדינה תומכת טרור. חאפז אל-אסד, לעומת זאת, מעולם לא ביקר את רפעת בפומבי, ולמעשה לא התייחס אליו כלל.
תומכיו של רפעת בסוריה עצמה חברו ליתר מתנגדי המשטר הבעת'י וכך סימנו עצמם כמטרה לרדיפות בידי כוחות הביטחון הסוריים. כך, למשל, נעצרו רבים מתומכיו בפשיטה שנערכה בשנת 1999 בעיר לטקיה. למרות זאת, רפעת ובנו סומר הקימו אימפריה עסקית ענפה בסוריה ומחוצה לה; הם הקימו תחנת לוויין עצמאית בלונדון בספטמבר 1997 (ANN - Arab News Network), בה מושמעת לעיתים קרובות ביקורת על המשטר הסורי.
עם היוודע דבר מותו של חאפז אל-אסד ב-10 ביוני 2000, הביע רפעת התנגדות ומורת רוח רבה נוכח ההחלטה למנות את אחיינו בשאר אל-אסד לתפקיד הנשיא. רפעת טען כי רק הוא עצמו רשאי, מבחינה חוקתית, להנהיג את המדינה (הוא הוסיף לראות בעצמו סגן הנשיא שכן פסל את שלילת תוארו ב-1998 כבלתי-חוקתית). הוא איים לשוב לסוריה ולטרפד את מינויו של בשאר, וזאת על מנת "ליטול את האחריות ולהגשים את רצון העם הסורי." הוא התחייב להנהיג את המדינה באופן מתון ודמוקרטי, בסיוע "עוצמת העם והצבא" מאחוריו. יחד עם זאת, רפעת לא עשה דבר על מנת לממש דברים אלה; ייתכן כי אזהרתו של סגן הנשיא עבד אל-חלים ח'דאם, לפיה ייעצר אם יגיע להלווייתו של אחיו חאפז, הרתיעה אותו. לאחר נאום ההכתרה של בשאר ב-17 ביולי, במהלכו הבטיח המנהיג הצעיר רפורמות מרחיקות לכת, הכריז רפעת כי הוא תומך באחיינו ומאז נמנע מפרסום הצהרות פומביות כלשהן בעניין.
