מישל עפלק

מישל עפלק
ميشيل عفلق
לידה	1910; דמשק, האימפריה העות'מאנית
פטירה	23 ביוני 1989 (בגיל 79 בערך); הרובע החמישי של פריז, צרפת
מדינה	סוריה, הבעת' בעיראק, האימפריה העות'מאנית
מקום קבורה	בגדאד
השכלה	הפקולטה לאמנויות של פריז
תפקיד	שר החינוך
מפלגה	בעת'
השקפה דתית	נצרות

מישל עַ֫פְלַק (בערבית: ميشيل عفلق; 1910 - 23 ביוני 1989) היה פילוסוף, סוציולוג ולאומן סורי, שהיה ממייסדי מפלגת הבעת' בסוריה.

חייו

מישל עפלק היה נוצרי יווני-אורתודוקסי סורי. זהותו הנוצרית השפיעה עמוקות על דרכו האידאולוגית: הוא חיפש פתרון לא רק לבעיה הלאומית בסוריה אלא גם לבעיה האישית – בעיית המיעוטים בקרב הרוב המוסלמי. מכאן נבע רצונו העז להגדיר את זהות הלאום על בסיס חילוני טהור. חינוכו האירופי והעובדה שהתרחק מחיי עדתו סללו לו את הדרך למחשבה זו.

בשנים 1928–1932 היה סטודנט להיסטוריה בעל מלגה מאוניברסיטת הסורבון בפריז. לפי עדויות שונות, הפך לחבר המפלגה הקומוניסטית, ייתכן כי היה אף חבר הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית בסוריה. בהיותו סטודנט, הושפע מאוד ממשנתו של קרל מרקס. עם זאת, במשך תקופת המנדט הצרפתי עפלק לא יצא בפומבי נגד המשטר.

משנת 1934 עבד כמורה בבית ספר תיכון יוקרתי בדמשק – "התג'היז'". הסטודנטים ותלמידי בתי הספר התיכוניים היו בעלי תודעה פוליטית ערה ביותר בציבור, לכן הם היוו קרקע פורייה להפצת רעיונותיהם של עפלק ושל סלאח א-דין אל-ביטאר, עמיתו. בשנת 1935 סייעו השניים בייסודו ובעריכתו של שבועון שמאלני בשם "א-טליעה" (חיל החלוץ).

ב-1936 עפלק ואל-ביטאר ניתקו כמעט לחלוטין את קשריהם עם הקומוניסטים. על פי עפלק, הם החליטו שקומוניזם עם דגש של עקרון הבינלאומיות לא אפשרי בעולם הערבי. עד 1936 השניים טענו: "היינו אז מרקסיסטים, עם הסתייגויות מועטות". אפשר להבחין במפנה מכריע בהלך חשיבתו של עפלק באמצע שנות השלושים מתוך דבריו:

המחשבות (הרעיונות) הערביות המקוריות החלו עולות בדעתי. הן הביאוני להרהר באומה הערבית, בעברה הזוהר אשר הבהיק אלפי שנים, ובהווה המר שלה ובמה שיבוא בעקבותיו...
הרהרתי רבות בקומוניזם שבעקרונותיו האמנתי ובאינטרנציונליזם שבו חפצתי – והגעתי למסקנה אחת - לא ייתכן שהקומוניזם יצליח כיוון שאין אומה שתוכל לוותר על לאומיותה (קומיה)

באותו זמן התחיל עפלק לגבש את עקרונות המפלגה החדשה. בשל היסודות המרקסיסטיים והלאומניים בחשיבתו, ותחת השפעת קסמו של הכוכב העולה היטלר, הוא הושפע מהלאומנות האידיאליסטית הגרמנית והרעיון הטוטליטרי של הגל. הוא ניחן בכישרון לכתוב ולנאום על כל עניין בהתפלספות למדנית עמוקה, שאפשרה לו להציג עמדה ברורה בשאלת השעה, מתוך עקרונות מוגדרים כלליים. נאמר עליו: "אצל עפלק הטשטוש אינו נובע מחוסר הבנת העניינים אלא מידיעה דווקא"^[^{דרוש מקור]}. תכונה זו סייעה לו להרכיב את האידאולוגיה של מפלגתו וכך לצבור קהל נוסף.

בתחילת שנות הארבעים החל להפיץ את רעיון הלידה החדשה של הלאומיות הערבית בקרב הסטודנטים שלו. נפילתה של צרפת והצלחתה של גרמניה נגד ברית המועצות הקומוניסטית חיזקו את ניתוק קשריו עם חבריו הקומוניסטים. עפלק ואל-ביטאר הקימו תחילה תנועה בשם "תנועת התחייה הערבית" (חרכת אל-אִחְיַ֫אא' אל-ערבי), אך באמצע 1941 אימצו את השם "בעת'". בהדרגה הפכה תנועתם לדומיננטית מבין שתי קבוצות הבעת' שהיו קיימות באותו הזמן. התנועה הטמיעה בתוכה גם את ארגונו של זכי אל-ארסוזי שלא הצליח להתרומם למדרגת מנהיג לאומי.

בסוף שנת 1942 נטשו עפלק ואל-ביטאר את ההוראה כדי להקדיש עצמם כליל לעשייה מדינית. הם המשיכו בגיבוש ארגונם. תלמידים מבתי הספר התיכוניים וסטודנטים גויסו לפעילות פוליטית, כרוזים חשאיים הופצו ו"הרחוב" וה"שוק" אורגנו לפעולות שביתה. כך, עם עזיבת הצרפתים בשנת 1946, הופיעה מפלגת הבעת' הערבית באופן רשמי כתנועה פוליטית מאורגנת.

בשנת 1947 כונסה הוועידה הראשונה של המפלגה ובה נוסח מצע המפלגה. עפלק נבחר כמנהיג המפלגה ואל-ביטאר כמזכיר הכללי. הוא התמודד בבחירות בשנים 1943 ו-1947 ונכשל. ב-1949 כיהן כשר חינוך לזמן קצר. כפוליטיקאי נחל עפלק כישלון. לא רק על פי מקצועו היה עפלק מורה, אלא גם באופיו; חסרו בו תכונות איש המעשה, ועובדת היותו נוצרי לא שיפרה את מצבו הפוליטי. לאחר מספר כישלונות הוא התרחק מפעילות פוליטית מחוץ לכותלי המפלגה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מישל עפלק בוויקישיתוף

מישל עפלק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)