לדלג לתוכן

רולנדו פנראי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רולנדו פנראי
Rolando Panerai
רולנדו פנראי 1974
רולנדו פנראי 1974
לידה 17 באוקטובר 1924
טוסקנה, איטליה
פטירה 22 באוקטובר 2019 (בגיל 95)
פירנצה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1946 עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמר אופרה
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג קול בריטון
שפה מועדפת איטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רולנדו פאנראיאיטלקית: Rolando Panerai;‏ 17 באוקטובר 192422 באוקטובר 2019) היה זמר בריטון איטלקי. הופיע בלה סקאלה במילאנו, לעיתים קרובות לצד מריה קאלאס וג'וזפה די סטפנו. היה ידוע בהבנה מוזיקלית, דיקציה מצוינת ומשחק רב תכליתי בדרמה ובאופרה קומית כאחד. בין תפקידיו החתומים היו פורד ב"פלסטף" של ורדי והתפקיד הראשי של "ג'אני סקיקי" של פוצ'יני.

פנראי נולד בקמפי ביסנציו ליד פירנצה, ולמד אצל ויטו פראצי בפירנצה וג'אקומו ארמני וג'וליה טס במילאנו.[1] הופיע לראשונה על הבמה בשנת 1946, בתור לורד אשטון באופרה של דוניצטי, "לוצ'יה די למרמור". הופיע ב-1947 בנאפולי בתיאטרון סן קרלו כפרעה ב"משה במצרים" (Mosè in Egitto) של רוסיני. בשנת 1951, הוא ביצע את התפקיד הראשי של "סימון בוקאנגרה" מאת ורדי בברגמו, ואת התפקיד של שרפלס במאדאם באטרפליי של פוצ'יני בלה סקאלה במילאנו. הוא שר באופרות רבות של ורדי גם כאלה שבוצעו לעיתים רחוקות. בשנת 1951, לכבוד יום השנה ה-50 למותו של ורדי, שר ברדיו RAI, יצירות פחות מושרות שלו, כמו "ז'אן דארק", "הקרב על לניאנו", ו"ארולדו". הוא שר את רוב תפקידי הבריטון הגדולים של ורדי, כולל "ריגולטו", הרוזן דה לונה ב"הטרובדור", ג'ורג'יו גרמונט ב"לה טרוויאטה", המרקיז מפוזה ב"דון קרלו", ואמונסרו ב"אאידה".

ברפרטואר של פנראי היו יותר מ-150 אופרות, אך הוא התפרסם בעיקר בתפקידים קומיים: פורד ב"פלסטף" של ורדי (signature role)[א], פיגארו ב"נישואי פיגארו" של מוצרט, לפורלו ב"דון ג'ובאני", וגם גולילמו ואלפונסו ב"כך עושות כולן". פיגארו ב"הספר מסביליה" של רוסיני, גם בלקור וגם דולקאמארה ב"שיקוי האהבה" של דוניצטי ומלטסטה ב"דון פסקואלה". הוא היה מזוהה עם ג'יאני סקיקי של פוצ'יני במשך שנים רבות, הוא שר את התפקיד בגנואה ב-2011, בגיל 87. הוא ביצע גם אופרות עדכניות יותר, כמו התפקיד הראשי של "מאטיס הצייר" מאת הינדמית, אופרות מאת סרגיי פרוקופייב וג'אן קרלו מנוטי, וכמה בכורות עולמיות. הוא הופיע על מרבית הבמות החשובות, כולל באופרה הלאומית של פריז, בבית האופרה המלכותית בלונדון, בתיאטרון בולשוי במוסקבה, באופרה בפרנקפורט, בפסטיבל זלצבורג ובפסטיבל גליינדבורן. בין השנים 1955 ל-1972 הופיע בקביעות בפסטיבל אקס-אן-פרובנס. היה אורח קבוע באופרה הממלכתית של וינה, שם הופיע לראשונה ב-1956 בתור אנריקו ב"לוצ'יה די למרמור" בהופעה מלה סקאלה עם מריה קאלאס בתפקיד הראשי. ההופעה האחרונה שלו שם הייתה בתור דולקאמארה ב-1998.

פנראי היה שותף לעיתים קרובות בהקלטות, כמו על הבמה עם מריה קאלאס ודי סטפנו, כמו ב"אבירות כפרית" של מסקני, בתור אלפיו, ליצנים של ליאונקוואלו (בתפקיד סילביו), "הפוריטנים" של בליני ו"לה בוהם" של פוצ'יני. הוא הקליט את שארפלס לצד רנאטה סקוטו וקרלו ברגונצי, וג'רמונט לצד בוורלי סילס וניקולאי גדה. הוא גילם את פורד בשלוש הקלטות שונות של "פלסטאף", עם שלושה זמרים שונים בתפקיד הראשי (טיטו גובי, דיטריך פישר-דיסקאו, וג'וזפה טאדי), האחרון בווידאו, בניצוח הרברט פון קאראיאן. הוא שר את וגנר בתרגום לאיטלקית, בביצוע מוקלט של "פרסיפל" משנת 1950 עם קאלאס בתור קונדרי ובוריס כריסטוף בתור גורנמנץ. השתתף בהקלטות וידאו בתור פורד, פיגארו של רוסיני, ריגולטו וסילביו, ובקונצרט בליל אופרה של תיאטרון בולשוי.

גם בגיל מתקדם, פנראי היה פעיל כמורה בכיתות אמן. כמנהל אופרה העלה יצירות כמו "פעמון הרוקח" של דוניצטי, "לה בוהם", "לה טרוויאטה". ב-2013 את "ריגולטו" ו"הטרובדור", ובשנת 2018 את "ג'אני סקיקי".

פנראי נפטר ב-22 באוקטובר 2019, חמישה ימים לאחר יום הולדתו ה-95.

  • ד' המילטון (עורך), "אנציקלופדיית המטרופוליטן אופרה: מדריך שלם לעולם האופרה" (סיימון ושוסטר, ניו יורק 1987).מסת"ב 0-671-61732-XISBN 0-671-61732-X
  • רולאן מנצ'יני וז'אן ז'אק רוברו, (מקור ה. רוזנטל וג'יי. וורק, מהדורה צרפתית), Guide de l'opéra, Les indispensables de la musique (Fayard, 1995).מסת"ב 2-213-59567-4ISBN 2-213-59567-4
  • Alain Pâris, Dictionnaire des interprètes et de l'interprétation musicale au XX siècle (2 כרכים), Editions Robert Laffont (Bouquins, Paris 1982, 4th Edn. 1995, 5th Edn 2004).מסת"ב 2-221-06660-XISBN 2-221-06660-X
  • Rolando Panerai, simpatia e comunicativo, Elio Trovato, Ed.AZZALI, 2009

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רולנדו פנראי בוויקישיתוף
  1. ^ הדמות שמזוהה עם השחקן שמגלם אותה יותר מכל דמות אחרת שגילם.[2][3]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Giorgio Bagnoli: The La Scala Encyclopedia of the Opera, 1993, Simon and Schuster, p. 284
  2. ^ Actors and their signature roles, Box Office Theory, ‏7 July 2014
  3. ^ Autograph vs Signature – What Is The Difference?, Tamino Autographs