קרסנויארסק (חבל מנהלי)
| |||
 | |||
| מדינה |
 רוסיה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז פדרלי | המחוז הפדרלי הסיבירי | ||
| מחוז כלכלי | המחוז הכלכלי של מזרח סיביר | ||
| מושל | מיראיל קוטיוקוב | ||
| רשות מחוקקת |
אספה מחוקקת של חבל קרסנויארסק  | ||
| בירת הקראי | קרסנויארסק | ||
| שפה רשמית | רוסית | ||
| תאריך ייסוד | 7 בדצמבר 1934 | ||
| שטח | 2,366,797 קמ"ר (דירוג: 2) | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בקראי | 2,856,971 (דירוג: 15, 2024) | ||
| ‑ צפיפות | 1.2 נפש לקמ"ר (2024) | ||
| קואורדינטות | 59°53′00″N 91°40′00″E / 59.883333333333°N 91.666666666667°E | ||
| אזור זמן | UTC +8 | ||
| www.krskstate.ru | |||
  | |||
חבל מנהלי קרסנויארסק (ברוסית: Красноярский край; בתעתיק: קרסנויארסקי קראי) הוא סובייקט בפדרציה הרוסית, והוא השני בגודלו מבחינת שטח (אחרי רפובליקת סאחה-יקוטיה) מבין הסובייקטים הפדרליים של רוסיה. נכון לשנת 2024 מתגוררים בחבל כ-2,846 אלף תושבים. בירתו קרסנויארסק.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התיישבות רוסית באזור החלה בשנת 1619. החבל היה חלק של יחידה מנהלית עם מרכזה בטובולסק. ברחבי החבל הוקמו מבצרים להגנת התושבים מפני מתקפות של עמים עוינים.
בשנת 1719 הוקמה יחידה מנהלית משנית עם מרכז בעיר יניסייסק. בהמשך חבלר היה חלק של יחידות מנהליות שונות עד שבשנת 1822 הוקמה גוברניית יניסיי עם מרכזה בקרסנויארסק.
לתחומי החבל הוגלו פושעים רבים, ובמהלך המאה ה-19 כ-23% מאוכלוסייתו היוו פושעים לשעבר. בסוף המאה ה-19 התגלו מרבצי זהב גדולים באזור – כ-80% מהזהב הרוסי באותה תקופה מקורו היה במרבציו.
בשנים הראשונות של התקופה הסובייטית חבל היה חלק של יחידות מנהליות שונות עד שבנת 1934 הוקם חבק קרסנויארסק בגבולות דומות מאוד לגוברניית יניסיי ההיסטורית. בחבל הוקמו מחנות גולאג רבות. בשנת 1953 התרחשה התקוממות אסירים במחנה בנורילסק.
בשנת 1954 הוקמה עיר סגורה קרסנויארסק-26 (כיום ז'לזנוגורסק). בעיר הוקם מפעל לייצור פלוטוניום. בהמשך לעיר הועברו משרדים ומפעל של מערכות המידע הלווייניות רשטניוב בו מיוצרים לוויינים רבים.
בשנת 1962 הוקמה עיר סגורה זלנוגורסק בה פועל מפעל לייצור אורניום.
בשנת 1964 הוקמה עיר סגורה קרסנויארסק-66 (כיום קדרובי). בעיר היו ממוקמות יחידות של טילים בליסטיים של ברית המועצות. הטילים הוצאו מאזור בתקופת הפדרציה הרוסית ויישובאיבד את מעמד עיר סגורה בשנת 2007. עיר סגורה נוספת של חיל הטילים הוקם בשנת 1965.
בשנת 1990 אזור חקסיה הוצא מתחמי החבל ההפך להיות יחידת מנהלית נפרדת.
בשנת 2007 יחידות מנהליות של עמי הצפון בחלק הצפוני של החבל איבדו את המעמד המיוחד ושולבו בחבל.
בשנת 2019 המחוז היה במרכז של שרפות יער גדולות במיוחד. לצורך כיבוי שרפות הוקם צוות מיוחד של משרד ההגנה של רוסיה בראשות דמיטרי בולגקוב. לאחר מאבק ממושך הצוות הצליח להביא לכיבוי השרפות. בעקבות האירוע בוצע תיקון חקיקה ולאחר חקירות מספר אנשים הואשמו ברשלנות.
ממשל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרשות המחוקקת היא "האספה המחוקקת של חבל קרסנויארסק" שכוללת 52 חברים. בראש החבל עומד מושל שנבחר לכהונה בת חמש שנים. המושל המכהן, מיכאיל קוטיוקוב, נבחר בשנת 2023.
מבחינה מנהלית החבל כולל 41 ראיונים, 13 ערים בעלי מעמד מיוחד ו-3 ערים סגורות.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
החבל שוכן באגן נהר היניסיי ומגיע עד לאוקיינוס הקרח הצפוני. שטח החבל מהווה כ-14% משטח רוסיה כולה.
האקלים מתאפיין בשינויים קיצוניים בין הקיץ לבין החורף. בצפון שורר אקלים ארקטי, כאשר טמפרטורת האוויר עולה מעל ל-10 מעלות רק כ-40 ימים בשנה. בדרום החבל, טמפרטורות גבוהות בהרבה - בכ-120 ימים בשנה הטמפרטורה מגיע למעל ל-10 מעלות.
מבחינה אדמיניסטרטיבית החבל מחולק ל-44 אזורים מוניציפליים ו-14 אזורים עירוניים. כ-80% מאוכלוסיית החבל מתגוררת דרומית לנהר האנגרה – בשטח שמהווה רק 10% משטח החבל.
בשטחו של החבל נמצאת שמורת טבע השמורה הארקטית הגדולה ששטחה כ-42 אלף קמ"ר, השמורה הגדולה ברוסיה ומבין השמורות הגדולות בעולם.
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון לשנת 2024 מתגוררים בחבל 2,846,120 תושבים, זאת לעומת כ-3.5 מיליון בשנת 1989. בערים מתגוררים כ-79.7% מכלל אוכלוסייה. בעיר הגדולה – קרסנויארסק – מתגוררים 1,205,473 תושבים (נכון ל-1 בינואר 2024) (כ-40% מאוכלוסיית החבל). החבל מתאפיין בהגירה שלילית של אוכלוסייה. כ-80% מאוכלוסיית החבל מתגוררים בחלקו הדרומי שמהווה כ-10% משטח החבל.
בהתאם לנתוני מפקד אוכלוסין משנת 2020 הרוסים מהווים כ-83.4% מאוכלוסיית החבל, האוקראינים – 0.4%, הטטרים – כ-0.7%, הגרמנים – כ-0.3%.
גרמנים רבים גורשו לחבל בתחילת מלחמת העולם השנייה. בשנת 1959 התגוררו בחבל כ-55 אלף גרמנים (כ-2.6%), כיום נותרו רק 10 אלף גרמנים.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחבל התגלו מרבצים של ניקל, זהב, פחם, נפט, עופרת וברזל. במפעלי החבל מיוצרים 27% מכלל ניקל, 70% מנחושת, 80% מניקל ו-75% מקובלט שמיצרים ברוסיה. למעט אלומיניום מפעלים אלו מרוכזים באזור נורילסק.
בנוסף לכך ממוקמים בחבל מפעלים של תעשיית החלל ומפעלים לייצור דלק גרעיני.
הנהר יניסיי מהווה מקור חשוב של אנרגיה חשמלית, ומספר תחנות כוח הוקמו עליו.
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רשת מסילות ברזל פועלת בעיקר בחלק הדרומי של החבל לרבות חלקים של הרכבת הטרנס-סיבירית.
דרך החבל עוברים מספר כבישים בעלי מעמד ארצי: M-53 ("בייקל", קמרובו-קרסנויארסק-אירקוטסק), R-257 ("ייניסי" - קרסנויארסק - מונגוליה), R-409 (כביש יניסיי, קרסנויארסק-ינסייסק).
על הנהר יניסיי פועלים מספר נמלים להבערת סחורות ואנשים. על שפת ים קארה פועלים נמל ים.
בחבל פועלים 26 נמלי תעופה לרבות נמל התעופה הבין-לאומי קרסנויארסק.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קרסנויארסק (ברוסית)(רוסית)- קרסנויארסק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]