פסקוב (מחוז)
| |||
 | |||
| מדינה |
 רוסיה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז פדרלי | המחוז הפדרלי הצפון-מערבי | ||
| מחוז כלכלי | המחוז הכלכלי הצפון-מערבי | ||
| מושל | מיכאיל ודרניקוב | ||
| רשות מחוקקת |
אספת נציגים של מחוז פסקוב  | ||
| בירת האובלסט | פסקוב | ||
| שפה רשמית | רוסית | ||
| תאריך ייסוד | 23 באוגוסט 1944 | ||
| שטח | 55,400 קמ"ר (דירוג: 48) | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ באובלסט | 581,147 (דירוג: 67, 2024) | ||
| ‑ צפיפות | 10.5 נפש לקמ"ר (2024) | ||
| קואורדינטות | 57°19′00″N 29°15′00″E / 57.316666666667°N 29.25°E | ||
| אזור זמן | UTC +3 | ||
| www.pskov.ru | |||
  | |||
.svg)
מחוז פסקוב (ברוסית: Псковская область; בתעתיק: פסקובסקאיה אובלסט) הוא סובייקט בפדרציה הרוסית. המחוז נמצא בשטח של המחוז הפדרלי הצפון-מערבי. המחוז גובל עם אסטוניה, לטביה ובלארוס.
המחוז הוקם ב-23 באוגוסט 1944.
נכון לינואר 2024 התגוררו במחוז 581,147 תושבים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על התיישבות רוסית באזור ידועה עוד מהמאה ה-6. פסקוב היא אחת הערים הוותיקות ברוסיה ושמשה מבצר חשוב בגבולה הצפוני-מערבי של המדינה עוד מימי הביניים. היא הוזכרה בדברי הכרוניקה הרוסית הראשונה כמקום בו נולדה אולגה, נסיכת קייב. החל מהמאה ה-12 האזור היה חלק של רפובליקת נובגורוד. במהלך המאות ה-14 וה-15 העיר וסביבתה היוו חלק מרפובליקת פסקוב. הרפובליקה הייתה תלויה מנסיכות מוסקבה. תלות זו גדלה בהדרגה ובשנת 1510 השטח סופח לנסיכות מוסקבה. במשך כל התקופה הזו, עד למאה ה-18 היה השטח במרכז הקרבות עם שוודיה, פולין, הדוכסות הגדולה של ליטא וליבוניה על השליטה באזור. בסיום תקופת הצרות חלקים משמעותיים של המחוז הנוכחי סופחו לשוודיה ולהאיחוד הפולני-ליטאי.
בעקבות מלחמת הצפון גבולות האימפריה הרוסית הורחקו מערבה ואזור איבד את חשיבותו בתחום המסחר והגנה על הגבולות. במסגרת חלוקת האיחוד הפולני-ליטאי בסוף המאה ה-18 גבולות רוסיה הורחקו עוד יותר מערבה. בשנת 1772 הוקמה גוברניית פסקוב.
בשנת 1924 גוברניה הורחבה על חשבון אזורים שהיו חלק של בלארוס הסובייטית. בשנת 1927 הגוברניה בוטלה ושטח נכלל ב"מחוז מערב".
בשנת 1941 רוב שטחי המחוז נכבשו על ידי גרמניה הנאצית ושוחררו בשנת 1944.
בשנת 1944 מחוז פסקוב הוקם מחדש. בשנת 1945 לשטח המחוז סופחו אזורים שמאז 1920 היו חלק של לטביה ואסטוניה.
בשנת 1957 לשטחו סופחו חלקים של מחוז וליקי לוקי שבוטל. בשנת 1958 אזורים שהיו כלולים במחוז הועברו למחוז קלינין ומחוז נובגורוד. מאז לא היו שינויים בשטח המחוז.
בשנת 2005 נחתם הסכם בין רוסיה לבין אסטוניה על הסדרת הגבול. הסכם זה לא אושרר ונושא טרם נסגר.
בשנת 2007 נחתם ואושרר הסכם בין רוסיה לבין לטביה עד הסדרת הגבול.
ממשל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרשות המחוקקת הינה "אספת נציגים של מחוז פסקוב" שכוללת 26 חברים. בראש המחוז עומד מושל שנבחר ל-5 שנים. בספטמבר 2018 לתפקיד נבחר מיכאיל ודרניקוב. בשנת 2023 הוא נבחר לכהונה השנייה.
מבחינה מנהלית המחוז מחולק ל-24 ראיונים ו-2 ערים בעלי חשיבות מחוזית.
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון לינואר 2024 התגוררו במחוז 581,147 תושבים. בערים מתגוררים כ-72.8% מאוכלוסיית המחוז. בעיר הגדולה - פסקוב מתגוררים כ-190 אלף תושבים (נכון ל-2023).
בהתאם לנתוני מפקד אוכלוסין 2021 של הפדרציה הרוסית הרוסים מהווים כ-95% מאוכלוסיית המחוז ואוקראינים כ-1.3%.
בהתאם למפקד אוכלוסין משנת 1926 בשטח המחוז התגוררו 1,677,000 תושבים, זה ירד לכ-מיליון תושבים בשנת 1950 ול-688,563 בשנת 2010.
בעבר במחוז התגוררה אוכלוסייה יהודית משמעותית (כ-22,600 שהיו מעל לאחוז מכלל אוכלוסיית המחוז בשנת 1926). רוב היהודים נרצחו בתקופה ששטח היה תחת כיבוש גרמני. בשנת 1959 היו כ-3 אלף יהודים ובשנת 2021 כ-300.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשטחי המחוז הוקמו מפעלים בתחומים שונים של תעשייה. בחקלאות עוסקים כשליש מאוכלוסיית המחוז.
תיירות מהווה חלק משמעותי בכלכלת המחוז. כנסיות בית הספר לאדריכלות של פסקוב קיבלו הכרה כאתר מורשת עולמית. באחוזת מיכאילובסקויה של אלכסנדר פושקין פועל מוזיאון.
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דרך המחוז עוברים מסילות ברזל ללטביה, אסטוניה ובלארוס. בקו לסנקט פטרבורג פועלת רכבת מהירה "לאסטוצ'קה".
במחוז פועלת רשת כבישים מפותחת שכוללת כבישים ארציים M20 "פסקוב" סנקט פטרבורג-בלארוס, M9 "בלטיה" מוסקבה-ריגה. על הכבישים פועלים 6 מעברי גבול.
בעיר פסקוב פועל נמל תעופה בין-לאומי. בשנת 2023 עברו דרכו 152 אלף נוסעים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פסקוב (ברוסית)- פסקוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
