קירוב (מחוז)
| |||
 | |||
| מדינה |
 רוסיה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז פדרלי | המחוז הפדרלי של הוולגה | ||
| מחוז כלכלי | המחוז הכלכלי של הוולגה-וויטקה | ||
| מושל | אלכסנדר סוקולוב | ||
| רשות מחוקקת |
האספה המחוקקת של מחוז קירוב  | ||
| בירת האובלסט | קירוב | ||
| שפה רשמית | רוסית | ||
| תאריך ייסוד | 7 בדצמבר 1934 | ||
| על שם |
סרגיי קירוב | ||
| שטח | 120,374 קמ"ר (דירוג: 30) | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ באובלסט | 1,129,935 (דירוג: 42, 2024) | ||
| ‑ צפיפות | 9.4 נפש לקמ"ר (2024) | ||
| קואורדינטות | 58°46′00″N 49°50′00″E / 58.766666666667°N 49.833333333333°E | ||
| אזור זמן | UTC +3 | ||
| www.gov-vyatka.ru | |||
  | |||
מחוז קירוב (ברוסית: Кировская область; בתעתיק: קירובסקאיה אובלסט) הוא סובייקט בפדרציה הרוסית. המחוז נמצא בשטח של המחוז הפדרלי של הוולגה.
האזור גובל במזרח עם טריטוריית פרם ואודמורטיה, בצפון עם רפובליקת קומי ואזור ארכנגלס, במערב עם אזור וולוגדה, קוסטרומה, ניז'ני נובגורוד, בדרום עם הרפובליקות של מארי אל וטטרסטן. שטחו של אזור קירוב הוא 120,374 קמ"ר, והאוכלוסייה מנתה 1.129 מיליון איש בשנת 2024. האקלים באזור הוא יבשתי ממוזג, עם חורפים חמים יחסית (טמפרטורה ממוצעת -13C) וקיצים קרירים (טמפרטורה ממוצעת + 18C).[1]
המחוז הוקם ב-7 בדצמבר 1934 (תוך פיצול ממחוז גורקי דאז).
שטח משמעותי של המחוז מכוסה ביערות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת המאה ה-10 לאזור הגיעו מארי, אודמורטים וקומי. באותה תקופה התבסס מסחר עם רוס של קייב, ממלכת הכוזרים ובולגריה של הוולגה. בסוף המאה ה-12 החלה התיישבות עמים סלאבים באזור בעיקר מרפובליקת נובגורוד ונסיכות ולדימיר. הם היו מתיישבים לאורך הנהרות באזור. התיישבות זו קיבלה תאוצה לאחר פלישת מונגולים לרוסיה. בשנת 1374 קבוצה גדולה של אנשי נובגורוד התיישבה באזור.
בשנת 1378 החלו מאבקי כוח בין הנסיכויות הרוסיות השונות על השליטה באזור. המאבק נמשך שנים רבות. בשנת 1455 הוקם מבצר "חלינוב" שבהמשך התפתח לעיר קירוב הנוכחי. בשנת 1457 יחידות של נסיכות מוסקבה ניסו לכבוש את המבצר על ללא הצלחה. ניסיון שני בשנת 1459 הצליח, אזור נכבש אך קיבל אוטונומיה נרחבת בתוך נסיכות מוסקבה. בשנת 1489 לאזור נשלח כוח צבאי גדול של 60 אלף חיילים שהשלים את השתלטות נסיכות מוסקבה על האזור וביטול זכויות אוטונומיות.
לאחר הקמת גוברניות האזור היה נכלל בגוברניות שונות. בשנת 1796 הוקמה גוברניית ויאטקה ושמה של העיר חלינוב שונה ל-"ויאטקה".
בתקופה הסובייטית גוברניית ויאטקה בוטלה ואזור נכלל בחבל ניז'ני נובגורוד. בשנת 1934 שם של העיר המרכזית באזור שונה לקירוב. באותה שנה תוך איחוד אזורים ממחוז סברדלובסק ומאודמורטיה הוקם חבל קירוב.
בשנת 1936 אודמורטיה פוצלה ליחידה מנהלית נפרדת והוקם מחוז קירוב. בשנת 1937 חלקים צפוניים של המחוש הועברו למחוז ארכנגלסק.
ממשל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרשות המחוקקת היא "האספה המחוקקת של מחוז קירוב" שכוללת 40 חברים. בראש המחוז עומד מושל שנבחר ל-5 שנים. בספטמבר 2022 לתפקיד נבחר אלכסנדר סוקולוב.
מבחינה אדמיניסטרטיבית החבל מחולק ל-39 ראיונים ו-5 ערים בעלי חשיבות מחוזית. בנוסף לכך קיימת עיר סגורה פרבומאיסקי (בעבר יוריה-2) בה ממוקמת יחדיה של חיל הטילים האסטרטגיים.
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוכלוסיית המחוז מנתה 1.129 מיליון איש בשנת 2024. זאת לעומת כ-1.7 מיליון בשנת 1989. כ-79% מאוכלוסיית המחוז מתגוררת בערים. העיר הגדולה - קירוב ובה מתגוררים כ-467 אלף תושבים. בהתאם לנתונים מפקד אוכלוסין 2021 של הפדרציה הרוסית הרוסים מהווים כ-85.5% מאוכלוסיית המחוז. בנוסף לכך, יש קהילות גדולות של טטרים (כ-2.2%), מרי (כ-1.4%) ואודמורטים (כ-0.7%).
המחוז מתאפיין במגמת ירידת אוכלוסייה חמורה – בשנת 1897 התגוררו בו מעל ל-3 מיליון אנשים, בשנת 1946 היקף האוכלוסייה ירד אל מתחת ל-2 מיליון, ובשנת 2003 מתחת ל-1.5 מיליון.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשטח המחוז נמצאים מרבצים גדולים של פוספטים.
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דרך המחוז עובר קו מסילת ברזל ממרכז רוסיה לצפונה. קו זה הוקם בסוף המא ה-19. בתחילת המא ה-20 הוקם קו לסנקט פטרבורג.
את שטחי המחוז חוצים מספר כבישים ארציים לרבות R-176 "ויאטקה" צ'בוקסרי-סיקטיבקר ו-R-243 קוסטרומה-פרם.
על נהר ויאטקה הוקמו מספר נמלים להעברת סחורות.
בעיר קירוב פועל נמל תעופה לטיסות פנים. בשנת 2023 עברו דרכו כחצי מיליון נוסעים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קירוב (ברוסית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]