קרוסיידר
 | |
| קרוסיידר סימן 2 בלוב, 2 באוקטובר 1942. צילום: מוזיאון המלחמה האימפריאלי בלונדון. | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | טנק שיוט |
| מדינה מייצרת |
 בריטניה |
| יצרן |
Nuffield Mechanisation and Aero  |
| משתמשים עיקריים |
הצבא הבריטי |
| שנת ייצור | 1939-1940 |
| תקופת השימוש |
1941–1945 (כ־4 שנים) |
| דגם קודם | קובננטר |
| דגם עוקב | קאבליר |
| מערכה מרכזית | מלחמת העולם השנייה |
| יחידות שיוצרו |
5,300 |
| מידע טכני | |
| אורך | 5.97 מטר |
| רוחב | 2.64 מטר |
| גובה | 2.24 מטר |
| משקל |
19.3 טון (סימן 1–2) |
| מהירות | 43 קמ"ש על כביש |
| טווח פעולה | 160 ק"מ (204 ק"מ עם מכלי דלק נוספים) |
| מנוע | בנזין 340 כ"ס |
| שריון | 7 מ"מ מינימום, מקסימום 51,49,40 (סימן 3,2,1 לפי הסדר) |
| צוות | 4-5 (סימן 1–2) 3 (סימן 3) |
| מערכות נשק | |
| חימוש עיקרי |
תותח 2 ליטראות (40 מ"מ) (סימן 1–2) |
| חימוש משני | 1 עד 2 מקלעי בזה 7.62 מ"מ |
  | |
קרוסיידר (באנגלית: Crusader; באופן מילולי: צלבן) הוא טנק שיוט בריטי ממלחמת העולם השנייה שפותח בשלוש גרסאות: סימן 1 סימן 2 וסימן 3. הקרוסיידר היה לטנק העיקרי של הצבא הבריטי במערכה בצפון אפריקה, עד אשר הוחלף על ידי ה-M3 והשרמן האמריקאים בשנת 1943. התותח החלש בדגמים המוקדמים והשריון הדק הוכיחו שהקרוסיידר לא מסוגל להתמודד מול השריון הגרמני. מאמצע שנת 1942 ואילך הוסבו השלדות של הקרוסיידר למספר רב של רק"מים שונים. כ-5,300 יחידות נבנו[1].
פיתוח וייצור
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1938 משרד המלחמה הבריטי הוציא מכרז לטנק שיוט חדש עם שריון עבה שיחליף את טנק השיוט סימן 4. לאחר שה-A13 קובננטר אושר לפיתוח, חברת המכניקה נופילד נתבקשה להשתתף בפיתוח הטנק החדש. נופילד הסכימה בתנאי שתפתח גרסה משלה המבוססת על ה-A13. המטה הכללי הבריטי אישר את הטנק החדש של נופילד תחת הציון הרשמי A15, שנודע מאוחר יותר בתור הקרוסיידר[2].
אף על פי שמבחינה חיצונית הקרוסיידר והקובננטר היו כמעט זהים, העיצוב הפנימי היה שונה. המנוע של הטנק היה גרסה משופרת של הV-12 בנזין, עם 340 כוחות סוס. גם מערכת ההיגוי הייתה שונה. הקרוסיידר היה מעט ארוך יותר והיו לו חמישה בוגים בכל צד לעומת הארבעה של הקובננטר, שנתנו לו יתרון בחציית תעלות וספגו את המשקל העודף. אחד המאפיינים הבולטים של הקרוסיידר היה שני צריחים קטנים בקדמת התובה, אחד בצד של הנהג והשני בצד ימין למקלען, שניהם מצוידים במקלע בזה 7.62 מ"מ. הצריח הראשי היה זהה בשני הטנקים, והיו בו שני פריסקופים על הגג, אחד למפקד ואחד לטען, וחריץ ראייה לתותחן בצד שמאל. במקום צוהר למפקד, כל החלק האחורי של הצריח נפתח אחורנית, אך זה התברר כלא יציב.
דגם האבטיפוס של הקרוסיידר הושלם באפריל 1940, שישה שבועות לפני הקובננטר, והובא למבדקים. הוא סבל מאוורור גרוע, בעיות קירור למנוע, ותקלות מכניות עם הגיר. הצריח של הנהג הוסר בגלל בעיות אורור, והוחלף בפתח מילוט. גם הצריח הימני הוסר פעמים רבות על ידי החיילים בשדה הקרב. למרות שמרבית הבעיות שנתגלו בטנק תוקנו, הקרוסיידר סבל מחוסר מהימנות בגלל המהירות והדחיפות שבה הוא הובא לייצור, מבלי שניתן מספיק זמן למבדקים ופיתוח, במיוחד לתנאים מדבריים. כ-200 טנקים הוזמנו עוד לפני שדגם האבטיפוס הוצג, ובאמצע 1940 ההזמנה גדלה ל-400, ואחר כך ל-1,062. בסך הכל נבנו כ-5,300 טנקי קרוסיידר. כתשעה חברות השתתפו בייצור הטנק[1].
לאחר המפלה בדנקירק שבה איבדו הבריטים מספר רב של טנקים, אמריקה נתפשה כמקום האידיאלי שממנו הם יוכלו להזמין תחליפים. מספר טנקי קרוסיידר ומטילדה נשלחו לארצות הברית, אך לפני שנחתם חוזה כלשהו, וושינגטון החליטה שהמפעלים האמריקאים ייצרו רק טנקים אמריקאים, אך בכל זאת סייעה באספקת חלפים לקרוסיידר וטנקים בריטים אחרים[3].
שדרוגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
סימן 2
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקרוסיידר סימן 2 היה למעשה זהה לסימן 1 עם תוספת שריון, בעיקר בשלדה ובקדמת הצריח. 10 מ"מ של שריון נוספו בקדמת הצריח, ו-3 עד 4 מ"מ נוספו בצדדים ובגג. כמו בסימן 1, צריח המקלע בצד ימין הוסר פעמים רבות, ופינה מקום לאחסון תחמושת.
- טנקי פיקוד
אלו היו קרוסיידר סימן 2 שמצוידים בתותח דמה, וציוד רדיו ותקשורת.
סימן 3
[עריכת קוד מקור | עריכה]כבר ב-1940 עלה הצורך לשדרג את כוח האש של הטנקים הבריטים כדי להתמודד עם השריון הגרמני. תותח ה-6 ליטראות (57 מ"מ) נבחר למשימה, אך הייתה בעיה למצוא טנק שיתאים לו. לאחר שניסיון להתקין את התותח בדגם מוקדם של הצ'רצ'יל נכשל, הצליחו המהנדסים בנופילד להתקין את התותח בקרוסיידר, על ידי הגדלת הצריח הקיים במקום פיתוח צריח חדש. מהירות הלוע של התותח היה 853 מטר לשנייה עם פגז חודר שריון, והוא הצליח לחדור כ-80 מ"מ של פלדה בטווח של 500 מטרים. למרות השיפור בכוח האש, התותח לא היה מסוגל לירות פגזים נפיצים. לוחות שריון נוספו על הצריח והשלדה, והפתח האחורי בצריח הוחלף בשני פתחים. כדי לפנות מקום לתחמושת הוסרו הצריח המשני, וכך גם המקלען והטען, שאת תפקידו תפס המפקד. האבטיפוס של הדגם המשודרג נשלח למבחנים בנובמבר 1941, ובמאי 1942 החל ייצורו של הקרוסיידר סימן 3.
- טנקי תצפית קדמיים
קרוסיידר סימן 3 שהוסבו לטנקי תצפית. אלה שירתו באגדים ארטילריים ונשאו קציני ארטילריה לקו החזית כדי שאלה יוכלו להזעיק סיוע יעיל ושוטף מהתותחים. גם טנקים אלה צוידו בתותח דמה כדי שלא יתבלטו בשדה הקרב, וכל התחמושת פונתה לטובת מכשירי רדיו. המקלע בצריח נשאר וכך גם פגזי העשן[4].
שירות מבצעי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחודש מאי 1941 נשלחו הקרוסיידרים הראשונים בדחיפות למזרח התיכון, והופעלו לראשונה על ידי רגימנט הטנקים המלכותי ה-6 במבצע בטלאקס - ניסיון להסיר את המצור על טוברוק. היחידה השנייה שקיבלה קרוסיידרים הייתה הגדוד המשוריין ה-22, שהשתתף במבצע צלבן בנובמבר 1941. רגימנט הפרשים האוסטרלי ה-9 שהגיע למצרים ביוני 1941 צויד בטנקי קרוסיידר סימן 2 וM3 לי והספיק לקחת חלק בקרבות סביב אל עלמיין לפני שחזר לאוסטרליה.
למרות שהגרמנים רחשו כבוד לקרוסיידר בגלל המהירות שלו, מבחינת כוח האש הקרוסיידרים עם תותח 2 הליטראות היו נחותים לעומת הטנקים הגרמנים כמו הפנצר סימן 3. החיילים הבריטים התלוננו על כך שהטווח האפקטיבי של התותח היה כ-450 מטרים, בעוד שתותח ה-50 מ"מ של הפנצר 3 היה אפקטיבי בטווח כפול, ועל קושי לחדור את הפנצרים, בעוד שאלו חודרים את הקרוסיידר בקלות. בקיץ 1942 החלו להגיע קרוסיידרים עם תותח ה-6 ליטראות למזרח התיכון, ולמרות שגם הגרמנים שיפרו את כוח האש של הטנקים שלהם, כעת לפחות הקרוסיידרים השתוו למרבית הטנקים הגרמניים מבחינת כוח אש, מלבד הפנצר סימן 4 עם הקנה הארוך[5]. הדיוויזיה המשוריינת ה-6 הבריטית צוידה בקרוסיידרים החדשים, כאשר השתתפה בפלישת בעלות הברית לתוניסיה בנובמבר 1942.
כשנפגעו, מרבית הקרוסיידרים עלו באש (כמו טנקים בריטים רבים אחרים), והדעת הרווחת בקרב החיילים הייתה שהסיבה לכך מצויה במנוע הבנזין, למרות שגם הטנקים הגרמניים עשו בו שימוש. בחינה מדוקדת של קרוסיידרים שנפגעו בקרב העלתה את הסיבה: מדפי התחמושת לא היו מוגנים היטב, וכל פגיעה של מתכת חמה הציתה אותם. צוותים מנוסים ניסו להתגבר על הבעיה באמצעות החלפת מכלי הדלק הנוספים מאחורה במים.
בנוסף לכך, הקרוסיידר סבל מחוסר מהימנות בגלל מספר סיבות. הראשונה מהן הייתה מצויה בדרך ההובלה שלהם. הטנקים הוסעו ברציפים ללא מים במערכת הקירור, ותוחזקו בצורה לקויה לפני שנשלחו מעבר לים. הטכנאים במדבר נאלצו לבזבז שעות רבות בתיקון כל הבעיות הללו לפני שהטנקים יוכלו להיכנס לקרב. בתנאי המדבר המנוע סבל מתקלות רבות, וחול שנכנס למשאבות המים היה גורם לדליפה.
הקרוסיידר רכש לעצמו מוניטין כה גרוע, שצוותי השריון הבריטי המתינו בציפייה לטנקים האמריקאים. בתחילת 1943 הוגדרו כל הקרוסיידרים כמיושנים, ועוד לפני הפלישה לאיטליה עברו כל הדיוויזיות הבריטיות לטנקי השרמן וה-M3 לי האמריקאים[6].
רק"ם על בסיס הקרוסיידר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרוסיידר ARV - במהלך המלחמה במדבר, הבריטים התרשמו מאוד מהיכולת של קורפוס אפריקה לפנות טנקים פגועים משדה הקרב בעזרת טנקי חילוץ, אפילו תוך כדי לחימה. ב-1942 משרד המלחמה הבריטי המליץ לאמץ את הרעיון ולפתח גרסה של טנק חילוץ לכל טנק בריטי. הצריח הוסר מהקרוסיידר, ועגורן במשקל 5 טון הותקן על השלדה. ככל הנראה רק דגם אחד נבנה.
קרוסיידר ARMA - קרוסיידר מצויד במערכת לפינוי מוקשים. לא הפך למבצעי.
קרוסיידר אמפיבי - שני משטחי הצפה גדולים חוברו לצדי הטנק, ולהבים מיוחדים חוברו לזחלים כדי להניע את הטנק במים.
קרוסיידר סימן 3 נ"מ, סימן I - הצריח הוסר והוחלף בתותח נ"מ בופורס 40 מ"מ יחיד. תא הלחימה היה פתוח.
קרוסיידר סימן 3 נ"מ, סימן III/II - הצריח הוסר והוחלף בצריח סגור עם שני תותחי אורליקון 20 מ"מ, עם 600 כדורים. גרסה נוספת עם שלושה תותחים שימשה לאימונים בלבד. גרסאות הנ"מ של הקרוסיידר פותחו לקראת הפלישה למערב אירופה ב-1944, במטרה לשמור על מפקדות שדה. אולם בעקבות העליונות של בעלות הברית באוויר ומיעוט ההתקפות של מטוסי הלופטוואפה, הן יצאו משימוש זמן קצר לאחר הפלישה לנורמנדי.
קרוסיידר 2, Gun Tractor - שלדות של קרוסיידר סימן 2 ששודרגו למבנה על עם גג פתוח, ונועדו לגרור את תותח ה-נ"ט 17 ליטראות ואת צוותו. היה בשימוש נפוץ בקרב יחידות נ"ט בקמפיין בצפון מערב אירופה, 1945-44. מספר קרוסיידר Gun Tractor נמכרו לארגנטינה לאחר המלחמה, שם הם עברו הסבה לתותחים מתנייעים.
קרוסיידר עם דחפור - הצריח הוסר והותקן דחפור בחזית הטנק. שימש את חיל ההנדסה המלכותי.
קרוסיידר תומ"ת - ניסיון לאחר המלחמה להתקין תותח 5.5 אינץ' על שלדת קרוסיידר, כפלטפורמת ניסוי לקראת התקנה של התותח על הצנטוריון[7].
ביבליוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Chamberlain, Peter; Chris Ellis. British and American Tanks of World War Two: The Complete Illustrated History of British, American and Commonwealth Tanks, 1939-45. Cassell 2002
- Fletcher, David, and Peter Sarson. Crusader Cruiser Tank 1939–1945 (New Vanguard 14). Botley, Oxford: Osprey Publishing, 2000
- Fletcher, David. The Universal Tank: British Armor In The Second World War, HMSO 1993
- Bishop, Chris. The Encyclopedia of Weapons of World War 2: The Comprehensive Guide to over 1,500 Weapons System, Including Tanks, Small Arms, Warplanes, Artillery, Ships, and Submarines. Orbis Publishing, 1998.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]