קרב מפרץ הלגולנד הראשון
 | ||||||||||||||||||
| אוניית הצי הקיסרי הגרמני "אריאדנה" בעת הקרב | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 28 באוגוסט 1914 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מפרץ הלגולנד, הים הצפוני | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
54°14′26.43″N 7°41′36.96″E / 54.2406750°N 7.6936000°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון בריטי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
.svg){kind=small}
קרב מפרץ הלגולנד הראשון (באנגלית: Battle of Heligoland Bight; בגרמנית: Seegefecht bei Helgoland) היה הקרב הימי הראשון בין הצי הקיסרי הגרמני והצי המלכותי הבריטי במלחמת העולם הראשונה. הקרב התחולל ב-28 באוגוסט 1914 במפרץ הלגולנד מול חופה הצפוני של גרמניה, ובו ניסו הבריטים ליירט את הפטרולים הגרמניים בים הצפוני.
הבריטים תכננו להציב מארב למשחתות הגרמניות שסיירו דרך קבע באזור, באמצעות צוללות, משחתות וסיירות קלות. כוח נוסף של סיירות קלות חיפה ממרחק רב יותר, והכוח הבריטי כולו קיבל סיוע משייטת של סיירות מערכה שהמתינה במרחק.
הקרב כולו התנהל בתנאי ערפל ואובך שהקשו על שני הצדדים והסתיים בניצחון בריטי: הוטבעו ארבע אוניות גרמניות, שלוש סיירות קלות ומשחתת, ונפגעו שלוש סיירות קלות גרמניות נוספות. מניין ההרוגים הגרמניים עמד על 712; עוד 149 נפצעו ו-336 מלחים נשבו על ידי הבריטים. הבריטים סבלו אבדות קלות בהרבה, ורק סיירת קלה אחת שלהם נפגעה. דעת הקהל הבריטית ראתה בקרב ניצחון גדול, אם כי בתכנון הקרב נעשו טעויות רבות, וגם במהלכו היו הבריטים בני מזל שלא ספגו אבדות רבות בהרבה. גם ניהול הקרב הגרמני היה שגוי, והוביל לתבוסתם.
קיסר גרמניה, וילהלם השני, הושפע מאוד מתוצאות הקרב, ובעקבותיו אסר על הצי הגרמני לצאת לפעילות ללא אישורו.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]התנאים הפיזיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לחופו של מפרץ הלגולנד מצויים כמה מנמליה העיקריים של גרמניה, שבהם היו בסיסיו הימיים העיקריים של הצי הקיסרי הגרמני. נהר האלבה מוביל אל המפרץ, כמו גם מפרץ יאדבוסן, שלחופו ערי הנמל וילהלמסהאפן וברמרהאפן. תעלת קיל, המחברת בין הים הבלטי לים הצפוני, מסתיימת בנהר האלבה, סמוך לשפכו במפרץ. בסיסו העיקרי של צי הים הפתוח (Hochseeflotte), היחידה העיקרית של הצי הקיסרי הגרמני, שהייתה אמורה להיות משקל הנגד ל"גרנד פליט" ("הצי הגדול") (Grand Fleet) הבריטי, היה בוילהלמלסהאפן. בשל כל אלה היווה מפרץ הלגולנד נקודת מפתח של הצי הגרמני.
פרוץ המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלחמת העולם הראשונה החלה ב-28 ביולי 1914, כאשר האימפריה האוסטרו-הונגרית הכריזה מלחמה על סרביה. בימים שלאחר מכן הצטרפו מדינות נוספות למלחמה, וב-4 באוגוסט הכריזה בריטניה הגדולה מלחמה על גרמניה. באותו יום פלשה גרמניה לבלגיה, והחלה בביצוע תוכנית שליפן, תוכנית המלחמה שלה נגד צרפת. ב-9 באוגוסט החל חיל משלוח מהצבא הבריטי (British Expeditionary Force, BEF) לנחות בבלגיה, וכמה ימים לאחר מכן החלה המערכה על הגבולות. למרות הלחימה העיקשת שניהל כוח המשלוח הבריטי יחד עם צבא צרפת, הצליח צבא הקיסרות הגרמנית לבצע התקדמות קרקעית ניכרת[1]. החדשות שהתקבלו בבריטניה משדה הקרב היבשתי היו גרועות, והממשלה הבריטית ציפתה לניצחון ימי שיסייע בהעלאת המורל. גם דעת הקהל הבריטית, שזכרה את הניצחון המוחץ של נלסון בקרב טרפלגר יותר ממאה שנים לפני כן, ציפתה שהצי המלכותי הבריטי, הצי הגדול בעולם, יביא תוך זמן קצר לניצחון ימי מוחץ דומה[2].
אסטרטגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הצי הבריטי במלחמת העולם הראשונה היה הצי הגדול בעולם, ובמרכזו עמדו עשרים ושמונה אוניות מערכה מתקדמות ("דרדנוט"), כשמולו עמדו הגרמנים עם שש עשרה אוניות מערכה חדישות. הגרמנים היו מודעים לנחיתותם הימית מול הבריטים, וידעו שלא יוכלו להביס את הבריטים בהתמודדות ישירה, בשל העדיפות הימית הבריטית. ואולם, הגרמנים קיוו שהבריטים ינקטו בטקטיקה של מצור ימי, שהייתה מקובלת על הצי הבריטי עוד מזמן המלחמות הנפוליאוניות: על פי גישה זו הסתערו האוניות הבריטיות על נמלי האויב, וצרו עליהם מקרוב, כדי למנוע את יציאת ציי האויב, ואת השמדתם אם אכן ייצאו. ואולם, שיטה זו, שהתאימה למאה השמונה עשרה ולמחצית הראשונה של המאה התשע עשרה, לא התאימה לתחילת המאה העשרים. צי שהיה מתקרב אל נמלי האויב היה נתקל במוקשים ימיים ובטורפדות, והיה סופג אבדות כבדות. בדיוק לכך קיוו הגרמנים: הם קיוו שהבריטים ינקטו בשיטה זו, כשאז יישחק כוחם העדיף.
ואולם, הבריטים הבינו את הסכנה הגדלה והולכת. אדמירל ג'ון פישר, מחדש הצי הבריטי, ניסח מחדש את האסטרטגיה של הצי, וקבע שהצי הבריטי ירוכז בצפון בריטניה, רובו במעגן סקפה פלו שבאיי אורקני מצפון לסקוטלנד. בדרך זו יחלוש הצי הבריטי על כל היציאות מהים הצפוני צפונה, ויוכל למנוע את יציאת הצי הגרמני אל האוקיינוס האטלנטי דרך הים הצפוני. היציאה השנייה מן הים הצפוני, דרומה דרך תעלת למאנש, תישלט בקלות על ידי שייטות של צוללות ומשחתות בריטיות.
שני הציים, הגרמני והבריטי, מצאו עצמם במצב מביך: הצי הגרמני הובך משינוי האסטרטגיה הבריטית, ומצא עצמו לכוד בבסיסיו, מנוטרל מפעילות, וללא יכולת להתמודד עם העדיפות הבריטית. הצי הבריטי נקט באסטרטגיה שתבטיח את ניצחונו במלחמה; ה"גרנד פליט" התבסס באיי אורקני וסייר לעיתים קרובות בים הצפוני, אך לא הייתה לו יכולת להוציא את צי האויב לקרב בים הפתוח, ולהביא את הניצחון המוחץ המיוחל[3].
התוכנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]התוכנית המקורית ושינויה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שני קציני צי בריטיים סברו שבידם המפתח למשיכת הצי הגרמני מתוך נמליו לקרב. השניים היו קומודור רוג'ר קיז (Roger Keyes), מפקד שייטת צוללות ארוכות טווח, שסיירו לעיתים קרובות בתוך מפרץ הלגולנד וסמוך לחוף הגרמני, וקומודור רג'ינלד טיירוויט (Reginald Tyrwhitt), מפקד שייטת משחתות. בסיסן של שתי השייטות הללו היה בהארוויץ' (Harwich), במחוז אסקס שבמזרח אנגליה[4]. התצפיות שערכו כוחותיו של קיז העלו תרגולת קבועה של הצי הגרמני: בכל ערב היו כמה משחתות גרמניות יוצאות מהנמל לסיור לילי בליווי סיירות. ליווי הסיירות היה מסתיים בנקודה מסוימת, שממנה היו המשחתות מפליגות צפונה לסיור כנגד כוחות אנגליים במשך כל הלילה. עם שחר היו המשחתות שבות, פוגשות בסיירות המלוות, ושבות יחד לנמל. שני הקצינים הבריטיים הציעו להציב כוח של משחתות בריטיות כמארב למשחתות הגרמניות השבות מן הסיור. שלוש צוללות בריטיות יהוו מעין פיתיון, וכאשר יתקדמו אליהן המשחתות הגרמניות, תפתיע אותן שייטת בת 31 משחתות בריטיות, מתוגברות בתשע צוללות. הכוח הבריטי ינתק את האוניות הגרמניות מנמליהן וישמיד אותן. במקביל, יארבו צוללות בריטיות נוספות בפתח הנמלים הגרמניים לאוניות גדולות יותר שייצאו לעזרת המשחתות, וישמידו גם אותן[5].
קיז וטיירוויט הציגו את תוכניתם בפני הלורד הראשון של האדמירליות, וינסטון צ'רצ'יל, וזכו להסכמתו הנלהבת. עם זאת, נעשו כמה שינויים בתוכנית. במקום להפתיע את המשחתות הגרמניות השבות מסיור הלילה באור ראשון, הוחלט לתקוף בשעה 8:00 בבוקר את המשחתות הגרמניות היוצאות לסיורי היום, ולבצע סיור ממזרח למערב. קיז וטיירוויט ביקשו שה"גרנד פליט" יתקרב לאזור הפעולה, וכן ששייטת בת שש סיירות קלות, בפיקוד קומודור ויליאם גודאינף תוצב בסמוך, כדי לסייע בעת הצורך. בקשה זו נדחתה על ידי ראש המטה, תת אדמירל דובטון סטורדי, שהסכים להציב במקום זאת כוח גיבוי ובו שתי סיירות מערכה – ניו זילנד ואינווינסיבל במרחק כ-65 קילומטרים מצפון מערב לאזור הקרב המתוכנן, וכן להציב כוח עתודה נוסף, ובו חמש סיירות משוריינות במרחק כ-100 קילומטרים ממערב[6].
התיגבור של ג'ליקו ותקלות
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
הוחלט לבצע את התוכנית בבוקר יום 28 באוגוסט 1914. הצוללות יצאו לדרכן יומיים לפני כן, ב-26 באוגוסט, כדי שיהיו בעמדותיהן בזמן; אוניות השטח יצאו לדרכן למחרת. שמונה צוללות בריטיות נשלחו למבצע. E4, E5 ו-E9 הוצבו מצפון ומדרום לאי הלגולנד, כדי לתקוף אוניות גרמניות שינסו לסגת לנמל, או אוניות גרמניות שינסו לצאת כתגבורת. E6, E7 ו-E8 הוצבו במרחק כ-65 קילומטרים משם, כדי להוות פיתיון למשחתות הגרמניות. D2 ו-D8 הוצבו מול שפך נהר אמס, ממערב, כדי לפגוע בתגבורות גרמניות שיגיעו משם[7].
טיירוויט פיקד על שייטת המשחתות השלישית, ובה שש עשרה משחתות חדישות מסדרת L, וסגנו, קפטן וילפרד בלנט (Wilfred Blunt), פיקד על שייטת המשחתות הראשונה, בה היו שש עשרה משחתות אחרות, מדגם מיושן יותר. טיירוויט פיקד על שייטת המשחתות מאוניית הדגל שלו, הסיירת הקלה אה"מ ארת'וזה (Arethusa), שהוכנסה לשירות רק שבועיים לפני כן. טיירוויט דרש להחליף את אוניית הדגל הקודמת שלו, שהייתה איטית מדי, אך צוות ארת'וזה היה חדש ולא מתורגל, ובתותחי האונייה אירעו מעצורים רבים בעת ירי[8].
מעבר לקושי של אוניית הדגל ארת'וזה, היו גם תקלות בתכנון הקרב. מפקד ה"גרנד פליט", אדמירל ג'ון ג'ליקו, לא קיבל כל מידע על התוכנית ורק ב-26 באוגוסט נודע לו על קיומה, וגם אז רק באופן חלקי. ג'ליקו חשש מאוד מהסתבכות של הכוחות הקלים הבריטיים במרחק כה קטן מבסיסו העיקרי של צי הים הגדול הגרמני, והציע לשלוח יחידות של ה"גרנד פליט" לסיוע. האדמירליות אישרה רק תגבורת של סיירות מערכה, ולפיכך הורה ג'ליקו לתת אדמירל דייוויד ביטי להפליג עם שלוש סיירות מערכה, אה"מ לאיון, קווין מרי ופרינסס רויאל, וכן הורה לקומודור ויליאם גודאינף, שפיקד על שייטת של שש סיירות קלות מודרניות מסדרת טאון[9], להפליג לזירת המבצע. בנוסף, הפליג ג'ליקו בעצמו עם ארבע משייטות ה"גרנד פליט" אל נקודה סמוכה לזירת המבצע[10].
ג'ליקו דיווח על תנועותיו לאדמירליות, וזו העבירה הודעה לטיירוויט ולקיז, להארוויץ', אך ההודעה לא הועברה אליהם: הם כבר היו בים, וההודעה הושארה במשרדם. טיירוויט וקיז לא ידעו כלל על הימצאותן של אוניות בריטיות גדולות בזירה, והדבר עלול היה להביא למצב שבו משחתות וצוללות בריטיות יפתחו באש על סיירות בריטיות, מצב שכמעט התממש[8].
ההיערכות הגרמנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגרמנים חששו מאוד ממתקפה של הצי הבריטי העדיף סמוך להלגולנד, וממצור שיטילו הבריטים על המוצא לים מנהרות האלבה, האמס וממפרץ יאדבוסן. הפיקוד הגרמני חשש לזרוע שדות מוקשים, מחשש שמוקשים אלה יגבילו את פעולתן של האוניות הגרמניות. במקום זאת הוחלט על סיורים ימיים רבים, על ידי משחתות, סיירות קלות, וצוללות[11].
הגרמנים סיירו בשני קווים. בקו הסיור הראשון, כ-40 קילומטרים ממערב להלגולנד, היו תשע משחתות מודרניות, משייטת ספינות הטורפדו הראשונה[12]. סמוך יותר להלגולנד היה קו שני של ספינות, משייטת שולות המוקשים השלישית. גיבוי ליחידות אלו ניתן על ידי סיירות קלות, שעגנו בווילהלמסהאפן ובברונסביטל (Brunsbüttel), בשפך נהר האלבה. לרוע מזלן של האוניות הגרמניות, עגנו אוניות השטח הגדולות יותר במפרץ יאדבוסן, והיו מוגבלות ביציאה מן המפרץ בשל משטר הגאות והשפל: בעת השפל היו המים רדודים מדי עבור השוקע של אוניות אלו[7].
הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]שלב ראשון: משחתות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המשחתות הבריטיות רודפות אחרי ספינות הטורפדו הגרמניות
- שטטין ופראונלוב מופיעות בזירה כדי לחפות על נסיגת ספינות הטורפדו הגרמניות, הבריטים נסוגים
- שטטין נסוגה תחת אש כבדה של הבריטים, ולאחר שמפקדה מחליט שמשימתו הושלמה
- ארת'וסה ופראונלוב מנהלות דו-קרב תותחים, ארת'וסה סובלת פגיעות ותקלות רבות
- פראונלוב נפגעת בגשר הפיקוד, נסוגה עם נפגעים רבים
- המשחתות הבריטיות נתקלות במשחתות גרמניות המגיעות מצפון. V-187 מוטבעת. המשחתות הבריטיות נעצרות ומורידות סירות לחילוץ הגרמנים
- שטטין מגיעה לזירה ויורה על המשחתות הבריטיות. הן מתרחקות מן המקום
- הצוללת הבריטית E-4 יורה טורפדו על שטטין, ומחטיאה. צוללת כדי להתחמק, ועולה שוב לאחר הטבעת V-187. מחלצת את המלחים הבריטיים שנותרו במקום, ומכוונת את המלחים הגרמניים להלגולנד
המגע הראשון בין הבריטים לגרמנים בבוקר יום ששי, 28 באוגוסט 1914, היה בשעה 5:26. הצוללת הבריטית E-9 זיהתה את ספינת הטורפדו הגרמנית G-194[13] וירתה לעברה טורפדו, שהחטיא. הספינה הגרמנית הסתערה על הצוללת במטרה לנגח אותה, וזו צללה וחמקה. הספינה הגרמנית דיווחה על ההיתקלות, ושייטת ספינות הטורפדו החמישית נשלחה מהלגולנד כדי ללכוד את הצוללת[14].
לקראת השעה 7:00 בבוקר, התקרב קומודור טיירוויט לנקודת המוצא שנקבעה מראש, כ-19 קילומטרים מצפון מערב לאי הלגולנד. טיירוויט הוביל באוניית הדגל שלו ארת'וזה את שתי שייטות המשחתות, וכ-13 קילומטרים אחריהם הפליגה שייטת הסיירות הקלות של גודאינף. בשל הערפל והאובך ששררו באותו בוקר, הייתה הראות מוגבלת לאופק של כ-5,500 מטרים.
בשעה 6:50[15] זיהתה ארת'וזה את המשחתת הגרמנית G-194. האונייה הגרמנית פנתה מיד לכיוון הלגולנד, תוך שהיא מודיעה בקשר לאדמירל משנה לברכט מאס, מפקד שייטת המשחתות הגרמנית במפרץ. מאס העביר את ההודעה לקונטר-אדמירל פרנץ פון היפר, מפקד שייטת סיירות המערכה הגרמנית, שהיה אחראי גם על הגנת המפרץ. היפר לא ידע מה היקף המתקפה, אך הורה לסיירות הקלות שטטין ופראונלוב לצאת להגנת המשחתות. היפר הורה גם לשש סיירות נוספות להפעיל את מנועיהן ולצאת לים ברגע שתוכלנה. היו אלה הסיירות מיינץ, שעגנה בשפך נהר אמס, שטרסבורג, קלן, אריאדנה, וקולברג, שעגנו במפרץ יאדבוסן, ודנציג ומינכן שעגנו בברונסביטל, בשפך הנהר אלבה[16].
טיירוויט הורה לארבע משחתות מהשייטת שלו לפנות ולתקוף את G-149. שייטת ספינות הטורפדו הגרמנית שנשלחה צפונה כדי ללכוד את הצוללת הבריטית, פנתה דרומה כששמעה את קולות הירי, אך המשחתות הבריטיות הבחינו בשייטת הגרמנית ופתחו עליה באש. הייתה זו יתרת הכוח של טיירוויט, שפנה מזרחה כדי למצוא את ארבע המשחתות שנשלחו כדי לרדוף אחרי G-194 ונעלמו באובך. מהירי נפגעה המשחתת שהייתה במאסף, V-1, ואחריה D-8, משחתת-שולת מוקשים, שנפגעה בגשר הפיקוד וקברניטה נהרג. בעקבותיה נפגעה גם T-33. המשחתת הגרמנית G-9 ביקשה סיוע דחוף של תותחי החוף בהלגולנד, אך הערפל והאובך הקשו על התותחנים להבדיל בין אויב לעמית, ולא היו יכולים לסייע. ואולם, משהתקרבו הבריטים להלגולנד הורה טיירוויט לאוניותיו לפנות מערבה, כדי שלא ייפגעו מירי מהחוף[17].
בשעה 7:58 הגיעו לזירה הסיירות הקלות שטטין ופראונלוב, כדי לחפות על נסיגת המשחתות הגרמניות. יחסי הכוחות השתנו: המשחתות הבריטיות החלו לסגת מול כוח האש העדיף של הסיירות הגרמניות, והסיירות הבריטיות, ששימשו כספינות הדגל של המשחתות הבריטיות, התקדמו כדי לחפות על אוניותיהן. הבריטים המטירו אש כבדה על שטטין, וזו החלה לסגת; מפקדה העריך שמשימתה התמלאה, שכן המשחתות הגרמניות היו יכולות לסגת, ומאידך מנועיו טרם פעלו במלא עוצמתם ולא היה ברצונו להיכנס בשלב כזה לקרב.
ארת'וזה נותרה בקרב מול פראונלוב. למרות עליונותה על האונייה הגרמנית לא הייתה ארת'וזה יכולה לממש את יתרונה; צוותה, כאמור, לא היה מנוסה ותותחיה סבלו מתקלות רבות, ורק תותח אחד פעל כראוי. לעומתה, ירו הגרמנים ביעילות רבה, והאונייה הבריטית נפגעה שוב ושוב. האלחוט שלה נפגע, ומים החלו לחדור לחדר המנועים. אחד עשר מאנשי צוותה נהרגו וששה עשר נפצעו. למרות התקלות הרבות הצליחה ארת'וזה להשיב אש, ולפגוע כמה פעמים ביריבתה. אחד הפגזים פגע בגשר הפיקוד של פראונלוב, וגרם ל-37 נפגעים, ביניהם רב החובל. האונייה הגרמנית נאלצה לסגת לכיוון הלגולנד, ומשם נסוגה לווילהלמסהאפן. השלב הראשון בקרב הסתיים[18].
שלב שני: סיירות קלות
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
בשעה 8:12 הורה טיירוויט לאוניותיו לשוב למבנה ולחזור לתוכנית המקורית, סריקת המפרץ ממזרח למערב. תוך כמה דקות זיהו האוניות הבריטיות שש משחתות גרמניות שהגיעו מצפון מזרח, בדרכן חזרה מסיור הלילה. הגרמנים פנו לאחור כדי לחמוק מן הבריטים; חמש מן האוניות הצליחו בכך, אך השישית, V-187, פנתה לפתע שוב לאחור, ישירות אל בין המשחתות הבריטיות המופתעות. הסיבה לפנייה זו הייתה הגעתן לזירה של שתיים מן הסיירות של גודאינף, שנשלחו על ידי ג'ליקו, כזכור, כתגבורת לטיירוויט; גודאינף שמע בקשר את טיירוויט מדווח על היתקלותו באוניות הגרמניות, ושלח קדימה שתיים מן הסיירות שלו, נוטינגהאם ולואסטופט (Lowestoft), ובהן נתקלה V-187. רב החובל הגרמני החליט לנסות ולהפתיע את המשחתות הבריטיות, ולחמוק דרכן. שתי המשחתות המובילות אכן הופתעו והאונייה הגרמנית הצליחה לעבור אותן, אך שמונה המשחתות הבאות הקיפו את V-187 ופתחו עליה באש כבדה. המשחתת הגרמנית סירבה להיכנע, וטבעה כאשר דגלה עדיין מתנופף[19].
המשחתות הבריטיות עצרו כדי להוריד סירות הצלה ולחלץ את המלחים הגרמניים מן הים. ואולם, הסיירת הגרמנית שטטין הופיעה לפתע בזירה ופתחה באש על המשחתות הבריטיות; האוניות הבריטיות נאלצו להתרחק מן הזירה, וחלקן הותירו מאחוריהן סירות הצלה במים. במקביל, זיהתה הצוללת הבריטית E-4 את הסיירת הגרמנית וירתה לעברה טורפדו, שהחטיא. האונייה הגרמנית ניסתה לנגוח את הצוללת, וזו צללה במהירות. כשעלתה שוב אל פני השטח, מצאה שהאוניות הסתלקו מן המקום; המלחים הבריטיים שנותרו נטושים בסירות ההצלה שלהם, יחד עם המלחים הגרמניים שספינתם הוטבעה, הופתעו לראות את הצוללת. כל המלחים הבריטיים הועלו על הצוללת, יחד עם שלושה שבויים גרמניים; לשאר לא היה מקום בצוללת, ולפיכך נתנו להם הבריטים מצפן, אספקה, ואת הכיוון להלגולנד[8].
בלבול בריטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיז, קומודור הצוללות, היה באוניית הדגל שלו לרצ'ר (Lurcher) יחד עוד משחתת אחת, ומשם פיקד על פעילות הצוללות. ב-8:15 זיהה מרחוק שתי סיירות בעלות ארבע ארובות, ומכיוון שלא ידע שיש באזור עוד כוחות בריטיים, סבר שהמדובר בסיירות גרמניות; למעשה, היו אלה שתי הסיירות הבריטיות נוטינגהאם ולואסטופט. הוא הודיע בקשר לסיירת המערכה אינווינסיבל, שהייתה בגיבוי במרחק מה, ששתי סיירות גרמניות רודפות אחריו. גודאינף, ששמע את הדיווח, הפנה את כוחו לכיוון המשוער, כדי לסייע למעשה כנגד אוניותיו שלו. קיז ראה את ארבע האוניות של גודאינף וסבר שכרגע רודפות אחריו שש סיירות גרמניות; הוא פנה לכיוון סיירות המערכה, כדי שתסייענה לו. טיירוויט שמע בקשר את הודעותיו של קיז, וביקש מגודאינף לסייע, ולמעשה ביקש מגודאינף לסייע נגד עצמו. לבסוף זיהה קיז את הסיירות כאוניות בריטיות, שעד אז לא היה לו מושג שהן בזירה. הסכנה לירי דו צדדי טרם חלפה; בשעה 9:30 זיהתה אחת הצוללות של קיז את הסיירת סאות'המפטון כסיירת גרמנית, מכיוון שלא היה ידוע לה שיש באזור אוניות בריטיות (לא הייתה כל דרך להודיע לצוללות כשהן מתחת למים על העובדה הזו). הצוללת ירתה שני טורפדו על האונייה, ושניהם החטיאו. סאות'המפטון ניסתה לנגוח את הצוללת, אך זו הצליחה לחמוק. בלהט התמרונים התרחקו נוטינגהאם ולואסטופט מטווח הקליטה, ועד סוף הקרב לא נטלו חלק נוסף בלחימה[20].
טיירוויט עצמו פנה אל קיז כדי לסייע לו להתמודד עם "סיירות האויב". הוא הבחין בדרך בשטטין, אך זו נעלמה שוב בערפל. לאחר מכן פגש טיירוויט בשייטת המשחתות השנייה שלו, בפיקוד הסיירת פירלס (Fearless). ארת'וסה, אוניית הדגל של טיירוויט, נפגעה קשות בקרב מול פראונלוב; כעת, כשהוא מוקף במשחתות מסייעות וליד סיירת האחות, החליט טיירוויט לעצור ולבצע תיקונים. בשעה 10:17[21] נצמדה פירלס אל ארת'וסה ובמשך עשרים דקות בוצעו בה התיקונים הדרושים[22].
הסיירות הגרמניות הקלות מופיעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשלב זה הייתה השעה כבר קרוב ל-11:00 בבוקר, והיחידות הבריטיות היו במפרץ כבר כמעט ארבע שעות; היה מקום להניח שהאויב מתארגן להתקפת נגד. ואכן, הסיירות הגרמניות קלן, שטרסבורג ואריאדנה הפליגו כבר מווילהלמסהאפן לכיוון אזור הקרב, ומיינץ הפליגה משפך האמס צפונה. סיירת חמישית, שטטין, הייתה כבר במגע עם האוניות הבריטיות, כאמור, ושייטה באזור כשהיא מסתתרת בערפל. מפקד הסיירות הגרמניות, קונטר-אדמירל לברכט מאס, לא ידע מה תמונת הקרב, ולכן טעה ולא ריכז את כוחו אלא איפשר לכל אונייה בנפרד להיכנס לקרב. ראשונה תקפה שטרסבורג, שמצאה את ארת'וסה וירתה עליה פגזים וטורפדות; טיירוויט הורה למשחתות לתקוף את הסיירת הגרמנית בעזרת טורפדות, וזו האחרונה נסוגה. טיירוויט ניסה שוב לחמוק מערבה, אך כעת הופיעה הסיירת קלן, אוניית הדגל של מאס, ותקפה את ארת'וסה המוכה; התקפת משחתות נוספת הדפה את האונייה הגרמנית, אך טיירוויט החל לחוש בלחץ, והחליט לפנות בבקשת סיוע לביטי, ולסיירות המערכה שלו. ביטי הורה לגודאינף לסייע בעזרת הסיירות שלו[23].
שלב שלישי: סיירות מערכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
השלב השלישי בקרב. מקרא למפה:
- מיינץ מתחמקת מתקיפת המשחתות הבריטיות, נתקלת בסיירות של גודאינף וטובעת
- פירלס תחת אש משלוש סיירות גרמניות, ארת'וסה תחת אש של קלן
- ביטי מגיע ממערב, מזהה את ארת'וסה הפגועה
- סיירות המערכה פותחות באש על קלן מטווח 6,400 מטר, פוגעות בה קשות
- הסיירות של גודאינף מצטרפות לסיירות המערכה של ביטי
- ביטי מזהה את אריאדנה ופותח באש. האונייה הגרמנית נפגעת קשות
- אריאדנה טובעת
- ביטי מורה לאוניות הבריטיות לעזוב את הזירה ולחזור לבסיסיהן
- סיירות המערכה מזהות את קלן הפגועה, ומטביעות אותה
ביטי עקב אחרי הקרב מרחוק, וכאשר ב-11:35 עדיין לא היה סימן לסיום, החל ביטי לחשוש שבקרוב יתחילו יחידות חזקות יותר של הצי הגרמני לצאת ממעגניהן ולהתערב בקרב (סיירות המערכה הגרמניות כבר החלו להתכונן ליציאה, אך השפל לא איפשר להן עדיין לצאת ממפרץ יאדבוסן). ביטי החליט להתערב בקרב, למרות החשש ממוקשים וטורפדות[24], והחל להפליג דרומה במהירות גבוהה עם השייטת שלו.
הלחץ הגרמני על טיירוויט נמשך, ובשעה 11:30 הותקפו שש משחתות בריטיות שהפליגו לפני הכוח של טיירוויט על ידי הסיירת הקלה מיינץ. המגע נמשך כעשרים דקות, עד להופעתן של הסיירות של גודאינף. מיינץ ניסתה להימלט, אך במנוסתה נתקלה בארת'וסה ובמשחתות שעימה. למרות נחיתותה הרבה מול מספר רב כל כך של אוניות אויב, הצליחה מיינץ להסב פגיעות משמעותיות לשלוש משחתות בריטיות. ואולם האונייה הגרמנית נפגעה; מערכת ההיגוי שלה נתקעה והאונייה החלה לפנות ללא שליטה היישר אל הסיירות של גודאינף. האוניות הבריטיות ירו עליה בתותחים וטורפדות, ובשעה 12:20 הורה המפקד הגרמני לאנשיו להטביע את אונייתם ולנטוש אותה[25].
.jpg)
למרות הטבעתה של מיינץ היה מצבו של טיירוויט קשה. אוניית הדגל שלו הייתה פגועה קשות, ובנוסף עוד שלוש משחתות נפגעו בקרב. שמונה סיירות גרמניות נוספות סגרו מכיוונים שונים על אזור הקרב. האוניות הבריטיות התעכבו ליד מיינץ הטובעת, והחלו לחלץ את אנשיה; ברגע זה הופיעו שתי סיירות גרמניות נוספות, קלן ושטרסבורג, ופתחו באש על הבריטים. המצב נראה לבריטים נואש, אך עשר דקות לאחר מכן הופיע בזירה ביטי עם חמש סיירות המערכה שלו. עדיפותן המכרעת של סיירות המערכה שינתה לגמרי את יחסי הכוחות[26], ושתי הסיירות הגרמניות החלו להימלט.
סיירות המערכה הבריטיות פתחו באש על קלן, וזו נפגעה באורח אנוש תוך כמה דקות. ואולם, ביטי לא עצר כדי להשלים את הטבעתה; הוא זיהה במרחק גדול יותר את הסיירת אריאדנה ואוניותיו פתחו עליה באש. גם הפעם לא היה לסיירת הקלה סיכוי מול האוניות הגדולות, ותוך כמה דקות הייתה האונייה הגרמנית הרוסה; צוותה נטש אותה, ובשעה 3:10 טבעה. ביטי לא התעכב להשלים את ההטבעה בעצמו; הוא חשש מאוד ממוקשים ימיים שהיו עלולים להיות באזור, בשל הקרבה לנמלים הגרמניים. הוא גם חשש מיציאתן מהנמל של סיירות המערכה הגרמניות, שהגאות העולה איפשרה להן כעת לצאת. בשל כך, הורה ביטי לכל האוניות הבריטיות במפרץ לפנות מערבה, ולנתק מגע[27]. בדרכו מערבה זיהה ביטי את קלן הטובעת, ותותחי הבריטים הטביעו אותה סופית. ביטי הורה למשחתות למשות את הניצולים, אך לאחר כמה דקות דיווחה אחת מהן על צוללת גרמנית באזור, והן עזבו את השטח. מתוך כ-485 איש שהיו בצוות הקלן, שרד רק אחד. אדמירל משנה מאס היה בין הנספים.
הסיירות הגרמניות הנוספות שהיו באזור חמקו הודות לערפל ולאובך; ביום של ראות טובה היו בוודאי מוטבעות על ידי תותחיהן ארוכי הטווח של סיירות המערכה. הסיירת הגרמנית שטרסבורג הצליחה לחמוק בשל דמיונה לסיירות הבריטיות: הבריטים לא היו בטוחים באשר לזהותה, ועד שהובנה הטעות כבר חמקה אל תוך הערפל. בשעה 14:10 יצאו סיירות המערכה הגרמניות מולטקה ופון דר טאן ממפרץ יאדבוסן, והחלו בסריקת הזירה, אך עד אז הסתיים הקרב[28].
תוצאות ולקחים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקרב היה ניצחון בריטי ברור. הגרמנים איבדו שלוש סיירות קלות, מיינץ, קלן ואריאדנה, ומשחתת אחת, V-187. סיירת קלה נוספת, פראונלוב, ניזוקה. לגרמנים היו 1,242 נפגעים, ובהם 712 הרוגים, כולל אדמירל מאס. 336 מלחים וקצינים גרמניים נפלו בשבי. אף אונייה בריטית לא טבעה, אף על פי שסיירת אחת ושלוש משחתות ניזוקו. מספר הנפגעים הבריטי היה גם הוא קטן בהרבה: 35 הרוגים ו-40 פצועים.
התוצאה החשובה ביותר של הקרב הייתה ההשפעה על הקייזר. וילהלם השני הורה לצי להימנע מעימותים העלולים להביא לאבדות גדולות. ראש המטה הכללי של הצי הקיסרי הגרמני, אדמירל הוגו פון פול, הודיע למפקד צי הים הפתוח, פרידריך פון אינגנול, שהקייזר דורש שכל פעולה מכריעה תאושר על ידו מראש. אדמירל אלפרד פון טירפיץ זעם על ההחלטה וטען שהיא פוגעת קשות בצי[29].
תכנון הקרב מצד הבריטים לקה בבעיות רבות. ארת'וסה לא הייתה צריכה לצאת אל הקרב במצבה; האדמירליות לא העבירה מידע לכל הכוחות, ומצבים של ירי דו צדדי כמעט והתרחשו. מעבר לכך, הקרב הוכרע על ידי סיירות המערכה של ביטי, אך אלה נשלחו להשתתף בקרב רק ביוזמתו של ג'ליקו, מפקד ה"גרנד פליט", ללא תכנון מראש של מטה האדמירליות. קצינים רבים בצי המלכותי סברו, שהיה ניתן להשיג ניצחון משמעותי בהרבה, עם תכנון טוב יותר[30].
גם הגרמנים מצאו בעיות רבות בפיקוד. הפיקוד הגרמני לא הבין את תמונת הקרב, והמפקדים בשטח לא העבירו דיווחים לפיקוד. הפיקוד הגרמני לא ידע מה תנאי מזג האוויר במפרץ, משום שרבי החובל לא דיווחו על כך; בווילהלמסהאפן שרר מזג אוויר בהיר, והמפקדים הגרמניים לא ידעו על הערפל השורר במפרץ. מאס והיפר לא הבינו מה גודל הכוח הבריטי העומד מולם; רק בשעה 14:30 הועבר הדיווח על הימצאותן של סיירות מערכה בריטיות בזירה, נתון שבאותה שעה כבר לא יכול היה לסייע. מאס והיפר לא הצליחו לשלוט על האוניות שבפיקודם, וזאת לעומת טיירוויט וביטי שהצליחו כעיקרון לשמור על שליטה ביחידותיהם. גם גודאינף, שאיבד קשר עם שתיים מן הסיירות שלו, שמר על מבנה מאורגן של ארבע האחרות.
עם זאת, היו גם נקודות אור מבחינת הצי הגרמני. רמת הירי של הגרמנים הייתה טובה מאוד, והימאים הגרמניים גילו יכולת מקצועית גבוהה מאוד ואומץ לב רב. גם הבריטים הודו שלאחר הקרב לא היה איש שהעז יותר לבוז לצי הגרמני. האוניות הגרמניות הוכיחו, שהן מסוגלות לספוג נזק רב ולהחזיק מעמד: כל האוניות הגרמניות שטובעו נפגעו פעמים רבות והמשיכו להילחם זמן רב, גם בתנאים שבהם היה ברור שאין להן תקווה[31].
הפיקוד הגרמני החליט על שינוי בטקטיקת ההגנה על מפרץ הלגולנד. הצי הגרמני ייצא לקראת תוקפים רק בשייטות שלמות, או שלא ייצא כלל. במקום סיורי המשחתות, הוצבו שדות מוקשים ימיים כהגנה. ב-9 בספטמבר ניסו הבריטים שוב ליזום פשיטה דומה: משחתות בריטיות חדרו עד למרחק של כ-20 קילומטרים מהלגולנד, בחיפוי שש סיירות מערכה בפיקודו של ביטי, וה"גרנד פליט" כולו המתין מעבר לאופק, במרחק כ-160 קילומטרים. ואולם, הגרמנים היו נאמנים לתכנון שלהם, ואף אונייה גרמנית לא יצאה לקראת התוקפים. פשיטה נוספת שתוכננה ל-28 בספטמבר בוטלה, עקב מידע על שדות המוקשים הנרחבים שהניחו הגרמנים. הבריטים חששו שהגרמנים לא ייצאו כלל מנמליהם; הגרמנים חיפשו כעת דרכים חדשות להתמודד עם הצי הבריטי[32].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Massie, Robert K.: Castles of Steel – Britain, Germany and the Winning of the Great War. Ballantine Books, New York 2003.
- Osborne, Eric W.: The Battle of Heligoland Bight. Indiana University Press, 2006.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל גרמניה | ||
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ למקורות ופרטים מלאים ראו בערכים הרלוונטיים.
- ^ Massie, Robert K.: Castels of Steel. Ballantine Books, New York 2003. p. 97.
- ^ John Keegan: The Price of Admirality: The Evolution of Naval Warfare. Penguin Books, 1988, pp. 113–116; 124–125; Massie, pp. 72–76; 79–80.
- ^ 51°56′7.8″N 1°15′45″E / 51.935500°N 1.26250°E
- ^ Massie, pp. 98- 99.
- ^ Massie, שם.
- ^ 1 2 Battle of Heligoland Bight
- ^ 1 2 3 Massie, שם.
- ^ היו שתי סדרות של סיירות מסדרת טאון: האחת, המוזכרת כאן, פעלה במלחמת העולם הראשונה, והשנייה במלחמת העולם השנייה.
- ^ Massie, pp. 99-100.
- ^ Massie, pp. 101–102.
- ^ הצי הגרמני הגדיר את המשחתות שלו כספינות טורפדו. ראו הרחבה בערך טרפדת.
- ^ לאותיות הסימון על ספינות הטורפדו לא הייתה משמעות טקטית, והן סימלו את יצרן האונייה. ראו: Miller, David: The Illustrated Directory of Warships, From 1860 to the present Day. Zenith Press, 2002, pp. 330–331.
- ^ היתקלות זו אינה מוזכרת אצל Massie. פרט זה הוא על פי המוזכר כאן.
- ^ על פי Massie השעה הייתה 7:00. על פי האמור באתר World War 1 Naval Combat השעה הייתה 6:50, ראו כאן.
- ^ Massie, pp. 102-103.
- ^ Massie, pp. 102–103.
- ^ שם, עמ' 103–104. על פי World War 1 Naval Combat מי שניתקה מגע הייתה דווקא הסיירת הבריטית.
- ^ Massie, pp. 104–105.
- ^ Massie, עמ' 106.
- ^ האתר World War 1 Naval Combat/ מציין שהשעה הייתה 8:55.
- ^ Massie, עמ' 107.
- ^ Massie, p. 107–108.
- ^ אובדן אחת מסיירות המערכה היה עלול להיות מכה חמורה למאזן הכוחות בין הבריטים לגרמנים.
- ^ Massie, p. 109–111.
- ^ לקלן היו תותחים בקוטר 105 מ"מ (4.1 אינץ'), לעומת תותחיה העיקריים של אה"מ ליון (Lion), שהיו בקוטר 343 מ"מ (13.5 אינץ').
- ^ ביטי, שדרגתו הייתה תת-אדמירל (Vice Admiral), היה בכיר בהרבה מכל שאר המפקדים הבריטיים במקום, טיירוויט, קיז וגודאינף, שדרגתם הייתה קומודור (Commodore). דרגת תת-אדמירל מקבילה לדרגת אלוף, לעומת דרגת קומודור המקבילה לדרגת אלוף-משנה.
- ^ Massie, pp.111–114.
- ^ Massie, pp. 119–120.
- ^ Massie, pp. 114–118.
- ^ Massie, pp. 118–120.
- ^ Massie, pp. 120–121.
