מינכן (סיירת, 1904)

"מינכן"
SMS München

תיאור כללי
סוג אונייה	סיירת קלה
צי
סדרה	ברמן
ציוני דרך עיקריים
מספנה	אה.גה. וזר
תחילת הבנייה	18 באוגוסט 1904
הושקה	30 באפריל 1903
תקופת הפעילות	10 בינואר 1905 – 5 בנובמבר 1919 (14 שנים)
אחריתה	הוטבעה כספינת מטרה ב-28 באוקטובר 1921
מידות
הֶדְחֶק	סטנדרטי: 3,278 טון, מקסימלי: 3,797 טון
אורך	111.1 מ'
רוחב	13.3 מ'
שוקע	5.28 מ'
נתונים טכניים
מהירות	22 קשרים
גודל הצוות	288–301 קצינים ומלחים
טווח שיוט	7,910 ק"מ
הנעה	10 דוודי קיטור, 10,000 כוחות סוס, המניעים 2 מדחפים
אמצעי לחימה
שריון	סיפון – 80 מ"מ מגדל הניווט – 100 מ"מ מגני התותחים – 50 מ"מ
חימוש	10 תותחים 105 מ"מ (4.1 אינץ') 10 תותחים 37 מ"מ (1.5 אינץ') 2 צינורות טורפדו 450 מ"מ (17.7 אינץ')

מינכן (בגרמנית: SMS München) הייתה סיירת קלה החמישית מתוך שבע הסיירות מסדרת ברמן של הצי הקיסרי הגרמני, על שם העיר מינכן. היא נבנתה על ידי AG Weser בברמן, החל מ-1903, הושקה באפריל 1904, ונכנסה לשירות בינואר 1905. היא הייתה חמושה בסוללה ראשית של עשרה תותחי 10.5 ס"מ (4.1 אינץ') והגיעה למהירות מרבית של 22 קשרים (41 קמ"ש).

מינכן שירתה עם הצי במשך רוב הקריירה שלה, ורשמה שירות נרחב במהלך מלחמת העולם הראשונה, כולל בקרב יוטלנד ב-31 במאי – 1 ביוני 1916. שם, היא העסיקה סיירות קלות בריטיות בשני מקרים, וניזוקה בשניהם; היא תרמה לפגיעה בסיירת אה"מ סאות'המפטון במהלך הקרב האחרון. מינכן טורפדה על ידי הצוללת הבריטית אה"מ E38 ב-19 באוקטובר 1916, ולאחר מכן הוצאה משירות. את השנה האחרונה של המלחמה היא בילתה כספינת בסיס, ונמסרה כשלל מלחמה לבריטים בשנת 1920. מינכן הוטבעה מאוחר יותר כמטרה לטורפדו.

תכנון

תרשים של סדרת ברמן

חוק הצי הגרמני משנת 1898 קרא להחלפת ספינות השיוט הישנות יותר של הצי - קורבטות קיטור, סיירות לא מוגנות וספינות אוויסו - בסיירות קלות מודרניות. סדרת האוניות הראשונה שעמדה בדרישה זו, סדרת גאצלה, תוכננה לשמש הן כסיירי צי והן כספינות תחנות באימפריה הקולוניאלית הגרמנית. הם סיפקו את הבסיס לעיצובים הבאים, החל מסדרת ברמן שתוכננה בשנים 1901–1903. השיפורים העקרוניים כללו גוף גדול יותר שאיפשר זוג דוודים נוסף ומהירות מרבית גבוהה יותר.

מינכן הייתה באורך כולל של 111.1 מטר (365 רגל), רוחב של 13.3 מטר (44 רגל) ושוקע של 5.28 מטר (17.3 רגל) מקדימה. הדחק האונייה היה 3,278 טונות (3,226 טונות ארוכות) בתפוסה סטנדרטית ועד 3,780 טונות (3,720 טוונות ארוכות) במעמס מלא. מערכת ההנעה שלה כללה שני מנועי קיטור תלת דרגתיים עם קיטור שסופק על ידי עשרה דוודי צינור מים המופעלים בפחם מסוג מארין, שהעניקו לה מהירות מרבית של 22 קשרים (41 קמ"ש) ומערכת ההנעה שלה דורגה ב-10,000 כוחות סוס. מינכן נשאה עד 860 טון של פחם, מה שהעניק לה טווח של 4,690 מיילים ימיים (8,690 ק"מ) במהירות של 12 קשרים (22 קמ"ש). היה לה צוות של 14 קצינים ו-274–287 מלחים.

האונייה הייתה חמושה בעשרה תותחי 10.5 ס"מ (4.1 אינץ') SK L/40 בצריחים בודדים. שניים הוצבו זה לצד זה קדימה על המצודה, שישה מוקמו באמצע האונייה, שלושה משני הצדדים, ושניים הוצבו זה לצד זה מאחור. התותחים יכלו לתקוף מטרות עד 12,200 מטרים (13,300 יארד). סופקו להם 1,500 פגזים, 150 פגזים לכל תותח. להגנה מפני סירות טורפדו, היא נשאה עשרה תותחי מקסים 3.7 ס"מ (1.5 אינץ') בצריחים בודדים. היא הצטיידה גם בשני צינורות טורפדו בקוטר 45 סנטימטרים (17.7 אינץ') עם חמישה טורפדות. הם היו שקועים בגוף האונייה בצד הרחב. האונייה הייתה מוגנת על ידי סיפון משוריין שהיה עד עובי 80 מילימטרים (3.1 אינץ'). במגדל הניווט היו דפנות בעובי 100 מילימטרים (3.9 אינץ'), והתותחים היו מוגנים במגני תותחים בעובי 50 מ"מ (2 אינץ').

היסטוריית שירות

קריירה בזמן שלום

תצלום של מינכן לפני המלחמה

מינכן הוזמנה תחת שם החוזה "M" והונחה במספנת AG Weser בברמן ב-18 באוגוסט 1903. היא הושקה ב-30 באפריל 1904, ובמהלך הטקס וילהלם גאורג פון בורשט, ראש עיריית מינכן, הטביל את האונייה בנוכחות לודוויג, נסיך בוואריה. עבודות האבזור נמשכו במהירות, והאונייה השלימה את ניסויי הים של המספנה בתחילת נובמבר. לאחר מכן, האונייה עברה ל-Kaiserliche Werft (המספנה הקיסרית) בווילהלמסהאפן, שם הותקן לה החימוש. לאחר מכן היא עברה ניסויי קבלה עם הצי. היא נכנסה לשירות בצי הים הפתוח ב-10 בינואר 1905. לאחר כניסתה לשירות, ערכה מינכן מסעות ניסוי בים הבלטי, שהסתיימו ב-30 במרץ. למרות ההעדפות של פיקוד הצי, היא הועסקה אז כספינת ניסוי טורפדו, כשהיא מחליפה את הסיירת נימפה בתפקיד זה, וערכה ניסויים בטלגרפיה אלחוטית.

האונייה ביצעה אימוני יחידה באפריל ומאי כשהצוות הכיר את כלי השיט; במאי היא עברה לפיקודו של קורבטנקפיטן פרידריך שולץ. לאחר מכן הצטרפה לספינות ההדרכה האחרות של הצי ביחידת ספינות הדרכה וניסוי לתרגילים נוספים. אלה בוצעו במערב הבלטי סביב שווינמינדה. החל באוגוסט, מינכן לקחה חלק בניסויי ירי כדי להעריך את לקחי מלחמת רוסיה–יפן. בשנת 1906, האונייה ערכה דפוס דומה של תרגילים אישיים ותרגילי יחידה עם שאר כלי האימון. במרץ קיבל קורבטנקפיטן פרדיננד תיין את הפיקוד על האונייה. מינכן הפליגה למים הנורווגיים ב-27 ביולי, בביקור בברגן ובטרונדהיים; כשהיא שם, היא שלחה אותות אלחוטיים לתחנת הרדיו נורדדייך כדי לבדוק את התחנה שנבנתה לאחרונה. היא גם שלחה אותות לתחנות בהלגולנד ובקוקסהאפן. קורבטנקפיטן יוהנס פון קארפף החליף את תיין באוקטובר. בנובמבר היא השתתפה באימונים עם הסיירת הממוגנת וינטה ושייטת ההדרכה I במזרח הים הבלטי. ב-9 בדצמבר, מינכן נכנסה למבדוק היבש ב־Kaiserliche Werft לתחזוקה תקופתית שנמשכה עד 25 בינואר 1907.

לוח האימונים של 1907 פעל על פי אותו דפוס כמו שנים קודמות, כולל תרגילים עם יחידת האימונים בחודש מאי. הקייזר וילהלם השני ביקר באונייה ביוני כדי לצפות במתקפה המדומה של הצוללת U-1 נגד מינכן, הפעם הראשונה שבה נעשה שימוש בצוללת גרמנית באימונים. השייטת השתתפה בתמרוני הצי השנתיים שנערכו באוגוסט וספטמבר, במהלכם שימשה כמובילת שייטת של כמה סירות טורפדו. באוקטובר קיבל קורבטנקפיטן פרדיננד ברטרם את הפיקוד על כלי השיט. היא חזרה ל-Kaiserliche Werft לשיפוץ נוסף שנמשך מ-16 בדצמבר עד 8 בפברואר 1908. במהלך שנת ההכשרה 1908, מינכן ביקרה בטרונדהיים, ברגן ובסטוונגר, נורווגיה, בין 25 במאי ל-4 ביוני כדי לבצע סדרה נוספת של ניסויים אלחוטיים. התמרונים השנתיים של הצי נמשכו בין 18 באוגוסט ל-6 בספטמבר, במהלכם שירתה הספינה עם קבוצת הסיור III, יחידת הסיור של צי המילואים. קארפף חזר לפקד על האונייה בספטמבר, לאחר סיום התרגילים. היא עזבה את קיל, גרמניה, ב-24 באוקטובר כדי לבצע בדיקות ארוכות טווח מוויגו ומאלגה, ספרד ופונשל באי מדיירה שבאוקיינוס האטלנטי. מינכן חזרה לקיל ב-17 בדצמבר.

מפת הים הצפוני והבלטי בשנת 1911

שנת 1909 חלפה ללא תקלות, וב-11 בדצמבר היא שוב עגנה במבדוק יבש לשיפוץ שנמשך עד פברואר 1910. עם חזרתה לשירות במרץ, הספינה עברה לפיקודו של קורבטנקפיטן ארנסט-אולדוויג פון נאצמר. במהלך תרגילי אימון ב-13 באפריל, היא התנגשה בטעות בסירת הטורפדו S122. האחרונה ניסה לעבור מול מינכן תוך כדי ניסיון להגיע לעמדת התקפה על אוניות המערכה של הצי. החרטום של מינכן פגע בחדר המכונות של סירת הטורפדו, גרם לנזק משמעותי והרג שני אנשי צוות. שתי סירות טורפדו נוספות גררו את S122 לסאסניץ לצורך תיקונים. החרטום של מינכן לא ניזוק קשה בתאונה. היא הורידה את הצוות שלה בנובמבר לצורך תיקונים ב-Kaiserliche Werft בדנציג, ולאחר מכן הוקצתה כספינת מטרה לטורפדו של יחידת ספינות ההדרכה והניסוי. בדצמבר קיבל קורבטנקפיטן רודולף ברטלס את הפיקוד על האונייה. האונייה השתתפה באימוני טורפדו במימי נורווגיה ביולי 1911, והיא נכחה בסקירה ימית שנערכה עבור וילהלם השני ב-5 בספטמבר. כאשר מינכן שבה לקיל משייט אימונים בליל 26 באוקטובר, הצוות שלה הוריד סירה ובה ארבעה עשר אנשי צוות כדי לעגון את הסיירת למצוף. כשהם הורידו את הסירה, החבל הקדמי השתחרר, והפיל את הסירה כלפי מטה. שישה מאנשי הצוות טבעו לפני שניתן היה לחלץ אותם. האונייה עברה שיפוץ שנתי מ-10 בדצמבר עד סוף ינואר 1912.

מינכן עברה את שנת 1912 באותה שגרה כמו שנים קודמות. היא שובצה לקבוצת הסיור III לתמרוני הצי השנתי בספטמבר, ובין 21 באוקטובר ל-3 בנובמבר היא יצאה לשייט לוויגו לסדרה נוספת של בדיקות אלחוטיות. אותה שגרת אימונים חזרה על עצמה ב-1913, ובמהלך תמרוני הצי עלו על הספינה וילהלם השני, גרוס-אדמירל אלפרד פון טירפיץ, אדמירל פרידריך פון אינגנול ואדמירל גאורג אלכסנדר פון מילר; טירפיץ, אינגנול ומילר היו מזכיר המדינה של משרד הצי הקיסרי, מפקד הצי וראש הקבינט הימי הקיסרי, בהתאמה. במהלך תרגילים נוספים בחגורה הגדולה ב-19 בדצמבר, מינכן התנגשה קלות בסירת הטורפדו V159, וגרמה נזק קל בלבד לכל כלי שיט. האונייה עגנה שוב בדנציג מ-28 בדצמבר עד 7 בפברואר 1914 לצורך תחזוקה תקופתית. המחצית הראשונה של 1914 התנהלה כמו בשנים עברו, מינכן העסיקה את זמנה באימוני טורפדו ותמרונים עם גורמים אחרים בצי.

מלחמת העולם הראשונה

אונייה לא מזוהה מסדרת ברמן

לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה בסוף יולי 1914, מינכן הוקצתה לקבוצת הסיור השלישית, שצורפה לצי הים הפתוח, היחידה הימית הראשית של גרמניה, שבסיסה בים הצפוני. היא הועברה לקבוצת הסיור IV ב-25 באוגוסט, ולמחרת, היא ואחותה דנציג הועברו לים הבלטי בתגובה לאובדן הסיירת הקלה מגדבורג. המשימה הייתה לזמן קצר, וכבר ב-28 היא הוחזרה לים הצפוני. באותו בוקר, היא דנציג עגנה בברונסבוטל בקצה המערבי של תעלת הקייזר וילהלם, כאשר כוח הארוויץ' הבריטי תקף את קו הסיור הגרמני במפרץ הלגולנד. במהלך הקרב שלאחר מכן, מינכן ודנציג הצטוו להפליג אל פתח האלבה ולהמתין לפקודות נוספות. בשעה 12:25, נצטוו שתי הסיירות לנוע למפרץ ולתמוך בסיירת שטרסבורג, אך בשעה 14:06, מינכן במקום זאת נצטוותה לערוך סיור לכיוון צפון-מזרח להלגולנד.

מינכן, שעדיין הייתה חלק מקבוצת הסיור הרביעית, לקחה חלק בגיחת הצי ב-3–4 בנובמבר 1914 כתמיכה בפשיטה על ירמות' על ידי סיירות המערכה של קבוצת הסיור הראשונה. הגרמנים קיוו להפתיע גורמים מנותקים מהצי הגדול הבריטי המעולה מבחינה מספרית או לפתות אותם למארב על ידי צי הים הפתוח. היא גם נכחה כחלק מהמסך של צי הים הפתוח במהלך המבצע בין 15 ל-16 בדצמבר כדי למסך את הפשיטה של סיירות המערכה על סקרבורו, הרטליפול וויטבי, אז היא הפכה לאוניית הדגל של ה-II. Führer der Torpedoboote (סגן מפקד סירות טורפדו), קפיטן צור זי קרל פון רסטורף. היא לא ראתה קרב במהלך הפעולה; לאחר דיווחים על כך שסיירות אחרות במסך הצי נתקלו בספינות מלחמה בריטיות בבוקר 16 בדצמבר, אינגנול ניתק הורה לנתק מגע והיא נסוגה לנמל. מינכן השתתפה לאחר מכן בגיחת הצי ב-24 בינואר 1915 כדי לתמוך בקבוצת הסיור I לאחר שנקלעה למארב על ידי שייטות סיירות המערכה הבריטיות ה-1 וה-2 במהלך קרב שרטון דוגר, אם כי שוב לא ראתה שום פעולה, שכן הקרב הסתיים לפני כן. צי הים הפתוח הגיע מאוחר אחר הצהריים. שתי גיחות צי נוספות התרחשו ב-29–30 במרץ וב-18–22 באפריל, שניהם הסתיימו ללא תוצאות.

ב-7 במאי 1915, קבוצת הסיור IV, שהורכבה עד אז משטוטגרט, שטטין, מינכן ודנציג, ו-21 סירות טורפדו נשלחו לים הבלטי כדי לתמוך במבצע גדול נגד עמדות רוסיות בליבאו. על המבצע פיקד קונטר-אדמירל הופמן, מפקד כוחות הסיור באזור הבלטי. על קבוצת הסיור הרביעית הוטל למסך צפונה כדי למנוע מכל כוחות הצי הרוסי לצאת ממפרץ פינלנד ללא זיהוי, בעוד כמה סיירות משוריינות וספינות מלחמה אחרות הפגיזו את הנמל. הרוסים אכן ניסו להתערב עם כוח של ארבע סיירות: אדמירל מקארוב, באיאן, אולג ובוגאטיר. האוניות הרוסיות ירו לזמן קצר במינכן, אבל שני הצדדים לא היו בטוחים בכוחם של האחרים, ולכן שני הצדדים ניתקו מגע. זמן קצר לאחר ההפגזה, ליבאו נתפסה על ידי הצבא הגרמני המתקדם, שטוטגרט ושאר קבוצת הסיור IV הוחזרו לצי הים הפתוח.

לאחר שחזרו לים הצפוני, אוניות קבוצת הסיור IV השתתפו בסדרה של גיחות צי, שכולן לא הצליחו לאתר כלי שיט בריטיים. אלו התקיימו ב-17 וב-29–30 במאי וב-11–12 בספטמבר. מינכן עגנה במבדוק יבש בין 24 בספטמבר ל-31 באוקטובר לצורך תחזוקה תקופתית. היא הועברה באופן זמני בחזרה לים הבלטי ב-18 בינואר 1916. במהלך דרכה מקיל לליבאו, היא התנגשה בספינת המשא מוסקאו מחוץ לריקסהופט. הצד השמאלי של מינכן ניזוק קשות בתאונה, והיא הייתה צריכה לעגון במבדוק יבש ב-Kaiserliche Werft בדנציג לתיקונים שנמשכו עד 6 במרץ. לאחר מכן היא קיבלה הוראה לחזור לים הצפוני, ולהגיע לשם ארבעה ימים לאחר מכן. האונייה הצטרפה לצי לגיחה חסרת אירועים ב-25 במרץ אל שרטון אמרום. מבצע גדול נוסף נגד החוף הבריטי החל ב-24 באפריל; הצי הראשי שוב חיפה על קבוצת הסיור I שפשטה על ירמות' ועל לואוסטופט. מינכן ושאר הצי הגיעו למחרת חזרה לווילהלמסהאפן.

קרב יוטלנד

מפות המציגות את התמרונים של הצי הבריטי (כחול) והגרמני (אדום) ב-31 במאי – 1 ביוני 1916

מינכן שובצה בקבוצת הסיור הרביעית במהלך קרב יוטלנד ב-31 במאי – 1 ביוני 1916. קבוצת הסיור הרביעית, בפיקודו של קומודורה לודוויג פון רויטר, עזבה את וילהלמסהאפן בשעה 03:30 ב-31 במאי, יחד עם שאר הצי. עם המשימה למיסוך עבור הצי, מינכן וספינת הטורפדו S54, הוצבו בצד הימני של הצי, לצד שייטת אוניות המערכה השלישית. כאשר צי הים הפתוח התקרב לקרב, שהחל בין כוחות סיירות מהערכה של הצדדים היריבים, תפסו סיירות קבוצת הסיור IV עמדה בחלק האחורי של קו הקרב הגרמני בסביבות השעה 17:30 ב-31 במאי. כתוצאה מכך, האוניות לא היו מעורבות בכבדות בחלק המוקדם של הפעולה.

בהמשך הקרב, מעט אחרי 21:00, מינכן ושאר קבוצת הסיור IV נתקלו בשייטת הסיירות הקלות הבריטית השלישית. ספינות רויטר הובילו את צי הים הפתוח דרומה, הרחק מהצי הגדול. האוניות של רויטר הובילו את צי הים הפתוח דרומה, הרחק מהצי הגדול הפרוס. בשל הטווח הארוך והראות הלקויה, רק מינכן ושטטין הצליחו להעסיק את הסיירות הבריטיות; מינכן ירתה 63 פגזים לפני שנאלצה להפסיק את האש, מבלי להשיג פגיעות. אולם היא נפגעה פעמיים בתמורה; הפגיעה הראשונה גרמה נזק מינימלי, אך השנייה פגעה בארובה השלישית שלה. הפיצוץ שנוצר גרם נזק לארבעה מהדוודים שלה, והקשה עליה לשמור על קיטור בכל הדוודים שלה. רויטר הפנה את אוניותיו בכוח לימינה, כדי לקרב את הבריטים לאוניות הראשה של הצי הגרמני, אך השיטת הסיירות הקלות השלישית סירבה לקחת את הפיתיון וניתקה מגע.

במהלך הלחימה הלילית האכזרית שהתרחשה כאשר צי הים הפתוח ניסה לפלס את דרכו בעורף הכוחות הבריטים, קבוצת הסיור IV נתקלה בשייטת הסיירות הקלות השנייה מטווח קצר בחושך. כששתי השייטות סגרו את הטווח זו לעבר זו, האירו הגרמנים את אה"מ סאות'המפטון ואה"מ דבלין וריכזו את האש בשתי האוניות. שטוטגרט ואלבינג ירו על דבלין. בשלב זה, דבלין נפגעה משמונה פגזים, כנראה כולם משטוטגרט, למרות שהפגיעות הללו לא גרמו לנזק רציני. שתי האוניות הבריטיות ניזוקו קשות והוצתו ונאלצו לסגת, בעוד שהגרמנים גם נסוגו לאחור בניסיון לקרב את הבריטים לסיירות המערכה מולטקה וזיידליץ. בתגרה, הסיירת פראונלוב נפגעה והוטבעה על ידי טורפדו ששוגר על ידי סאות'המפטון, ומינכן כמעט התנגשה בפראונלוב. היא הצליחה להתחמק מהאונייה הטבעת, ואז היא ירתה טורפדו לעבר סאות'המפטון, אבל הוא החטיא. מינכן נפגעה עוד שלוש פעמים במהלך הקרב הזה; שניים מהפגים התפוצצו במים וגרמו נזק קל לרסיסים. הפגז השלישי עבר דרך הארובה השנייה והתפוצץ על תומך ארובה בצד השני; אחד מרסיסי הפגזים הפיל את מד הטווח הימני. התמרון הבלתי יציב כופף ציר גלגל בהגה, ואילץ את הצוות שלה לנווט את האונייה מתא גלגלי ההיגוי למשך כשעתיים וחצי.

בשעה 01:20, מינכן ושטטין ירו לזמן קצר על המשחתות הגרמניות G11‏, V1 ו-V3 לפני שגילו את זהותן. מוקדם בבוקר 1 ביוני, בסביבות השעה 05:06, פתחו אוניות המערכה הפרה-דרדנוט של שייטת אוניות המערכה השנייהפרה-דרדנוט, באש על מה שלדעתם היו צוללות בריטיות; הירי היה כה היסטרי שהוא איים לפגוע במינכן ושטטין, כשהם הפליגו לצד הגרמני. מפקד הצי, ויצה-אדמירל ריינהרד שר, נאלץ לתת פקודת "הפסקת אש" כללית. מינכן בתורה הבחינה בצוללת דמיונית מול הלגולנד בשעה 11:40 ופתחה באש על הים הריק. במהלך הקרב, מינכן נפגעה בסך הכל מחמישה פגזים בקליבר בינוני, שלפי ההיסטוריון ו. א. טאראנט, הרגו שמונה אנשי צוות ופצעו עוד עשרים. ההיסטוריונים הנס הילדברנד, אלברט רוהר והנס-אוטו שטיינמץ מציינים שרק ארבעה נהרגו בנוסף לעשרים פצועים. האונייה ירתה 161 פגזים מהתותחים שלה.

פעולות מאוחרות יותר

מינכן עברה תיקונים בפגזאק ובווילהלמסהאפן בין 7 ל-30 ביולי. היא השתתפה בגיחת הצי האחרונה שלה ב-18–20 באוגוסט, שם ניסה שר שוב לפתות חלק מהצי הבריטי בגיחה לכיוון שרטון דוגר. הוא הפסיק את הפעולה לאחר שהצפלינים דיווחו כי כל הצי הגדול בים וחזר לנמל. ב-18–19 באוקטובר, ניסה שר לחזור על התוכנית המקורית של יוטלנד, שקראה להפגיז את סנדרלנד. זה היה אמור להיות המבצע האחרון של מינכן בזמן המלחמה. בזמן שהייתה בדרך בשעה 09:40 ב-19 באוקטובר, מינכן נפגעה מטרפדו ששוגרה על ידי הצוללת אה"מ E38 מול שרטון דוגר. שר השתכנע שהבריטים יודעים את מיקומו, ולכן ביטל את המבצע וחזר לנמל. למינכן חדרו כ-500 טונות מים, ומים מלוחים נכנסו לדוודים שלה, וזיהמו את המים המתוקים המשמשים לייצור קיטור. היא נאלצה להיגרר, תחילה על ידי סירת הטורפדו V73, ולאחר מכן על ידי אחותה ברלין. למחרת, המנועים שלה חזרו לפעול, והיא נכנסה למפרץ היאדה בכוחות עצמה, שם היא נכנסה ל-Kaiserliche Werft בווילהלמסהאפן.

לאחר החזרה לנמל, מינכן נבדקה, ונקבע כי לא ניתן לתקן אותה בקלות, ולכן החליטו בפיקוד הצי להשבית אותה בנובמבר. היא פורקה מנשקה ומאוחר יותר הועסקה כספינת בסיס של ספינות סיור ב-1918. לאחר המלחמה, היא נמחקה מרשימות הצי ב-5 בנובמבר 1919 ונמסרה לבריטים כשלל מלחמה Q ב-6 ביולי 1920 על פי תנאי הסכם ורסאי. לאחר מכן היא הוטבעה כמטרה לטורפדו בפירת' אוף פורת' (במיקום 56° 07' 00" צפון, 02° 45' 50" מערב) ב-28 באוקטובר 1921.