מגדבורג (סיירת, 1911)

"מגדבורג"
SMS Magdeburg

תיאור כללי
סוג אונייה	סיירת קלה
צי	הצי הקיסרי הגרמני
דגל הצי
סדרה	מגדבורג
ציוני דרך עיקריים
מספנה	אה.גה. וזר
תחילת הבנייה	1910
הושקה	13 במאי 1911
תקופת הפעילות	20 באוגוסט 1912 – 26 באוגוסט 1914 (שנתיים)
אחריתה	עלתה על שרטון והוטבעה במפרץ פינלנד
מיקום	59°18′N 23°21′E
מלחמות וקרבות	מלחמת העולם הראשונה
מידות
הֶדְחֶק	סטנדרטי: 4,535 טון, מקסימלי: 4,570 טון
אורך	138.7 מ'
רוחב	13.5 מ'
שוקע	4.4 מ'
נתונים טכניים
מהירות	27.6 קשר (51.1 קמ"ש)
גודל הצוות	354
טווח שיוט	10,780 ק"מ
הנעה	16 דוודי קיטור, 25,000 כוחות סוס, המניעים 2 מדחפים
אמצעי לחימה
שריון	שריון עיקרי – 60 מ"מ סיפון – 60 מ"מ מגדל הניווט – 100 מ"מ
חימוש	12 תותחים 105 מ"מ (4.1 אינץ') 2 צינורות טורפדו 500 מ"מ (19.7 אינץ') 120 מוקשים

"מגדבורג" (בגרמנית: SMS Magdeburg) הייתה הספינה המובילה של הסיירות הקלות בסדרת מגדבורג של הצי הקיסרי הגרמני. הסדרה שלה כללה שלוש ספינות נוספות: ברסלאו, שטרסבורג ושטרלזונד. מגדבורג נבנתה במספנת AG Weser בברמן בין השנים 1910 עד אוגוסט 1912, כאשר נכנסה לשירות בצי הים הפתוח. הספינה הייתה חמושה בסוללה ראשית של 12 תותחי 10.5 ס"מ SK L/45 ומהירות מרבית של 27.5 קשרים (50.9 קמ"ש). מגדבורג שימשה כספינת ניסוי טורפדו לאחר הפעלתה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914, אז הובאה לשירות פעיל ונפרסה באזור הבלטי.

באזור הבלטי, מגדבורג ירתה את היריות הראשונות של המלחמה נגד הרוסים ב-2 באוגוסט, כשהפגיזה את נמל ליבאו. היא השתתפה בסדרה של הפגזות של עמדות רוסיות עד סוף אוגוסט. ב-26 היא השתתפה בסריקה של הכניסה למפרץ פינלנד; תוך כדי הפלגה מול החוף האסטוני, היא עלתה על שרטון מול האי אודנסהולם ולא ניתן היה לשחרר אותה. זוג סיירות רוסיות הופיע ולכד את הספינה. 15 אנשי צוות נהרגו בקרב הקצר. הם מצאו שלושה ספרי קוד גרמניים שלמים, אחד מהם העבירו לבריטים. היכולת לפענח אותות אלחוטיים גרמניים סיפקה לבריטים את היכולת לארוב ליחידות גרמניות במספר הזדמנויות במהלך המלחמה, כולל קרב יוטלנד. הרוסים גרטו חלקית את מגדבורג בזמן שהיא נשארה מקורקעת לפני שהשמידו לחלוטין את שרידי האונייה.

תכנון

מגדבורג הייתה באורך כולל של 138.7 מטר (455 רגל), רוחב של 13.5 מטר (44 רגל) ושוקע של 4.4 מטר (14 רגל) מקדימה. הדחק הספינה היה 4,535 טונות (4,463 טונות ארוכות) בתפוסה סטנדרטית ועד 4,570 טונות (4,500 טונות ארוכות) במעמס מלא. מערכת ההנעה שלה כללה שלושה סטים של טורבינות קיטור של ברגמן שהניעו שלושה מדחפים. הם תוכננו להספק של 25,000 כוחות סוס (19,000 קילוואט), אך הגיעו ל-29,904 כוחות סוס (22,299 קילוואט) בשירות. אלה הופעלו על ידי שישה עשר דוודי צינור מים על בסיס פחם מסוג מארין, למרות שהם שונו מאוחר יותר לשימוש במזוט שרוסס על הפחם כדי להגביר את קצב השריפה שלו. אלו העניקו לספינה מהירות מרבית של 27.6 קשרים (51.1 קמ"ש). מגדבורג נשאה 1,200 טון של פחם, ועוד 106 טון של נפט שהעניקו לה טווח של כ-5,820 מיילים ימיים (10,780 ק"מ) במהירות של 12 קשרים (22 קמ"ש). היה לה צוות של 18 קצינים ו-336 מלחים.

הספינה הייתה חמושה בסוללה ראשית של 12 תותחי 10.5 ס"מ (4.1 אינץ') SK L/45 במעמדים בודדים. שניים הוצבו זה לצד זה קדימה על המצודה, שמונה מוקמו באמצע הספינה, ארבעה משני הצדדים, ושניים זה לצד זה מאחור. התותחים היו בעלי הגבהה מקסימלית של 30 מעלות, מה שאפשר להם לירות במטרות עד 12,700 מטרים (13,900 יארד). סופקו להם 1,800 פגזים של תחמושת, 150 פגזים לכל תותח. היא הייתה מצוידת גם בזוג צינורות טורפדו 50 סנטימטרים (19.7 אינץ') עם חמישה טורפדות; הצינורות היו שקועים בגוף הספינה בצד הרוחב. היא גם יכלה לשאת 120 מוקשים. הספינה הייתה מוגנת על ידי חגורת שריון בקו המים בעובי 60 מילימטרים (2.4 אינץ') באמצע הספינה. במגדל הניווט היו דפנות בעובי 100 מילימטרים (3.9 אינץ'), והסיפון היה מכוסה עם לוח שריון בעובי עד 60 מ"מ.

היסטוריית שירות

מגדבורג בשווינמינדה ב-1912

מגדבורג הוזמנה תחת שם החוזה "ארזאץ בוסארד"; החוזה הוענק למספנת AG Weser בברמן בדצמבר 1909. היא הונחה באפריל 1910 והושקה ב-13 במאי 1911, ובמהלך הטקס, היא הוטבלה על ידי ראש העיר של העיר מגדבורג, על שמה נקראה. לאחר שסיימה את עבודת הציוד, היא החלה תקופה קצרה של ניסויי בנאים ב-12 באוגוסט 1912 לפני שהצטרפה לצי הים הפתוח שמונה ימים לאחר מכן, בפיקודו של פריגטנקפיטן היינריך רוהרדט. הספינה ערכה את הבדיקות הראשוניות הללו מבלי שהארובה הקדמית שלה הותקנה. לאחר שסיימה את ניסויי הים הראשוניים שלה, שימשה מגדבורג כספינת ניסוי טורפדו ב-1 בדצמבר, והחליפה את הסיירת הקלה אאוגסבורג בתפקיד זה. מאוחר יותר באותה שנה, היא יצאה לשייט בים הבלטי עם כלי שיט נוספים שאורגנו לשייטת אימונים.

שייט נוסף כזה התקיים בתחילת אפריל 1913, וביוני, היא הצטרפה לצי לשייט השנתי שלו למימי נורווגיה. באוגוסט, מגדבורג יצאה לשייט נוסף בצי לתוך מרכז האוקיינוס האטלנטי, עד דרומה עד טנריפה באיים הקנריים. במהלך השייט, היא השתתפה בניסויים עם טלגרפיה אלחוטית. לאחר חזרת הצי למים הביתיים, נערכו תמרוני הצי הגדולים השנתיים בים הצפוני. מגדבורג לאחר מכן נסע לדנציג לשיפוץ שנמשך מאמצע ספטמבר עד סוף אוקטובר. היא חידשה את תפקידי מבחן הטורפדו ב-26 באוקטובר, אך שוב הצטרפה לצי לתרגילים בקטגט מאוחר יותר באותה שנה, ולאחר מכן יצאה לשייט אימונים נוסף בבלטי בדצמבר. שנת 1914 החלה בתרגילים עם שייטת ההדרכה. כשאירופה נסחפה לקראת מלחמה במהלך משבר יולי, מגדבורג קיבל פקודה לפטרל במפרץ קיל כדי לסייע באבטחת הגנות הנמל. במהלך סיור ב-27 ביולי, היא נתקלה בספינות הקרב הצרפתיות פראנס וז'אן באר, שלקחו את נשיא צרפת רמון פואנקרה לביקור ברוסיה.

מלחמת העולם הראשונה

לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה בסוף יולי, היא שובצה לפלגת הגנת החופים בים הבלטי, בפיקודו של קונטר-אדמירל רוברט מישקה. "Offensiv Streitkraft" (כוח התקפי) הוקם עם מגדבורג, אאוגסבורג, וסירות הטורפדו V25‏, V26 ו- V186 לפעולות נגד כוחות רוסים באזור. הספינות נשלחו ל-Neufahrwassar ב-30 ביולי. מגדבורג ירתה את היריות הראשונות של המלחמה עם רוסיה ב-2 באוגוסט כשהפגיזה את הנמל הרוסי של ליבאו בזמן שאאוגסבורג הניחה שדה מוקשים מחוץ למה שהיה הבסיס הימי הקדמי של רוסיה. הרוסים למעשה כבר עזבו את ליבאו, שנתפסה על ידי הצבא הגרמני. שדה המוקשים שהונח על ידי אאוגסבורג סומן בצורה גרועה והפריע לפעולות הגרמניות יותר מאשר מאמצים רוסיים. מ-6 עד 8 באוגוסט, מגדבורג סיירה ליד הכניסה הדרומית למפרץ ריגה, מצפון לליבאו. לאחר מכן הצטרפה לשאר פלגת הגנת החופים, שנשלחה צפונה לתקוף עמדות רוסיות בפינלנד שנמשכו בין 9 ל-15 באוגוסט. בזמן המתקפה, מגדבורג הפגיזה את מגדלור ריסטנה בדאג'ורט. היא גם תקפה את מגדלור בנגסקר ותחנת איתות בפיסטנה.

ב-17 באוגוסט, מגדבורג, אאוגסבורג, ושלוש ספינות טורפדו, יצאו לפעולה כדי ללוות את המקשת דויטשלנד, ולמחרת, הם נתקלו בזוג סיירות משוריינות רוסיות חזקות, אדמירל מקארוב וגרומובוי. המפקד הרוסי, בהנחה מוטעית כי נכחו מולו הסיירות המשוריינות הגרמניות רון ופרינץ היינריך, לא תקף ושני הכוחות נסוגו. לאחר הגעתו לדנציג ב-20 באוגוסט ה-Offensiv Streitkraft אורגן מחדש כ-Verband des "Detachierten Admirals" (יחידת האדמירל העצמאית). הנסיך היינריך, המפקד הכללי של כוחות הצי הבלטי, החליף את מישקה בקונטר-אדמירל אהלר בהרינג. המפקד החדש החל מיד לתכנן גיחה לכיוון גוטלנד כדי לחפש כלי שיט רוסים. ברינג הורה על המבצע ל-26 באוגוסט לטאטא כוחות סיור רוסיים בכניסה למפרץ פינלנד; על מגדבורג היה גם להפציץ את תחנת האיתות באודנסהולם שעל החוף האסטוני.

מגדבורג על שרטון ליד אודנסהולם

מגדבורג יצאה ביום הקודם לדרך כדי להגיע לאזור בשעה שנקבעה. היא נתקלה בערפל כבד בשעות המוקדמות של 26 באוגוסט תוך כדי הפלגה במהירות של 15 קשרים (28 קמ"ש), ובשעה 01:13 היא עלתה על שרטון ליד המגדלור באודנסהולם. תחתיתה הכפולה של הספינה ניזוקה קשות והיא לא הצליחה להשתחרר. הצוות ניסה להקל על הספינה על ידי זריקת ציוד מעל הסיפון, אך הכלי נותר על השרטון. סירת הטורפדו V26 הגיעה בסביבות השעה 08:30 וניסתה לחלץ אותה אך לא הצליחה לעשות זאת. לכן, היא החלה להוריד חלק מהצוות של מגדבורג לקראת נטישת האונייה. מאחר שהסיירת עלתה לחוף ליד המגדלור, שהיה אחד ממטרותיה להפצצה המתוכננת, היא השמידה אותו בירי למרות מצוקתה.

בעוד הפינוי נמשך, הופיעו בסביבות השעה 09:00 הסיירות הרוסיות בוגאטיר ופאלאדה, לאחר שהוזעקו על המצב מתחנת האיתות שמגדבורג לא הצליחה להשמיד. כשהגיעו לאזור, הם פתחו באש על הסיירת התקועה. הגרמנים השמידו את החלק הקדמי של הספינה, אך לא הצליחו להשלים את השמדתה לפני שהרוסים הגיעו לספינה. 15 אנשי צוות של מגדבורג נהרגו בהתקפה, וקברניט הספינה והשליש שלו נשארו על הסיפון ונפלו בשבי הרוסים; הם נשארו במחנה שבויים רוסי עד מרץ 1918, אז הצליחו לברוח ולחזור לגרמניה. גם ספרי הקוד הגרמניים לא הושמדו; הרוסים הצליחו לשחזר שלושה מהספרים יחד עם מפתח ההצפנה הנוכחי. הם העבירו עותק אחד לצי המלכותי הבריטי באמצעות זוג שליחים רוסיים ב-13 באוקטובר. הצי הרוסי גרט חלקית את הספינה במקום ובסופו של דבר השמיד את שרידי האונייה.

לכידת ספרי הקוד הוכיחה כי היא מספקת יתרון משמעותי לצי המלכותי. האדמירליות הקימה לאחרונה מחלקת פענוח הידועה בשם חדר 40 לעיבוד אותות אלחוטיים גרמניים שיירטו. בעזרת ספרי הקוד ומפתח הצופן הצליחו הבריטים לעקוב אחר תנועותיהן של רוב ספינות המלחמה הגרמניות; מידע זה היה מועבר לאדמירל ג'ון ג'ליקו, מפקד הצי הגדול. זה איפשר לבריטים לארוב לחלקים מהצי הגרמני או לכל הצי הגרמני במספר הזדמנויות, בהצלחה רבה בקרבות שרטון דוגר בינואר 1915 וביוטלנד במאי 1916.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מגדבורג בוויקישיתוף