פרנסיסקו וסקס דה קורונדו

פרנסיסקו וסקס דה קורונדו
Francisco Vázquez de Coronado y Luján

דמותו של קורונדו בכיכר בסלמנקה בספרד
לידה	1510 סלמנקה, ספרד
פטירה	22 בספטמבר 1554 (בגיל 44 בערך) מקסיקו סיטי, המדינות המקסיקניות המאוחדות
שם לידה	Francisco Vázquez de Coronado y Luján
מדינה	ספרד
חתימה

פְרַנְסִיסְקוֹ וַסְקֶס דֶה קוֹרוֹנַדוֹ (בספרדית: Francisco Vázquez de Coronado y Luján‏; 1510 – 22 בספטמבר 1554) היה קונקיסטאדור ספרדי, שסייר בניו מקסיקו ובחלקים אחרים של דרום-מערב ארצות הברית בין 1540 ל-1542. קורונדו קיווה לכבוש את שבע ערי הזהב האגדתיות.

ראשית חייו

קורונדו נולד למשפחה אצילה בסלמנקה שבספרד כבנם השני של חואן וסקס דה קורנדו אי סוסה דה אויואה (Juan Vásquez de Coronado y Sosa de Ulloa) ואיסבל דה לוחן (Isabel de Luján). חואן וסקס עבד בכמה משרות במנהל של ממלכת גרנדה שנכבשה זה לא מכבר תחת המושל הראשון איניגו לופס דה מנדוסה (Iñigo López de Mendoza).

ב-1535, בגיל 25 בערך, עקר פרנסיסקו וסקס דה קורונדו למלכות המשנה של ספרד החדשה (כיום מקסיקו), כחלק מן הפמליה של המשנה למלך הראשון, אנטוניו דה מנדוסה, שאביו היה הפטרון של אביו של קורונדו. בספרד החדשה נישא קורונדו לבאטריס דה אסטרדה (Beatriz de Estrada) המכונה "המלאך" (la Santa), אחותה של לאונור דה אסטרדה ובתו של הגזבר והמושל אלפונסו דה אסטרדה אי אידיאלגו (Alonso de Estrada y Hidalgo), לורד פיקון (Picón – עיירה בספרד), ואשתו מרינה פלורס גוטיירס דה לה קבלריה (Marina Flores Gutiérrez de la Caballería) שהייתה ממשפחת אנוסים של יהדות ספרד. קורונדו ירש חלק גדול מהאחוזה המקסיקנית של באטריס והיא ילדה לו שמונה ילדים.

משלחת קורונדו

הכנות

בספרד החדשה קיבל קורונדו את משרת המושל של ממלכת נואבה גליסיה (גַלִיסְיָה החדשה, פרובינציה של ספרד החדשה השוכנת בצפון מערב מקסיקו וכללה את מדינות מקסיקו חליסקו, סינלואה ונאיאריט של ימינו). בקרב הספרדים התהלכה אז האגדה בדבר שבע ערי הזהב של סִיבּוֹלָה (Cíbola), על פיה מצפון לספרד החדשה שוכנת ממלכה ובה שבע ערים עשירות מאוד. העובדה שרק החוף המזרחי של יבשת אמריקה הצפונית מופה בתקופה זו ולא היה ידוע דבר על פנים היבשת צפונית למקסיקו של ימינו העניקה לאגדה נופך של אמינות. על מנת לברר האם האגדה נכונה שלח קורונדו ב-1539 את הכומר הפרנציסקני מרקוס דה ניסה ואת העבד המשוחרר אסטוואניקו (כינוי חיבה לאסטבן) בראש משלחת צפונה. שני אלו נבחרו משום שהכירו את תרבותם ומנהגיהם של האינדיאנים בגבול הצפוני של ספרד החדשה. דה ניסה פעל שנים רבות בקרב האינדיאנים בגבול הצפוני של ספרד החדשה ואֶסְטֶוַואנִיקוֹ היה אחד מארבעת הניצולים היחידים מתוך 400 ממשלחתו של פַּאנְפִילוֹ דֶה נַארְוַואֶס (Pánfilo de Narváez) שיצאה מפלורידה ב-1528 ונתגלו ב-1536 כשהם קרובים למות באזור הנהר סינלואה, כ-1,100 קילומטרים צפונית מערבית למקסיקו סיטי. ארבעת הניצולים עברו ברגל במשך שמונה שנים שני שלישים מיבשת אמריקה הצפונית. במשך זמן זה פגש אסטוואניקו אינדיאנים בני שבטים רבים.

המשלחת יצאה מקוליאקאן (כיום בירת מדינת סינלואה) ב-7 במרץ 1539, אבל רק הכומר דה ניסה חזר בחיים מהמסע. בספטמבר של אותה שנה דיווח דה ניסה לאנטוניו דה מנדוסה המשנה למלך שהוא הגיע לסיבולה והיא עיר עשירה ביותר, ושתושבי העיר, הילידים בני עם הזוני הרגו את אסטוואניקו. הוא אומנם סיפר שהוא לא נכנס לעיר סִיבּוֹלָה ורק ראה אותה מרחוק, אבל העיר שניצבה על גבעה רמה, נראתה עשירה וגדולה כמו טנוצ'טיטלאן בירתם של האצטקים (כיום מקסיקו סיטי).

אנטוניו דה מנדוסה שהתרשם מסיפוריו של דה ניסה שלח את מלצ'יור דיאס, המפקד הצבאי של קוליאקאן לחקור את ממצאיו של דה ניסה, והלה יצא יחד עם חמישה עשר פרשים צפונה ב-17 בנובמבר 1539. בהגיעו לחורבות צ'יצ'ילטיקלי הוא נאלץ לשוב על עקבותיו עקב "השלגים והרוחות העזות שנשבו בשממה". בינתיים החליט דה מנדוסה למנות את קורונדו, שהיה ידידו, לפקד על משלחת שמטרתה למצוא ולספח לספרד החדשה את סיבולה ואת הערים העשירות סביבה. קורונדו ומנדוסה השקיעו הון רב מכספם הפרטי בארגון המשלחת ולשם כך משכן קורונדו את אחוזת אשתו ולווה 70,000 פסו. קורונדו ארגן משלחת גדולה שהתחלקה לשני ראשים. קבוצה אחת נשאה את מרבית האספקה של המשלחת, ותחת פיקודו של ארננדו דה אלרקון נעה בשלוש אוניות לאורך חופה המערבי של מקסיקו, והקבוצה השנייה נעה בדרך היבשה לאורך הנתיב שבו נע קודם לכן הכומר מרקוס דה ניסה. המשלחת יצאה מנואבה גליסיה ב-23 בפברואר 1540. בהגיעו לקוליאקאן נפגש קורונדו עם מלצ'יור דיאס שהיה בדרכו חזרה ממסע המחקר והלה דיווח לקורונדו שהחקירות הראשוניות על הדיווח של מרקוס דה ניסה סתרו את קיומה של ארץ עשירה, אבל קורונדו העדיף להתעלם מכך.

המשלחת

קורונדו יוצא לצפון, ציור של פרדריק רמינגטון (Frederic Remington‏; 1909-1861)

קורונדו יצא מקומפוסטלה (כיום במדינת נאיאריט) ב-23 בפברואר 1540 בראש משלחת גדולה שכללה מעל ל-300 חיילים אירופאים (מרביתם ספרדים), בין 1,300 ל-2,000 אינדיאנים מקסיקנים מבני בריתו, ארבעה נזירים פרנציסקנים (הידועים בהם היו חואן דה פדייה (Juan de Padilla‏; 1542-1500) ומרקוס דה ניסה שמונה זה עתה למנהל האזורי (Superior Provincialis) של המסדר הפרנציסקני בעולם החדש, וכמה עבדים, הן מקומיים והן אפריקנים. בנוסף התלוו למשלחת בני משפחה אחרים רבים ומשרתים.

משתתפי משלחת קורונדו צעדו לאורך חופה של מדינת סינלואה של ימינו, כשמפרץ קליפורניה לשמאלם עד שהגיעו ליישוב הספרדי הצפוני ביותר, סן מיגל דה קוליאקאן, ב-28 במרץ 1540, שם נחו חברי המשלחת בטרם החלו לצעוד צפונה ב-22 באפריל 1540. כשמלצ'יור דיאס נפגש עם קורונדו הוא סיפר לו שהתנאים בדרכו העתידית צפונה לא מאפשרים לתמוך במשלחת גדולה של אנשים ובעלי חיים. קורונדו החליט לחלק את המשלחת לקבוצות קטנות ולתזמן את יציאתם כך שהמרעה ובורות המים לאורך המסלול יספיקו להתחדש. במקומות שונים לאורך המסלול הקים קורונדו מחנות מבוצרים על מנת להבטיח שמסלול האספקה יישאר פתוח. כך למשל נותרו מלצ'יור דיאס יחד עם "שבעים או שמונים מהאנשים החלשים ביותר או הפחות מהימנים" מצבאו של קורונדו ביישוב סן הירונימו דה לוס קוראזונס (San Hieronimo de los Corazones), היישוב הראשון שהקים קורנדו בדרכו בעמק קוראזונס (לבבות) סביב יוני 1540. לאחר שהושלמו הסיורים המקדימים והתכנונים הוביל קורונדו את הקבוצה הראשונה של החיילים. בקבוצה זו היו פרשים וחיילים רגליים בעלי כושר גופני טוב. הגוף העיקרי של המשלחת נועד להתחיל את המסע מאוחר יותר.

לאחר שעזב את קוליאקאן ב-22 באפריל המשיך קורונדו לאורך החוף כשהוא מתחמק מהמכשולים שהציבה בפניהם הדרך הקשה באמצעות סטייה שמאלה עד שהגיעו לנהר סינלואה (Río Sinaloa). הטופוגרפיה של האזור אלצה אותו להמשך במעלה עמק נהר זה עד למציאת מעבר הרים שדרכו הגיע לנהר יאקי (Río Yaqui). הוא התקדם לאורך נהר זה למשך מרחק מה, ואז חצה לעבר הנהר סונורה (Río Sonora). הוא המשיך לאורך הנהר סונורה כמעט עד מקורותיו עד שאותר מעבר בהרים. מצדם הדרומי של ההרים הוא גילה נהר אותו כינה "נקספה" (Nexpa) שייתכן שהוא נהר הסנטה קרוז (Santa Cruz) או הסן פדרו של ימינו, שני נהרות הזורמים בעיקר באריזונה. החבורה המשיכה במורד עמק נהר זה עד שהגיעה לקצה השממה, שם התגלו חורבות צ'יצ'ילטיקלי (Chichilticalli) ב-19 ביוני 1540. צ'יצ'ילטיקלי היא מילה בנאוואטל שפירושה "בית אדום", ובאתר נמצאו חורבות של מבנה גדול שקירותיו אדומים, כיום בעמק סולפור ספרינגס (Sulfur Springs Valley) בדרום אריזונה. לאחר מנוחה במקום המשיכה החבורה בדרכה ב-22 ביוני.

כיבוש סיבולה

משלחת קורונדו 1540–1542

משלחת קורונדו התקדמה לאורך הגבול בין אריזונה לניו מקסיקו של ימינו עד שהגיעה למקורותיו של הקולורדו הקטן ומשם פנתה לעבר הנהר זוני (Zuni River). קורונדו המשיך לאורך הזוני עד שגילה את האזור שבו התגוררו בני עם הזוני. סיבולה ששכנה מעבר לגבול בניו מקסיקו הייתה קרובה מתמיד. המשלחת הגדולה עוררה התרגשות בקרב הילידים והם שלחו אותות עשן לסיבולה להודיע על התקדמות הספרדים. ביולי הגיע הצבא הקטן של קורונדו מול העיר האינדיאנית ואכזבתם הייתה רבה. לא היה כל קשר בינה לבין "העיר המוזהבת" שתיאר דה ניסה. "העיר" הייתה בעצם כפר גדול של בקתות בנויות ללא כל סדר (פואבלו). הזוני קראו למקום האוויקו, כיום חורבות האוויקו (Hawikuh Ruins 34°55′55″N 108°59′04″W). חברי המשלחת הגיעו למקום ב-7 ביולי 1540 שהם כמעט גוועים ברעב ודרשו מתושבי המקום להרשות להם להיכנס. התושבים סירבו. בתגובה קרא קורונדו בפניהם את הרקרימיינטו, מסמך המשפטי הדורש את נאמנותם של ילידי העולם החדש למלכי ספרד, ואת קבלתם את הנצרות. קבלת הילידים את המסמך הבטיחה להם, לכאורה, אושר ושלום תחת חסות הכתר הספרדי כנתיניו לכל דבר. דחייתו, לעומת זאת, שימשה את העילה החוקית להשית עליהם מלחמה צודקת, לכבשם ולשעבדם תוך הצדקתה בשם הדת. מכיוון שהמסמך לא עשה על האינדיאנים רושם החליט קורונדו לכבוש את הכפר. האינדיאנים ניסו להתנגד ובקרב נפצע קורונדו, אבל לא היה להם כל סיכוי כנגד הספרדים ו"הקרב", הקרוי בכרונולוגיה הספרדית "כיבוש סיבולה", הסתיים תוך שעה. במכתב למנדוסה כתב קורונדו:

נותר לי לספר על העיר והממלכה והמחוז שעליהם דיווח (פריי מארקוס) להוד רוממותו. בקיצור אוכל להצהיר בפניך, כי לא קלע אל האמת אפילו בדבר אחד מכל הדברים שאמר, וכי כל דבר הוא היפוכם של הדברים שאמר, מלבד שם העיר ובתי האבן הגדולים. שכן גם אם אינם מעוטרים בטורקיז, אף לא עשויים טיט או לבנים טובות, מכל מקום הם בתים טובים מאוד...

— הקונקיסטאדורים, תרגום ארנון מגן עמ' 91

באמצע יולי שלח קורנדו משלחת בפיקודו של הסרן פֶּדְרוֹ דֶה טוֹבַאר (Pedro de Tovar). המשלחת נעה בכיוון צפון מערב לעבר כפרי עם ההופי, אותם כינו הספרדים "טוסאיאן" (Tusayan). בתום מסע בן 70 קילומטרים הגיע דה טובאר לפואבלו אַוַוטַפִּי בצפון מזרח אריזונה של ימינו. כאן חזר על עצמו סיפור סיבולה, הספרדים לא קיבלו אישור להיכנס לכפר והם שוב השתמשו בכוח על מנת להיכנס. אזור ההופי היה עני במתכות יקרות אותם חיפש קורנדו כמו אזור הזוני, אבל הספרדים למדו על קיומו של נהר גדול הזורם במערב (נהר הקולורדו).

חקר נהר הקולורדו

במקביל למאורעות אלו שטו לאורך החוף צפונה שתי ספינות האספקה של המשלחת בפיקודו של אַרְנַנְדוֹ דֶה אַלַרְקוֹן, ובאוגוסט הם הגיעו לשפך נהר הקולורדו. אלרקון העמיס אספקה על סירות והפליג במעלה הקולורדו, ככל הנראה עד שפך הנהר חילה לקולורדו. כשהמסע הפך מסוכן ולאחר שהשטחים אליהם הגיע הפכו שוממים יותר ויותר הוא חזר על עקבותיו, ובסופו של דבר שב לספרד החדשה מבלי לחבור לכוח היבשתי. בטרם עשה זאת, הוא קבר את האספקה שהביא איתו יחד עם יחד עם צרור מכתבים. אף שלא השיג דבר מבחינת המשלחת היה אלרקון לאירופאי הראשון שהגיע לנהר הקולורדו והוא היה גם הראשון שזיהה ששטח האדמה אותו כינו "האי קורטס" (אִיסְלָה דֶה קוֹרְטֶס) איננו אי אלא חצי אי (כיום חצי האי באחה קליפורניה) ולכן הים אותו כינו ים קורטס הוא בעצם מפרץ גדול (מפרץ קליפורניה).

באותו חודש שלח קורונדו משלחת סיור נוספת בראשות גרסיה לופס דה קרדנס (Garcia Lopez de Cárdenas) על מנת למצוא את נהר הקולורדו. משלחת זו חזרה לאזור ההופי על מנת לרכוש אספקה ולגייס מדריכי דרך. חברים במשלחת זו חצו את רמת קולורדו והגיעו לגרנד קניון והיו בכך לאירופאים הראשונים שחזו בתופעת טבע מדהימה זו. מבלי שהיה מודע לכך הגיע קַרְדֶנַס לנהר הקולורדו בערך שאותו זמן שבו הגיע אלרקון לנקודה הצפונית ביותר של מסעו לאורך הנהר. לאחר שניסו לשווא לחפש דרך לרדת אל הנהר, חזרה המשלחת וחבריה דיווחו שלא היו מסוגלים לנצל את נהר הקולורדו על מנת להתחבר לספינות האספקה של אלרקון.

בינתיים הגיע לסיבולה הגוף העיקרי של המשלחת, אבל מכיוון שלא נודע דבר על הגוף השני של המשלחת שהיה אחראי על האספקה בפיקודו של אַרְנַנְדוֹ דֶה אַלַרְקוֹן החליט קורונדו לשלוח משלחת בפיקודו של מלצ'יור דיאס לחפש אחריו. למשלחת זו צורף גם הכומר מרקוס דה ניסה שהכעס עליו מצד החיילים שהרגישו מרומים בעקבות הפרכת סיפוריו על העושר של סיבולה היה רב וקורונדו הורה לו לחזור מבויש לספרד החדשה (מקסיקו). המשלחת שבה היו שניהם נעו דרומה עד לעמק קוראזונס וכאן נפרדו. דה ניסה המשיך דרומה ודיאס יצא באוקטובר בראש קבוצה בת 25 ספרדים ונע לצפון מערב. אינדיאנים, ככל הנראה בני קוקו מריקופה, סיפרו לו שאלרקון קבר אספקה ליד שפך הנהר חילה לקולורדו. דיאס חילץ את האספקה ואת המכתבים שהשאיר אלרקון קבורים מתחת לצלב עץ. מקריאת המכתבים הסתבר שאלרקון שט צפונה עד שפך הנהר ומשם המשיך כמה שיכול היה במעלה נהר הקולורדו, עד שנאלץ לחזור משום שתולעים קדחו חורים בספינותיהם שנזקקו לתחזוקה דחופה. משלחת דיאס המשיכה לאורך הנהר צפונה, חצתה את גבול מדינת קליפורניה של ימינו והגיעה ככל הנראה לאזור ימת סלטון, לפני שהחלה לחזור לבסיסה בעמק קוראזונס עם המידע והאספקה. בדרך קרתה לדיאס תאונה כשידית הרומח שלו ננעצה בטעות בגופו. דיאס החזיק מעמד כשהוא סובל כאבים קשים לפני שנפטר בדרך חזרה ב-8 בינואר 1541.

מלחמת טיוואי

שרידי פואבלו פקוס

קורונדו יחד עם מרבית הצבא הספרדי שאיתו נשארו בינתיים בסיבולה בתקווה לשמוע על מקומות עשירים אחרים. באחד הימים הגיעה אליו משלחת מהפואבלו סִיקוּיָה (Cicuye)‏ (35°33′00″N 105°41′21″W), כיום בתחומי הפארק הלאומי ההיסטורי פקוס (Pecos National Historical Park), השוכן מזרחית לסיבולה. לאחר החלפת מתנות הציע אחד ממנהיגי המשלחת האינדיאנית להוביל את משלחת קורונדו אל סיקויה ואל עדרי הביזון אמריקאי (באפלו) של המישורים הגדולים שבקרבת הפואבלו. תושבי המקום, כך הבטיח, יקבלו את הספרדים בידידות. למנהיג זה היה שפם גדול, תופעה יוצא דופן בין הילידים, ולכן כינו אותו הספרדים ביגוֹטֶס (Bigotes, בספרדית "שפם" של בעלי חיים). קורונדו שלח את אַרְנַנְדוֹ דֶה אלווארדו (Hernando de Alvarado), אחד ממפקדיו, בראש משלחת קטנה שכללה עשרים ושלושה ספרדים ומספר לא ידוע של אינדיאנים בני ברית. ביגוטס הוביל את המשלחת מזרחה, כ-130 קילומטרים עד לפואבלו אקומה של ימינו, ואז פנתה החבורה לצפון מזרח, ובהגיעם לאזור בו שוכנת כיום העיירה ברנליאו (Bernalillo) סמוך לאלבקרקי בניו מקסיקו התחלף הנוף השומם בשדות ירוקים של עמק הנהר ריו גראנדה. הספרדים מצאו במקום גוש של 12 פואבלו שבהם ישבו אינדיאנים בני הטיווה (Tiwa). לכבודם כינו הספרדים את המקום "טיוואי" (Tiguex). המשלחת הצפינה במעלה הנהר עד פואבלו טאוס (Taos Pueblo) של ימינו, כשאלווראדו מכריז שכל השטח שבו היו כמה פואבלו שייך מעתה לשלטון ספרד. בסוף המסע הגיעה המשלחת לפואבלו של ביגוטס, פואבלו סיקויה, שהיה הפואבלו המזרחי ביותר ושניהל קשרי מסחר מפותחים עם שבטי האינדיאנים של המישורים הגדולים. אלווראדו סייר במשך חמישה ימים נוספים מזרחה על מנת לראות את העדרים הגדולים של הביזונים האמריקאים שאותם תיאר ביגוטס לקורונדו. בערך באותו הזמן הגיעה למקום משלחת חלוץ בפיקודו של גרסיה לופס דה קרדנס.

מחוז טיוואי תואר כאזור המשגשג ביותר שאנשי המשלחת ראו עד אז, כשהריו גראנדה זורם במדבר רחב שטוח שבו שדות תירס מושקים נרחבים. אלווראדו שלח הודעה לקורונדו שבה הציע להעביר את כל המשלחת לשם למשך החורף הקרוב. כאתר נבחר אחד הפואבלו הגדולים של טיוואי, שהספרדים כינו קופור (Coofor), ככל הנראה שיבוש של השם גבופור (בשפת טיווה "תירס קלוי"). קרדנס דרש מתושבי הפואבלו לפנות אותו. הספרדים טענו אחר-כך שהתושבים התפנו מרצונם, אבל חפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום המשוער בשנות ה-30 של המאה ה-20 חשפו ממצאים על קרב שהתנהל במקום.

בסיקויה פגש אלווראדו באינדיאני שהיה שבוי בידי הטיווה. האינדיאני, שהספרדים כינו "אֶל טוּרְקוֹ" (El Turco), כלומר "הטורקי" בגלל היותו שחום, סיפר לאלדוראדו כי במקום שממנו הגיע, "ממלכת קִיווירָה" (Quivira) השוכנת מזרחה, מצוי זהב בשפע, אנשים אוכלים מכלי כסף והכדים עשויים זהב. בשומעו את החדשות נטל אלווראדו את הטורקי ויצא מסיקויה למחנה העיקרי בקופור על מנת לפגוש את קורנדו. הטורקי חזר על סיפוריו באוזני קורונדו, והוסיף גם שכאשר נפל בשבי בני סיקויה הם שדדו ממנו צמידי זהב, וכאשר הספרדים יעזרו לו להחזיר את הצמידים הוא יוכל להוכיח להם את איכות הזהב. אלווראדו חזר לסיקויה ודרש מביגוטס להחזיר את הצמידים. ביגוטס הנדהם הסביר שלא היו דברים מעולם, ושכל הסיפורים של "הטורקי" על זהב בקיווירה הם שקרים. אבל הספרדים העדיפו להאמין ל"טורקי", ולכן אסר אלווראדו את ביגוטס ולקח אותו לקורונדו בקופור.

בסופו של דבר שהה צבאו של קורונדו בקופור בחורפים של 1540–1541 ו-1541–1542. חברי משלחתו סחרו בחרוזים ובתכשיטים זולים עם בני הפואבלו של טיוואי תמורת מזון וביגוד לתקופת החורף. כשהאספקה החלה להידלדל התנגדו תושבי הפואבלו לחלופין נוספים. בתגובה הורה קורונדו לאנשיו לקחת בכוח כל מה שהם צריכים. בחורף של 1540–1541, היה לפחות מקרה אונס אחד של אישה אינדיאנית ובעלי החיים של המשלחת אכלו את מרבית קלחי התירס שנותרו לאחר האסיף שבהם השתמש בני הפואבלו בעבר לבישול ולחימום בחורף.

בדצמבר 1540 הגיבו בני הטיווה על מסכת התעללויות בהורגם בין 40 ל-60 מהסוסים והפרדות של המשלחת שרעו בחופשיות. בתגובה הכריז קורונדו על מלחמה של "אש ודם", שכונתה מלחמת טיוואי. הוא שלח את קרדנס יחד עם כוח גדול של ספרדים ובני הברית אינדיאנים על מנת לכבוש פואבלו של בני טיווה שהספרדים כינו בשם ארנל (Arenal). כל המגינים של ארנל נטבחו כולל כ-30 שהספרדים שרפו על המוקד. בני הטיווה נטשו את כפרי הפואבלו סמוך לנהר והתבצרו במצודה על הר שולחן שהספרדים כינו בשם מוהו (Moho). ייתכן שהייתה מצודה נוספת, אבל הדיווחים הספרדיים בנושא אינם חד-משמעיים. קורונדו לא היה מסוגל לכבוש את המצודה בכוח ולכן הטיל מצור על מוהו (ועל המצודה השנייה אם הייתה קיימת) במשך כ-80 יום, בין ינואר למרץ 1541. לבסוף אזלו המים למגיני מוהו והם ניסו להימלט בחשכת הלילה. מלחמת טיוואי הסתיימה בטבח שהספרדים שמעו את הנמלטים והרגו את מרבית הגברים וכמה מהנשים. הנשים שנשארו בחיים עתידות היו לשרת בשבי את הספרדים במהלך השנה שאחר-כך.

בני הטיווה נטשו את כל כפרי הפואבלו עד שמשלחתו של קורונדו יצאה לחפש את ממלכת קיווירה, ואז נטשה אותם שוב כשהמשלחת חזרה. במהלך כל חורף 1541–1542 ניהלו בני הטיווה מלחמת גרילה כנגד הספרדים ממחבואם בהרים. קורונדו נסוג למקסיקו באפריל 1542 והספרדים לא חזרו לאזור במהלך 40 השנים הבאות.

המסע לקיווירה

ב-23 באפריל 1541 עזב כל הצבא הספרדי את קופור ונע לסיקויה, שם שוחרר ביגוטס. תחילה הם נעו לדרום-מזרח והגיעו למישורים הגדולים כשה"טורקי" מוביל אותם. משערים כי "הטורקי" השתייך לשבט ויצ'יטה (Wichita) או פאוני (Pawnee) וכי מטרתו הייתה להטעות את קורונדו בתקווה שהצבא ילך לאיבוד בשממה הנרחבת.

בהנחיית "הטורקי" חצו קורונדו וצבאו את הערבה השטוחה והמונוטונית הקרויה לאנו אסטקדו (Llano Estacado) בפנהנדל של טקסס (Texas Panhandle), כשהם עוברים דרך המקומות שכיום שוכנות העיירות הרפורד (Hereford) וקנדיאן (Canadian). הספרדים היו מוכי תדהמה ממראות הלאנו."הארץ שבה הם (הביזונים) עברו הייתה כה חלקה שאם אם מישהו יביט עליהם הוא יכול לראות את השמיים בין רגליהם". האנשים והסוסים חשו אבודים במישור חסר תוואי נוף וקורונדו חש כאילו נבלע בים.

בלאנו נתקל קורונדו בעדרי הביזונים העצומים. ”מצאתי כמות כה רבה של פרות... שלא ניתן למנות אותן. סיירתי במשך תקופה במישורים אלו... ולא היה יום שלא ראיתי אותן.”

הקרצ'וס והטאייאס

לה קונקיסטה דל קולורדו מאת אוגוסטו פרר-דלמאו, מתאר את המשלחת של קורונדו בשנים 1540–1542.

במסעו לקיווירה נתקל קורונדו ביישוב של אינדיאנים אותם כינה קֶרֶצ'וֹס (Querechos). הקרצ'וס לא הוכו בתדהמה למראה הספרדים ונראה שלא התרשמו מנשקם ומה"כלבים הגדולים" (הסוסים) שלהם. "הם לא עשו דבר יוצא דופן כשראו את הצבא שלנו, מלבד לצאת מאוהליהם להביט בנו, ואז באו לדבר עם חיל החלוץ ושאלו מי אנחנו". כפי שקורונדו מתאר אותם היו הקרצ'וס נוודים שנעו בעקבות עדרי הביזונים במישורים. מספרם של בני הקרצ'וס היה רב. רושמי תולדות המסע מזכירים יישוב אחד שבו כמאתיים טיפי – עובדה המרמזת על אוכלוסייה של יותר מאלף נפשות שחיה יחד לפחות חלק מהשנה. החוקרים מסכימים שהקרצ'וס היו אינדיאנים משבט האפאצ'י.

קורונדו הותיר את הקרצ'וס מאחוריו והמשיך בכיוון דרום-מזרח בכיוון שהטורקי סיפר לו שבו שוכנת ממלכת קיווירה. הצבא ירד מהרמה של הלאנו אסטקדו לתוך ארץ הקניונים של מתלול קייפרוק (Caprock Escarptmen). באזור זה פגשו הספרדים קבוצה נוספת של אינדיאנים, הטאייאס, אויבי הקרצ'וס.

מספרם של הטאייאס, כמו הקרצ'וס היה רב וגם הם צדו ביזונים, אם כי היו להם מקורות מזון נוספים. בקניונים שבהם התגוררו גדלו עצים וזרמו בהם פלגי מים והם גידלו או תרו אחרי שעועית, אבל ככל הנראה לא תירס משום שאף אחד מרושמי תולדות המסע לא מזכיר זאת. מכל מקום, הספרדים ציינו שבאזור גדלו עצי תות, ורדים, ענבים, עצי אגוזים ושזיפים.

מאורע מעניין התרחש כשבין הילידים בני הטאייאס פגש קורונדו באדם מזוקן זקן עיוור ששנים רבות קודם לכן הוא פגש "ארבעה כמונו". הוא דיבר קרוב לוודאי על קבסה דה ואקה, שיחד עם שלושה נוספים מאותה ספינה (אחד מהם היה אסטווניקו שנרצח אחר-כך בסיבולה) עשה דרכו לאורך דרום טקסס עשור לפני קורונדו.

החוקרים חלוקים בדעתם לאיזה קבוצה אינדיאנית היסטורית היו הטאייאס שייכים. מרביתם מאמינים כי היו דוברי קדואן וקרובים לאידיאנים משבט ויצ'יטה. בין ההשערות היה כי מדובר בעם שהספרדים כינו "טאחס" (Tejas), שם שהפך אחר-כך לשם האזור תחת שלטון הספרדים והתגלגל לשפה האנגלית כטקסס. גם המקום בו מצא קורונדו את הטאייאס שנוי במחלוקת. ייתכן שהמסתורין הובהר בעקבות גילוי מה שנראה כמחנה של קורונדו. בעוד צבא קורונדו שוהה באזור הקניונים, הוא נחשף לאחד מתופעות האקלים הקיצוניות הנפוצות במישורים. "סערה הופיעה יום אחד אחר הצהריים יחד עם רוח עזה וברד... הברד שיבר אהלים רבים ופגם בקסדות, ופצע רבים מהסוסים, ושבר את כל כלי החרס והדלעות שהיו אובדן לא קטן".

ב-1993 מצא ג'ימי אואנס (Jimmy Owens) ראשי חץ של קשת מוצלבת בקניון בלנקו (Blanco Canyon) במחוז קרוסבי בטקסס. חפירות ארכאולוגיות באתר חשפו שברי חרס, יותר מארבעים ראשי חץ, ועשרות מסמרי פרסות מתוצרת ספרד, בנוסף ללהב אבן בסגנון מקסיקני. ממצאים אלו מחזקים את העדות שקורונדו גילה את הטאייאס בקניון בלנקו.

קיווירה

הנצחת משלחת קורונדו לקיווריה

הטאייאס סיפרו לקורונדו שהוא צועד בכיוון שגוי. קיווירה שוכנת צפונה. נראה כי בנקודה זו איבד קורונדו את אמונו שמחכה לו עושר בהמשך הדרך. הוא שלח את מרבית הצבא בחזרה לניו מקסיקו והמשיך עם ארבעים חיילים ספרדיים, כמרים, מספר לא ידוע של חיילים אינדיאנים, משרתים ומורי דרך. מכך ניתן להסיק שקורונדו התכוון לערוך סיור ולא מסע כיבוש.

לאחר מסע שערך יותר משלושים ימים, במהלכו חצה קורונדו את מדינת אוקלהומה של ימינו וחצה את הנהר קנדיין (Candian River) גילה קורונדו נהר גדול מכל הנהרות שנתקל בהם עד אז. היה זה נהר הארקנסו, ככל הנראה כמה קילומטרים מזרחית לעיירה דודג' סיטי בקנזס. הספרדים ובני בריתם האינדיאנים עקבו אחרי הנהר בכיוון צפון מזרח במשך כשלושה ימים וגילו קיווריאנים צדים ביזון. האינדיאנים חששו מפני הספרדים, אבל נרגעו כשאחד ממורי הדרך של קורונדו פנה אליהם בשפתם.

קורונדו הגיע לקיווירה אחרי כמה ימי מסע נוספים. הוא מצא שהיישובים של קיווירה "ממוקמים היטב...לאורך נהרות". קורונדו העריך כי בקיווירה היו 25 יישובים. הקיווריאנים היו אנשים פשוטים. הן הגברים והן הנשים היו כמעט ערומים לחלוטין. קורונדו התרשם מגודלם הפיזי של בני קיווריה וכל האינדיאנים שפגש. הם היו "אנשים גדולים הבנויים היטב". קורונדו שהה בקרב הקיווריאנים 25 ימים בניסיון להבין האם יש ממלכות עשירות יותר מעבר לאופק. הוא לא מצא דבר מלבד כפרי בקתות קש שבהם עד כמאתיים בתים ושדות של תירס, שעועית וסקווש. תליון מנחושת היה העדות היחידה לעושר שגילה. בני קיווירה היו כמעט ללא כל ספק האבות הקדמונים של האינדיאנים מבני ויצ'יטה.

תוך הסתייעות במורה דרך מקומי הגיע קורונדו לגבולה של קיווירה המכונה טבס (Tabas), שם התחילה ארץ האראהי (Harahey). הוא זימן את "אדון האראהי" שיחד עם מאתיים מנתיניו, הגיע לפגוש את הספרדים. הוא היה מאוכזב. האינדיאנים של האראהי היו "כולם עירומים – עם קשתות, וכל מיני דברים על ראשם, וחלקיהם המוצנעים מכוסים חלקית". הם לא היו האנשים העשירים אותם חיפש קורונדו. מאוכזב, הוא חזר לניו מקסיקו. לפני שעזב את קיווירה הורה קורונדו להוציא להורג בחניקה את "הטורקי".

היכן היו קיווירה, טבס והאראהי?

עדויות ארכאולוגיות מחזקות את ההשערות שקיווירה הייתה במרכז קנזס. הכפר המערבי ביותר היה בסמוך לעיירה הקטנה ליונס (Lyons) על הנהר קאו קריק (Cow Creek), והיא התפשטה עד כ-30 קילומטרים מזרחית ליובל הארקנסו "ליטל ארקנסו" , וצפונה 30 קילומטרים נוספים לעיירה לינדסבורג (Lindsborg) על יובל של הנהר "סמוקי היל" (Smoky Hill River). טבס הייתה ככל הנראה על הנהר סמוקי היל. הארכאולוגים מצאו אתרים רבים מהמאה ה-16 באזורים אלו שכללו ככל הנראה כמה מהיישובים בהם ביקר קורונדו.

בהאראהי "היה נהר, עם יותר מים ויותר תושבים מאשר במקומות אחרים". על פי תיאור זה נראה שקורונדו הגיע לנהר סמוקי היל בסמוך לסאלינה (Salina) או אבילן (Abilene). זהו נהר גדול יותר מאשר קאו קריק או ליטל ארקנזס והוא שוכן בערך במרחק של 25 ליגות מליונס המרחק שקורונדו כתב שהוא עבר בקיווירה. נראה כי תושבי האראהי היו קדואן, משום "שהיה זה סוג המקום, עם יישובים כמו אלו, ובערך באותו גודל" כמו קיווירה. ככל הנראה הם היו אבות קדמונים של פאוני.

סוף המשלחת

"אפיזודה מכיבוש אמריקה", ציור של הצייר ההולנדי יאן מוסטארט מ-1535

קורונדו חזר מקיווירה למחנה החורף בטיוואי שבניו מקסיקו. הוא תכנן לארגן מסע נוסף צפונה באביב 1542, אבל במועד כלשהו ("לאחר שהחורף עבר" לדברי קסטנידה (Castañeda), כותב קורות המסע), ככל הנראה במרץ 1542, הוא נפל מסוסו בזמן מרוץ סוסים ונפצע קשה מפרסותיה של סוסה דוהרת. במהלך ההחלמה הארוכה, הוא ושותפיו למסע החליטו לחזור לספרד החדשה (מקסיקו). משלחת קורונדו נפרדה מניו מקסיקו בתחילת אפריל 1542, כשהם משאירים מאחור שני כמרים (שנרצחו אחר-כך בידי האינדיאנים). בדרכם חזרה ערקו חיילים רבים מצבאו, ולמסדר במקסיקו סיטי בפני מנדוסה, המשנה למלך ואחד הממנים של המשלחת, הגיע קורונדו עם פחות ממאה איש. אף שנשאר מושל נואבה גליסיה עד 1544, המשלחת גרמה לו לפשוט רגל והוא הואשם בגללה בפשעי מלחמה יחד עם קרדנס. קורונדו נשאר במקסיקו סיטי, שם מת ממחלה מידבקת ב-21 ביולי 1554. משלחת קורונדו הסתיימה בכישלון מבחינת משתתפיה, אבל הודות לתגליות הגאוגרפיות שכללו בין השאר את גילויו של נהר הקולורדו ואת הגרנד קניון, והגילויים על הילידים של דרום-מערב ארצות הברית של ימינו, מנהגיהם ואורחות חייהם היה קורונדו לאחד ממגלי הארצות החשובים של המאה ה-16.

אין ספק שקורונדו אשם במותם של אידיאנים רבים מבני הפואבלו, הן בקרבות שניהל כנגדם והן בדרישות למזון וביגוד שהוא הטיל על כל כלכלתם השברירית. עם זאת, 39 שנים אחר-כך כאשר הספרדים ביקרו שוב בדרום-מערב ארצות הברית, הם לא מצאו עדות כלשהי שלמשלחת קורונדו הייתה השפעה תרבותית מתמשכת על האינדיאנים.

מורשת

שיחזור כניסת משלחת קורונדו לאריזונה כפי שהוצג במצבת הזיכרון הלאומית לקורונדו

על מנת להנציח את משלחת קורונדו הקימה ארצות הברית ב-1952 את מצבת הזיכרון הלאומית לקורונדו (Coronado National Memorial‏ 31°20′46″N 110°15′13″W) ליד העיירה סיירה ויסטה (Sierra Vista) באריזונה בקרבת הגבול עם מקסיקו, בסמוך למקום המשוער שבו עברה משלחת קורונדו ב-1540.

מקומות הקרויים על שם קורונדו

• קורונדו הייטס (Coronado Heights) היא גבעה גדולה צפונית מזרחית ללינדסבורג (Lindsborg) בקנזס. הבעלים הקודמים של הגבעה בנה טירה קטנה על פסגת הגבעה במטרה להנציח את ביקורו של קורונדו באזור ב-1541. הטירה והשטח סביבה הם כיום אתר נופש וקמפינג ציבורי.
• שלושה בתי ספר תיכונים: בלובוק (טקסס) ובאל פאסו שבטקסס ובסקוטסדייל שבאריזונה קרויים על שם הקונקיסטאדור הספרדי.
• העיירה ברנאליאו (Bernalillo) סמוך לאלבקרקי בניו מקסיקו מכונה "עירו של קורונדו" ("City of Coronado") משום שקורונדו שהה בסמוך במשך שני חורפים.
• רחוב קורונדו (Coronado Road) בפיניקס בירת אריזונה קרוי על שם פרנסיסקו קורונדו.

בתרבות

• בסרט אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון מסופר על הצלב של קורונדו. על פי הסרט ניתן צלב זהב זה, שנתגלה במערות ביוטה, לקורונדו מהרנאן קורטס ב-1521. בנוסף, כאשר אינדיאנה לוקח משודדים את הצלב על סיפון אונייה מול חופי פורטוגל, ניתן לראות כי הספינה קרויה "קורונדו".
• ב-1992 יצר הבמאי קרייג בלדווין (Craig Baldwin) את הסרט "או לא קורונדו!" ("O No Coronado!") המספר את סיפור משלחת קורונדו באמצעות השימוש בקטעים ממוחזרים ממערבונים, סרטי כיבוש וסדרת הטלוויזיה על הפרש הבודד.
• השיר "קורונדו והטורקי" (Coronado And The Turk) נכתב והולחן בידי הזמר וכותב השירים האנגלי סטיב טילסון (Steve Tilston) ונכלל באלבומו "על ביצות והרי שולחן" (Of Moor And Mesa), והוא מבוסס על סיפורה של משלחת קורונדו.

לקריאה נוספת

• ניקולאס הורדרן, הקונקיסטאדורים, עמ' 80–100, "קורונאדו ושבע הערים". תרגם וערך ארנון מגן, בן צבי-פוזנר (מוציאים לאור) בע"מ, ירושלים, 1978. עמ' 80–100, "קורונאדו ושבע הערים"

• Blakeslee, D. J., R. Flint, and J. T. Hughes 1997. "Una Barranca Grande: Recent Archaeological Evidence and a Discussion of its Place in the Coronado Route". In The Coronado Expedition to Terra Nueva. Eds. R. and S. Flint, University of Colorado Press, Niwot.
• Bolton,Herbert Eugene. (1949) Coronado: Knight of Pueblos and Plains (New York: Whittlesey; Albuquerque: University of New Mexico Press).
  Ebook at questia.com
• Bolton, Herbert E. (1949) Coronado on the Turquoise Trail: Knight of Pueblos and Plains. Coronado Cuarto Centennial Publications, 1540-1940, vol. 1. University of New Mexico Press, Albuquerque. Reprinted in 1949 jointly with Whittlesey House, New York, under the title Coronado, Knight of Pueblos and Plains.
• Bolton, H. E. (1960) Rim of Christendom. Russell and Russell, New York.
• Bolton, Herbert E. (1921) The Spanish Borderlands: A Chronicle of Old Florida and the Southwest. Chronicles of America Series, vol. 23. Yale University Press, New Haven.
• Castañeda, Pedro de. (1990) The Journey of Coronado. Translated with an extensive introduction by George Parker Winship, modern introduction, Donald C. Cutter, The Journey of Coronado, Fulcrum Publishing, hardcover, 233 pages, ISBN 1-55591-066-1 On-line at PBS - The West
• Chavez, Fr. Angelico, O.F.M. (1968) Coronado's Friars.. Academy of American Franciscan History, Washington D.C.
• Day, Arthur Grove. (1981) Coronado's Quest: The Discovery of the Southwestern States (Berkeley: University of California Press, 1940; rpt., Westport, Connecticut: Greenwood Press, 1981, ISBN 0-313-23207-5). Ebook at questia.com
• De Voto, Bernard. (1952) The Course of Empire. Houghton, Mifflin, Boston.
• Duffen, W., and Hartmann, W. K. (1997) "The 76 Ranch Ruin and the Location of Chichilticale". In The Coronado Expedition to Tierra Nueva: The 1540-1542 Route Across the Southwest. Eds. Richard Flint and Shirley Cushing Flint. University Press of Colorado, Niwot.
  • (1997) The Coronado Expedition to Tierra Nueva: The 1540-1542 Route Across the Southwest, edited by Richard Flint and Shirley Cushing Flint. University Press of Colorado, Niwot.
• Flint, Richard and Shirley Cushing Flint. (1993) "Coronado’s Crosses, Route Markers Used by the Coronado Expedition". Journal of the Southwest 35(2) (1993):207-216.
  • (2003) The Coronado Expedition from the Distance of 460 Years. University of New Mexico Press, Albuquerque.
  • (2005) Documents of the Coronado Expedition, 1539-1541: They Were Not Familiar with His Majesty nor Did They Wish to Be His Subjects. Southern Methodist University Press, Dallas.
• Forbes, Jack D. (1960) Apache, Navaho, and Spaniard. University of Oklahoma Press, Norman.
• Hammond, George P. (1940) Coronado's Seven Cities. United States Coronado Exposition Commission, Albuquerque.
• Hammond, George P., and Edgar R. Goad. (1938) The Adventure of Don Francisco Vásquez de Coronado. University of New Mexico Press, Albuquerque.
• Hammond, George P. and Agapito Rey. (1920) Narratives of the Coronado Expedition 1540-1542. University of New Mexico Press, Albuquerque (reprint by AMS Press, New York, 1977).
• Hammond, George P., and Agapito Rey, eds. (1940) Narratives of the Coronado Expedition, 1540-1542. Coronado Centennial Publications, 1540-1940, vol. 2. Albuquerque: University of New Mexico Press, Albuquerque.
• Haury, Emil W. (1984) "The Search for Chichilticale". Arizona Highways 60(4):14-19.
• Hedrick, Basil C. (1978) "The Location of Corazones". In Across the Chichimec Sea. Ed. C. Riley, Southern Illinois University Press, Carbondale.
• Hodge, Frederick W. and Theodore H. Lewis, ed. (1907) Spanish Explorers in the Southern United States, Vol. II (1907, xiii, 413 p.; rpt., Texas State Historical Association, 1985, 411 pages, ISBN 0-87611-066-9, ISBN 0-87611-067-7 pbk.)
• Lee, Betty Graham. (1966) The Eagle Pass Site: An Integral Part of the Province of Chichilticale. Thatcher: Eastern Arizona College Museum of Anthropology Publication No. 5.
• Mill, J. P., and V. M. Mills (1969) The Kuykendall Site: A Prehistoric Salado Village in Southeastern Arizona. El Paso Arch. Soc. Spec. Report for 1967, No. 6, El Paso.
• Reff, Daniel T. (1991) Disease, Depopulation and Culture Change in Northwestern New Spain, 1518-1764. (University of Utah Press, Salt Lake City.
  • Reff, Daniel T. (1997) "The Relevance of Ethnology to the Routing of the Coronado Expedition in Sonora". In The Coronado Expedition to Tierra Nueva: The 1540-1542 Route Across the Southwest. pp. 165–176, Eds. Richard Flint and Shirley Cushing Flint. University Press of Colorado, Niwot.
• Riley, Carroll L. (2007), Rio Del Norte: People of the Upper Rio Grande from Earliest Times to the Pueblo Revolt. University of Utah Press, 2007, ISBN 0874804965
• Sauer, Carl O. (1932) The Road to Cibola. Ibero-Americana III. University of California Press, Berkeley.
• Schroeder, Albert E. (1955) "Fray Marcos de Niza, Coronado and the Yavapai". New Mex. Hist. Rev. 30:265-296; see also 31:24-37.
• Seymour, Deni J., (2007) An Archaeological Perspective on the Hohokam-Pima Continuum. Old Pueblo Archaeology Bulletin No. 51, December 2007:1-7.
• Seymour, Deni J. (2008) Despoblado or Athapaskan Heartland: A Methodological Perspective on Ancestral Apache Landscape Use in the Safford Area. Chapter 5 in Crossroads of the Southwest: Culture, Ethnicity, and Migration in Arizona's Safford Basin, pp. 121–162, edited by David E. Purcell, Cambridge Scholars Press, New York.
• Seymour, Deni J. (2009) Evaluating Eyewitness Accounts of Native Peoples Along the Coronado Trail From the International Border to Cibola. New Mexico Historical Review 84(3):399-435.
• Seymour, Deni J. (2009) Where the Earth and Sky are Stitched Together: Sobaípuri-O’odham Contexts of Contact and Colonialism. Book manuscript.
• Udall, Steward S. (1984) "In Coronado's Footsteps". Arizona Highways 60(4):3.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרנסיסקו וסקס דה קורונדו בוויקישיתוף

• פרנסיסקו וסקס דה קורונדו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי פרנסיסקו וסקס דה קורונדו בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• פרנסיסקו וסקס דה קורונדו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

• Hawikuh and the Seven Cities of Cibola
• The Search for Chichilticale
• The journey of Coronado, 1540-1542, from the city of Mexico to the Grand Canon of the Colorado and the buffalo plains of Texas, Kansas and Nebraska, as told by himself and his followers, written by Pedro de Castañeda and translated by George Parker Winship, 1922 publication, hosted by the Portal to Texas History.
• Coronado: Misfortune's Explorer Primary Source Adventure, a lesson plan hosted by The Portal to Texas History
• Coronado Cross June 29, 1541, Ford County, KS
• List of Men Who Were Part of the Coronado Expedition
• Encyclopedia of Oklahoma History and Culture - Coronado