שפם

שפם
שיוך	שיער פנים, מכלול שער הפנים
מיקום אנטומי	upper lip
תיאור ב	המהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה
מזהים
FMA	59652
מערכת השפה הרפואית המאוחדת	C0448953

ערך זה עוסק בשפמם של בני האדם. אם התכוונתם לשפמם של בעלי החיים, ראו שפם (בעלי חיים).

המהפכן פנאיוט היטוב היה ידוע בזכות שפמו הארוך והמטופח.

שפם הוא שיער הפנים שנמצא מעל לשפה העליונה, ומתחת לאף. בעל שיער באזור זה הוא בעל שפם. עם זאת נהוג לכנות בתיאור 'בעל שפם' אדם שמגלח את שיער הפנים והזקן אך לא את אזור השפם.

הסיבות לגידול שפם מגוונות. ברוב המקרים מדובר בעניין אסתטי התלוי באופנה. במקרים אחרים מדובר בעניין תרבותי, דתי או נובע מסיבות פסיכולוגיות, כגון רצון להסתרה של חלק מהפנים.

החל מאמצע המאה ה-19 קצינים באנגליה ובצבאות נוספים באירופה החלו לגדל שפם משום שלא יכלו לגדל זקן בזמן לחימה, והשפם שימש עבורם כתחליף לזקן כסמל לגבריות. בחלק מהצבאות אף הפך גידול השפם לחובה. תרם לכך הקושי של בעלי זקן להשתמש במסכת גז. האווירה הצבאית בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 הביאה לכך ששליטים רבים, מלכים ורודנים בחרו להחליף את הזקנים המסורתיים ולעטר עצמם בשפמים כסימן לעוצמה. במיוחד זכה השפם לפופולריות בציבור הרחב לאחר מלחמת העולם הראשונה, בשנות ה-20 וה30 של המאה ה-20. לאחר מלחמת העולם השנייה ירד קרנו של השפם לטובת מראה מגולח. בשנות ה-80 זכה השפם לעדנה, עם דמויות מפורסמות בתרבות הפופולרית כגון טום סלק ופרדי מרקורי, ובמידת מה גם בשנות ה-2000, בתרבות ההיפסטרית.

בשנת 1999 נוסדה במלבורן, אוסטרליה מסורת בשם מובמבר (Movember הלחם של המילים Moustache (שפם) ונובמבר) כאירוע שנתי שנערך בחודש נובמבר, ובו מגדלים גברים רבים שפם כדי לעורר מודעות ולאסוף תרומות לנושאי בריאות הגבר.

שפם "מטופח" הוא שפם שבעליו מקדיש לו זמן ומאמצים. הטיפוח מתבטא בעיקר בגזימה שיטתית ומדויקת של גבולותיו. כמו כן יש שמנים וקרמים שמריחתם על גבי השפם מעשירה את מראהו ומקנה לו ברק. נפוצה ביותר היא "שעוות שפם" או "ווקס לשפם" שנועדה להחזיק את השפם.^[1] שפם "דק" הוא שפם שנוצר על ידי השארת החלק הצמוד לשפה העליונה וגילוח החלק הקרוב לאף.

שפם אצל נשים נחשב בתרבויות רבות לחיסרון אסתטי ולכן נשים בעלות שפם מנסות בדרך כלל להיפטר ממנו בשיטות מגוונות. הסרת שפם אצל קוסמטיקאית נחשבת לטיפול שגרתי.

סוגי שפמים

שפמים שונים נבדלים זה מזה בסגנון הגילוח ובעיצובו.

בישראל

בקרב האוכלוסייה היהודית החילונית בישראל גידול שפם איננו אופנתי כיום, אך היה נפוץ בעבר, בייחוד בקיבוצים. בשנים האחרונות חזרה הפופולריות של השפם בקרב המזדהים כהיפסטרים. בקרב האוכלוסייה היהודית הדתית מקובל יותר לגדל זקן מלא. בקרב האוכלוסייה הציונית דתית בישראל גידול שפם היווה סממן אופנתי בשנות השמונים והתשעים. בעל שפם קיבל את הכינוי החברתי "מזרוחניק".

בעבר התירו פקודות מטכ"ל לחיילים לגדל שפם מבלי להזדקק לאישור מיוחד, כל עוד השפם הולם את הופעתו הצבאית של החייל. כיום נדרשים חיילים לקבלת אישור לגידול שפם.^[2] השפם היווה את אחד מסימני ההיכר של נגד המשמעת בתרבות הפופולרית הישראלית.

גידול שפם נפוץ יותר בקרב ערביי ישראל, אם כי בקרב מוסלמים אדוקים נהוג דווקא לגדל זקן ולגלח את השפם.