הנווד (צ'ארלי צ'פלין)

הנווד

צ'ארלי צ'פלין בתור הנווד
הופעה ראשונה	"ילד מרוצי המכוניות בוונציה"
הופעה אחרונה	"זמנים מודרניים"
יוצרים	צ'ארלי צ'פלין
גילום הדמות	צ'ארלי צ'פלין
מידע
מין	זכר
מקצוע	tramp

הנווד הוא הדמות המוכרת ביותר של צ'ארלי צ'פלין על המסך האילם ונהפכה עם השנים לאייקון קולנועי.

הנווד כפי שמתאר צ'פלין בעצמו, הוא ילדותי ומגוחך, אבל טוב-לב. הנווד בסרטיו מנסה להתנהג כג'נטלמן ובנימוסים, על אף מעמדו החברתי בפועל.

הוא לא מוצג כנווד בכל סרטיו של צ'פלין ובכל סרט זוכה לכינוי אחר (כגון: "החבר הקטן", "צ'רלי" ו"הנווד הקטן והמצחיק").

היסטוריה

דמותו של הנווד נוצרה במקרה על ידי צ'פלין כשעבד באולפניו של מאק סנט, בזמן שצ'פלין התלבש לצילומי הסרט "המצב המביך והמוזר של מייבל" בכיכובו שלל מייבל נורמנד.

זה היה למעשה הסרט הראשון בכיכובו של הנווד, אבל הצגת הבכורה של הנווד בציבור הייתה בסרט "ילד מרוצי המכוניות בוונציה" שיצא לאקרנים ב-7 בפברואר 1914 ("המצב המביך והמוזר של מייבל" יצא ב-9 בפברואר אותה השנה).

במהרה נהפכה דמותו של צ'פלין לפופולרית וכיכבה בעשרות סרטים קצרים ומאוחר יותר בסרטים באורך מלא.

הנווד היה מזוהה עם "העידן האילם" ונחשב לדמות בינלאומית. כאשר בשנות ה-20 של המאה ה-20 הסרטים החלו לדבר, צ'פלין סירב בכל תוקף לצלם את הנווד בסרט מדבר. סירובו נבע בעיקר בשל המבטא הבריטי הכבד שהיה לו, והחשש שזה יהרוס את הדמות.

צ'פלין הופיע בדמות הנווד בפעם האחרונה בסרט ״זמנים מודרניים״ בשנת 1936. בסרט זה הנווד הולך עם בת זוגו בכביש אינסופי אל עבר האופק ובכך מסיים את תפקידו. הסרט היה חצי מדבר, ולעיתים נחשב לסרט האילם האחרון. הנווד נשאר אילם כמעט עד סוף הסרט, כאשר בסופו נשמע קולו בשיר ג'יבריש באיטלקית/צרפתית. זה נתן הזדמנות להשמיע את קולו של הנווד, אך עם זאת לא לסכסך אותו עם העידן האילם.

הנווד בסרט "חיי כלב"

בסרט ״הדיקטטור הגדול״, סרטו הראשון של צ'פלין לאחר זמנים מודרניים, צ'פלין משחק בתפקיד כפול של דיקטטור דמוי היטלר וספר יהודי. אף על פי שצ'פלין הדגיש כי הספר בסרט איננו הנווד, המראה החיצוני של הספר שמר על השפם והמגבעת המזוהים עם הנווד.

בדרן בשם לאו בלום הופיע בדמות נווד ששימשה השראה לצ'פלין, ובלום יצא בהצהרה כי הוא היה הנווד הראשון בתעשיית הבידור.

מאפייני הנווד

הנווד ב"הילד"

מאפייניו הפיזיים של הנווד כללו מכנסיים רחבים, מעיל הדוק, מגבעת גבוהה, נעליים גדולות, מקל הליכה ואת השפם הקטן המפורסם. הנווד הלך בצורה מוזרה בעקבות הבגדים שלא הלמו את מידותיו.

הנווד ב"המצב המביך והמוזר של מייבל"

צ'פלין בדמות הנווד בסרט ״ילד מרוצי המכוניות בוונציה״

הנווד הולך בכביש אל עבר האופק בסרט "הנווד"

בגדיו נראו משומשים, ייתכן והיו יד שנייה או שלו במקור, אך ברור כי הוא לא היה יכול להרשות לעצמו בגדים חדשים.

הנווד היה ממעמד חברתי וכלכלי נמוך, אך שמר על מאפיינים של בן מעמד גבוה. כל עוד הוא התנהג כאדם מכובד, הוא האמין כי הוא אכן כזה.

הנווד היה בדרך כלל קורבן של צירוף מקרים, עובדה שלפעמים הייתה לטובתו. בזמנים מודרניים הוא מניף דגל אדום שנפל ממשאית בניסיון להחזירו לבעליו, ובלי יודעין הופך למנהיג של קבוצת עובדים שמוחה, ונזרק לכלא בעקבות כך. בכלא הוא אוכל בטעות אבקה לבנה (קוקאין), מה שמוביל אותו לקטטה עם אסירים שמנסים להימלט מן הכלא, ובכך הוא מציל את חייו של מנהל הכלא. בתמורה המנהל משחרר אותו, אך הוא מעדיף להישאר בכלא מאשר לבלות בעולם החיצון.

חשיבות הנווד

הפרשנות החברתית של צ'פלין העבירה ביקורת על הקפיטליזם אך גם האמינה ב"חלום האמריקאי".^{[דרוש מקור]}

בזמנים מודרניים, צ'פלין מתאר בעקביות את בעלי ההון העשירים לעומת העובד הפשוט במפעל. בעוד הנווד וחבריו מזיעים את נשמתם על פס הייצור של המפעל, נשיא החברה פותר חידות וקורא קומיקס בעיתון. האובססיה של העובדים להיות כמה שיותר פרודוקטיביים ויעילים בפס הייצור, גורמת לנווד לאבד את שפיותו. עם זאת הסרט מציג את האופטימיות של בני המעמד הבינוני באמריקה. הנווד וזוגתו מוצאים צריף רעוע כדי לגור בו. בעוד הנערה מבשלת ארוחה זולה ופשוטה, הנווד יוצא לעבודה - סממנים מובהקים של בני המעמד הבינוני.^{[דרוש מקור]}

צ'פלין היה ייחודי בין שאר הקומיקאים בעידן האילם, לא רק בזכות משחקו הפיזי, אלא גם בזכות האוניברסליות של התכנים בהם עסק.

צ'פלין השתמש בשתי דמויות המזכירות את הנווד במראן בסרט הדיקטטור הגדול. עם זאת, זה היה הסרט המדבר הראשון שלו. הסרט נוצר בהסתמך על הדמיון שבין שפמו של צ'פלין לזה של הפיהרר הגרמני. בשימוש בדמיון בין השניים, יצר צ'פלין פרודיה על היטלר. בספרו האוטוביוגרפי, הצהיר צ'פלין כי הוא לא היה מודע לשואה שמתחוללת בזמן יצירת הסרט. הוא סבור כי לא היה מסוגל לכתוב קומדיה על הפיהרר הגרמני אילולא ידע על פשעיו הנוראיים. למרות הדמיון בין הנווד לספר בסרט, הספר לא נחשב גרסה של הנווד. ההבדל הבולט בין השניים הוא שערות השיבה של הספר, בניגוד לשיערו השחור של הנווד. כמו כן, הספר לובש בגדים שהולמים את מידותיו והוא מצטייר בבירור כבעל מקצוע.

זווית ראייתו של צ'פלין

בראיון בשנת 1933, הסביר צ'פלין כיצד הגה את המראה של הנווד:

"תפאורה של מלון נבנתה עבור הסרט 'המצב המביך והמוזר של מייבל' בכיכובו של מייבל נורמנד ונאמר לי לשים איפור מצחיק בבהילות. הלכתי לארון והוצאתי זוג מכנסיים רחבים, מעיל הדוק, כובע דרבי קטן וזוג נעליים גדולות. רציתי שהבגדים יהוו מכלול של סתירות, בידיעה כי קווי המתאר של הדמות יהיו ססגוניים על המרקע. כדי להוסיף נופך קומי, לבשתי שפמפם קטן כדי שלא יסתיר את הבעותיי. המראה שלי קיבל תגובות נלהבות מכולם, כולל מר. סנט. הבגדים כנראה החדירו בי את הרוח של הדמות. בעצם נהפכתי לגבר עם נשמה ונקודת מבט. הגדרתי למר. סנט איזה סוג של אדם הוא היה (הנווד): הוא לבש רעב רומנטי, מחפש רומנטיקה לעד, אך רגליו לא יתנו לו"

בשנת 1959, צ'פלין יצא בהצהרה כי הוא טעה בכך ש"הרג" את הדמות וכי נשאר מקום לאיש הקטן בעידן האטום.

הסרט "הנווד"

הנווד הוא גם סרט קצר בכיכובה של הדמות. בסרט חסר בית מחליף את הסנדוויץ' של הנווד בעבור לבנים, מה שמאלץ את הנווד לאכול דשא.

אותו הומלס מציק מאוחר יותר לבת איכר והנווד נחלץ לעזרתה בעזרת הלבנים. כשעוד שני הומלסים מגיעים, הנווד דוחף את שלושתם לאגם.

בת האיכר מעסיקה את הנווד בחווה כהוקרה לגבורתו.

הוא הודף את ההומלסים בשנית, כאשר הם מנסים לפרוץ לבית של בת האיכר. ארוסה של בת האיכר מגיע הביתה והנווד יודע כי הוא צריך לעזוב.

הוא משאיר לבת האיכר מכתב פרידה והולך בכביש הפתוח אל עבר האופק.

הסרט יצא לאקרנים ב־11 באפריל 1915.

מורשת

יצירות רבות מתארות את הנווד כאייקון של "השפל הגדול", של צ'פלין עצמו ושל הגיבור המדוכא.

מסרטים של צ'פלין עצמו בעלי מאפיינים של הנווד ועד דמות פינגווין שמזכירה אותו בסרטי באגס באני, הנווד נחקק בתרבות הקולנועית.

בשנות השמונים הדמות השתתפה בקמפיין לקידום המחשב האישי של חברת IBM.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הנווד בוויקישיתוף