פריטיוף ננסן

פריטיוף ננסן
Fridtjof Nansen
	פריטיוף ננסן, 1915
	פריטיוף ננסן, 1915
לידה	10 באוקטובר 1861; קרוב לאוסלו, נורווגיה
פטירה	13 במאי 1930 (בגיל 68); קרוב לאוסלו, נורווגיה
לאום	נורווגי
בן או בת זוג	אוה ננסן (6 בספטמבר 1889–ערך בלתי־ידוע)
צאצאים	אוד ננסן, Irmelin Revold
מספר צאצאים	5
תקופת הפעילות	1882–1896 (כ־14 שנים)
מספר מסעות	3
גילויים בולטים	חציית גרינלנד, חקר אזורים באוקיינוס הקרח הצפוני
אזורים שחקר	אוקיינוס הקרח הצפוני, גרינלנד
פרסים והוקרה	פרס נובל לשלום (1922); מדליית אלכסנדר פון הומבולדט (1897); מדליית זהב (פטרון) של החברה הגאוגרפית המלכותית (1891); מדליית הזהב של החברה הגאוגרפית הצרפתית (1897); אביר הצלב הגדול עם צווארון של מסדר אולב הקדוש (1925); המדליה הגאוגרפית ע"ש קולום (1897); מדליית וגה (1889); מדליית קרל ריטר (1889); מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 1; מסדר דנבורג; מסדר אולף הקדוש; מפקד בלגיון הכבוד; מסדר פרנץ יוזף; מסדר מיכאל הקדוש; קצין גבוה במסדר סנט מוריס ולזרוס; אביר הצלב הגדול של מסדר הכתר האיטלקי; מדליית ההצטיינות הדנית; אביר הצלב הגדול במסדר הוויקטוריאני המלכותי; הצלב הגדול של מסדר פרנץ יוזף; עמית כבוד של החברה המלכותית של אדינבורו; מדליית קונסטנטין; אבירות במסדר דנבורג; המסדר הוויקטוריאני המלכותי; מסדר סטניסלב הקדוש ;
חתימה
	מידע על חייו

דוקטור פְרִידְטִיוֹף נַנְסֶן (בנורווגית: Fridtjof Wedel-Jarlsberg Nansen, ‏10 באוקטובר 1861 – 13 במאי 1930) היה ספורטאי מצטיין, חוקר אזורי החוג הארקטי, מדען, ממציא, סופר, דיפלומט ומדינאי נורווגי, שניסה בשנים 1893–1896 להגיע באונייה אל הקוטב הצפוני, ואף על פי שנכשל זכה להערכה בזכות הגילויים החשובים שגילה בעת מסעותיו וחדשנותו המקורית בתחום הציוד והלבוש של חוקרי אזורי הקוטב. ננסן הוביל את המשלחת שחצתה לראשונה את האי גרינלנד.

ננסן המציא את בקבוק ננסן, מכשיר לדגימת מים מעומקים שונים.^[1]

ננסן הוא יוזם דרכון ננסן לפליטים חסרי אזרחות, הקרוי על שמו ובזכותו זכה בפרס נובל לשלום (1922).

ביוגרפיה

מוצא משפחתו

מוצא משפחת ננסן בדנמרק. הנס ננסן (1598 - 1667) היה סוחר, מהחוקרים הראשונים של הים הלבן. הוא התיישב בקופנהגן וב-1654 היה לראש עירייה שלה. המשפחה המשיכה לחיות בקופנהגן עד מחצית המאה ה-18, כאשר אנכר אנטוני ננסן עבר לנורווגיה, שבאותה תקופה הייתה כפופה לדנמרק. בנו, הנס ליירדך ננסן, היה משפטן ולאחר היפרדות נורווגיה מדנמרק ב-1814 היה נציג העיר סטוונגר בפרלמנט הראשון של נורווגיה שם היה תומך בולט של האיחוד עם שוודיה. הנס ננסן סבל משבץ מוחי ומת ב-1821 - בנו בן ה-4 באותם ימים, בלדור פריטיוף ננסן, עתיד להיות אביו של פריטיוף ננסן. בלדור ננסן היה לעורך דין והתחתן פעמיים, בפעם השנייה עם נכדתו של מי שהיה משנה למלך נורווגיה מטעם מלך שוודיה וסייע לניסוח חוקת נורווגיה. לזוג היו שלושה ילדים, הבכור מת בצעירותו והשני היה חוקר אזורי הקוטב, ננסן.

ילדותו ולימודיו

משפחת ננסן התגורר בחווה, באזור כפרי, כמה קילומטרים מבירת נורווגיה. ננסן הקטן התחיל להחליק על מגלשי סקי מאולתרים כבר בגיל שנתיים. בקיץ עסק בשחייה ובדייג, בסתיו בצייד ובחורף בהחלקה על מגלשי סקי.

ננסן נולד בנורווגיה ובילדותו הצטיין בספורט חורפי ואף החזיק זמן מה שיא עולמי בהחלקה מהירה על קרח למרחק של מייל אחד וזכה 12 פעמים באליפות ארצו בסקי למרחקים.

ננסן לא הצטיין בבית הספר, כי העדיף מחנאות ביערות, למסעי מחנאות היה יוצא לתקופות של שבועות וכך פיתח את יכולתו להתקיים בטבע. ב-1880 צלח את המבחן המקובל בארצו לכניסה ללימודי אוניברסיטה, examen artium ובשנה שלאחר מכן התחיל ללמוד זואולוגיה באוניברסיטה המלכותית של כריסטיאנה. הוא בחר בלימודי זואולוגיה בתקווה שלימודים אלה יאפשרו לו שהות בטבע.

בתחילת 1882 הציע הזואולוג הנורווגי פרופסור רוברט קולט (אנ') לננסן לצאת להפלגה, כדי לחקור בשטח את הזואולוגיה הארקטית וננסן הגיב בהתלהבות. הוא התחיל לעשות הכנות בעזרת רב חובל אקסל קרפטינג, שפיקד על ספינה לציד כלבי ים בשם "ויקינג". ההפלגה התחילה ב-11 במרץ 1882 ונמשכה חמישה חודשים.

בתחילת המסע התרכז ננסן בנושאים המדעים ובעזרת מדגמי מים הוכיח, בניגוד למה שהיה מקובל קודם לכן, שהקרח הימי מתחיל להיווצר מעל פני המים ולא תחתם. הוא גם הוכיח שזרם הגולף זורם מתחת לשכבת מים קרים. לאחר תחילת ציד כלבי הים ננסן השתתף בציד והפך לקלע מומחה. הספינה נלכדה בקרח בקרבת אזור שלא נחקר עדיין של גרינלנד וננסן רצה לצאת לחקור אותו, אך הדבר לא התאפשר. בתקופה זו נבטה בו המחשבה על חקירת גרינלנד ואפילו חצייתה.

עם שובו מההפלגה ננסן לא חזר ללימודים האוניברסיטאיים, אך קיבל, בהמלצת קולט, את תפקיד האוצר של מחלקת הזואולוגיה במוזאון ברגן. הוא עבד וערך מחקרים, כשהוא מתרכז בתחום החדש יחסית של נוירואנטומיה ובעיקר בחקר מערכת העצבים המרכזית של יצורים ימיים נחותים. ב-1887 פרסם מחקר בתחום זה, מחקר שהפך לתזה שלו לדוקטורט. ננסן ערך סיורים ברחבי אירופה, נפגש עם מדענים ידועי שם ויצר איתם קשרים.

חציית גרינלנד

האי גרינלנד, שמרבית שטחו מכוסה קרח ושלג בגובה רב מאוד, נחקר רק בשוליו, באזורי החוף. התהלכו אגדות רבות על מה יש בפנים היבשת, האם יש אזור לא מכוסה קרח, האם תנאי האקלים שם שונים ואולי מצדיקים את שם האי (הארץ הירוקה). ב-1883 ניסה אדולף אריק נורדנשלד לחצות את גרינלנד במסע ממערב למזרח, שהתחיל ממפרץ דיסקו. ב-1886 ניסה רוברט פירי את אותו מסלול - שניהם התקדמו רק כ-160 קילומטרים ונאלצו לחזור על עקבותיהם.

ההכנות למסע

בתקופת עבודתו בברגן תכנן ננסן מסע לחציית האי גרינלנד. ננסן חשב שקבוצה היוצאת מהחוף המערבי של גרינלנד חייבת לשוב על עקבותיה בסופו של דבר, כי החוף המזרחי לא מאוכלס ולא ניתן לתאם עם כלי שיט הגעה במועד קבוע מראש ומשום כך הוא תכנן מסלול הפוך, יציאה מהמזרח וחצייה לכיוון המערב המאוכלס. החיסרון במסלול של ננסן היה נעוץ באי יכולת נסיגה, אם משהו משתבש, לא היה לאן לסגת, אבל מצב זה התאים לצורת הפעולה של ננסן. התוכנית של ננסן לחציית גרינלנד הייתה שונה מאוד מתוכניות קודמיו, הוא דחה את התוכניות המצריכות מאמצים ומשאבים גדולים ותכנן משלחת שתכלול רק שישה אנשים עם מזחלות קלות הנמשכות על ידם. למטרה זו תכנן במיוחד את המזחלות, את הלבוש, את שקי השינה ואת תנורי החימום.

הסיקור התקשורתי היה סקפטי, למשלחת לא ניתנו יותר מעשרה אחוזי סיכויי הצלחה ובהתאם לכך הגיבו גם השלטונות, ובמיוחד חברי הפרלמנט הנורווגי, שלא הסכימו להשתתף במימון המשלחת. חרף התנגדות השלטונות, נמצא המימון הדרוש במענק של איש העסקים הדני אוגוסטין גאמל ותרומות קטנות של נורווגים, תרומות שנאספו על ידי הסטודנטים.

נמצאו מתנדבים רבים, ששאפו לצאת עם ננסן במשלחת שלו, אך הוא חיפש במיוחד גולשי סקי מנוסים. נורדנשלד המליץ לו לגייס לאפים, עם שחי בצפון נורווגיה וננסן נשמע לו וגייס לצוותו שני לאפים, את סמואל באלטו ואת אולסה נילסן רווטה. שלושת חברי המשלחת הנוספים שנבחרו היו רב חובל אוטו סוורדרופ, שלאחרונה עבד כיערן, אולוף כריסטיאן דיטריכסון, שהיה קצין צבא וכריסטיאן כריסטיאנסן, מכר של סוורדרופ. כל חברי המשלחת היו בעלי ניסיון בחיים בחיק הטבע וגולשי סקי מנוסים.

זמן קצר לפני יציאת המשלחת הציג ננסן את התזה שלו לדוקטורט, אך תוצאות הבחינה נודעו רק לאחר יציאת המשלחת.

המסע לגרינלנד

ב-3 ביוני 1888 יצא ננסן עם המשלחת שארגן לחציית גרינלנד ממזרח למערב בגלישה על מגלשיים, הם הפליגו מאיסאפיירד'ור בספינה לציד כלבי ים בשם יאסון. כעבור שבוע נראו כבר חופי גרינלנד, אך התקדמותם אל החוף נמנעה על יד בנקיז בתנועה דרומה. ב-17 ביולי החוף היה עדיין במרחק 20 קילומטרים, אך ניתן היה לראות את הפיורד סרמיליק, ממנו סבר ננסן שאפשר לעלות על מעטה הקרח של האי. ננסן החליט להוריד למים סירות קטנות ולצאת איתן אל האי. ההתקדמות לא צלחה כמצופה, הסירות נכלאו בבנקיז ונסחפו איתו דרומה. תנאי מזג האוויר היו לא טובים ואת מרבית הזמן בילו במחנאות על הקרח. עד 29 ביולי הגיעו למרחק של 380 קילומטרים דרומה לנקודה בה ירדו מהספינה. באותו יום הגיעו ליבשה, אך הנקודה הייתה דרומית מדי לצורכי תוכניותיהם, לכן, לאחר מנוחה קצרה, ננסן הורה לעלות על הסירות ולהתחיל לנוע צפונה. במהלך 12 הימים הבאים נאבקו להתקדם צפונה בין הקרחונים. ביום הראשון פגשו מחנה גדול של מקומיים וגם בהמשך פגשו מקומיים.

ב-11 באוגוסט, לאחר התקדמות של כ-200 קילומטרים הגיעו לפיורד אומיוויק, שם החליט ננסן לשנות את מסלולו ולהתחיל בחצייה, כדי לא להחמיץ את העונה המתאימה. הם הקדישו ארבעה ימים להתכוננות הדרושה לפני העלייה על כיפת הקרח וב-15 באוגוסט יצאו לדרך. הכיוון שלהם היה צפון מערבי, כשהם מכוונים אל כריסטיאנשאב, במערב גרינלנד, באזור מפרץ דיסקו, במרחק של כ-600 קילומטרים. במהלך הימים הבאים הם נעו בקושי רב על פני קרחונים עם בקיעים נסתרים רבים. מזג האוויר היה עוין ופעם אפילו נאלצו לעצור לחלוטין למשך שלושה ימים בגלל סערות וגשם בלתי פוסק. ב-26 באוגוסט ננסן סיכם שאזלו הסיכויים להגיע לכריסטיאנשאב עד מחצית ספטמבר, מועד בו מפליגה משם הספינה האחרונה לפני קיפאון החורף. ננסן החליט שוב לשנות את המסלול, בהציבו כמטרה הגעה לגודתאב, דרך קצרה ב-150 קילומטרים מקודמתה. חברי המשלחת קיבלו בשמחה רבה את קיצור הדרך.

ב-11 בספטמבר הגיעו לגובה של 2,730 מטר מעל פני הים, בפסגת מעטה הקרח של האי, מקום בו בלילה הטמפרטורה ירדה עד 50C-, אולם מכאן והלאה הדרך היורדת הייתה קלה יותר, למרות מזג האוויר העוין ופני השטח המסוכנים. מה שהאיט את התקדמותם היה השלג הטרי, שירד עליהם והכביד מאוד על משיכת המזחלות. ב-26 בספטמבר הגיעו לשולי פיורד מערבי ושם סוורדרופ אילתר כלי שיט בעזרת עצי ערבה שצמחו שם ובד האוהל שלהם. ב-29 בספטמבר יצאו ננסן וסוורדרופ להפלגה בכלי השיט המאולתר ובעזרת משוטים נעו לאורך הפיורד. 4 ימים מאוחר יותר, ב-3 באוקטובר 1888 הגיעו לגודתאב, שם קיבל אותם הנציג הדני של היישוב ובישר לננסן על הצלחת התזה שלו וקבלת הדוקטורט. יתר חברי המשלחת הגיעו ב-12 באוקטובר.

החזרה מגרינלנד

כשהגיעו לגודתאב זה היה אחרי מסע של 49 ימים ו-78 ימים מאז ירדו מהספינה שהביאה את המשלחת. בדרך הקפידו חברי המשלחת למדוד ולרשום מדידות מדעיות לגבי המסלול שלהם. בגודתאב התבשרו שאין כלי שיט שמפליגים משם בזמן הקרוב ורק מכתבים יוכלו לשלוח בעזרת סירה, שעמדה לצאת בסוף החודש. חברי המשלחת נאלצו להישאר במקום והם צדו דגו וחקרו את חיי המקומיים עד 15 באפריל 1889, כאשר הפליגו משם בספינה הדנית Hvidbjørnen. הספינה עם המשלחת הגיעה לקופנהגן ב-21 במאי, אך הידיעות על בואה הקדימו אותה ולמשלחת המתינה קבלת פנים של גיבורים. קבלת פנים זו החווירה לעומת מה שהמתין להם באוסלו, שם באו לקבל את פניהם בין שלושים לארבעים אלף איש, שליש מהתושבים. החגיגה נמשכה עם שורה ארוכה של קבלות פנים והחלטה לייסד את החברה הגאוגרפית הנורווגית.

לננסן הוצע והוא קיבל את תפקיד אוצר האוסף הזואולוגי של האוניברסיטה המלכותית פרדריק, משרה שלא חייבה אותו לדבר ורק הבטיחה לו הכנסה מכובדת. המשימה הראשונה אליה נרתם הייתה כתיבת סקירה על המשלחת ומוצאותיה. הוא מצא זמן לנסוע לאנגליה, שם נפגש עם נסיך וולס, מי שעתיד להיות אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת ולאחר מכן נשא דברים בכינוס של החברה הגאוגרפית המלכותית, שם הבטיח לו נשיא החברה, שהוא השיג את המקום הנכבד ביותר בין נוסעי החוג הארקטי והעניק לו את מדליית נותני החסות של החברה הגאוגרפית לשנת 1891. גופים רבים הרעיפו עליו פרסים וקבוצת אוסטרלים הציעה לו להוביל משלחת לקוטב הדרומי, אך הוא סירב, כי לדעתו הגעה לקוטב הצפוני תשרת טוב יותר את האינטרסים של נורווגיה.

נישואי ננסן, ילדיו ובתיו

ב-11 באוגוסט 1889 ננסן הודיע על אירוסיו לזמרת אוה סארס, שאותה הכיר כמה שנים לפני כן באתר סקי. הארוסה הייתה בתו של פרופסור לזואולוגיה שנפטר בילדותה. ב-6 בספטמבר, באותה שנה, נערכה החתונה. נישואים אלה הפתיעו רבים, שכן ננסן התבטא לא פעם נגד מוסד הנישואין.

ננסן בנה לו בית למשפחתו ב-1891 מרווחי ספרו על המסע בגרינלנד. בתו הבכורה, ליב, נולדה לפני הפלגת פראם, בנו, קארה, נולד ב-1897 ואחריו נולדה הבת אירמלין ב-1900, אחריה נולד בן נוסף, אוד, ב-1901 ובן האחרון, אסמונד, נולד ב-1903. עוד בטרם הגיח לאוויר העולם הבן האחרון הבית היה כבר קטן על המשפחה, לכן ננסן רכש חלקת קרקע ובנה עליה בית מרשים, שזכה לשם פולהוגדה, שם נולד ב-1903 צעיר הבנים, אוסמונד, שסבל משיתוק מוחין. ^[2]

אוה ננסן נפטרה בדצמבר 1907 מדלקת ריאות. בשנת 1919 התחתן עם סיגרון, גרושתו של הצייר גרהרד מונתה.^[3]

משלחת ננסן לחוג הארקטי

הרעיון

הנריק מוהן, מטאורולוג נורווגי פרסם תאוריות המבוססות על העובדות שנמצאו בגרינלנד שברים מאוניית הקיטור האמריקאית "ז'אנט" (1878), שאבדה סמוך לחופי סיביר, וסחופת עצים, שנמצאה במחוזות סוולבארד וגרינלנד, רמזו על הימצאות זרם אוקיינוס הנובע מתחת לכסות הקרח הארקטי ממזרח למערב, זרם שנושא עמו סחופת עצים ממחוזות סיביריים אל סוולבארד ומערבה משם. ננסן קרא זאת ב-1884 והתחיל לחשוב על האפשרויות הגלומות בכך.

ננסן הגה את הרעיון שאונייה חזקה במידה מספקת תוכל להגיע לאזור בו טבעה "ז'אנט" ומשם להתמסר לחיבוק הקרחונים ולתת להם להוביל אותה לכיוון הקוטב הצפוני ואף מעבר לו עד גרינלנד. ב-1890 הציג ננסן את רעיונו לפני החברה הגאוגרפית הנורווגית, ספינה קטנה וחזקה עם מזון ודלק עבור תריסר אנשים לחמש שנים. ננסן טען שהמשלחות הקודמות נכשלו, כי ניסו להגיע לקוטב הצפוני ממערב למזרח וזה היה בניגוד לכיוון הזרם - הוא רצה להגיע ממזרח למערב.

חוקרי קטבים נודעים דוגמת אדולפוס גרילי, אלן יונג, ג'וסף הוקר ועוד הגיבו בזלזול ואף היו טענות, שזאת תוכנית לא הגיונית המובילה להרס עצמי. ננסן הופיע בפני הפרלמנט הנורווגי בנאום נלהב והשיג את תמיכתו והחלטה להעניק תמיכה למשלחת. בנוסף לתמיכת הפרלמנט התחיל איסוף תרומות מהציבור וזה הבטיח את המימון הדרוש.

ההכנות

ערך מורחב – פראם (אונייה)

לפי רעיונותיו של ננסן הוא נזקק לספינה מיוחדת במינה לצורכי מסעו המתוכנן צפונה. ננסן שכר את בונה הספינות מלרוויק לבניית אונייה בעלת מאפיינים אלה. פראם היא ספינה תלת-תורנית, באורך כולל של 39 מטר ורוחב של 11 מטרים. הספינה רחבה ורדודה שלא כרגיל, כדי לשפר את יכולתה לעמוד במתקפות הקרח שילחץ עליה בכל עוצמתו.

"פראם" נבנתה עם שכבה חיצונית של עץ גרינהארט לעמוד בדחיקות הקרח וכמעט ללא שדרית, כדי להתאים אותה למים הרדודים שננסן ציפה לפגוש בדרכו. ההגה והמדחף נבנו כך שניתן יהיה לפרק אותם. גם בידוד הספינה נעשה בקפדנות, כדי לאפשר לצוות לחיות בה עד חמש שנים. עוד כללה הספינה טורבינת רוח, שהפעילה מחולל לאספקת חשמל לתאורה במנורות קשת. ב-6 באוקטובר 1892 אוה ננסן השקתה את הספינה במספנה של קולין ארצ'ר אשר בלרוויק.

ננסן החליט שיהיו במשלחת 12 איש, כולל אותו ואת רב החובל אוטו סוורדרופ, שנבחר על ידו להיות קפטן הספינה וסגנו בהנהגת המשלחת. על 10 המקומות הנותרים במשלחת התחרו אלפי מועמדים מוכשרים. קצין בדרגת סגן ונהג כלבים מנוסה התחרה על תפקיד של מַסִיק, כי יתר התפקידים כבר אוישו.

המשלחת

ננסן ניצל את הזרם ונסחף עמו לקוטב הצפוני עם האונייה "פראם" - אונייה מיוחדת אשר קורותיה כפופות כלפי פנים בניגוד לאוניות רגילות שקורותיהן כפופות כלפי חוץ. ננסן יצא מתוך הנחה שאונייה כזאת לא תרוסק על ידי הקרח אלא תורם כלפי מעלה ותוכל להמשיך בהפלגתה.

ב-1893 הפליג ננסן בפראם יחד עם צוות של 12 אנשים לכיוון מזרח לאורך חופי ים הקרח הצפוני, אך לפני היציאה לדרך התגרש מרעיתו, כדי שלא תישאר עגונה, אם לא יצליח לשוב.^[4] פראם עמדה במבחן ולא ניזוקה, אך זרם המים לא הוביל אותה לקרבת הקוטב הצפוני. למרות זאת, יצא ננסן מהאונייה עם מלווה וגלש על מחליקים לכיוון הקוטב ואף הצליחו להתקרב כ-400 ק"מ בקירוב. בשלב זה החליט ננסן לוותר על חלומו וחזר דרומה. את החורף העבירו ננסן ואנשי הצוות בבקתה מעורות של סוסי ים ומאבנים וניזונו מבשר דובים לבנים וביולי 1896 לאחר שלוש שנים מתחילת המסע הגיעו לקבוצת איים בים הקרח ומשם המשיכו לנורווגיה.

ננסן גם חקר את סיביר וגרינלנד ולאחר מכן היה לפרופסור באוקיינוגרפיה ובזואולוגיה ושגריר נורווגיה בלונדון. כיהן כנציג ארצו בחבר הלאומים, ומונה נציב עליון לפליטים בארגון זה.

ננסן והפליטים

אחרי שכבר לא היה מסוגל פיזית לצאת למשלחות חקר וגילוי, ננסן פנה לתחום הדיפלומטי וניצל את פרסומו הרב, כדי לקדם יוזמות למען מוכי הגורל באירופה. ננסן עשה רבות בעבור שבויים ופליטים, בסיוע הן מדיני והן כספי ובייסוד מוסדות ואמנות בינלאומיים למענם. נודע במיוחד "דרכון ננסן" שניתן מטעם הנציבות לאנשים שאיבדו את נתינותם, ואִפשר להם לעקור לארצות אחרות.^[5] ב-1921 ניהל ננסן את פעולות הסיוע של ארגון הצלב האדום לנפגעי הרעב ברוסיה הסובייטית. על מעשיו אלה זכה ננסן בפרס נובל לשלום (1922).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פריטיוף ננסן בוויקישיתוף

פריטיוף ננסן, באתר פרס נובל (באנגלית)
1000 de zile printre ghețuri (ברומנית)
A Virtual Tour of Polhøgda (באנגלית)
פריטיוף ננסן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כתבי פריטיוף ננסן בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
פריטיוף ננסן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
איתמר בן אב"י. "גבורי הרעיון". דאר היום, 18 באוקטובר 1909, עמ' 1.
פריטיוף ננסן, דף שער בספרייה הלאומית
פריטיוף ננסן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פריטיוף ננסן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
פריטיוף ננסן, באתר Discogs (באנגלית)

הערות שוליים

^ שיטות מחקר באוקיינוגרפיה
^ Roland Hantford, Nansen, London: Abacus, 2001
^ "גרהרד מונתה", בתוך: האנציקלופדיה הנורווגית הגדולה (נו') (אנ'), הוצאת Kunnskapsforlaget, אוסלו (בנורווגית)
^ דר' ננסן
^ דרכון לכל פליט

[1] שיטות מחקר באוקיינוגרפיה

[2] Roland Hantford, Nansen, London: Abacus, 2001

[3] "גרהרד מונתה", בתוך: האנציקלופדיה הנורווגית הגדולה (נו') (אנ'), הוצאת Kunnskapsforlaget, אוסלו (בנורווגית)

[4] דר' ננסן

[5] דרכון לכל פליט

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

זוכי פרס נובל לשלום
1901–1925	דינן, פאסי (1901) • דוקומון, גובאט (1902) • קרמר (1903) • המוסד לחוק בינלאומי (1904) • פון זוטנר (1905) • רוזוולט (1906) • מונטה, רנו (1907) • ארנולדסון, באייר (1908) • ברנארט, דה קונסטן (1909) • לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910) • אסר, פריד (1911) • רוט (1912) • לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916) • הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918) • וילסון (1919) • בורז'ואה (1920) • ברנטין, לאנגה (1921) • ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924) • צ'מברלין, דוז (1925)
1926–1950	בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928) • קלוג (1929) • סודרבלום (1930) • אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932) • אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934) • פון אוסייצקי (1935) • לאמאס (1936) • ססיל (1937) • משרד ננסן הבין-לאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (1944) • הול (1945) • באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948) • אור (1949) • באנץ' (1950)
1951–1975	ז'ואו (1951) • שווייצר (1952) • מרשל (1953) • נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956) • פירסון (1957) • פיר (1958) • נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960) • המרשלד (1961) • פאולינג (1962) • הצלב האדום (1963) • לותר קינג (1964) • UNICEF‏ (1965) • לא הוענק (1966–1967) • קאסן (1968) • ארגון העבודה הבין-לאומי (1969) • בורלוג (1970) • ברנדט (1971) • לא הוענק (1972) • קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סאטו (1974) • סחרוב (1975)
1976–2000	ויליאמס, מגווייר (1976) • אמנסטי אינטרנשיונל (1977) • בגין, סאדאת (1978) • תרזה (1979) • אסקיבל (1980) • נציבות האו"ם לפליטים (1981) • מירדאל, רובלס (1982) • ואלנסה (1983) • טוטו (1984) • האגודה הבין-לאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985) • ויזל (1986) • אריאס (1987) • כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988) • גיאטסו (1989) • גורבצ'וב (1990) • סו צ'י (1991) • מנצ'ו (1992) • מנדלה, דה קלרק (1993) • רבין, פרס, ערפאת (1994) • רוטבלט, ועידות פגוואש בנושא מדע ועניינים בין-לאומיים (1995) • בלו, הורטה (1996) • המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997) • יום, טרימבל (1998) • רופאים ללא גבולות (1999) • קים (2000)
2001 ואילך	האומות המאוחדות, אנאן (2001) • קרטר (2002) • עבאדי (2003) • מאטאיי (2004) • הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005) • יונוס, גרמין (2006) • גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007) • אהטיסארי (2008) • אובמה (2009) • שיאובו (2010) • ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011) • האיחוד האירופי (2012) • הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013) • יוספזאי, סאטיארת'י (2014) • קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015) • סנטוס (2016) • התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017) • מוראד, מקווגי (2018) • אבי אחמד (2019) • תוכנית המזון העולמית (2020) • מוראטוב, רסה (2021) • ביאליצקי, ממוריאל, המרכז לחירויות אזרחיות (2022) • נרגוס מוחמדי (2023) •ניהון הידאנקיו (2024)