אונג סן סו צ'י

אונג סן סו צ'י
အောင်ဆန်းစုကြည်
	אונג סן סו צ'י, באוקטובר 2013
לידה	19 ביוני 1945 (בת 79); יאנגון, בורמה הבריטית (אנ')
מדינה	מיאנמר
השכלה	Lady Shri Ram College for Women (1964); בית הספר ללימודי המזרח ואפריקה של אוניברסיטת לונדון (ערך בלתי־ידוע); קולג' סנט יו (1967); Basic Education High School No. 1 Dagon; אוניברסיטת דלהי; Convent of Jesus and Mary ;
מפלגה	הליגה הלאומית לדמוקרטיה
בן או בת זוג	Michael Aris (1 בינואר 1972–27 במרץ 1999)
	6 באפריל 2016 – 1 בפברואר 2021; (4 שנים)
סגן יועצת המדינה של מיאנמר	השן
	→ תיין סיין
פרסים והוקרה
	פרס נובל לשלום (1991); מדליית ההנצחה של הסנאט הצ'כי (2013); אזרחות כבוד קנדית (2007); פרס קטלוניה הבין-לאומי (2008); פרס שגריר המצפון (2009); פרס הומניטרי של השנה (2016); פרס החופש (1995); פרס ג'ווהרלל נהרו להבנה בינלאומית (1993); ידיד כבוד של מסדר אוסטרליה (24 במאי 1996); פרס בית צ'טמן (2011); מדליית ג'וזפה מוטה (2013); UNESCO-Madanjeet Singh Prize (2002); הפרס הבינלאומי ע״ש סימון בוליבר (1992); מדליית הזהב של הקונגרס (19 בספטמבר 2017); פרס רפטו (1990); פרס סחרוב לחופש המחשבה; פרס ואצלב האוול (מאי 2012); מדליית וולנברג (2011); Global Citizen Awards (2012); פרס אולוף פלמה (2005); מפקדת בלגיון הכבוד; מסדר אוסטרליה; Gwangju Prize for Human Rights; מדליית החירות הנשיאותית; עיטור ארבע החירויות - החירות מפחד ;
חתימה

אָאוּנְג סַאן סוּ צִ'י (בבורמזית: အောင်ဆန်းစုကြည်; נולדה ב-19 ביוני 1945 בראנגון, מיאנמר) היא פוליטיקאית בורמזית שכיהנה כראש הליגה הלאומית לדמוקרטיה ו"יועצת מדינה" של מיאנמר מ-2016 עד 2021. תפקיד זה נוצר עבורה, ומקביל לראש ממשלה. היא כיהנה גם בתפקידים של שרת החוץ של מיאנמר ושרה לענייני משרד הנשיא החל ממרץ 2016.

במשך שנים רבות נחשבה לאחת הלוחמות המובילות למען דמוקרטיה וזכויות אדם. בשנת 1990 זכתה מפלגתה בבחירות, אך המשטר הצבאי סירב להעביר את השלטון. בשנת 1991 הוענק לה פרס נובל לשלום על מאבקה הלא-אלים לקידום הדמוקרטיה, לפי עקרונות הבודהיזם. אולם, ב־2018 קבע צוות בדיקה מטעם מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם כי ממשלתה תרמה לביצוע מעשי הזוועות והטבח בבני הרוהינגיה^[1]. כתוצאה, נשללו ממנה פרסים שהוענקו לה במהלך שנות מאבקה, ביניהם פרס זכויות האדם של הארגון אמנסטי אינטרנשיונל, שהאשים אותה ב"בגידה מבישה", וכן הפרס על שם אלי ויזל מטעם מוזיאון השואה האמריקאי^[2]. במהלך ההפיכה הצבאית במיאנמר 2021 היא נעצרה והודחה מתפקידיה.

שם

במיאנמר אין שימוש בשמות משפחה, ושמה הפרטי כולל את שם אביה אונג-סן, של סבתה מצד אביה, סו, ושמה של אימה צ'י. כתואר כבוד קוראים בתרבות הבורמזית לצעיר/צעירה "אח/ות" ולמבוגר "דוד" (או) או "דודה" (דאו) ולכן היא מכונה "דאו סו צ'י".

קורות חייה

סו צ'י היא בתם הצעירה של קין-צ'י, שהייתה שגרירת בורמה בהודו ונפאל, ושל הגנרל אונג סן, שעמד בראש המאבק למען עצמאות בורמה. אביה ניהל את המשא ומתן מול הבריטים ועם השבטים הצפוניים על הקמת האיחוד של בורמה, אך נרצח בידי יריבים פוליטיים מבית בשנת 1947, שנה לפני קבלת העצמאות. סו צ'י הצעירה עברה עם אמה השגרירה לניו דלהי, ושם השלימה בשנת 1964 את לימודיה בקולג' "ליידי סרי-ראם". מיד לאחר מכן עקרה לבדה לבריטניה, ובשנת 1969 קיבלה מטעם אוניברסיטת אוקספורד תואר שני בפילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה. היא עברה לניו יורק, שם עבדה כשלוש שנים עבור האו"ם בתקופה בה בן ארצה, או תאנט, שימש כמזכירו הכללי.

בשנת 1971 נישאה לד"ר מייקל אריס, מומחה לענייני טיבט מאוניברסיטת אוקספורד ונולדו להם שני ילדים. בני הזוג התגוררו באוקספורד, אם כי סו צ'י שהתה לפרקים, לעיתים עם בעלה, ביפן, הודו ובהוטן. במקביל עבדה כחוקרת לתואר שני בנושא ספרות בורמזית באוניברסיטת לונדון.

בשנת 1988 הוזעקה סו צ'י לבורמה כדי שתוכל לסעוד את אמה עקב שבץ. באותם ימים סערו בבורמה הרוחות נוכח המדיניות הכלכלית הכושלת בהובלת הגנרל נה וין. נה וין שלט בבורמה ביד ברזל מאז חולל בשנת 1962 הפיכה צבאית והדיח את ראש הממשלה, או נו, אשר נבחר בבחירות דמוקרטיות. ב-23 ביולי הוא התפטר לאחר לחץ ציבורי עז, אך הפגנות הענק בדרישה לדמוקרטיזציה לא שככו. הדיקטטור הפורש הבהיר בנאום ההתפטרות כי לא ישלים עם המשך המחאה וכי "הצבא לא יירה עוד כדי להזהיר, כי אם במטרה לפגוע". ואכן כוחות הביטחון דיכאו את ההפגנות באכזריות, תוך רצח של אלפי מפגינים, בהם נזירים בודהיסטים^[3].

ב-26 באוגוסט 1988 נשאה סו צ'י נאום מכונן למרגלות פגודת שוודגון – האתר הבודהיסטי המקודש ביותר בבורמה^[4]. בנאומה הראשון קראה לקיים במהירות בחירות דמוקרטיות רב-מפלגתיות והפצירה בצבא לחדול ממעשי האלימות כלפי האזרחים. בזכות כישוריה הרהוטים והכריזמטיים וייחוסה המשפחתי המפואר, הפכה סו צ'י, בגיל 43, למנהיגה האופוזיציה הבלתי מעורערת. אך לכת הצבאית "מועצת המדינה לשלום ולפיתוח" לא הייתה כוונה לוותר על השלטון עם הסתלקותו של נה וין. הגנרלים אף החליטו בשנת 1989 כי סו צ'י תושם במאסר בית במעונה, בשדרות האוניברסיטה ביאנגון. באותה שנה הכריז עליה ארגון אמנסטי אינטרנשיונל כאסירת מצפון^[5]. בשנת 1990 הסכימה הכת לערוך בחירות, ומפלגתה של סו צ'י, הליגה הלאומית למען דמוקרטיה, ניצחה ב-392 מבין 492 מחוזות הבחירה. מועצת המדינה, אשר נדהמה מגודל התבוסה בקלפיות, התעלמה מתוצאות הבחירות וסירבה לאפשר לעם לממש את רצונו. מדינות המערב גינו בתקיפות את ראשי הכת הצבאית, וסו צ'י עצמה, כדוברת המאבק הבורמזי, זכתה בשלל פרסים בינלאומיים שביקשו להביע תמיכה במאבקה למען דמוקרטיה בבורמה. עם פרסים אלו נמנים פרס סחרוב לחופש המחשבה אותו קיבלה בשנת 1990, ופרס נובל לשלום אותו קיבלה שנה לאחר מכן. ארצות הברית העניקה לסו צ'י את שני העיטורים האזרחיים הגבוהים ביותר שלה: מדליית החירות הנשיאותית על ידי הנשיא ביל קלינטון בשנת 2000, ומדליית הזהב של הקונגרס אשר הוענקה לה בשנת 2008.

למרות תשומת הלב הבינלאומית שוחררה סו צ'י ממעצר הבית רק בשנת 1995. לאורך השנים עשו השלטונות כל אשר לאל ידם כדי שסו צ'י תיאות לעזוב את בורמה, אך היא סירבה משום שידעה שחזרתה לא תותר. בשנת 1997 חלה בסרטן בעלה של סו צ'י, מייקל אריס. סו צ'י לא עזבה את ארצה אפילו כאשר כל ניסיונותיו של אריס לקבל אשרת כניסה לבורמה, כדי שיוכל להיפרד מרעייתו, עלו בתוהו. אריס נפטר בבריטניה כעבור שנתיים. בספטמבר 2000 היא הושמה שוב במעצר בית, אך שוחררה ממנו ב-6 במאי 2002, לאחר משא ומתן בתיווך בריטניה. בסוף מאי 2003 היא נעצרה שוב. לאחר תקופת מאסר וניתוח שעברה בספטמבר, היא הושמה שוב במעצר בית ביאנגון. במהלך התקופות שבהן הושמה במעצר בית אמרה סו צ'י כי הקפידה לשמור על אורח חיים פעיל אשר כלל מדיטציה יומית, קריאת ספרים רבים, והאזנה לרדיו. בשלל ראיונות שבה והדגישה כי מבחינתה מעצר הבית לא היה עונש כבד, וכי התנאים היו נוחים לאין ערוך בהשוואה לחבריה למאבק, אשר נכלאו בבתי הכלא הידועים לשמצה של בורמה.

ב-13 בנובמבר 2010 שוחררה ממעצר הבית^[6]. שחרורה נחשב לאבן דרך בנתיב הדמוקרטיזציה בבורמה, ומשקף את רצונו של נשיא בורמה של אז, גנרל תיין סיין, לשתף פעולה עם סו צ'י.

בחירות הביניים (2012)

באפריל 2012 מפלגת הליגה הלאומית למען דמוקרטיה בראשות סו צ'י השתתפה בבחירות הביניים. המפלגה זכתה ב-43 מתוך 44 המושבים במחוזות בהם התמודדה, וסו צ'י נבחרה כחברת פרלמנט. בפרלמנט כולו יש 664 מושבים, אך למרות היותה בראש מפלגת אופוזיציה קטנה, היא מונתה לעמוד בראש ועדה פרלמנטרית לפיקוח על שלטון החוק^[7].

בסוף מאי 2012 יצאה אונג סן סו צ'י לראשונה אל מחוץ לבורמה מאז 1988, והשתתפה בפורום הכלכלי העולמי בבנגקוק, שם הזהירה מפני שבריריות תהליכי הדמוקרטיזציה בארצה וקראה למשקיעים זרים לוודא שכספיהם לא יזרמו לאנשי עסקים המקורבים לשלטון הצבאי הקודם. חודש לאחר מכן יצאה סו צ'י למסע באירופה, שבו נאמה בטקס קבלת פרס נובל לשלום באוסלו – 21 שנים לאחר שהוענק לה הפרס. בדבלין קיבלה את עיטור החופש של העיר יחד עם תומכה הוותיק, סולן להקת U2 בונו. ב-21 ביוני נפגשה עם ראש ממשלת בריטניה, דייוויד קמרון, בדאונינג 10 בלונדון. הפגישה הזכירה את פגישתו המפורסמת של אביה בשנת 1947, עם ראש ממשלת בריטניה, קלמנט אטלי, כדי לגבש את החוקה של בורמה העצמאית. במהלך ביקורה נשאה נאום באולם וסטמינסטר בפני שני בתי הפרלמנט, מה שהפך אותה לאישה השנייה בהיסטוריה שזכתה לכבוד זה, לאחר המלכה אליזבת השנייה. בספטמבר 2012 יצאה לביקור בארצות הברית, בו נפגשה עם נשיא ארצות הברית ברק אובמה, מזכירת המדינה הילרי קלינטון וראשי הקונגרס. במסגרת הביקור הכריזה ארצות הברית על הסרה של חלק מהסנקציות שהטילה על מיאנמר, וסו צ'י הביעה את תמיכתה במהלך. בנובמבר 2012 ביקרה בהודו, שם ציינה שלמרות הקרבה ההיסטורית של ההנהגה ההודית לשלטון הצבאי, היא מעריכה את היחסים החמים בין שני העמים.

הבחירות הכלליות (2015)

ב-30 במרץ 2016 התמנתה לשר לענייני משרד הנשיא, שרת החוץ, שרת החינוך ושרת האנרגיה בממשלה שקמה בראשות הנשיא החדש טין צ'ו. כעבור זמן קצר נשארה רק בתפקידי שרה למשרד הנשיא ושרת החוץ. הנשיא טין צ'ו מינה אותה ליועצת המדינה, תפקיד השקול לראש הממשלה. בית הלאומים אישר את יצירת התפקיד ב-1 באפריל 2016, ובית הנבחרים אישר אותו ב-5 באפריל 2016. למחרת היא נכנסה לתפקיד. בבחירות הכלליות בנובמבר 2015 זכתה מפלגתה של אונג סן סו צ'י ב-80% מקולות הבוחרים, עם 255 מושבים בבית הנבחרים ו-135 מושבים בבית הלאומים^[8]. אף שהנשיא תיין סיין לא התנגד למינויה לנשיאה^[9], סעיף בחוקה מונע ממי שבני משפחתו הם נתינים זרים לכהן כנשיא, ושינוי חוקתי של סעיף זה, דורש את הסכמת הצבא. סו צ'י, שהייתה בטוחה ביכולתה לנהל דיאלוג עם הצבא לשם קידום תיקונים דמוקרטיים, הבהירה כי תנהל את הממשלה אם מפלגתה תזכה.ב-30 במרץ 2016 התמנתה לשר לענייני משרד הנשיא, שרת החוץ, שרת החינוך ושרת האנרגיה בממשלה שקמה בראשות הנשיא החדש טין צ'ו. כעבור זמן קצר נשארה רק בתפקידי שרה למשרד הנשיא ושרת החוץ. הנשיא טין צ'ו מינה אותה ליועצת המדינה, תפקיד השקול לראש הממשלה. בית הלאומים אישר את יצירת התפקיד ב-1 באפריל 2016, ובית הנבחרים אישר אותו ב-5 באפריל 2016. למחרת היא נכנסה לתפקיד. במהלך כהונתה פעלה להכרזת האו"ם על יום המודעות לאזור הטרופי.

סוגיית בני רוהינגיה ושינויים בשלטון

אחרי פעולות אלימות של ארגון גרילה של בני רוהינגיה נגד אנשי ביטחון ומתקניהם בשנת 2016 עבר הצבא הבורמזי לפעולות תגמול שהתלוו במדיניות יד קשה נגד אוכלוסייה זו. בשנת 2017 600,000 בני רוהיניגיה נאלצו להימלט לבנגלדש השכנה. אונג סן סו קיו הואשמה כי לא הרימה קול נגד מעשי הצבא וברחבי העולם הועלו נגד הנהגת מיאנמר האשמות כבדות בטיהור אתני ו"רצח עם". בנסיבות אלה כמה מפרסיה ואותות ההוקרה שאונג סן סו קיו זכתה בהם בעבר - כמו פרס אלי ויזל, המדליה מטעם אוניברסיטת אוקספורד ואזרחות הכבוד של קנדה נלקחו ממנה בחזרה. במרץ 2018 עקב תנועת מחאה עממית, התפטר הנשיא טין קיו במפתיע, מסיבות בריאות. יורשו בתפקיד, וין מינט, הוא פעיל ותיק של הליגה הלאומית למען הדמוקרטיה, אולם המדיניות של הממשל הבורמזי בסוגיית בני רוהיניגה לא השתנתה.

ב-31 בינואר 2021 נעצרה אונג סן סו צ'י בידי צבא מיאנמר, שהכריז על תוצאות הבחירות הכלליות בנובמבר 2020 כמזויפות^[10]^[11]. היא הועמדה לדין ונדונה לארבע שנות מאסר^[12]. בינואר 2022 נדונה לארבע שנות מאסר נוספות^[13].

דמותה במדיה האמנותית

קולנוע

2011 - הופק סרט על חייה "The Lady" בבימויו של לוק בסון

פרסים ואותות הוקרה

1990 - פרס סחרוב לחופש המחשבה
1990 - פרס תורולף-ראפטו (נורווגיה) - מטעם קרן ראפטו לזכויות האדם
1991 - הפרס נובל לשלום - "על מאבקה הלא אלים למען דמוקרטיה וזכויות האדם"
1992 - הפרס הבינלאומי סימון בוליבר - מטעם אונסק"ו
1995 - הפרס ג'ווהרלאל נהרו
1997 - הפרס אוקספורד לחירות - הושהה בשנת 2017
2000 - מדליית החירות הנשיאותית של ארצות הברית
2005 - פרס אולוף פלמה
2007 - חברה בקבוצת "Global Elders" לקידום השלום וזכויות האדם בעולם
2008 - הפרס הבינלאומי של קטלוניה
2009 - פרס שגרירת המצפון מטעם הארגון "אמנסטי אינטרנשנל" (בוטל בשנת 2018)
2012 - לגיון הכבוד של צרפת בדרגת מפקד
2012 - פרס אלי ויזל מטעם מוזיאון השואה בוושינגטון (בוטל ב-2018)
מדליית החופש של העיר אדינבורו (בוטלה ב-2018)
תוארי אזרחות כבוד של העיר פריז (2004) (בוטלה בשנת 2018) ושל קנדה (2007) (בוטלה ב-2018)
תוארי דוקטור לשם כבוד של האוניברסיטה החופשית של בריסל (1994) ושל האוניברסיטה הקתולית של לוון (1998)

ספרים

Freedom from Fear (1991)
Letters from Burma (1991)

קישורים חיצוניים

אונג סן סו צ'י, באתר פרס נובל (באנגלית)
החלטת ועדת פרס נובל על זכיית אונג סן סו צ'י
על נאום אונג סן סו צ'י בפורום הכלכלי העולמי בבנגקוק, 1 ביוני 2012
רועי סמיוני, כלת פרס נובל למלחמה, באתר הארץ, 22 ביולי 2019
אונג סן סו צ'י, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

אונג סן סו צ'י, ברשת החברתית פייסבוק
אונג סן סו צ'י, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אונג סן סו צ'י, ברשת החברתית Goodreads

סרטי קולנוע קשורים

"The Lady", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"Beyond Rangoon", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"Burma VJ: Reporter i et lukket land", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

הערות שוליים

^ סוכנויות הידיעות, האו"ם: מיאנמר חתרה לרצח עם, גם כלת פרס נובל לשלום אשמה, באתר ynet, 27 באוגוסט 2018
^ Aung San Suu Kyi stripped of Amnesty's highest honour over 'shameful betrayal', Rebecca Ratcliffe, The Guardian, 12 Nov 2018
^ BBC NEWS | Asia-Pacific | Burma's 1988 protests
^ Daw Aung San Suu Kyi's firt ever public speech 1988 - YouTube
^ כרונולוגיה באתר אמנסטי, 15 ביוני 2012
^ סוכנויות הידיעות, ראש האופוזיציה במיאנמר שוחררה; "עת לשוחח", באתר ynet, 13 בנובמבר 2010
^ Suu Kyi to head ‘rule of law’ committee | Democratic Voice of Burma
^ ניצחון ענק לאופוזיציה במיאנמר: 80% תמיכה, באתר ynet, 9 בנובמבר 2015
^ BBC News - Burma's Thein Sein: 'Aung San Suu Kyi could be president'
^ רויטרס, ידיעה על מעצרה באתר ה"סידני מורנינג הראלד", 1 בפברואר 2021 (באנגלית)
^ הנובל של מנהיגת מיאנמר הוכתם בדם כשהגנה על הצבא. ואז הוא עצר אותה שוב, באתר וואלה, 1 בפברואר 2021
^ סוכנויות הידיעות‏, מנהיגת מיאנמר המודחת סו צ'י נשלחה ל-4 שנות מאסר, באתר וואלה, 6 בדצמבר 2021
^ רויטרס‏, מיאנמר: ביהמ"ש גזר על מנהיגת המדינה לשעבר 4 שנות מאסר נוספות, באתר וואלה, 10 בינואר 2022;
מנהיגת מיאנמר המודחת, אונג סן סו צ'י, נידונה לארבע שנים נוספות בכלא, באתר הארץ, 10 בינואר 2022

[1] סוכנויות הידיעות, האו"ם: מיאנמר חתרה לרצח עם, גם כלת פרס נובל לשלום אשמה, באתר ynet, 27 באוגוסט 2018

[2] Aung San Suu Kyi stripped of Amnesty's highest honour over 'shameful betrayal', Rebecca Ratcliffe, The Guardian, 12 Nov 2018

[3] BBC NEWS | Asia-Pacific | Burma's 1988 protests

[4] Daw Aung San Suu Kyi's firt ever public speech 1988 - YouTube

[5] כרונולוגיה באתר אמנסטי, 15 ביוני 2012

[6] סוכנויות הידיעות, ראש האופוזיציה במיאנמר שוחררה; "עת לשוחח", באתר ynet, 13 בנובמבר 2010

[7] Suu Kyi to head ‘rule of law’ committee | Democratic Voice of Burma

[8] ניצחון ענק לאופוזיציה במיאנמר: 80% תמיכה, באתר ynet, 9 בנובמבר 2015

[9] BBC News - Burma's Thein Sein: 'Aung San Suu Kyi could be president'

[10] רויטרס, ידיעה על מעצרה באתר ה"סידני מורנינג הראלד", 1 בפברואר 2021 (באנגלית)

[11] הנובל של מנהיגת מיאנמר הוכתם בדם כשהגנה על הצבא. ואז הוא עצר אותה שוב, באתר וואלה, 1 בפברואר 2021

[12] סוכנויות הידיעות‏, מנהיגת מיאנמר המודחת סו צ'י נשלחה ל-4 שנות מאסר, באתר וואלה, 6 בדצמבר 2021

[13] רויטרס‏, מיאנמר: ביהמ"ש גזר על מנהיגת המדינה לשעבר 4 שנות מאסר נוספות, באתר וואלה, 10 בינואר 2022;
מנהיגת מיאנמר המודחת, אונג סן סו צ'י, נידונה לארבע שנים נוספות בכלא, באתר הארץ, 10 בינואר 2022

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

זוכי פרס נובל לשלום
1901–1925	דינן, פאסי (1901) • דוקומון, גובאט (1902) • קרמר (1903) • המוסד לחוק בינלאומי (1904) • פון זוטנר (1905) • רוזוולט (1906) • מונטה, רנו (1907) • ארנולדסון, באייר (1908) • ברנארט, דה קונסטן (1909) • לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910) • אסר, פריד (1911) • רוט (1912) • לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916) • הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918) • וילסון (1919) • בורז'ואה (1920) • ברנטין, לאנגה (1921) • ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924) • צ'מברלין, דוז (1925)
1926–1950	בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928) • קלוג (1929) • סודרבלום (1930) • אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932) • אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934) • פון אוסייצקי (1935) • לאמאס (1936) • ססיל (1937) • משרד ננסן הבין-לאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (1944) • הול (1945) • באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948) • אור (1949) • באנץ' (1950)
1951–1975	ז'ואו (1951) • שווייצר (1952) • מרשל (1953) • נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956) • פירסון (1957) • פיר (1958) • נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960) • המרשלד (1961) • פאולינג (1962) • הצלב האדום (1963) • לותר קינג (1964) • UNICEF‏ (1965) • לא הוענק (1966–1967) • קאסן (1968) • ארגון העבודה הבין-לאומי (1969) • בורלוג (1970) • ברנדט (1971) • לא הוענק (1972) • קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סאטו (1974) • סחרוב (1975)
1976–2000	ויליאמס, מגווייר (1976) • אמנסטי אינטרנשיונל (1977) • בגין, סאדאת (1978) • תרזה (1979) • אסקיבל (1980) • נציבות האו"ם לפליטים (1981) • מירדאל, רובלס (1982) • ואלנסה (1983) • טוטו (1984) • האגודה הבין-לאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985) • ויזל (1986) • אריאס (1987) • כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988) • גיאטסו (1989) • גורבצ'וב (1990) • סו צ'י (1991) • מנצ'ו (1992) • מנדלה, דה קלרק (1993) • רבין, פרס, ערפאת (1994) • רוטבלט, ועידות פגוואש בנושא מדע ועניינים בין-לאומיים (1995) • בלו, הורטה (1996) • המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997) • יום, טרימבל (1998) • רופאים ללא גבולות (1999) • קים (2000)
2001 ואילך	האומות המאוחדות, אנאן (2001) • קרטר (2002) • עבאדי (2003) • מאטאיי (2004) • הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005) • יונוס, גרמין (2006) • גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007) • אהטיסארי (2008) • אובמה (2009) • שיאובו (2010) • ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011) • האיחוד האירופי (2012) • הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013) • יוספזאי, סאטיארת'י (2014) • קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015) • סנטוס (2016) • התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017) • מוראד, מקווגי (2018) • אבי אחמד (2019) • תוכנית המזון העולמית (2020) • מוראטוב, רסה (2021) • ביאליצקי, ממוריאל, המרכז לחירויות אזרחיות (2022) • נרגוס מוחמדי (2023) •ניהון הידאנקיו (2024)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אונג סן סו צ'י
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אונג סן סו צ'י