פארי נולד בשנת 1890 בפיימונטה. הוא שירת כקצין במלחמת העולם הראשונה ולאחר המלחמה למד ספרות והיה מורה בבית ספר תיכון[1]. באמצע שנות ה-20 עבר לעבוד כעיתונאי בעיתון "קוריירה דלה סרה" שהיה בעל קו דמוקרטי. בשנת 1926, כשהעיתון נמכר לשלטון הפשיסטי עזב את העיתון והקים מחתרת אנטי-פשיסטית שסייעה לאנשים שנרדפו על ידי השלטון לברוח מאיטליה. על פעילותו זאת הועמד לדין במשפט מתוקשר שעורר תרעומת רבה נגד השלטון הפשיסטי. פארי לא שוחרר בתום המאסר המתון שנגזר עליו במשפט אלא הוגלה אל האיים הליפאריים. לאחר מספר שנים שב למילאנו ושם היה פעיל בתנועת "צדק וחרות" (Giustizia e Libertà) (אנ'), שברבות הימים הייתה ל"מפלגת הפעולה" (Partito d'Azione). הוא היה מראשי ועד השחרור של איטליה הצפונית שביצע פעולות חבלה נגד הכובש הנאצי[2]. בסוף 1944 עבר לרומא ובשובו למילאנו נתפס על ידי הנאצים. הוא הצהיר על זהותו ותפקידו בפני אנשי הגסטפו, ונכלא במילאנו ואחר כך בוורונה.
ביוני 1945, בעקבות התפטרות בונומי עלה שמו של פארי לראשות ממשלת איטליה[3][4]. למרות מחאות ראשוניות מצד הסוציאליסטים והקומוניסטים[5], הצליח פארי להרכיב ממשלה, בה הוא כיהן גם כשר הפנים[6][7]. בסוף נובמבר 1945 התפטר מתפקידו והסביר את המהלך בכך שקיימת סכנה לעתיד הדמוקרטי של איטליה[8][9].
.svg)
