לואיג'י קרלו פאריני
 | |||||||
| פאריני בשנותיו האחרונות | |||||||
| לידה |
22 באוקטובר 1812 רוסי, ממלכת איטליה הנפוליאונית, הקיסרות הצרפתית הראשונה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1 באוגוסט 1866 (בגיל 53) קוארטו דאי מילה, בקרבת ג'נואה, ממלכת איטליה | ||||||
| שם לידה |
Luigi Carlo Farini  | ||||||
| מדינה |
ממלכת איטליה | ||||||
| מקום קבורה |
 רוסי, מחוז רוונה, אמיליה-רומאניה, איטליה | ||||||
| השכלה |
אוניברסיטת בולוניה | ||||||
| מפלגה | סיעת הימין | ||||||
| דת | נצרות קתולית | ||||||
| |||||||
  | |||||||
לואיג'י קרלו פאריני (באיטלקית: Luigi Carlo Farini; 22 באוקטובר 1812 – 1 באוגוסט 1866) היה פוליטיקאי, פיזיקאי והיסטוריון איטלקי שכיהן כראש ממשלת איטליה השלישי למשך מספר חודשים בין השנים 1862–1863.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פאריני נולד ברוסי, ליד רוונה, ממלכת איטליה הנפוליאונית, ב-22 באוקטובר 1812. לאחר שסיים קורס אוניברסיטאי בבולוניה בהצטיינות (שאותו קטע כדי לקחת חלק במהפכה של 1831, בהנהגת הקרבונארי), עסק כרופא ברוסי וברוונה. הוא רכש לעצמו מוניטין ניכר, אך בשנת 1843 דעותיו הפוליטיות שקראו לאיחוד איטליה הביאו לגירושו ממדינת האפיפיור. הוא התגורר בין פירנצה ופריז, ונע ברחבי אירופה כרופאו הפרטי של ז'רום בונפרטה (אחיו של נפוליאון בונפרטה). כאשר פיוס התשיעי נבחר לכס הקדוש והחל את שלטונו במגמות ליברליות ולאומיות לכאורה, שב פאריני לחצי האי האפניני (איטליה) ומונה למזכיר הכללי של משרד הפנים האפיפיורי.
הוא כיהן בתפקיד במשך קצת יותר מחודש, שכן כמו כל הליברלים האיטלקים האחרים הוא הסתייג מן האפיפיור אשר סירב לאפשר לחייליו להילחם נגד האימפריה האוסטרית, והתפטר עם שאר הממשלה ב-29 באפריל. פיוס התשיעי, שרצה לנטרל את השפעתם של הליברלים, שלח את פאריני לקרלו אלברטו, מלך סרדיניה, למסור לידיו את הפיקוד על חלק מהמשמר השווייצרי. פאריני שב ונבחר כחבר פרלמנט האפיפיורי מטעם פנצה, שוב מונה למזכיר משרד הפנים בקבינט מאמיאני, ומאוחר יותר המזכיר הכללי של משרד הבריאות הציבורי. הוא התפטר מתפקידו לאחר בריחתו של האפיפיור בשנת 1849 במהלך אביב העמים, ושב לתפקידו עם השבת הסדר למדינת האפיפיור בתמיכת הצבא הצרפתי. בהמשך, עם נטיית האפיפיור לעבר מדיניות שמרנית וריאקציונרית יותר מקודם לכן, התפטר וגלה לטורינו.
בהיותו בטורינו השתכנע שרק באמצעות בית סבויה ניתן לאחד את איטליה, והוא פרש את דעותיו הליברליות במספר עיתונים אשר היו נתונים להחזקתו של קמילו בנסו די קאבור. הוא גם כתב את יצירתו ההיסטורית הראשית: המדינה הרומאית בין 1815 ל-1850 (Lo Stato Romano dal 1815 al 1850), בארבעה כרכים (טורינו, 1850). בשנת 1851 מונה לשר ההוראה הציבורית בקבינט ד'אג'ליו, משרה בה כיהן עד מאי 1852. כחבר הפרלמנט של סרדיניה וכעיתונאי פאריני היה אחד התומכים החזקים ביותר של קאבור, וכן תמך במעורבותה של סרדיניה במלחמת קרים.
בשנים 1856–1857 פרסם שני מכתבים למדינאי הבריטי ויליאם גלאדסטון בנושא איחוד איטליה. כאשר עם פרוץ מלחמת העצמאות האיטלקית השנייה גורש פרנץ החמישי, דוכס מודנה, והוקמה ממשלה רפובליקנית זמנית, נשלח פאריני כנציב סרדיניה למודנה; בסופה של המלחמה הפך לשליט רודני של העיר ופעל לספח אותה לתוך סרדיניה. הוא ניהל משא ומתן על ברית עם דוכסות פארמה, רומאניה והדוכסות הגדולה של טוסקנה, והפקיד בידי הגנרל פנטי את ארגון הצבא המאוחד של הליגה המרכז-איטלקית הזו. על אף התנגדותו של נפוליאון השלישי, קיסר הצרפתים, ארצות הליגה המרכז איטלקיות סופחו לכדי ממלכת סרדיניה.
לאחר שסיים את תפקידו באיחוד מרכז איטליה עם סרדיניה, שב פאריני לטורינו, איפה שהוענק לו עיטור כבוד מצידו של ויטוריו אמנואלה השני, מלך סרדיניה וראש הממשלה קאבור מינה אותו לשר הפנים ביוני 1860. לאחר מסע האלף של ג'וזפה גריבלדי אל ממלכת שתי הסיציליות, פאריני התמנה למשנה למלך סרדיניה בנאפולי וזמן קצר לאחר מכן הוקמה ממלכת איטליה המאוחדת. פאריני התפטר מתפקידו כמשנה למלך זמן קצר לאחר מינויו עקב קשיים בריאותיים.
קאבור נפטר בשנת 1861, בעת כהונתו כראש ממשלת איטליה הראשון, ובשנה שלאחר מכן ירש פאריני את אורבנו רטאצי כראש ממשלה מטעם סיעת הימין (לימין נודעה בתור הימין ההיסטורי), ובמסגרת כהונתו בראשות ממשלת איטליה ניסה לקדם את מדיניותו של קאבור. ב-24 במרץ 1863 התפטר פאריני מתפקידו בראשות הממשלה עקב קשיים בריאותיים כאשר הספיק לקדם מעט מאוד מתוך הרפורמות להן ייחל. ב-1 באוגוסט 1866 נפטר פאריני לאחר שנים רבות של קושי בריאותי אשר בסופו של יום הוביל לנפילת הקריירה הפוליטית שלו. הוא נקבר בטורינו, אך בשנת 1878 שרידיו הועברו לכפר הולדתו רוסי. בנו דומניקו פאריני ניהל במהלך חייו קריירה פוליטית גם כן והיה לתקופה מסוימת נשיא בית הנבחרים של איטליה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לואיג'י קרלו פאריני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- לואיג'י קרלו פאריני, באתר נציבות רוסי (באיטלקית)
- לואיג'י קרלו פאריני, באתר הספרייה הרפואית הלאומית (באנגלית)
.svg)
