ג'ובאני ג'וליטי (באיטלקית: Giovanni Giolitti; 27 באוקטובר1842 – 17 ביולי1928) היה מדינאי איטלקי שכיהן חמש פעמים כראש ממשלה. ג'וליטי, ליברל שמאלני, נודע בזכות העברת רפורמות חברתיות מתקדמות אשר שיפרו את רמת החיים של "האיטלקי הממוצע" ויכולתו למנוע מהשמאל והימין הקיצוני להשיג כוח. ג'וליטי אף הלאים את מפעילי הרכבות והטלפון. משך הזמן המצטבר בו כיהן כראש ממשלת איטליה הוא השני באורכו בהיסטוריה של איטליה, אחרי זה של בניטו מוסוליני.
בשנת 1882 נבחר לראשונה לפרלמנט מטעם המפלגה הליברלית. כיהן לראשונה כראש ממשלה בשנים 1892–1893, אך נאלץ לפרוש מכהונתו בשל מעורבותו העקיפה בשערורייה כספית. כהונתו השנייה ארכה למעלה משנתיים (1903–1905) והשלישית ארכה כשלוש שנים ומחצה (מאי1906 - דצמבר1909). ג'וליטי ניסה להילחם בשביתות ובמהומות שארגן השמאל באיטליה על ידי צמצום הוצאות הממשלה ועל ידי פיוס הכנסייה הקתולית.
בענייני חוץ חיזק ג'וליטי את קשריה של איטליה עם אוסטרו-הונגריה.
בכהונתו הרביעית (1911–1914) היה ג'וליטי אחראי ליציאה למלחמה נגד האימפריה העות'מאנית, מלחמת איטליה-טורקיה שהסתיימה בניצחון איטלקי ובסיפוח לוב ושטחים נוספים לאיטליה. מחיר המלחמה העיק על המשק ותרם לא מעט לירידה בפופולריות של ג'וליטי, אשר נאלץ להתפטר במרץ 1914 בעקבות שביתה כללית ששיתקה את המדינה כולה.
כהונתו החמישית והאחרונה כראש ממשלה החלה ביוני1920, כאשר אי הסדר הציבורי באיטליה הגיע לשיאו לאחר שהתבררו תוצאות המלחמה וחוזה ורסאי לגבי איטליה. ביוני1921 התפטר סופית, שכן לא הסכים לקבל את דרישות הלאומנים בנושא פיומה.
שמו של ג'וליטי הפך מושג: "ג'וליטיזם" שפירושו שחיתות פוליטית ואופורטוניזם מדיני, והוא משקף את דעת הציבור על הדרך שבה מילא האיש את תפקידיו, ועל פניה של המערכת הפוליטית שבראשה עמד.