פאן-אסלאמיזם
פאן-אסלאמיזם (בערבית: الوحدة الإسلامية), או כל-איסלאמיות, היא תנועה פוליטית של דת האסלאם אשר דוגלת באחדות ובסולידריות של מוסלמים ברחבי העולם, שמה לה למטרה לטפח את שיתוף הפעולה בין מדינות בעלות רוב מוסלמי, וחותרת לקדם את הקמתה של מדינה אסלאמית אחת על פני כדור הארץ - לרוב ח'ליפות[1] - בו יוחל הדין האסלאמי.
התנועה נוסדה בסוף המאה ה-19 בתגובה להשפעה הגוברת של המעצמות הקולוניאליות המערביות בעולם המוסלמי.
אידאולוגיית הפאן-אסלאמיזם שונה מאידאולוגיות פאן-לאומיות, כמו למשל פאן-ערביות, בכך שהיא מחשיבה את האומה (הקהילה המוסלמית העולמית) והגזע כגורמים המאחדים העיקריים של התנועה.
התנועה השפיעה רבות על תנועות פוליטיות ואידאולוגיות שונות ברחבי העולם המוסלמי לאורך השנים. הפאן-אסלאמיזם מילא תפקיד בהקמת התנועה האיסלמיסטית הסונית האחים המוסלמים במצרים, במהפכה האיראנית של 1979, ובהקמת ארגונים כמו הארגון הבינלאומי הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי אשר מונה 57 מדינות חברות שמטרתו לקדם שיתוף פעולה בין מדינות בעלות רוב מוסלמי בקבלת החלטות פוליטיות, כלכליות וחברתיות ברמה העולמית.
מנהיגים בולטים של התנועה הפאן-אסלאמית לאורך ההיסטוריה כללו את ג'מאל א-דין אל-אפגאני (1839–1897), מוחמד עבדו (1849–1905) ורשיד רידא (1865–1935), שקראו לפעול מול הקולוניאליזם של העולם המערבי, בו ראו איום, וביקשו לחזק את הסולידריות בקרב המוסלמים ברחבי העולם.[2]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התנועה הפאן-אסלאמיסטית המודרנית צברה תאוצה בסוף המאה ה-19 בתגובה לקולוניאליזם האירופי, אשר הוביל לכך שאזורים נרחבים בעולם המוסלמי עברו להיות תחת שליטה מערבית. אישים בולטים באותה התקופה, כמו ג'מאל א-דין אל-אפגאני, קידמו את התנועה הפאן-אסלאמיסטית וקראו לסולידריות מוסלמית נגד המעצמות הקולניאליות. אל-אפגאני אף הדגיש את חשיבות האחדות האסלאמית על פני הזהות האתנית והלאומיות.
לאחר מלחמת העולם הראשונה התנועה הפאן איסלמיסטית דעכה, במיוחד בעקבות נפילת האימפריה העות'מאנית ב-1924.
לאחר מלחמת העולם השנייה, עם דעיכת הקולוניאליזם האירופי, עלייתן של תנועות לאומניות עם אידאולוגיה חילונית בעולם המוסלמי האפילו באופן זמני על התנועה הפאן-אסלאמיסטית. השלטונות במדינות ערביות שונות, ובמיוחד במצרים תחת הנהגתו של הנשיא נאצר, פעלו לדיכוי האיסלאמיסטים וראו באחדות המוסלמית איום על הלאומיות הערבית. עם זאת, הפאן-אסלאמיזם חזר להיות פופולרי בהמשך בתגובה למספר אירועים שנחשבו לכישלונות של התנועות הלאומניות, ובמיוחד בעקבות תבוסת צבאות ערב במלחמת ששת הימים של מדינת ישראל, ב-1967. תבוסה זו הובילה לתחיה מחודשת של לקידום הפאן-אסלאמיות כחלופה ללאומיות.
ערב הסעודית מילאה תפקיד משמעותי בקידום הפאן-אסלאמיות באותה התקופה, והיא הובילה ב-1969 הארגון הבינלאומי הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי אשר חתר לטפח שיתופי פעולה בין מדינות בעלות רוב מוסלמי.
אירועים בולטים בסוף המאה ה-20 שתרמו רבות להתעוררות הפאן-איסלמיסטית כללו את המהפכה האיראנית ב-1979, שהביאה להפלת השאה ולהקמת רפובליקה אסלאמית תחת הנהגתו של האייתוללה חומייני, והצלחתו של המוג'אהידין האפגני לגרש את ברית המועצות מאפגניסטן ב-1989 אשר עורר במיוחד האיסלמיסטים שדגלו בג'יהאדיזם כאמצעי להשגת אחדות אסלאמית.
במאה ה-21 הפאן-אסלאמיזם ממשיך להיות בעל השפעה רבה על תנועות פוליטיות ודתיות ברחבי העולם המוסלמי. ארגונים כמו חזב א-תחריר הם כיום מהארגונים הבולטים ביותר הקוראים בגלוי להקמת ח'ליפות עולמית.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המדינה האסלאמית (דאעש)
- ח'ליפה
- אומה (אסלאם)
- אינטרנציונליזם
- האחים המוסלמים
- העולם המוסלמי
- חלוקת העולם על פי האסלאם
- ג'יהאדיזם
- מיסיון#באסלאם
- אסלאמיזם
- אסלאם קיצוני
- הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי
- הליגה הערבית
- פאן-ערביזם
- ערבים-נוצרים - בני המיעוט השכיח בקרב ארצות ערב (אין-לבלבל עם כלל מדינות האסלאם)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Bissenove (בפברואר 2004). "Ottomanism, Pan-Islamism, and the Caliphate; Discourse at the Turn of the 20th Century" (PDF). BARQIYYA. Vol. 9, no. 1. American University in Cairo: The Middle East Studies Program. אורכב מ-המקור (PDF) ב-23 בספטמבר 2015. נבדק ב-26 באפריל 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Motadel, David (2014). Islam and the European Empires. Great Clarendon Street, Oxford, OX2 6DP, United Kingdom: Oxford University Press. pp. 35, 175. ISBN 978-0-19-966831-1.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: location (link)
