סחר חוצה סהרה

סחר חוצה סהרה היה כינוי לפעילות כלכלית ומסחרית בין מדינות הים התיכון לבין מערב אפריקה שהתנהלה באמצעות מספר נתיבי סחר מהמאה ה-8 ועד סוף המאה ה-16.

מדבר סהרה הוא אזור שומם נרחב המפריד בין הכלכלה של אזור הים התיכון והכלכלה של ניז'ר. ההיסטוריון הצרפתי פרנאן ברודל הראה כי בדומה לחציית האוקיינוס האטלנטי משתלם לחצות אזור עוין מסוג זה, רק במקרים חריגים, כאשר הרווח עולה על ההפסד. עם זאת, הסהרה, שלא כאוקיינוס האטלנטי הייתה תמיד משכנם של שבטים שנהגו לסחור על בסיס מקומי.

את המסחר ביצעו שיירות של גמלים. המנהג היה להאביס את גמלים במשך כמה חודשים במישורי המגרב או הסאהל לפני שהתארגנה השיירה. על פי דבריו של אבן בטוטה, חוקר הארצות שהתלווה לאחת השיירות, היה גודלה הממוצע של שיירה כ-1000 גמלים כשאחדות מהשיירות הגיעו ל-12,000 גמלים. את השיירות הובילו תמורת שכר גבוה מורי דרך ברברים מנוסים שהכירו את המדבר ויכלו להבטיח חצייה בטוחה. קיומה של השיירה היה תלוי על בלימה והסתמך על תיאום מדוקדק. חלוצים נשלחו קדימה לנאות המדבר כך שניתן היה לשנע מים לשיירה כשעדיין הייתה במרחק של כמה ימים מהנווה, שכן השיירות לא יכלו לשאת עימם מספיק מים שיספיקו למסע בשלמותו.

ראשית הסחר חוצה הסהרה

נתיבי סחר קצרים היו בשימוש בעמק הנילוס במשך אלפי שנים, אך המסע לרוחב הסהרה לפני ביותו של הגמל היה קשה. ההוכחות הארכאולוגיות לקיום סחר זה הם חפצים שנמצאו רחוק ממקום ייצורם, במיוחד בקצה המערבי של יבשת אפריקה, היכן שהמדבר הוא הצר ביותר. קיימים גם דיווחים לסחר זה בספרות הקלאסית. ייתכן שהתפתחותה של העיר אודאגוסט קשורה לסחר מוגבל זה, אך כיום אין מקבלים את הטענה שכל הערים באזור התפתחו על רקע זה.

יש הסוברים כי האיורים של סוסים הגוררים מרכבות באומנות מערות מתקופה זו שנמצאו דרומית לסהרה מעידים כי נעשה שימוש באמצעי זה. עם זאת, לא אותרו שלדי סוסים מתקופה קדומה זו באזור, ומרכבות הן כלי בלתי סביר למטרות מסחר בשל קיבולן המועט.

העדות המוקדמת ביותר לגמלים מבויתים באזור מתוארכת למאה השלישית. שבטי הברברים היו הראשונים להשתמש באמצעי זה שאפשר מגע קבוע בין שני צדי הסהרה, אך נתיבי סחר קבועים לא התפתחו עד שתושבי אזור מערב אפריקה קיבלו עליהם את האסלאם במאות השביעית ושמינית.

שני נתיבי סחר עיקריים התפתחו. הראשון, דרך המדבר המערבי ממרוקו של היום ועד עיקול הניז'ר. השני, מתוניסיה של היום עד לאזור ימת צ'אד. נתיבים אלו היו קצרים יחסית ונעזרו ברשת ההכרחית של נאות המדבר המקריות שהכתיבו את הנתיב כמו סיכות על גבי מפה. מזרחה משם האזור דרומית ללוב היה בלתי עביר בשל המחסור בנאות מדבר וסופות חול עזות. הנתיב מעיקול הניז'ר למצרים נזנח במאה ה-10 בשל סכנות אלו.

סחר חוצה סהרה בימי הביניים

עלייתה של האימפריה של גאנה, שמרכזה היה באזור דרום מאוריטניה של היום, הקבילה לגידול בסחר חוצה הסהרה. הכלכלות של המדינות לחופי הים התיכון היו עניות בזהב, אך יכלו לספק מלח בישול, בעוד שלמדינות מערב אפריקה היה שפע של זהב ומחסור במלח. סחר העבדים היווה גורם חשוב אף הוא, שכן מספר גדול של אפריקאים נשלחו צפונה, בדרך כלל לשרת כמשרתים ביתיים, ומדינות מערב אפריקה ייבאו חיילים עבדים מאומנים היטב. נוצרו כמה נתיבי סחר שהחשובים בהם הסתיימו בסיג'ילמסה שבגבול מרוקו ובנמלי איפריקיה בצפון. שם ובערים נוספות בצפון אפריקה יצרו סוחרים ברברים מגע קרוב עם האסלאם שגרם לתהליך של התאסלמות, וכבר במאה השמינית הופיעו נוסעים מוסלמים בגאנה. רבים בגאנה התאסלמו, וסביר להניח כי הסחר של האימפריה נהנה מכך.

סביב שנת 1050 כבשה גאנה את אודאגוסט, אך מכרות זהב חדשים סביב בורה הקטינו את המסחר שעבר דרך העיר, מהסחר החדש נהנו שבטי הסוסו שייסדו אחר־כך את האימפריה של מאלי.

כמו גאנה, מאלי הייתה ממלכה מוסלמית ותחת פיקוחה המשיך המסחר בזהב ובמלח. סחורות חשובות נוספות היו עבדים, אגוזי קולה מהדרום וחרוזי זכוכית וצדפי פי הכושי מהצפון (לשימוש כתחליף מטבע). תחת שלטון מאלי התפתחו ושגשגו הערים הגדולות של עיקול הניז'ר – גאו, דז'נה ובמיוחד טימבוקטו שהייתה ידועה באירופה בעושרה הרב. מרכזי מסחר חשובים בדרום מערב אפריקה התפתחו באזור המעבר שבין היער לסוונה, דוגמאות: בגהו ובונו מאנסו (בגאנה) ובונדוקו (בחוף השנהב). נתיבי הסחר המערביים המשיכו להיות חשובים כשאואדאנה, אואלאטה וצ'ינגוטי היו מרכזי המסחר החשובים עיקריים במאוריטניה דהיום, בעוד שערי הטוארג, אסודה ואחר־כך אגאדז, צמחו לאורך הנתיב המזרחי יותר לתוך ניז'ר של היום.

נתיבי הסחר המזרחיים הובילו להתפתחותה של האימפריה ארוכת השנים של קאנם-בורנו שמרכזה באזור ימת צ'אד. נתיב סחר זה היה פחות יעיל ופרח רק כאשר לא ניתן היה להשתמש בנתיבים המערביים עקב פורענויות כדוגמת כיבושי אל-מוואחידון.

שקיעת הסחר חוצה הסהרה

מסעות הפורטוגזים סביב חוף מערב אפריקה פתחו נתיבים חדשים לסחר בין אירופה למערב אפריקה. בתחילת המאה ה-16 הוקמו בחוף בסיסים אירופים והסחר עם האירופים, שעתה היו עשירים יותר משותפיהם הקודמים של תושבי מערב אפריקה למסחר, הפך לבעל חשיבות עליונה למערב אפריקה. בצפון אפריקה החל תהליך שקיעה כלכלי ומדיני, אומנם חציית הסהרה עדיין הייתה ארוכה ומסוכנת, אך המכה העיקרית לסחר חוצה הסהרה הייתה מלחמת מרוקו (1591 – 1592). במהלכה שלחה מרוקו צבא שחצה את הסהרה ותקף את טימבקטו, גאו ומרכזי מסחר חשובים אחרים ותוך כדי כך הרס בניינים ורכוש והגלה את נכבדי הערים. הפרעה זו לסחר גרמה לירידה דרמטית בחשיבות ערים אלו והאיבה למרוקאים שבאה בעקבותיה הקטינה את הסחר במידה ניכרת.

על אף שהסחר קטן בצורה משמעותית הוא לא פסק לחלוטין. אך נתיבי הסחר לחוף מערב אפריקה הפכו נוחים יותר ויותר בייחוד לאחר שצרפת פלשה לסאהל בשנות ה-80 של המאה ה-19 והקימה מסילות רכבת לתוך פנים היבשת. תוכננה מסילת רכבת מדקר לאלג'יר דרך עיקול הניז'ר אך מעולם לא נבנתה.

כשמדינות האזור קיבלו עצמאות בשנות ה-60 של המאה ה-20 נקטעו נתיבי הסחר צפון-דרום על ידי הגבולות המדיניים. ממשלות המדינות היו עוינות לשאיפות הלאומיות של הטוארג ולכן עשו מאמצים מועטים לתחזק או לתמוך בסחר חוצה הסהרה, נוסף לכך, מרד הטוארג שנות ה-90 של המאה ה-20 ומלחמת האזרחים באלג'יריה שיבשו את הנתיבים ודרכים רבות נחסמו.

כיום, כמה כבישי אספלט חוצים את הסהרה ומספר מוגבל של משאיות ממשיכות במסורת הסחר חוצה הסהרה כשהן מובילות דלק ומלח. שיירות גמלים כבר לא עוברות יותר בנתיבי הסחר המסורתיים, אך בנתיבים הקצרים מאגאדז לבלימה ומטימבוקטו לטאודני נעשה עדיין שימוש על בסיס קבוע אם כי נפח המסחר הוא דל בהשוואה לעבר. כמה מבני הטוארג עדיין עושים שימוש בנתיבי הסחר המסורתיים, לעיתים במסעות שאורכם כ-2,500 ק"מ כשהם מבלים במסעות אלו שישה חודשים כל שנה. שיירות הגמלים של הטוארג נושאות מלח מלב המדבר לקהילות שעל גבול המדבר.

ראו גם

אבן בטוטה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סחר חוצה סהרה בוויקישיתוף

כל הקישורים להלן באנגלית.

מפגשים אתניים ושינויים תרבותיים
הסחר בזהב דרך הסהרה במאות השביעית עד הארבע-עשרה, במטרופוליטן
טוארג, טקדה והסחר חוצה הסהרה מתוך "האנציקלופדיה של ההיסטוריה של אפריקה"