דרך ההר

ערך זה עוסק בדרך קדומה החוצה את ארץ ישראל לאורכה. אם התכוונתם לשדרות בחיפה שנקראו בעבר דרך ההר, ראו שדרות הציונות.

דרך ההר או דרך האבות היא דרך קדומה החוצה את ארץ ישראל לאורכה, מדרום לצפון.

דרך ההר מחברת בין הערים המרכזיות מהתקופות הקדומות: באר שבע, חברון, בית לחם, ירושלים, שכם, עפולה, נצרת. מקור הכינוי "דרך האבות" הוא בסיפורי התנ"ך המתארים את צעדתם של שלושת האבות בדרך המשוערת כתוואי. הדרך חוצה את רוב ארץ ישראל, ועוברת בשטחי מדינת ישראל, והרשות הפלסטינית. כיום, תוואי הדרך חופף ותואם ברובו הכללי את כביש 60 המתחיל בבאר שבע ומסתיים בנצרת.

הדרך מהווה חיבור טבעי בין רכסי שדירת ההר המרכזית של הארץ (קו פרשת המים). בניגוד לדרכים כדרך הים ודרך המלך, שהן דרכים בינלאומיות החוצות את הארץ, דרך ההר היא דרך פנים-ארצית.

תוואי הדרך

ניתן לסמן את נקודתה הדרומית ביותר של דרך ההר בבאר שבע. מבאר-שבע מטפסת הדרך אל הרי חברון. את חברון חיברה דרך רוחב לעזה שעל דרך הים (דרך בית גוברין). (כביש 35) מבאר שבע יצאו דרכי רוחב אל עבר הירדן המזרחי דרך צפון הנגב ומדבר יהודה.

תוואי הדרך מחברון צפונה תואם לתוואי כביש 60. כלומר דרך חלחול, בית לחם, ירושלים, רמאללה, שכם, ג'נין, ועפולה. (ליתר הדיוק, מגידו, שעל דרך הים)

הדרך מתחברת לדרך הים באמצעות דרכי רוחב, למשל מירושלים ליפו. (כביש 1, כביש 44 וכביש 412) מאזור שכם יוצאת דרך מתחברת לדרך הים דרך קלקיליה, (כביש 55) באזור כפר סבא, ודרך לעבר הירדן המזרחי דרך נחל תרצה (ואדי אל פארעה) וגשר אדם (ג'סר דמיא) (דרך מבוא השמש, כביש 57). דרך עתיקה חשובה נוספת המחברת את דרך ההר לשפלה היא "מעלה בית חורון" או כביש 443 של ימינו, המתפצל מרכס קו פרשת המים באזור הר חוצבים וממשיך לאורך שלוחה ארוכה עד השפלה.

ממצאים מדרך ההר באזור גוש עציון

מקוואות טהרה

בימי בית שני שימשה הדרך כנתיב עלייה לרגל לירושלים מבאר שבע וחברון, בזמן שבית המקדש היה קיים, ולכן נתגלו בדרך מספר מקוואות טהרה ששימשו את העולים לרגל.

אבן המיל

במקום התגלתה אבן מיל, שמסמנת שגם בתקופת הרומאים הדרך שימשה כדרך מרכזית. אבן המיל מציינת את המיל ה-12 מירושלים לכיוון חברון.

דרך ההר בירושלים

בסיפור פילגש בגבעה^[1] מסופר על שיירה משפחתית קטנה הנעה על דרך ההר מבית-לחם צפונה, "וְהַיּוֹם רַד מְאֹד; וַיֹּאמֶר הַנַּעַר אֶל-אֲדֹנָיו, לְכָה-נָּא וְנָסוּרָה אֶל-עִיר-הַיְבוּסִי הַזֹּאת (=ירושלים)--וְנָלִין בָּהּ". האיש מסרב ומתעקש ללכת הלאה צפונה עד הגבעה או הרמה. כלומר, ירושלים הקדומה לא ישבה על דרך ההר. ואכן, דרך ההר בירושלים עוברת על קו פרשת המים העירוני העובר ברחובות דרך חברון (שיא גובה: כתף הינום), קרן היסוד, רחוב שמואל הנגיד והמלך ג'ורג' (שיא גובה: מנזר רטיסבון), מאחורי רחבת בניין המשביר לצרכן לאזור בניין כלל ומעלה רחוב יפו ומשם צפונה דרך מערב מקור ברוך וכרם אברהם אל גבעת התחמושת (כיום אתר הנצחה) והגבעה הצרפתית ומשם דרך שועפאט ובית חנינא אל רמאללה ובית-אל (כביש 60). ירושלים הקדומה שכנה מדרום-מזרח לקו זה והגעה אליה מדרך ההר חייבה סטיה מסוימת מן הדרך.

ראו גם

כביש 60

לקריאה נוספת

מנשה הראל, The Routes of the Patriarchs, אריאל: רבעון לאמנויות ולמדע בישראל 51, 1982, עמ' 87-103

הערות שוליים

^ ספר שופטים, פרק י"ט, פסוק י"א

[1] ספר שופטים, פרק י"ט, פסוק י"א

[1]