לדלג לתוכן

סיג'ילמסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סיג'ילמסה
سجلماسة
חורבות סיג'ילמסה
חורבות סיג'ילמסה
חורבות סיג'ילמסה
היסטוריה
נבנה 757
ננטש 1393
סוג עיר
מיקום
מדינה מרוקו עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°17′N 4°17′W / 31.28°N 4.28°W / 31.28; -4.28
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סיג'ילמסה (נכתב גם סג'למאסא, בערבית: سجلماسة) הייתה עיר עתיקה בקצהו הצפוני של מדבר הסהרה, באזור בו שוכנת בימינו מרוקו, ושימשה בתקופת ימי הביניים כתחנת מסחר חשובה, בתוואי הסחר הראשי של המגרב. העיר שגשגה בתור הזהב של השושלות הברבריות, וחורבותיה מצויות על גדות הנהר זיז, בנווה המדבר תפילאלת ליד העיירה ריסאני.

מטבע שהוטבעה על ידי מוחמד בן וואסול אמיר סיג'ילמסה (942-958)
במפת השושלת האידריסית ושכונותיה מוצג שטחה של אמירות סיג'ילמסה

על פי אל-בכרי בספר המסלולים והמקומות, הצאפריים יישבו את העיר לראשונה בעקבות התקוממות ברברית נגד בית אומיה. אל-בכרי מספר כי אחרים הצטרפו למתיישבים המוקדמים הללו שם, עד שמנו כארבעת אלפים, ואז הניחו את היסודות לעיר. הם בחרו מנהיג עיסא בן מאזיד אל-אסוואד, לטפל בענייניהם בשנים הראשונות הראשונות להקמת העיר. לאחר ששלט במשך 14 שנה הואשם על ידי חבריו בשחיתות והוצא להורג. אחריו הנהיג את העיר אבו אל-קאסים סמגו בן וואסול אל-מיקנאסי, מראשי שבט מיקנסה. צאצאיו מכונים שושלת מידרריד (אנ') הם שלטו באזור שכונה על ידם אמירות סיג'ילמסה וקבעו את סיג'ילמסה כבירתם.

הגאוגרף הערבי אבן האוקל (אנ') ביקר בספרד ובמגרב בין השנים 947951. על פי החשבון בספר שלו "כתאב סוראט אל-ארד", שהושלם בסביבות 988, סיג'ילמסה גדלה בכוחה הכלכלי עקב שינוי דרכי סחר. בגלל עושרה הצליחה העיר לקבוע את עצמאותה תחת שושלת מידרריד, ולהשתחרר מהחליפות העבאסית כבר בשנת 771.

לפי אל-בכרי, בשנת 1055, עבדאללה בן יאסין, המנהיג הרוחני של אל-מוראביטון הביא צבאו לסיג'ילמסה והרג את מנהיג העיר. מורביטון נקטו בפרשנות קפדנית ביותר לאסלאם, הם ניפצו כלי נגינה וסגרו חנויות יין ברחבי העיר. סיג'ילמסה הייתה הכיבוש הראשון של המורביטון ונותרה בשליטתם עד 1146, אז חליפות אל-מוואחידון השתלטה על העיר וביצעה טבח של רבים מיהודי המקום.

הנוסע המרוקאי אבן בטוטה שהה בסיג'ילמסה במסעו לביקור באימפריית מאלי בשנים 1352–1353. הוא כתב: "הגעתי לעיר סיג'ילמסה, עיר יפה מאוד. יש בה שפע של תמרים באיכות טובה. העיר בצרה דומה לה בשפע התמרים, אך אלה של סיג'למסה עדיפים." אבן בטוטה מזכיר גם את העיר כאשר הוא מתאר את העיירה הסינית קוואנז'ו (אנ'): "בעיר זו, כמו בכל הערים בסין, לגברים יש פרדסים ושדות ובתיהם באמצעם, כפי שהם נמצאים בסיג'ילמסה אצלנו. זו הסיבה שהעיירות שלהם כה גדולות."

האזכור הבא של סיג'ילמסה במקורות הקיימים הוא זה של ליאו אפריקנוס, שנסע למרוקו בתחילת המאה ה-16, הוא הלך לנוה המדבר תאפילאלת ומצא את הריסות סיג'ילמסה. הוא מעיר על "הקירות הממלכתיים והגבוהים ביותר", שכנראה עדיין עמדו. הוא כותב שהיו הרבה מקדשים ומכללות מפוארים בעיר, וגלגלי מים שהוציאו מים מהנהר זיז. ליאו אפריקאנוס אומר שמאז שהעיר נהרסה, תושבים לשעבר עברו לגור בכפרים ובעיירות שמסביב. על פי ליאו אפריקאנוס, העיר נהרסה כאשר הנסיך האחרון שלה נרצח על ידי אזרחי סיג'ילמסה ולאחר מכן עברה האוכלוסייה לכפרי הסביבה.

העיר נבנתה מחדש במאה ה-18 בהוראת הסולטאן מולאי איסמעיל, אך היא נכבשה והושמדה על ידי השבטים הנודדים של "איית אטא" בשנת 1818. כיום, הריסות סיג'ילמסה, כמה ק"מ צפונית לעיירה ריסאני, מוכרים על ידי הקרן העולמית לאנדרטאות (אנ') כאתר בסכנת הכחדה. הם נשמרים על ידי משרד התרבות המרוקאי.

יהדות סיג'ילמסה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתובה מתאפילאלת "סגלמאסה", תרפ"ט (1929)

במאה ה-11 התקיימה בסיג'למסה קהילה יהודית, בה היו חכמים מפורסמים ובית דין. הדים מתקופה זו אנו מוצאים בשאלות שהפנה ”מר רב יוסף בן מר עמרם ראש בי דינא דמדינת סגלמאסא” לרב האי גאון. חכם זה נזכר גם באגרת מרב שרירא גאון לרבי יעקב בן נסים מקירואן. חכם נוסף הידוע מאותה התקופה הוא רבי יהודה בן רבי יוסף סג'למאסי מחבר ה"תוכחה".

במאה ה-12 אנו מוצאים שם את הדיין רבי יוסף בן עמראן, ידידו הנערץ של רבי אברהם אבן עזרא. באותה התקופה כבשו כוחות המוואחידון את הסהרה מידי המוראביטון, וביצעו טבח ביהודי הקהילה.[1]

יהודי בשם רבי שלמה הכהן שהיה מבני העיר באותה התקופה והיגר לקהיר בעקבות המאורעות, מספר במכתב לאביו על המאורעות. הוא כותב כי רבי יוסף בן עמראן אולץ להתאסלם ומכנהו בשל כך "ראש הפושעים", אולם בדברי אבן עזרא שהיה ידידו של רבי יוסף נרמז על נאמנותו ליהדות על אף ההמרה שהייתה למראית העין. באותו המכתב מזכיר רבי שלמה הכהן חכם נוסף מהמקום בשם רבי יוסף בן מלאל, הוא מספר שהוא היגר בעקבות המאורעות למצרים ונשאר חסר כל, לדבריו חכם זה למד לפני רבי יוסף אבן מיגאש וקיבל ממנו כתב סמיכה. עוד הוא מספר על דודיו שנמלטו מהעיר לפני המאורעות ”מר יעקב ועבאס ומר יהודה בר מר פרחון ואחיו והם עתה בדרעא, אחרי אשר לקחו מהם כל אשר היה עמם”.[2]

הרמב"ם ששהה במרוקו באותה התקופה מזכיר אף הוא ויכוח שהיה לו עם חכם בשם רבי יהודה אבן פרחון, וכן עם בנו שהיה דיין בעיר ”וכבר שמעת בלי ספק מה שהיה ביני ובין ר' יהודה הכהן בן מר פרחון ז"ל בשתי שאלות מן הטרפות וכן ביני ובין דיין סגלמסה בנו”.[3] יש המשערים כי חכם זה הוא רבי יהודה סלמאסי שפירושיו הובאו בחיבורו של רבי יהודה אלמדארי.[4]

רבי אברהם אבן עזרא חיבר באותה התקופה את הקינה המפורסמת אהה ירד עלי ספרד, המתארת את חורבן הקהילות בספרד ובמגרב במאה ה-12 בידי שלטון אל-מווחידון, בתוך דבריו מקונן האבן עזרא על גם חורבן סיג'ילמסה:

וְהוֹי אֶקְרָא / כִּמְצֵרָה / עַל קְהִלַּת סַגְלְמַאסָה,

וְעִיר גְּאוֹנִים / וּנְבוֹנִים / מְאוֹרָם חֹשֶׁךְ כִּסָּה

וְשָׁח עַמּוּד / וְהַתַּלְמוּד / וְהַבִּנְיָּה נֶהֱרָסָה

וְהַמִּשְׁנָה / לִשְׁנִינָה / בְּרַגְלַיִם נִרְמָסָה.

אברהם אבן עזרא, אהה ירד עלי ספרד

עם כיבוש כוחות אל-מוואחידון נדם קולה של הקהילה בעיר סיג'ילמסה, אנשיה עברו כנראה לאחר חורבנה בשלהי המאה ה-14 אל העיר תאפילאלת הסמוכה (ראו להלן).

נהר זיז הסמוך לסיג'ילמסה
ערך מורחב – קהילת יהודי תאפילאלת

לפי מסורת יהודי העיר תפילאלת משתייכת הקהילה במקום לסיג'ילמסה הקדומה. בשטרות הכתובה והגט של אזור זה מופיע השם בנוסח ”למניינא דרגילנא למימני ביה כאן במתא סג'למאסא דעל נהר זיז מותבה” (=למניין שאנו מונין כאן בעיר סג'למאסא שעל נהר זיז מושבה). נוסח זה רשום בכל שטרי הכתובות והגטין של הקהילות הדרומיות בתפילאלת שבידינו. זהו ביטוי מובהק לרצף היסטורי מן המאה ה-11 ועד למאה ה-20, וכן לרצף הטריטוריאלי של תחומי סיג'ילמסה ותפילאלת.

היות שהשם הקדום "סיג'ילמסה" לא היה בשימוש היומיומי הרווח, התעוררה השאלה הלכתית האם ניתן להמשיך במנהג המקום ולציין אותו בכתובות ובגיטין. שאלה זו נידונה בפירוט רב על ידי שני חכמים שהיו מבני המקום, רבי מכלוף אבוחצירא ורבי שלום אביחצירא, ואלו תמכו בשימור המנהג להשתמש בשם הקדום "סיג'ילמסה". בתוך דבריהם הם מעלים מסקנה זהה ולפיה קהילות תאפילאלת של זמנם הן קהילות סיג'ילמסה ההיסטורית, אשר נעלמה אומנם מן האופק בשל רעידת אדמה, אך תושביה לא נעלמו, אלא בנו להם קהילות קטנות מסביב, ברדיוס עד 20 ק"מ מסיג'ילמסה, ולכן נותר השם "סיג'למאסא".[5]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סיג'ילמסה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ראו: ישראל שצ'יפנסקי רבינו אפרים "מבוא" עמ' 14 - 15, ירושלים תשל"ו
  2. ^ מכתבו של רבי שלמה הכהן לאביו על המארעות בסיג'למסה ובערים אחרות במאה ה-12 באתר בידספיריט.
  3. ^ "אגרות הרמב"ם" באתר: sefaria.
  4. ^ יצחק שילת, אגרות הרמב"ם, עמ' רמט, ירושלים, תשנ"ה.
  5. ^ ראו רבי מכלוף אביחצירא, יפה שעה סימן פג; רבי שלום אביחצירא מליץ טוב עמ' שעא.