נשים בסנאט של ארצות הברית
ערך זה סוקר את ההיסטוריה של נשים בסנאט של ארצות הברית ואבני דרך שונות שהושגו בידי סנאטוריות. הסנאטורית הראשונה בהיסטוריה של ארצות הברית, רבקה לאטימר פלטון, ייצגה את ג'ורג'יה ליממה אחת ב-1922, והאישה הראשונה שנבחרה לסנאט, האטי קראווי, נבחרה מטעם ארקנסו בשנת 1932. שישים נשים שירתו בבית העליון של הקונגרס של ארצות הברית מאז נוסד בשנת 1789. נכון לאפריל 2024, ישנן 25 נשים (15 דמוקרטיות, 9 רפובליקניות ועצמאית אחת) המכהנות כחברות הסנאט של ארצות הברית. בנוסף, קמלה האריס היא נשיאת הסנאט מתוקף תפקידה כסגנית נשיא ארצות הברית.
ננסי קאסבאום היא הסנאטורית לשעבר המבוגרת ביותר שעודנה בחיים, בגיל 91.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
במשך 130 השנים הראשונות לקיומו, הסנאט של ארצות הברית היה מורכב מגברים בלבד. עד 1920, נשים בודדות בכלל התמודדו לסנאט, ועד שנות ה-90 של המאה ה-20 מעטות מאוד נבחרו לתפקיד. מיעוט זה של נשים נבע מגורמים רבים בהם היעדר זכות בחירה לנשים במדינות רבות עד לאשרור התיקון התשעה עשר לחוקת ארצות הברית, גישה מוגבלת של נשים להשכלה גבוהה עד לאמצע העשור הראשון של המאה ה-20, תפיסות ציבוריות לגבי תפקידים מגדריים, וחסמים לקידום נשים כמו אפליה מינית.
האישה הראשונה שכיהנה בסנאט האמריקאי הייתה רבקה לאטימר פלטון. היא ייצגה את ג'ורג'יה ליום אחד בשנת 1922. עשר שנים מאוחר יותר, האטי קראווי הפכה לאישה הראשונה שנבחרה כהלכה בבחירות ישירות לסנאט, וייצגה את ארקנסו. בשנת 1949 החלה מרגרט צ'ייס סמית את שירותה בסנאט והייתה לאישה הראשונה שכיהנה הן בסנאט והן בבית הנבחרים של ארצות הברית קודם לכן. התמודדותה לתקופת כהונה שלישית ב-1960 הביאה לכך שצ'ייס סמית' זכתה בבחירות הראשונות בהיסטוריה האמריקאית בה התמודדו שתי נשים מטעם שתי המפלגות הגדולות לסנאט.
ב-1972 מונתה איליין אדוארדס לסנאט, והייתה לאישה הקתולית הראשונה בסנאט. היא מונתה בידי בעלה שכיהן כמושל לואיזיאנה, בזמן שהייתה הגברת הראשונה של לואיזיאנה, ופרשה לאחר שלושה חודשים בלבד. ב-1978, מיוריאל האמפרי הפכה לראשונה (וליחידה) מבין הגברות השניות של ארצות הברית שכיהנו בסנאט, לאחר מותו הפתאומי של בעלה הסנאטור יוברט האמפרי. האמפרי מונתה לתפקיד בידי מושל מינסוטה למלא את מקומו של בעלה, ובחרה שלא להתמודד לתקופת כהונה מלאה.
בשנת 1978 נהפכה ננסי קאסבאום לאישה הראשונה אי פעם שנבחרה לכהונה מלאה בסנאט, מבלי שבעלה כיהן קודם לכן בקונגרס. מאז 1978 תמיד הייתה לפחות אישה אחת בסנאט. האישה הראשונה שנבחרה לסנאט ללא כל קשר משפחתי הייתה פאולה הוקינס הרפובליקנית מפלורידה, שנבחרה בשנת 1980. היא גם הייתה הסנאטורית הראשונה (והיחידה, נכון ל-2024) שהייתה חברה בכנסיית ישוע המשיח של קדושי אחרית הימים. בשנת 1990 עדיין היו מעט נשים בסנאט בהשוואה למספר הנשים בבית הנבחרים האמריקאי. המגמה של נשים מעטות בסנאט החלה להשתנות בעקבות שימועי מועמדותו של קלרנס תומאס לבית המשפט העליון של ארצות הברית והבחירות שלאחר מכן לקונגרס ה-103 בשנת 1992 – שזכתה לכינוי "שנת האישה".
כאמור, 1992 היוותה שנת מהפך בתפקיד הנשים בסנאט. ברברה מיקולסקי נבחרה מחדש וארבע נשים דמוקרטיות חדשות נבחרו לסנאט: פטי מארי מוושינגטון, קרול מוזלי בראון מאילינוי, דיאן פיינסטיין וברברה בוקסר מקליפורניה. קרול מוזלי בראון הייתה האישה האפרו-אמריקאית הראשונה שכיהנה בסנאט והאישה הראשונה שהביסה סנאטור מכהן בפריימריז לאחר שניצחה בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית את אלן דיקסון. מאוחר יותר באותה שנה, פיינסטיין הייתה האישה הראשונה שהביסה סנאטור מכהן ממפלגה אחרת כשניצחה את ג'ון סימור בבחירות מיוחדות. פיינסטיין נכנסה לסנאט באותה שנה כסנאטורית היהודייה הראשונה.
בשנת 1992 הותקנו לראשונה במשכן בסנאט בתי שימוש עבור נשים. עד 1993 נשים לא הורשו ללבוש מכנסיים באולם המליאה. באותה שנה הסנאטוריות ברברה מיקולסקי וקרול מוזלי בראון לבשו מכנסיים במליאה בניגוד לתקנון, ובעקבותיהן גם עוזרות פרלמנטריות וחברות סגל בלשכות הסנאטורים, עד שכלל זה תוקן מאוחר יותר על ידי קצינת משמר בסנאט מרתה פופ על מנת לאפשר לנשים ללבוש מכנסיים במליאה כל עוד הן לובשות במקביל ז'קט.
הפעם הראשונה שבה שירתו שתי סנאטוריות מאותה מדינה במקביל החלה הייתה ב-1993: דיאן פיינסטיין וברברה בוקסר, שתיהן דמוקרטיות מקליפורניה, נבחרו בבחירות 1992 ושירתו זו לצד זו עד 2017, כאשר תמה כהונתה של בוקסר והחליפה אותה אישה אחרת, קמלה האריס. ביוני 1993 נבחרה לסנאט קיי ביילי האצ'יסון, ונהייתה לסנאטורית הרפובליקנית השנייה בסנאט לצד ננסי קאסבאום מקנזס. היבחרן של פיינסטיין, בוקסר, והאצ'יסון גרמו לדעיכה משמעותית בתפיסה הרווחת כי הסנאט הוא "מועדון לגברים בלבד". מאז 1992, יש לפחות אישה חדשה אחת שנבחרת לסנאט אחת לשנתיים, למעט 2004 (ליסה מרקאוסקי נבחרה לראשונה ב-2004, אך מונתה למושב כבר ב-2002).
אולימפיה סנואו ממיין הגיעה לסנאט ב-1995, לאחר ששירתה קודם לכן בבית הנבחרים של ארצות הברית ובשני בתי בית המחוקקים של מיין. היא הייתה הראשונה לעשות זאת, ואחריה עשו זאת גם דבי סטייבנו, קירסטן סינמה וסינתיה לומיס. בשנת 2000 סטייבנו ומריה קנטוול היו לנשים הראשונים שניצחו גבר מכהן בבחירות (ספנסר אברהם וסלייד גורטון, בהתאמה). ב-2001 נבחרה לסנאט הגברת הראשונה של ארצות הברית הילרי קלינטון, ורשמה שיא כראשונה מבין הגברות הראשונות להיבחר למשרה ציבורית. היא התפטרה בינואר 2009 כדי להתמנות למזכירת המדינה של ארצות הברית, והחליפה אותה אישה אחרת – קירסטן ג'יליברנד, שנבחרה מאוחר יותר שלוש פעמים נוספות ואף התמודדה בבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית במפלגה הדמוקרטית ב-2020.
בשנת 2008, קיי הייגן נעשתה לאישה הראשונה שהביסה סנאטורית מכהנת – אליזבת דול. עם פתיחת הקונגרס ה-112 של ארצות הברית בינואר 2011, הצטרפה ג'ין שאהין, דמוקרטית מניו המפשייר, לעמיתתה הרפובליקנית הטרייה קלי איוט, ובכך נרשמה הפעם הראשונה בהיסטוריה בה יוצגה מדינה בידי שתי סנאטוריות ממפלגות שונות.
ב-2012 נבחרו חמש סנאטוריות חדשות – אז שיא חדש בארצות הברית, ששבר את השיא של ארבע הסנאטוריות החדשות ב-1992. חמש הנשים החדשות היו הדמוקרטיות תמי בולדווין מוויסקונסין, היידי הייטקאמפ מדקוטה הצפונית, מזי הירונו מהוואי, אליזבת וורן ממסצ'וסטס, והרפובליקנית דב פישר מנברסקה. הירונו הייתה האישה האסייתית-אמריקאית הראשונה והבודהיסטית הראשונה בסנאט, ובולדווין הייתה הלסבית הראשונה.
בבחירות 2014 נבחרה ג'וני ארנסט לסנאט מטעם איווה – החיילת המשוחררת הראשונה בסנאט. בבחירות 2016 נבחרה קתרין קורטז מסטו כסנאטורית הראשונה ממוצא לטיני, בעוד שתמי דקוורת' נהייתה לסנאטורית הראשונה שהנה קטועת רגליים. במהלך עונת הבחירות המקדימות ב-2016, לאחר שקליפורניה אימצה את שיטת בחירות מקדימות לא-מפלגתיות, הפכו התובעת הכללית של קליפורניה קמלה האריס וחברת בית הנבחרים לורטה סאנצ'ס לנשים הראשונות מאותה מפלגה שהתקדמו לבחירות כלליות לסנאט. בנובמבר 2016 נהפכה האריס לאידה הראשונה שמנצחת אישה מאותה מפלגה בבחירות כלליות לסנאט.
בשנת 2016 נהפכה הילרי קלינטון לאישה הראשונה המועמדת לנשיאות מטעם מפלגה גדולה לאחר שכיהנה כסנאטורית. אף על פי שגרפה את רוב קולות הבוחרים, היא הפסידה את הנשיאות לדונלד טראמפ, שגרף את רוב קולות חבר האלקטורים.
ב-2017 נהפכו הסנאטוריות ג'ין שאהין ומגי האסן מניו המפשייר לסנאטוריות הראשונות שנבחרו הן לתפקידן בסנאט והן למושלות מדינתן. בבחירות 2024 נבחרה הסנאטורית לשעבר קלי איוט למושלת ניו המפשייר, והפכה לאישה השלישית ולרפובליקנית הראשונה שכיהנה בשני תפקידים אלה.
ב-2018 ניצחה קירסטן סינמה את מרתה מקסאלי והפכה לסנאטורית הראשונה מאריזונה ולסנאטורית הביסקסואלית הראשונה בארצות הברית. שבועיים לאחר מכן, הכריז מושל אריזונה דאג דוסי כי ימנה את מקסאלי למלא את מקומו של ג'ון קייל בסנאט. סינמה ומקסאלי היו צמד הסנאטוריות היחיד בסנאט שהתמודדו זו מול זו בבחירות כלליות. מקסאלי סיימה את כהונתה בסנאט בשלהי 2020 לאחר שהפסידה בבחירות מיוחדות למארק קלי. ב-2018 נבחרה גם ג'קי רוזן לייצג את נבדה, שהייתה לאישה הראשונה שנבחרה לסנאט לאחר תקופת כהונה אחת בבית הנבחרים. היא הצטרפה לעמיתתה קתרין קורטז מסטו.
בנובמבר 2022 דיאן פיינסטיין הפכה לסנאטורית בעלת תקופת הכהונה הארוכה בהיסטוריה, לאחר 30 שנות כהונה. היא תכננה לפרוש בתום כהונתה ב-3 בינואר 2025, אך נפטרה ב-29 בספטמבר 2023 לאחר מצב בריאותי שהלך והחמיר. לאחר מכן שברה פטי מארי שיא זה, ואף התמנתה לנשיאה הזמנית של הסנאט – התפקיד הבכיר שניתן לחבר הוותיק ביותר במפלגת הרוב, ושנמצא שלישי בסדר הירושה של נשיא ארצות הברית[1].
בבחירות 2024 חלה אבן דרך נוספת בהיסטוריה של הנשים בסנאט האמריקאי. ליסה בלאנט רוצ'סטר מדלאוור ואנג'לה אולסוברוקס נהפכו לנשים האפרו-אמריקאיות הראשונות שנבחרו לסנאט מאז קמלה האריס ב-2016[2]. לפניהן נבחרו לסנאט רק האריס וקרול מוזלי בראון ב-1992. סנאטורית אפרו-אמריקאית נוספת שכיהנה בסנאט היא לפונזה באטלר, שמונתה למלא את מקומה של דיאן פיינסטיין המנוחה עד להיבחרו של אדם שיף. בלאנט רוצ'סטר היא גם האישה הראשונה המייצגת את דלאוור בסנאט. בבחירות אלה נבחרה גם אליסה סלוטקין להחליף את דבי סטייבנו הפורשת.
סנאטוריות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נשים בסנאט של ארצות הברית, באתר הסנאט של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רבקה שאבאד, Sen. Patty Murray becomes first female president pro tempore, באתר NBC News, 3 בינואר 2023 (באנגלית)
- ^ Alsobrooks, Blunt Rochester Make History as First Black Women to Serve in Senate Together, באתר The Hilltop, 5 בנובמבר 2024 (באנגלית)