גלדיס פייל
 | |||||||
| לידה |
4 באוקטובר 1890 יורון, דקוטה הדרומית, ארצות הברית .svg){kind=small}  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
14 במרץ 1989 (בגיל 98) יורון, דקוטה הדרומית, ארצות הברית  | ||||||
| מדינה |
ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה |
Riverside Cemetery | ||||||
| השכלה |
Huron University | ||||||
| מפלגה |
 המפלגה הרפובליקנית | ||||||
| |||||||
  | |||||||
גלדיס שילדס פייל (באנגלית: Gladys Shields Pyle; 4 באוקטובר 1890 – 14 במרץ 1989) הייתה מחנכת ופוליטיקאית אמריקאית שקבעה שיאי בחירות לאומיים ומדינתיים רבים לפני גיל 50, לאחר האישור של תיקון זכות הבחירה לנשים בחוקה האמריקאית, כולל לפחות תריסר רשומות לאומיות קשורות לבחירות שלה לסנאט של ארצות הברית ב-1938. שיאי הבחירות הלאומיים המשמעותיים ביותר שלה הם:
- האישה הראשונה שנכנסה לסנאט האמריקאי באמצעות בחירות (1938) והראשונה שעשתה זאת בזכות עצמה בגיל 48. היא גברה ב-5.6% על פני שאר הנבחרים עבור כל תפקיד במדינה בבחירות ההן.
- האישה הראשונה במדינה שהתמודדה הן למושל (1930, זכתה בפריימריז במפלגתה אך נדחתה על ידי ועידת מפלגת המדינה שלה, אשר נתפסה רק בשל היותה אישה על ידי אזרחי דקוטה הדרומית והעיתונות) והסנאט האמריקאי (1938, נבחרה) וועשתה זאת בזכות עצמה. (ג'ין שאהין שברה לבסוף את השיא הזה 70 שנה מאוחר יותר על ידי זכייה בשני התפקידים ב-2008.)
- האישה הראשונה מבחינה לאומית שנבחרה הן למשרה מחוקקת חוקתית של המדינה (1922) והן למשרה מבצעת חוקתית של המדינה (1926) בכל מדינה וראשונה לעשות זאת בזכות עצמה.
- האישה הראשונה במדינה שקיבלה יותר קולות מאשר כל מועמד אחר בכל מדינה מאז הקמת המדינה בכל מדינה (1928).
- האישה השנייה מבחינה ארצית שקיבלה הן את האחוז הגבוה ביותר מהקולות שהתקבלו מכל המועמדים ברחבי המדינה והן את רוב הקולות הגולמיים שהתקבלו מכל המועמדים ברחבי המדינה בבחירות כלליות בכל מדינה (1928) והאישה הראשונה שקיבלה זאת מאז אשרור תיקון זכות הבחירה במדינה כלשהי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גלדיס שילדס פייל נולדה ביורון שבדקוטה הדרומית ב-4 באוקטובר 1890, והייתה בתם של ג'ון ל. פייל ומאמי שילדס פייל, והייתה הצעירה מבין ארבעת ילדיהם,[1] שלוש בנות וילד אחד. אביה היה עורך דין ששימש כתובע הכללי של דקוטה הדרומית ואמה הייתה סופרג'יסטית מובילה במדינה.[1][2] המשפחה התגוררה בבית שג'ון בנה,[3] ונשארה שם לאחר מותו ממחלת הטיפוס בשנת 1902.
ג'ון ומאמי היו מרכזיים בהקמת מכללת יורון, שבה למדה גלדיס.[4] בהיותה סטודנטית, גלדיס התחרתה בעימותים לצד אחיותיה.[5][6] היא סיימה את לימודיה ב-1911,[1][4] ועברה לשיקגו כדי ללמוד בקונסרבטוריון האמריקאי למוזיקה ובאוניברסיטת שיקגו.[3]
קריירה מוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]פייל עבדה בחינוך מ-1912 עד 1920.[3] לאחר שלימדה לטינית ואזרחות במשך שנתיים ביורון, היא הפכה למנהלת בתי הספר הציבוריים של וסינגטון. גלדיס, אמה מאמי ושתי אחיותיה היו מעורבות מאוד בתנועת זכות הבחירה לנשים ואירחו לעיתים קרובות מפגשים של סניף הליגה המקומית של מצביעי נשים בביתן.[7] פייל הפכה למרצה בליגה[3] ונסע לאינדיאנה, איווה, נברסקה, קנזס ואוהיו כדי לשאת נאומים ולהציג מצגות.
בשנת 1922, היא התמודדה על מושב בבית הנבחרים של דקוטה הדרומית. לאחר שלא הצליחה להשיג את המועמדות דרך הרפובליקנים של מחוז בידל, פייל התמודדה בפריימריז של העצמאים, שהיה נראה שהיא הפסידה בו, אך היא ערערה בהצלחה על התוצאה. בבחירות הכלליות, היא הובילה בספירת הקולות בבחירות על שלושה מהמושבים הכלליים בבית הנבחרים, ונבחרה כעצמאית, יחד עם שני רפובליקנים. ב-1923 היא הפכה לאישה הראשונה לחברה בבית הנבחרים של המדינה.[8] היא נבחרה מחדש ב-1924, וכיהנה מ-1923 עד 1927. בנוסף לתפקידה כמחוקקת במשרה חלקית, פייל מונתה גם לשמש כסגנית מזכירת המדינה של דקוטה הדרומית.
מזכירת המדינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1926, פייל הייתה המועמדת הרפובליקנית למזכירת החוץ של דקוטה הדרומית ונבחרה לתפקיד. היא נבחרה מחדש ב-1928, וקיבלה יותר קולות מאשר אי פעם קיבל מועמד לתפקיד כלשהו במדינה, וכיהנה מ-1927 עד 1931.
בשנת 1930, היא הייתה מועמדת למועמדות הרפובליקנית לתפקיד המושל. היא זכתה בפריימריז, וגרפה כמעט שליש מהקולות. מאחר שאף מועמד לא קיבל את ה-35% הנדרשים על פי חוקת דקוטה הדרומית, התחרות עברה לוועידה הרפובליקנית, שם הנציגים יבחרו את המועמד מבין חמשת המועמדים בקלפי הבחירות הראשית. פייל הובילה את ההצבעה הרביעית והשישית עד אחת עשרה, והגדילה את סך כל הקולות שלה בכל קלפי, למעט אובדן משמעותי של קולות בקלפי השמינית כשהיא מתקרבת למועמדות. במהלך ההצבעה ה-12, השעה יו"ר הוועידה את ההצבעות, ויותר משלוש שעות לאחר מכן, שלושה מועמדים גברים העבירו את תמיכתם לוורן א. גרין, שהתמודד אחרון בפריימריז עם כ-7.5% מהקולות וזכה במועמדות כאשר ההצבעה התחדשה. פייל הודתה במהירות בתבוסה ללא צער או האשמה, אך לא תמכה בגרין עד לאחר שהסתיימה תקופת ההגשה להגשה כעצמאית. מאוחר יותר היא רמזה על אכזבתה כאשר ציינה שלא תחפש תפקיד פוליטי מפלגתי נוסף. פייל הייתה מנכ"לית הנציבות לניירות ערך של המדינה מ-1931 עד 1933.
תוך כדי הקריירה הפוליטית שלה, פייל הפכה פעילה גם בעסקי ביטוח החיים, ועבדה כסוכנת עבור מספר חברות, כולל New York Life Insurance Company. בנוסף, היא נבחרה לנשיאת איגוד חתמי ביטוח החיים של יורון, והייתה פעילה באיגוד הלאומי של חתמי ביטוח חיים.
סנאטורית אמריקאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-8 בנובמבר 1938, היא נבחרה כרפובליקנית לסנאט של ארצות הברית, זכתה בלמעלה מ-58% מהקולות וקיבלה כ-8,500 יותר קולות מאשר הזוכה השני בגודלו בבחירות במדינה. פייל קיבלה את האחוז הגבוה ביותר מהקולות למועמדים רפובליקנים שאינם מכהנים ואת האחוז השני בגובהו של כל המועמדים הרפובליקנים לסנאט האמריקאי בבחירות של 1938. פייל נבחרה למלא את התפקיד שהתפנה בשל מותו של פיטר נורבק. נורבק מת בדצמבר 1936, מה שאפשר למושל דקוטה הדרומית למנות מחליף, והוא מינה את הדמוקרט הרברט א. היצ'קוק. היצ'קוק הפסיד בפריימריז למועמדות הדמוקרטית לכהונה מלאה, ובבחירות הכלליות ניצח צ'אן גורני הרפובליקני. מכיוון שהוא הפסיד את המועמדות הדמוקרטית, מוזרות בחוקת דקוטה הדרומית חייבה את היצ'קוק לפרוש מתפקידו בעקבות הבחירות בנובמבר 1938, מה שהיה יוצר מקום פנוי לפני תחילת כהונתו של גורני בינואר 1939. כדי למלא את המשרה הפנויה של חודשיים, הרפובליקנים של דקוטה הדרומית דחפו בהצלחה לבחירות מיוחדות בגלל שמועות שהנשיא פרנקלין ד. רוזוולט יזמן מושב מיוחד של הקונגרס שיתקיים לפני ינואר. חוק המדינה גם מנע מגורני להופיע בקלפי פעמיים, ולכן הוא לא הצליח להתמודד בבחירות המיוחדות.
כתוצאה מנסיבות אלו והמוזרויות בחוק, המפלגה הרפובליקנית ביקשה מפייל, למרות הבטחתה שלא תחפש כל תפקיד פוליטי מפלגתי נוסף, להתמודד בבחירות המיוחדות, בין השאר בגלל הפופולריות שלה במדינה, ובבגלל שהייתה לה הכרה בשם שהם לא יצטרכו להקדיש משאבים רבים למערכת הבחירות המיוחדת. היא עשתה קמפיין נגד הניו דיל, בטענה שהתוכנית לא הלכה רחוק מספיק כדי לעזור לתושבי דקוטה הדרומית.[1] באותו יום שבו זכה גורני בבחירות לקדנציה מלאה, פייל ניצחה בקלות את הדמוקרטית ג'. ט. מקאלן הבן עבור התקופה הקצרה, כשהיא מקדימה בכ-6 נקודות את אחוז הזכייה של הזוכה הבא בבחירות לכהונה במדינה. פייל קיבלה שכר עבור כהונתה בסנאט והורשתה לשכור צוות, אך הקונגרס לא התכנס והיא מעולם לא הושבעה לתפקיד.
לאחר הבחירות, נסעה פייל לוושינגטון הבירה על חשבונה, מלווה באמה ועוזרת אחת.[1] לא נקראה ישיבה מיוחדת, ולכן לפייל לא הייתה הזדמנות לבצע תפקידים רשמיים של הסנאט לפני סיום כהונתה. היא חלקה משרד בסנאט עם תומאס מ. סטורק, סנאטור זמני מקליפורניה, ובילתה את זמנה בוושינגטון בלובי של סוכנויות פדרליות כולל מינהל קידום העבודות והלשכה לענייני אינדיאנים לאישור פרויקטים בדקוטה הדרומית.
קריירה מאוחרת יותר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בינואר 1939, חזרה פייל לעסקי הביטוח שלה, ונשארה מעורבת באופן הדוק בעבודות השירות הציבורי.[1] ב-1940, היא הפכה לאישה הראשונה שנשאה נאום מועמדות לנשיאות בוועידה לאומית, כשהיא נאמה בשם המועמד הרלן ג'יי בושפילד.
בנוסף לחידוש הקריירה שלה בעסקי ביטוח החיים, פייל הייתה האפוטרופוס של שני נערים יתומים וניהלה את החווה המשתרעת על פני 640 דונם של משפחתה ליד יורון. היא הייתה חברה במועצת הצדקה והתיקונים של דקוטה הדרומית מ-1943 עד 1957.
מוות וקבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1988, הפכה פייל לסנאטורית המבוגרת ביותר מבין כל חברי הסנאט שבחיים.[9] היא מתה ביורון, דקוטה הדרומית ב-14 במרץ 1989, בגיל 98. האפר שלה נקבר בבית הקברות ריברסייד ביורון.
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית פייל, בית המשפחה בו התגוררה גלדיס פייל מ-1894 עד 1985, נמצא ברשימה הלאומית של מקומות היסטוריים והוסב למוזיאון. פייל רשמה את זכרונותיה מהבית לפני מותה, כהכנה להסבתו כמוזיאון. הוא נותר כמעט ללא שינוי מזמן בנייתו ויש בו רבים מהריהוט המקורי וקישוטי פנים הבית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גלדיס פייל, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- גלדיס פייל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 "PYLE, Gladys | US House of Representatives: History, Art & Archives". history.house.gov (באנגלית). נבדק ב-3 ביוני 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Daugaard, Dennis (1 בנובמבר 2018). "Celebrating A Milestone For Democracy". Capital Journal (באנגלית). נבדק ב-3 בדצמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 "Dakota Images" (PDF). sdhspress.com. 1989. נבדק ב-6 באפריל 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Mamie Shields Pyle -". Plaza of Heroines (באנגלית). 2 במרץ 1995. נבדק ב-23 בדצמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Mitchell Wins Huron Debate". The Aberdeen Democrat. 19 במרץ 1909. ISSN 2475-2940. נבדק ב-2 בינואר 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Debate Went to Mitchell". The Mitchell capital. 18 במרץ 1909. ISSN 2474-1027. נבדק ב-2 בינואר 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Gamradt, Crystal J. (25 ביולי 1999). "Biographical Note: Gladys Pyle". Incredible Gladys Pyle Collection. Brookings, SD: South Dakota State University.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Gevik, Brian (17 באוקטובר 2018). "Personalities: Gladys Pyle - A Woman of "Firsts" in Politics and Government". listen.sdpb.org (באנגלית). נבדק ב-24 בדצמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Gevik, Brian (17 באוקטובר 2018). "Personalities: Gladys Pyle - A Woman of "Firsts" in Politics and Government". listen.sdpb.org (באנגלית). נבדק ב-5 באפריל 2019.
{{cite web}}: (עזרה)