לדלג לתוכן

שימוע בקונגרס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שימוע בקונגרס של ארצות הברית הוא השיטה הפורמלית העיקרית שבאמצעותה ועדות הקונגרס של ארצות הברית אוספות ומנתחות מידע בשלבים הראשונים של קביעת מדיניות. בין אם דיוני אישור (הליך ייחודי לסנאט של ארצות הברית), חקיקה, פיקוח, חקירה או שילוב של אלה, כל הדיונים חולקים מרכיבים משותפים של הכנה והתנהלות.[1] הדיונים כוללים בדרך כלל עדות בעל פה של עדים וחקירה של העדים על ידי חברי קונגרס. ג'ורג' ב' גאלאווי (George B. Galloway) תיאר את השימועים בקונגרס כמכרה זהב של מידע לכל הבעיות הציבוריות של ארצות הברית.[2]

שימועים לא פורסמו בדרך כלל עד לחלק האחרון של המאה ה-19, למעט כמה שימועים מוקדמים (בדרך כלל של ועדות חקירה מיוחדות) שפורסמו. שימועים שפורסמו לא הפכו זמינים לרכישה ממשרד הדפוס הממשלתי של ארצות הברית עד 1924 ולא הופצו לספריות ההפקדה עד 1938. ספריית המשפטים של הקונגרס בפרויקט פיילוט שיתופי עם גוגל מבצעת דיגיטציה של כל אוסף השימועים המודפסים של הספרייה (המהווים כ-75,000 כרכים). החל משנת 2010 שלושה אוספים קובצו באופן סלקטיבי כניסוי. מתוכנן שהפרויקט יספק בסופו של דבר גישה בטקסט מלא לאוסף כולו, שיפורסם באינטרנט על ידי גוגל והספרייה.[3]

סוגי שימועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימועי חקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועדות מקיימות שימועי חקיקה על צעדים או נושאי מדיניות שעלולים להפוך לחוק. לפעמים ועדה מקיימת שימועים במספר כיוונים לקודם שהיא בוחרת כיוון אחד להמשך פעולתה. השימועים מספקים פורום שבו ניתן להציג עובדות ודעות מעדים בעלי רקע מגוון, לרבות חברי קונגרס ופקידי ממשל, קבוצות אינטרסים ואקדמאים, כמו גם אזרחים שעלולים להיות מושפעים במישרין או בעקיפין מההצעה.[4]

שימועי פיקוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימועי פיקוח בודקים או לומדים חוק, נושא או פעילות, לעיתים קרובות מתמקדים באיכות התוכניות הפדרליות ובביצועים של פקידי ממשל. השימועים מבטיחים גם שביצוע הרשות המבצעת תואם את כוונת חקיקה, בעוד שמדיניות מנהלית משקפת את האינטרס הציבורי. שימועי פיקוח מבקשים לעיתים קרובות לשפר את היעילות, החיסכון והאפקטיביות של פעולות הממשלה. חלק ניכר מעומס הדיונים בוועדה מוקדש לפיקוח. לדוגמה, ביום אחד, 8 במאי 1996, קיימה ועדת האנרגיה ומשאבי הטבע של הסנאט שימוע פיקוח כדי לבדוק את העלייה במחירי הבנזין; הוועדה לביטחון המולדת ועניינים ממשלתיים של הסנאט קיימה שימוע פיקוח על מס ההכנסה; ועדת הבריאות, החינוך, העבודה והפנסיונים של הסנאט קיימה שימוע פיקוח על יישום חוק חופשת משפחה וחופשה רפואית; והוועדה לענייני אינדיאנים של הסנאט ערכה שימוע פיקוח על ההשפעה של תיק בית המשפט העליון שנערך לאחרונה. ועדות רבות מפקחות על תוכניות קיימות בהקשר של שימועים על חקיקה קשורה, או מבצעות פיקוח באופן שגרתי כאשר הגיע הזמן לאשר מחדש תוכנית, כך שניתן לשלב שימועי פיקוח עם שימועי חקיקה.

שימועי חקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימועי חקירה חולקים חלק מהמאפיינים של שימועי חקיקה ופיקוח. ההבדל נעוץ בנחישות המוצהרת של הקונגרס לחקור, בדרך כלל כאשר קיים חשד לעוולה מצד פקידי ציבור הפועלים בתפקידם הרשמי, או אזרחים פרטיים שפעילותם מעידה על צורך בסעד חקיקתי. סמכותו של הקונגרס לחקור היא רחבה והוא הפעיל סמכות זו מאז ימיה הראשונים של ארצות הברית. הדיונים הראשונים מסוג זה נערכו על ידי בית הנבחרים בשנת 1792, לאחר תבוסת של סנט קלייר (אנ').[5] החקירות המפורסמות ביותר הן ציוני דרך בהיסטוריה האמריקאית: Credit Mobilier, שערוריית טיפוט דום, Army-McCarthy, פרשת ווטרגייט ופרשת איראן-קונטראס. שימועי חקירה מובילים פעמים רבות לחקיקה לטיפול בבעיות שנחשפו. פעילויות משפטיות באותו תחום חקירה של הקונגרס עשויות להקדים, להתקיים במקביל או להתקיים לאחר חקירות כאלה.

שימועי אישור[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימועי אישור על מינויים נשיאותיים מתקיימים כמילוי האחריות החוקתית של הסנאט ל"ייעוץ והסכמה" (Advice and consent) במסגרת סעיף המינויים (אנ'). כל ועדה של הסנאט מקיימת שימועי אישור על מינויים נשיאותיים לתפקידים ביצועיים ושיפוטיים בתחומי סמכותה. שימועים אלה מציעים לעיתים קרובות הזדמנות לפיקוח על הפעילויות של המחלקה או הסוכנות של המועמד. בעוד שהרוב המכריע של דיוני האישור הם שגרתיים, חלקם שנויים במחלוקת.

שימועי אשרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסנאט, כנדרש בסעיף האמנה (אנ') של החוקה, נדרש לתת את הסכמתו לאשרור של אמנות שנדונו על ידי הרשות המבצעת עם ממשלות זרות. באוקטובר 1999, למשל, קיימו ועדת החוץ של הסנאט וועדת הכוחות המזוינים של הסנאט שימועים על האמנה למניעת ניסויים גרעיניים. באותה שנה קיימה ועדת החוץ שימועים על אשרור אמנות למניעת כפל מס עם אסטוניה, ונצואלה, דנמרק ומדינות אחרות.

שימועים בשטח[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימועי שטח הם דיונים של הקונגרס המתקיימים מחוץ לוושינגטון. הסמכות הפורמלית לשימועים בשטח מצויה במשתמע בכללי הקונגרס. אין הבחנה בין דיונים בשטח לאלה המתקיימים בוושינגטון. בקונגרס ה-106, למשל, ועדת המסחר, המדע והתחבורה של הסנאט ערכה שימוע בשטח בבלינגהאם, שבמדינת וושינגטון, על פיצוץ צינור נוזלים בעיר זו, וועדת האנרגיה ומשאבי הטבע של הסנאט קיימה שימוע בשטח באלבקרקי שבניו מקסיקו, בנושא הצעת חוק לבחינת יכולתן של המעבדות הלאומיות לעמוד בתקני מחלקת האנרגיה של ארצות הברית. בעוד ששימועים בשטח כוללים כמה עניינים שונים מהשימועים בוושינגטון, רוב הדרישות הפרוצדורליות זהות.

זימונים ותצהירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב האנשים נענים בחיוב להזמנה להעיד, מאמינים שזו הזדמנות חשובה לתקשר ולפרסם את דעותיהם בשאלה של מדיניות ציבורית. עם זאת, אם אדם לא יבוא על פי הזמנה בלבד, ועדה או ועדת משנה רשאית לדרוש הופעה באמצעות הוצאת זימון. ועדות רשאיות גם לדרוש מסירת תכתובות, ספרים ומסמכים אחרים. זימונים ניתנים לעיתים רחוקות, ולרוב במהלך דיוני חקירה.

שימוע בדלתיים סגורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרוב המכריע של הדיונים בוועדה פתוחים לציבור, כנדרש על פי חוקי הסנאט. שימוע, כמו ישיבות ועדות אחרות, עשוי להיסגר מסיבות ספציפיות המפורטות בכללי הסנאט. ועדה רשאית לסגור דיון לציבור כאשר הוא

  • כולל מידע על ביטחון לאומי;
  • עוסק בחברי הוועדה, בניהולה או בנהליה;
  • חודר לפרטיות של אדם, פוגע במוניטין או במעמדו המקצועי של אדם, או מאשים אדם בפשע או בהתנהגות בלתי הולמת;
  • חושף זהויות או פוגע בפעולות הקשורות לפעילות אכיפת החוק;
  • חושף סוגים מסוימים של מידע פיננסי או מסחרי סודי;
  • חושף מידע שחוקים או תקנות אחרים דורשים לשמור על סודיותו.

כללי הסנאט מכילים גם הליך ספציפי לקיום שימוע בדלתיים סגורות. על פי בקשת כל סנטור, ועדה רשאית לסגור מושב באופן זמני כדי לדון בשאלה האם יש צורך לסגור דיון מאחת מהסיבות המפורטות לעיל. אם כן, הוועדה יכולה לסגור את הדיון בהצבעת רוב במעמד פתוח. לפי נוהל זה, ועדה יכולה לסגור דיון או סדרת ישיבות בנושא מסוים למשך לא יותר מ-14 ימים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שימוע בקונגרס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "U.S. Senate: Glossary Term | Hearing". אורכב מ-המקור ב-2021-06-02. נבדק ב-2021-07-07.
  2. ^ George B. Galloway, Development of the Committee System in the House of Representatives, The American Historical Review, Vol. 65, No. 1, October, 1959, pp. 17-30, in JSTOR
  3. ^ Congressional Hearings, Library of Congress, December 31, 2020
  4. ^ Davis, Christopher M. (10 באוגוסט 2015). House Committee Hearings: Witness Testimony (PDF). Washington, DC: Congressional Research Service. ארכיון (PDF) מ-12 באוגוסט 2017. נבדק ב-31 בינואר 2018. {{cite book}}: (עזרה);
    Heitshusen, Valerie (6 בדצמבר 2017). Senate Committee Hearings: Witness Testimony (PDF). Washington, DC: Congressional Research Service. ארכיון (PDF) מ-5 ביוני 2018. נבדק ב-31 בינואר 2018. {{cite book}}: (עזרה)
  5. ^ Buffenbarger, Thomas E. (15 בספטמבר 2011). "St. Clair's Campaign of 1791: A Defeat in the Wilderness That Helped Forge Today's U.S. Army". Washington, D.C.: U.S. Army. ארכיון מ-28 ביולי 2017. נבדק ב-20 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)