קיי הייגן

קיי הייגן
Kay Hagan
לידה	26 במאי 1953; שלבי, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית
פטירה	28 באוקטובר 2019 (בגיל 66); גרינסבורו, ארצות הברית
שם לידה	Janet Kay Ruthven
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת המדינה של פלורידה, אוניברסיטת וייק פורסט
עיסוק	שדלנית, פוליטיקאית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	3 בינואר 2009 – 3 בינואר 2015; (6 שנים)
	→ אליזבת דול תום טיליס ←
	27 בינואר 1999 – 3 בינואר 2009; (10 שנים)
	→ ג'ון בלסט (אנ') דון ווהן ←

ג'אנט קיי הייגן (באנגלית: Janet Kay Hagan;‏ 26 במאי 1953 – 28 באוקטובר 2019) הייתה פוליטיקאית ושדלנית אמריקאית, שכיהנה כחברת הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת קרוליינה הצפונית. מטעם המפלגה הדמוקרטית, היא כיהנה טרם היבחרה לסנאט כחברת הסנאט של קרוליינה הצפונית בשנים 1999–2009.^[1] כשהייגן ניצחה את אליזבת דול בבחירות 2008 לסנאט היא נהפכה לאשה הראשונה שהביסה סנאטורית מכהנת בהיסטוריה של ארצות הברית. היא התמודדה לסנאט מחדש ב-2014, אך הובסה בידי תום טיליס הרפובליקני.

ביוגרפיה

הייגן נולדה בשם ג'אנט קיי רות'בן בעיר שלבי שבקרוליינה הצפונית בתו של ג'ינט (לבית צ'ילס), עקרת בית (ואחותו של לוטון צ'ילס, לימים מושל פלורידה וסנאטור מטעמה), וג'וזי פרי "ג'ו" רות'בן, מוכר צמיגים. גם אביו של הייגן וגם אחיה שירתו בצי ארצות הברית. את מרבית ילדותה בילתה בעיר לייקלנד שבפלורידה. אביה עזב מאוחר יותר את עסקי הצמיגים והתמקצע בתחום הנדל"ן, ועסקיו שגשגו. עם ההצלחה העסקית באה מעורבות פוליטית, והוא חבר אל המפלגה הדמוקרטית ואף כיהן כראש עיריית לייקלנד.

בשנות ה-70 של המאה ה-20 התמחתה הייגן בקפיטול והפעילה מעלית שנשאה סנאטורים, בהם דוד שלה הסנאטור לוטון צ'ילס. את התואר הראשון שלה קיבלה מאוניברסיטת המדינה של פלורידה ב-1975 וב-1978 קיבלה תואר במשפטים מאוניברסיטת וייק פורסט. לפני שהייגן בחרה לפתח קריירה פוליטית היא עבדה בתחום הפיננסי. במהלך תקופה זו היא התמנתה לסגנית הנשיא של הבנק הגדול ביותר בקרוליינה הצפונית, "הבנק הלאומי של קרוליינה הצפונית", אשר בהווה מהווה חלק מבנק אוף אמריקה.

ב-1998 נבחרה הייגן לראשונה אל בית המחוקקים של קרוליינה הצפונית כחברת הסנאט מטעם המחוז ה-32. בשל שינויים במספור מחוזות הבחירה, הייגן הייתה לסנאטורית מטעם המחוז ה-27. ב-30 באוקטובר 2007 הכריזה הייגן על מועמדותה לסנאט של ארצות הברית מטעם קרוליינה הצפונית^[2], ובמאי 2008 ניצחה בבחירות המקדימות שנערכו במפלגה הדמוקרטית. בראשית מערכת הבחירות דומה היה כי להייגן סיכוי קלוש לזכות, והיא גויסה למירוץ רק אחרי שדמוקרטים דומיננטיים יותר בקרוליינה הצפונית, כמו המושל מייק איזלי, המושל לשעבר ג'ים האנט וחבר הקונגרס בראד מילר, סירבו להתחרות בדול. עם זאת, מרבית הסקרים מספטמבר ואילך הראו תחרות צמודה בין הייגן לדול^[3].

הייגן הצליחה לצייר את הסנאטורית דול כפוליטיקאית מנוונת ומנותקת כמעט לחלוטין מציבור בוחריה, והאשימה אותה בכך שהעבירה את רוב זמנה בוושינגטון די. סי. בעוד ששהתה בקרוליינה הצפונית 13 יום בלבד ב-2006^[4]. בראשית נובמבר 2008, אחרי מערכת בחירות רוויית הכפשות משני הצדדים שכללה בין היתר את האשמת דול כי הייגן היא "חסרת אמונה"^[5], הביסה הייגן את דול ברוב של 53%^[6]. בסנאט הייתה חברה בוועדת הכוחות המזוינים, בוועדה לעסקים קטנים ויזמות ובשתי ועדות אחרות, והפגינה דעות ליברליות. היא תמכה בזכותן של נשים לבצע הפלה מלאכותית, הצביעה בעד ביטול מדיניות "אל תשאל, אל תספר" ובעד חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה.

בבחירות 2014 לסנאט הפסידה הייגן ליושב ראש בית הנבחרים של קרוליינה הצפונית תום טיליס^[7]. הייגן נשענה על תמיכת הנשים, ובסקרים נהנתה מיתרון בן 19 נקודות. תיליס לעומתה פיגר בסקרים אחריה ונשען על תמיכת גברים לבנים, וגייס תמיכה בקרב נשים שמרניות ומתנגדות להפלות, שכינו את הייגן "קיצונית"^[8]. הייגן הליברלית טענה שתיליס הוא איש תנועת מסיבת התה, בשל התנגדותו לשכר מינימום, רצונו לסגור את מחלקת החינוך של ארצות הברית ואי-אמונתו בהתחממות הגלובלית^[9]. ב-2016 הצטרפה הייגן לחברת השדלנות "Akin Gump Strauss Hauer & Feld", והיא עסקה בתחום זה עד למותה.

ב-28 באוקטובר 2019, נפטרה הייגן בגיל 66 מסיבוכים של נגיף. הלווייתה נערכה ב-3 בנובמבר 2019 בכנסייה הפרסביטריאנית הראשונה של גרינסבורו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קיי הייגן בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של קיי הייגן (באנגלית) (מאורכב בתוך Wayback Machine)
קיי הייגן, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
קיי הייגן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ 10 Things You Didn't Know About Kay Hagan, usnews.com
^ מייקל ואלנצואלה, Hagan to run, מאורכב באתר Wayback Machine‏, 30 באוקטובר 2007 (באנגלית)
^ הרולד מאיירסון, Is the Southern Strategy Dead?, באתר American Prospect‏, 24 באוקטובר 2008 (באנגלית)
^ יצחק בן-חורין, אפקט אובאמה: הדמוקרטים בדרך לסחוף הקונגרס, באתר ynet, 21 באוקטובר 2008
^ טל שניידר, הדמוקרטים הגדילו את שליטתם בקונגרס, באתר nrg‏, 5 בנובמבר 2008
^ יהודה פרימן, סחף דמוקרטי גם בקונגרס, באתר ערוץ 7, 5 בנובמבר 2008
^ סוכנויות הידיעות‏, תבוסה צורבת לדמוקרטים בבחירות עם המהפך בסנאט, באתר וואלה, 5 בנובמבר 2014
^ נטשה מוזגוביה‏, אובדן הסנאט ינבא לאובמה שנתיים קודרות בוושינגטון, באתר וואלה, 27 באוקטובר 2014
^ חמי שלו וניו יורק, הרפובליקאים מנסים להרוג נמר מנצח לפני הבחירות לקונגרס, באתר הארץ, 16 במאי 2014

[1] 10 Things You Didn't Know About Kay Hagan, usnews.com

[2] מייקל ואלנצואלה, Hagan to run, מאורכב באתר Wayback Machine‏, 30 באוקטובר 2007 (באנגלית)

[3] הרולד מאיירסון, Is the Southern Strategy Dead?, באתר American Prospect‏, 24 באוקטובר 2008 (באנגלית)

[4] יצחק בן-חורין, אפקט אובאמה: הדמוקרטים בדרך לסחוף הקונגרס, באתר ynet, 21 באוקטובר 2008

[5] טל שניידר, הדמוקרטים הגדילו את שליטתם בקונגרס, באתר nrg‏, 5 בנובמבר 2008

[6] יהודה פרימן, סחף דמוקרטי גם בקונגרס, באתר ערוץ 7, 5 בנובמבר 2008

[7] סוכנויות הידיעות‏, תבוסה צורבת לדמוקרטים בבחירות עם המהפך בסנאט, באתר וואלה, 5 בנובמבר 2014

[8] נטשה מוזגוביה‏, אובדן הסנאט ינבא לאובמה שנתיים קודרות בוושינגטון, באתר וואלה, 27 באוקטובר 2014

[9] חמי שלו וניו יורק, הרפובליקאים מנסים להרוג נמר מנצח לפני הבחירות לקונגרס, באתר הארץ, 16 במאי 2014

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]