לדלג לתוכן

ניקולאי אלכסייב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניקולאי אלכסייב
Никола́й Алексе́ев
אלכסייב, 2008
אלכסייב, 2008
לידה 23 בדצמבר 1977 (בן 46)
מוסקבה, ברית המועצות ברית המועצות (1923–1955)ברית המועצות (1923–1955) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רוסיהרוסיה רוסיה
שווייץשווייץ שווייץ
השכלה
מקצוע עיתונאי, עורך דין, מזכיר בית המשפט החוקתי של רוסיה, מפיק
אתר רשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ניקולאי אלכסנדרוביץ' אלכסייב (ברוסית: Никола́й Алекса́ндрович Алексе́ев; נולד ב-23 בדצמבר 1977) הוא פעיל זכויות להט"ב, עורך דין, מפיק ועיתונאי רוסי.

ב-21 באוקטובר 2010 אלכסייב זכה בתיק הראשון אי פעם בבית הדין האירופי לזכויות אדם על הפרת זכויות אדם של חברי קהילת הלהט"ב ברוסיה. בית המשפט שבסיסו בשטרסבורג קבע פה אחד כי באיסור על שלושת ציוני מצעד הגאווה במוסקבה בשנים: 2006, 2007 ו-2008, המדינה הפרה שלושה סעיפים של האמנה האירופית לזכויות אדם.[1] בינואר 2011 ביקשה ממשלת רוסיה מבית המשפט להעביר את התיק לדיון מחדש ללשכה הגדולה אם כי ב-11 באפריל 2011 חמישה שופטים בבית המשפט דחו את ערעורה של רוסיה בעוד פסק הדין על אי חוקיות איסור קיומי הפגנות למען זכויות הלהט"ב בבירה נכנס לתוקף באותו היום.[2]

מאז 2005 אלכסייב ידוע כמייסד ומארגן ראשי של מצעד הגאווה במוסקבה ומינסק, שנאסר רשמית מדי שנה על ידי רשויות העיר. יחד עם פעילי ארגון הלהט"ב הרוסי "Gayrussia.ru", אותו ייסד בשנת 2005, אלכסייב ניסה לארגן מספר רב של פעולות ציבוריות להגנה על זכויות מיעוטים מיניים ברוסיה בהן בערים טמבוב וריאזאן. במשך חמש שנים אף אחת מהפעולות הציבוריות שבגינן אלכסייב ועמיתיו הפעילים נזקקו לאישור השלטונות הרוסיים לא הורשה להתקיים אם כי ב-1 באוקטובר 2010 הותר לראשונה לארגן מחאת סנקציות במוסקבה במטרה לקרוא לחרם כלכלי על חברת הטיסות השווייצרית סוויס אינטרנשיונל אייר ליינס בשל תפקידה במעצרו של אלכסייב בנמל התעופה דומודדובו בעיר ב-15 בספטמבר 2010.[3]

בשנת 2007 הפיק אלכסייב את סרטו התיעודי, Moscow Pride '06, המציג את האירועים וההכנות סביב ציון מצעד הגאווה הראשון במוסקבה בין 25 ל-28 במאי 2006.[4] סרטו התיעודי השני, "East/West - Sex & Politics" אשר יצא לאור בשנת 2008, עוקב אחר ניסיונותיו לארגן את מהדורת המצעד השנייה בעיר שנה לאחר מכן.[5][6] סרטו התיעודי עטור הפרסים מאת בוב כריסטי, "Beyond Gay: The Politics of Pride", מציג את ארגון המצעד השלישי בעיר ב-2008 על ידי אלכסייב ועמיתיו הפעילים אשר הכיל קטעים של מעצרו במהלך ציון המצעד הראשון ב-27 במאי 2006.[7]

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – Gayrussia.ru

נולד ב-23 בדצמבר 1977 וגדל במוסקבה. בשנת 1995 סיים אלכסייב את לימודיו התיכוניים עם ציונים מתקדמים בשפה האנגלית. בשנת 2000 סיים בהצטיינות את לימודיו באוניברסיטה הממלכתית של מוסקבה לומונוסוב עם תואר במנהל ציבורי אשר נודע בעבר כ-"מכון למנהל ציבורי ומדעי החברה". במהלך לימודיו החל אלכסייב להתעניין בחוק החוקתי ברוסיה. בחודשי הקיץ של השנים: 1996, 1997 ו-1998 עבד כמתמחה במזכירות בית המשפט החוקתי של רוסיה במוסקבה. כעוזר לשופט, הכין חומרי תיק וריתוק להחלטות בית המשפט. בשנת 1998, בהיותו סטודנט שנה שלישית באוניברסיטת לומונוסוב, הוציא אלכסייב את ספרו הראשון "תלונות האזרח לבית המשפט החוקתי".[8] בין נובמבר 2000 לפברואר 2001 עבד ככתב מיוחד בעיתון היומי הרוסי "Sevodnya". העיתון, אשר היה שייך לאוליגרך הרוסי ולדימיר גוסינסקי נסגר באפריל 2001 לאחר שהחברה גזפרום-מדיה בבעלות המדינה השתלטה עליו במלואה.[9]

אלכסייב במהלך פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין בפברואר 2007 בעת טקס פרסי טדי בהצגת סרטו התיעודי, Moscow Pride '06

לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטה, נשאר אלכסייב במחלקה שלו כדי להמשיך בלימודי תואר שני במשפט חוקתי, עירוני ומנהלי. בנובמבר 2001 נאלץ לעזוב את התוכנית לתארים מתקדמים של האוניברסיטה הממלכתית של מוסקבה, המחלקה למינהל ציבורי (המחלקה לענייני יסודות משפטיים של תקנות המדינה) עקב אי קבלת מחקריו על המעמד המשפטי של מיעוטים מיניים כעבודת התזה שלו.[10] מחקרו פורסם בספרו משנת 2002 "רגולציה משפטית של מעמדם של מיעוטים מיניים: רוסיה לאור הנוהג והחקיקה של ארגונים בינלאומיים במדינות אחרות".[11] ביוני 2002 פרסם אלכסייב את ספרו השני "נישואים הומוסקסואלים: מעמד משפחתי של זוגות חד מיניים במשפט בינלאומי, לאומי ומקומי" אשר סיכם את המצב המשפטי במונחים של הכרה באיחודים עבור זוגות חד מיניים ברחבי העולם.[12]

לאחר שעבודת המחקר שלו נדחתה על ידי האוניברסיטה, אלכסייב ערער לבית המשפט בטענה כי היה קורבן לאפליה על רקע נטייה מינית. ב-10 ביוני 2005 דחה בית המשפט המחוזי ניקולינסקי במוסקבה את תביעתו וההחלטה אושרה בערכאת ערעור על ידי בית המשפט במוסקבה בספטמבר 2005. במאי 2006, אלכסייב הגיש את תלונתו הראשונה לבית הדין האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג, צרפת אשר נרשמה תחת מס' 9689/06, אך החל מנובמבר 2010, התיק לא נשקל על ידי בית המשפט ולא הועבר לרשויות הרוסיות. באוקטובר 2002, אלכסייב חיבר דו"ח שכותרתו "בלימת זנות: ניסיון מערבי ומשפט בינלאומי" שהוזמן על ידי סגן הדומה הממלכתית לשעבר, אלכסנדר ברניקוב. הדו"ח היה אמור לסייע ליוזמת הסגן להפוך זנות לחוקית ברוסיה. עם זאת, עמדת ברניקוב הייתה דעת המיעוט במפלגתו והצעת חוק בנושא לא הוגשה בפרלמנט.

בשנת 2003, אלכסייב חיבר מחקר מקיף המוקדש להיסטוריה ולרפורמה העכשווית של הבית העליון של הפרלמנט הבריטי "בית הלורדים: מחצר המלך אגברט ועד למהפכה של ראש הממשלה ט. בלייר (825-2003)".[13] בפברואר 2005 החליט אלכסייב להתמסר במלואו לפעילות למען זכויות קהילת הלהט"ב ברוסיה. ב-17 במאי 2005, ביום הבינלאומי הראשון נגד הומופוביה (IDAHO), השיק את ארגון זכויות הלהט"ב הרוסי, "Gayrussia.ru". השקת הארגון עמדה בראש מסיבת עיתונאים בעוד התקשורת הרוסית התעלמה ממנה לחלוטין. בראיונו לכתב העת, In These Times, שפורסם ב-30 בנובמבר 2007, הסביר אלכסייב באומרו כי,

"הבנתי שלא ניתן יהיה לשנות דברים ברוסיה רק על ידי כתיבה. צריך להיות מעורבים בעבודה אקטיביסטית יותר ולנסות להביא שינויים לזכויות חברי קהילת הלהט"ב הרוסית".

— אלכסייב בראיון בשנת 2007

פעילות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחאות ציבוריות למען זכויות להט"ב ברוסיה ובלארוס

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – זכויות להט"ב ברוסיה, זכויות להט"ב בבלארוס, מצעד הגאווה במוסקבה, מצעד הגאווה במינסק
ניקולאי אלכסייב, נעצר במהלך ציון מצעד הגאווה הראשון במוסקבה, 27 במאי 2006

ביולי 2005 ניתן לראות את תאריך נקודת ההתחלה של פעילותו של אלכסייב למען חופש ההתאגדות של קהילת הלהט"ב ברוסיה. התוכניות לקיום מצעד הגאווה הראשון במוסקבה במאי 2006 נחשפו לראשונה על ידי אלכסייב במהלך מסיבת עיתונאים משותפת עם יבגניה דבריאנסקאיה (אשתו לשעבר של אלכסנדר דוגין), אשר הוקדש לגינוי הוצאתם להורג של קטינים הומוסקסואלים באיראן. החשיפה התרחשה ב-28 ביולי 2005 במוסקבה במרכז העיתונות של קבוצת המידע הלאומית "NewsInfo" לאחר שאלכסייב ענה על שאלותו של עיתונאי מסוכנות הידיעות הרוסית אינטרפקס, "ומה הקהילה הגאה מתכננת ברוסיה?" בעודו חשף את תוכניות המצעד הראשון בבירה. לאחר מכן, תוך שעה הופצה הידיעה באופן נרחב בתקשורת הרוסית והזרה.[14][15] למחרת מסיבת העיתונאים, ב-29 ביולי 2005, יצרה אינטרפקס קשר עם ראש עיריית מוסקבה, יורי לוז'קוב אותו שאלה יאפשר את קיומו. בעוד לוז'קוב לא מדד את ההשלכות שתיצור תשובתו באומרו כי "לא קיבל שום בקשה" אבל אם יקבל - ידחה אותה, בעודו הוסיף כי הוא "עומד על ההגנה על האינטרסים של המוסקבאים" אשר "באופן מוחלט לא יתמכו ביוזמה כזו". מאז ההכרזה על יוזמת קיום המצעד, אלכסייב הביע את נכונותו לערער על כל האיסורים האפשריים על קיום מחאות מסוג זה על ידי ראש העיר בבית הדין האירופי לזכויות אדם.[16]

מאבקו הבלתי מתפשר למען התנהלות המצעד של מוסקבה באמצעות גילויים ציבוריים אסורים ועבודה משפטית קפדנית המבוססת על ערעורים בבית המשפט נגד כל האיסורים על מחאות ציבוריות בקרב חברי קהילת הלהט"ב, הפכו את אלכסייב לתפקיד ה-"מנהיג הבלתי רשמי של קהילת הלהט"ב הרוסית", כינוי בו מיוצג לעיתים קרובות בתקשורת הרוסית והזרה.[17][18][19][20][21][22] במשך חמש שנות קיומו הבלתי חוקי של המצעד, אלכסייב היה למארגו הראשי לצד מחאות למען זכויות להט"ב בערים מחוץ לבירה, בהן בריאזאן וטמבוב. אלכסייב הוא אחד המתנגדים העיקריים של ראש עיריית מוסקבה לשעבר, יורי לוז'קוב, אשר כינה את קיום המצעד כ-"התכנסויות שטניות" ואת המשתתפים באירוע כ-"מתרוממים" (כינוי גנאי להומוסקסואלים) לצד האשמותיו את חברי קהילת הלהט"ב כ-"אחראים למגפת מחלת ה-"HIV" במוסקבה.[23][24]

בפברואר 2007, בתום מסיבת העיתונאים של פסגת ראשי עיריות: לונדון, פריז, ברלין, מוסקבה ובייג'נג בבית עיריית לונדון, אלכסייב חשף את סמליל מצעד הגאווה של מוסקבה מאחורי גבו של יורי לוז'קוב בזמן שהעניק ראיון לערוץ הראשון של רוסיה בעוד מזכיר העיתונות של לוז'קוב, סרגיי צוי, ניסה לחלץ אותו מהתקרית ללא הצלחה. אחד העיתונים היומיים המובילים הרוסים, קומרסאנט, כתב באירוניה לאחר התקרית כי "סרגיי צוי ניסה להשתלט על דגל מצעד הגאווה המוסקובי מידיו של ניקולאי אלכסייב" בעוד אלכסייב ביקש מסקוטלנד יארד לפתוח בהליך פלילי נגד צוי אם כי התיק מעולם לא נפתח. פגישת ראשי הערים בלונדון 2007 הוכתרה כפסגת הפגישות הרשמית האחרונה שלהם.[25][26]

אלכסייב זמן קצר לפני מעצרו לאחר שהשחית את פתק ההצבעה בבחירות לדומה הממלכתית עם הכיתוב "לא להומופובים! לא ללוז'קוב!", 2 בדצמבר 2007

בנובמבר 2008, אלכסייב ושלושה פעילי ארגון המצעד במוסקבה, טסו לבלארוס השכנה ואירחו פאנל עם קבוצה של פעילי להט"ב בלארוסים בבירה מינסק. הפעילים הסכימו להצטרף לפעילותיהם של אלכסייב ועמיתיו והשיקו את "תנועת הגאווה הסלאבית". מאז, פועל אלכסייב עם הארגון הבלארוסי "Gaybelarus" ומנהיגו סרגיי אנדרוזנקו.[27] בפברואר 2009 אלכסייב הזמין את אנדרוזנקו להצטרף אליו ולפעילים רוסים נוספים לסיור במוסדות אירופיים בהם בפרלמנט האירופי והנציבות האירופית ב-12 בפברואר, מסיבת עיתונאים בלוקסמבורג עם חבר הפרלמנט ז'אן הוס ב-13 בפברואר, מועצת אירופה בשטרסבורג ב-14 בפברואר, והאו"ם בז'נבה בין 16–17 בפברואר. אלכסייב ואנדרוזנקו השתתפו בנוסף בני הפגנות בשטרסבורג ובז'נבה למען מיקוד תשומת לב להפרות של הזכות לחופש ההתאגדות ברוסיה ובלארוס.[28][29]

ב-16 במאי 2009 התקיים מצעד הגאווה הסלאבית הרוסית-בלארוסית המשותפת הראשונה במוסקבה. רשויות העיר שללו את האישור לציון האירועי בעוד כוחות המשטרה פיזרו באלימות את משתתפי ההפגנה בתחנת וורוביובי גורי.[30] ציון מהדורת המצעד הסלאבי השנייה התקיימה במינסק ב-15 במאי 2010 בעוד העירייה דחתה אישור לקיום המחאה אשר בסיומה, כשמונה משתתפים נעצרו.[31] המהדורה השלישית תוכננה להתקיים בסנט פטרסבורג ב-25 ביוני 2011.[32]

במהלך פעילותו לארגון מחאות ציבוריות במשך השנים, אלכסייב נעצר כשש פעמים על ידי המשטרה בגין ארגונן ללא אישור במוסקבה: ב-27 במאי 2006 ליד שערי גן אלכסנדרובסקי במהלך מצעד הגאווה הראשון של מוסקבה, ב-27 במאי 2007 ליד בניין עיריית מוסקבה במהלך ציון המצעד השני בעיר, ב-2 בדצמבר 2007 בקלפי שבו תכנן ראש עיריית מוסקבה יורי לוז'קוב להצביע בבחירות לפרלמנט, ב-16 במאי 2009 במהלך ציון המצעד השלישי בבירה, ב-21 בספטמבר ליד בניין עיריית מוסקבה בדרישה להתפטר מראש עיריית מוסקבה ביום הולדתו וב-12 באוקטובר ליד בניין עיריית מוסקבה תוך השתתפותו שכונה "יום הזעם".[33][34][35]

הכרה בנישואים חד מיניים ברוסיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמוד ראשי
 ראו גם – פסק דין פדוטובה ואחרים נגד רוסיה
אלכסייב לצד אירינה פדוטובה ואירינה שיפיטקו באולפן של שירות החדשות הרוסית ברדיו מיד לאחר הדיון בתיק הנישואים של בנות הזוג במוסקבה, 26 באוגוסט 2009

במאי 2009 השיק אלכסייב את הקמפיין להכרה בנישואים חד מיניים ברוסיה. הוא הפך לעורך דין ויועץ של זוג לסביות, אירינה פדוטובה ואירינה שיפיטקו, אשר ניסו לרשום את נישואיהן במשרד הרישום לפעולות אזרחיות בטברסקי שבמוסקבה ב-12 במאי 2009. נישואיהן נדחו וחוקיות החלטה זו התקבלה מאוחר יותר על ידי בית המשפט המחוזי של טברסקוי ובית המשפט העירוני במוסקבה.[36] באוקטובר 2009 ארגן אלכסייב את נישואיהן של בנות הזוג בטורונטו, קנדה.[37]

בנובמבר 2009 ייסד אלכסייב את הארגון "Marriage Equality Russia" (שוויון נישואים רוסיה) במטרה להתיר נישואים חד מיניים ברוסיה. בינואר 2010 משרד המשפטים דחה את רישום הארגון תוך ציון מספר סיבות ונתן את ההתייחסות לקוד המשפחה הרוסי המגדיר נישואים כאיחוד הטרוסקסואלי בין גבר לאישה בלבד. בית המשפט המחוזי בגגארינסקי אישר את חוקיות דחיית הרישום תוך ציון "שיקולי מוסר". בית המשפט בעיר מוסקבה לא שקל את הערעור עדיין.

ביולי 2010 ערערו בנות הזוג על האיסור הרוסי על הכרה בנישואים חד מיניים במדינה בבית הדין האירופי לזכויות אדם.[38] ההחלטה בפסק הדין של התיק ניתנה ב-13 ביולי 2021, בה קבעה הלשכה השלישית של בית הדין פה אחד כי סירובה של רוסיה לספק כל הכרה משפטית לזוגות חד מיניים מפרה את זכויות האדם של המבקשים לפי סעיף 8 של האמנה האירופית לזכויות אדם. בית הדין דחה את הטענה של רוסיה לפיה "רוב האזרחים הרוסים לא רואים בעין יפה נישואים חד מיניים", וקבע כי "גישה לזכויות עבור מיעוטים איננה יכולה להיות תלויה בקבלת דעתם של הרוב".[39]

התרת תרומות דם של גברים הומוסקסואלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך מספר שנים, פעלו אלכסייב ועמיתיו פעלו לביטול האיסור על תרומות דם על ידי גברים הומוסקסואלים שהוטל בתקנות משרד הבריאות הרוסי.[40] ב-14 בספטמבר 2007 ארגנו פעילים הפגנה ללא סנקציות בבניין המשרד נגד האיסור בעוד ההתכנסות פוזרה לאחר מכן על ידי כוחות המשטרה.[41] באותו יום אלכסייב ומספר פעילים הומוסקסואלים נוספים ניסו לתרום את דמם במרכז העירוי דם המרכזי של מוסקבה, אך נדחו.[42] תוצאת מסע פרסום זה הגיעה באביב 2008 כאשר משרד הבריאות תיקן את תקנותיו וביטל את האיסור. זה היה השינוי החקיקתי הראשון לטובת הומוסקסואלים ברוסיה מאז ביטול התביעה הפלילית בגין התנהגות הומוסקסואלית של גברים ב-1993.[43]

התנגדות לחוקי איסור "תעמולה הומוסקסואלית"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2009 אלכסייב, יחד עם פעילי ארגון מצעד הגאווה במוסקבה, ניקולאי באייב ואירינה פדוטובה, פתחו במסע פרסום נגד החוק של מחוז ריאזאן ברוסיה האוסר על "תעמולה הומוסקסואלית" לקטינים בעוד בתי משפט מקומיים ובית המשפט החוקתי של רוסיה קבעי כי הגבלות החוק "הן לגיטימיות".[44] הגשת תיק הפעילים ממתין כעת לדיון בבית הדין האירופי לזכויות אדם ובוועדת זכויות האדם של האו"ם.

מאבק בדברי שנאה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלכסייב נעצר בבית עיריית מוסקבה בזמן שהפגין נגד ראש העיר יורי לוז'קוב ב-21 בספטמבר 2010, שבוע לפני פיטוריו

אלכסייב פעל בעקביות בהעמדה לדין פלילי של פוליטיקאים, פקידים ואנשי ציבור בגין הסתה לשנאה כלפי אנשים על בסיס נטייתם המינית או זהותם המגדרית.

בשנת 2005 ביקש לפתוח בתיק פלילי נגד מנהיג ועדת "Prezumptsia" מקרסנודר אלברט גאימיאן על הצהרותיו ההומופוביות במהלך עצרת ללא אישור במרכז קרסנודר באוקטובר 2005. הבקשה נדחתה על ידי מחלקת התביעה.[45][46]

בשנת 2006 אלכסייב, יחד עם הפעיל ניקולאי בייב, ניסו ללא הצלחה להשיג העמדה לדין פלילי של המופתי הרוסי טלגאט תדג'ודין שאמר בראיון לאינטרפקס שיש "להצליף בהומואים, שיופיעו במצעד הגאווה כי הנביא האסלאמי מוחמד קרא להרג של הומוסקסואלים".[47]

בשנת 2008 אלכסייב והפעילים ניקולאי בייב וקיריל נפומניאסקי ביקשו להעמיד לדין פלילי של מושל אזור טמבוב, אולג בטין, שהצהיר בראיון כי "יש לקרוע הומואים ולזרוק את חלקיהם ברוח". כל בתי המשפט ברוסיה, כולל בית המשפט העליון, דחו את התלונות והפעילים ערערו לבית הדין האירופי לזכויות אדם.[48][49]

התנגדות לסגירת מועדוני להט"ב

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמוד ראשי
 ראו גם – תרבות להט"ב ברוסיה

באוגוסט 2009 הכריז ראש המחוז המנהלי הצפוני של מוסקבה, אולג מיטבול, על כוונתו לסגור את מועדון ההומואים המוביל "Dusha i Telo" במוסקבה. אלכסייב ועמיתיו הובילו בקמפיין נגד סגירת המועדון. באוקטובר 2009 ארגן מסיבת עיתונאים במרכז העיתונות העצמאית בה דיברו כוכבי פופ רוסים בהם לוליטה מילבסקיה ולהקות "Shura" ו-"Mirazh" לתמיכה בקיום המועדון.[50] "Dusha i Telo" נסגר מאוחר יותר בעוד בתי המשפט קבעו כי סיום החוזה היה בלתי חוקי, אם כי המועדון לא נפתח שוב. באוקטובר 2010 פוטר אולג מיטבול מתפקיד ראש המחוז.

הקמת ארגון הספורט "בית הגאווה" בעת אולימפיאדת סוצי 2014

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2010, לאחר נסיעתו לוונקובר וויסלר, אלכסייב הכריז על תוכניות ארגונו לפתוח את "Pride House" (בית הגאווה), מיקום זמני המארח ספורטאי להט"ב, במהלך משחקי החורף האולימפיים בסוצ'י בשנת 2014 אשר נוסד לראשונה בקנדה בציון אולימפיאדת ונקובר (2010). מכתבי הכוונה לפתיחת בית הגאווה בסוצ'י נשלחו לוועד האולימפי הבינלאומי ולוועדה המארגנת של אולימפיאדת סוצ'י.

מסע פרסום היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעורבותו של ניקולאי אלכסייב עם ועדת היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה (IDAHO) החלה באפריל 2005 כאשר נפגש לראשונה עם לואי-ז'ורז' טן, מייסד היום, בעודו הסכים להיות רכז היום ברוסיה. באותה שנה הציע לארגן את הוועידה העולמית הראשונה של "IDAHO" במוסקבה ב-26–27 במאי 2006 במהלך ציון מצעד הגאווה הראשון ברוסיה בבירה. תדרוך העיתונאים בסיומה של הוועידה, שהתקיימה שלוש שעות לפני ציון המצעד במוסקבה, משך יותר מ-100 עיתונאים ו-18 צוותי טלוויזיה, אשר העניק ייצוג תקשורתי חסר תקדים הן לזכויות להט"ב ברוסיה והן לוועדת "IDAHO".

בשנת 2006 אלכסייב הפך למזכיר בפועל של ועדת "IDAHO" שבסיסה בפריז כאשר הארגון נרשם רשמית בפריז על ידי הרשויות הצרפתיות. בשנת 2008 מונה לסגן נשיא הוועדה.

בפברואר 2009 מילא תפקיד מפתח בהכרה של היום הבינלאומי בלוקסמבורג, בעודו שכנע את ז'אן הוס, חבר פרלמנט מקומי ממפלגת הירוקים להגיש הצעה בפרלמנט. ב-23 באפריל 2009 ההצעה התקבלה פה אחד.[51][52] כיום, פעילותו של אלכסייב עם ועדת "IDAHO" כרוכה בהגדלת רשת הרכזים ברחבי העולם, וביבשת אסיה בפרט.

תביעות נגד רשויות רוסיה במוסדות בינלאומיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמוד ראשי
 ראו גם – פסק דין אלכסייב נגד רוסיה
אלכסייב בבית הדין האירופי לזכויות אדם, שם זכה בתיק הלהט"ב הראשון נגד רוסיה ב-25 בפברואר 2010, פסק דין אלכסייב נגד רוסיה

נכון לינואר 2011, לניקולאי אלכסייב היו למעלה מעשר תלונות נגד רוסיה שהוגשו אשר מוגדרות תלויות ועומדות בבית הדין האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג, צרפת.

ב-14 בפברואר 2009 יחד עם פעילים רוסים, בלארוסים וצרפתים, ארגן מחאה במרכז שטרסבורג עבור הוקעת חוסר המעש של בית המשפט האירופי בבחינת חוקיות איסור מצעד הגאווה במוסקבה על ידי הרשויות הרוסיות.[53]

ב-21 באוקטובר 2010 אלכסייב זכה בתיק בפני בית המשפט האירופי בנוגע לאיסור על מצעדי מוסקבה בשנים: 2006, 2007 ו-2008 בפרשת פסד דין אלכסייב נגד רוסיה קבע בית המשפט כי רוסיה הפרה שלושה סעיפים באמנה האירופית, לרבות הזכות לחופש ההתכנסות (סעיף 11), הזכות לסעד משפטי יעיל (סעיף 13) ואיסור אפליה (סעיף 14). בית המשפט פסק כי על רוסיה לשלם לאלכסייב קרוב ל-30,000 אורו כפיצוי. המקרה סימן את התבוסה הבינלאומית הראשונה אי פעם של ממשלת רוסיה בנושא זכויות להט"ב בשטחה.

החל מינואר 2011, אלכסייב החזיק בתלונה אחת תלויה ועומדת בוועדת זכויות האדם של האו"ם בנוגע לאיסור על מחאה מול שגרירות איראן ב-19 ביולי 2008 במוסקבה. הפעולה הייתה מחאה סמלית המבקשת מהרשויות באיראן להפסיק את הרג אזרחיה ההומוסקסואלים. בתלונתו, אלכסייב הציע כי באיסור האירוע הפרו השלטונות הרוסיים את סעיף 21 של האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות המבטיחה את הזכות לחופש התאספות. התיק נפתח באו"ם ב-26 במרץ 2009. זו הפעם הראשונה שתיק הנוגע לנושא להט"ב נשלח נגד רוסיה למוסד זה. באפריל 2009, ועדת זכויות האדם של האו"ם נתנה לרשויות רוסיה 6 חודשים להביע את עמדתם לגבי המקרה שנעשה.[54] עם זאת, נכון לנובמבר 2010, טרם קיבלה הוועדה החלטה באשר לגופו של התיק.

מעצרו בנמל התעופה דומודדובו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 בספטמבר 2010 נעצר אלכסייב בנמל התעופה הבינלאומי דומודדובו במוסקבה כאשר עלה על טיסת סוויס אינטרנשיונל אייר ליינס לז'נבה. הסיבה למעצרו לא הייתה ברורה.[55] במהלך הימים שלאחר מכן, סוכנות הידיעות "Interfax Belarus" דיווחה שקיבלה ממנו הודעות טקסט שבהן הוא הכריז כי מבקש מקלט מדיני בבלארוס וזונח את תביעותיו בנוגע לדיכוי ארגוני מצעדי הגאווה במוסקבה. עם זאת, פעילי זכויות להט"ב רבים העלו ספקות בנוגע לדיווח הסוכנות.[56] לבסוף, אלכסייב הופיע מחדש במוסקבה, ופנה בטלפון לפעילי להט"ב בעיר כמו גם לחבר הפרלמנט הגרמני פולקר בק, והצהיר בתגובה לדיווח הסוכנות כי "מעולם לא היה במינסק" ולא זנח את תביעותיו.[57]

המחאה המורשית הראשונה של אלכסייב במוסקבה, בה מחה נגד כינוס משרדי סוויס אינטרנשיונל אייר ליינס, 1 באוקטובר 2010

מעצרו עורר ביקורות שליליות בינלאומיות, כולל מצד חברת הפרלמנט הבריטית שרה לודפורד.[58] לאחר מכן נערכה הפגנה מול שגרירות רוסיה בברלין נגד האירוע, בעוד פעילי להט"ב בארצות הברית נקראו להתקשר לשגרירות רוסיה בעניין.[59]

פוליטיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסייב מעולם לא היה חבר במפלגות או תנועות פוליטיות כלשהן, וניסה שלא לקשר בין תנועת להט"ב לכוחות פוליטיים כלשהם ברוסיה. אף על פי כן, ב-26 במאי 2007, במהלך מסיבת העיתונאים של מצעד הגאווה השני במוסקבה, הודיע על כוונתו להעלות את מועמדותו במהלך הבחירות לפרלמנט הקרובות בדצמבר 2007. עם זאת, לא עשה זאת לבסוף.

באוגוסט 2010 אלכסייב ועמיתיו הפעילים תמכו לראשונה בהפגנות של אסטרטגיה 31 במוסקבה אשר יזמו בתמיכה בסעיף 31 של החוקה הרוסית, המבטיחה את הזכות לחופש ההתאגדות. במקביל, הדגיש כי פעילי להט"ב תכננו להשתתף במחאה כאזרחים, אך לא בתור משתתפים בהפגנה פוליטית.

הופעה תקשורתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי מנוע החיפוש הרוסי המוביל "Yandex.Ru" אלכסייב הוא פעיל הלהט"ב המצוטט ביותר בתקשורת הרוסית בנושאי להט"ב בעודו לוקח חלק בתוכניות טלוויזיה ורדיו שונות ברוסיה ומחוצה לה.[60] הוא הוזמן פעמיים להשתתף בתוכנית האירוח הנצפית ביותר בטלוויזיה הרוסית, "!K baryeru" (של הערוץ NTV) בהנחיית ולדימיר סולוביוב. המופע הציג צורה של ויכוח בין שני משתתפים כשהמנצח שימש כשופט ושואל שאלות. התוכנית זכתה לצפייה נרחבת ברוסיה בעודה שודרה בפריים טיים ברחבי המדינה. התוכניות אשר כללו את השתתפותו של אלכסייב: "ניקולאי אלכסייב נגד סגן דומה המדינה, סבטלנה גוריאצ'בה" אשר שודרה ב-18 במאי 2006 בעוד הדיון נפתח לאחר שמארגני מצעד הגאווה במוסקבה הודיעו לראשונה לראש העירייה על כוונתם לציונו ברחבי העיר. התוכנית השנייה, "ניקולאי אלכסייב נגד סגן הדומה הממלכתית, אלכסנדר צ'וייב" שודרה ב-21 ביוני 2007 והציגה ויכוח לאחר שתנועת הנוער האורתודוקסית "ג'ורג'ייבצי" ארגנה טקסים באזור קיום הפגנת זכויות הלהט"ב במרכז מוסקבה.

במהלך התוכנית השנייה אלכסנדר צ'וייב קשר את ניקולאי אלכסייב לאוליגרך בוריס ברזובסקי וכינה אותו כ-"קיצוני". בסיבוב האחרון של התוכנית החלה שערורייה לאחר שאלכסייב כינה את צ'וייב כ-"הומו, פחדן וצבוע". שבוע לאחר מכן, לבקשת הסגן, נפתחה חקירה פלילית נגד אלכסייב.[61] לאחר הסכם שלום פרטי בין הצדדים ביקש צ'וייב מהשופט לדחות את האישומים ולסגור את התיק. אלכסייב ניסה גם כן להעמיד לדין את צ'וייב על בסיס אותה תוכנית, אך נדחה על ידי מחלקת התביעה.

אלכסייב במהלך ראיון עם המגזין "New Times" לאחר ציון מצעד הגאווה השלישי במוסקבה, 2 ביוני 2008

ב-2 בדצמבר 2007 צ'וייב, שב-2007 יזם הצעת חוק בדומה הממלכתית להפללת "תעמולה של הומוסקסואליות", לא נבחר מחדש במהלך הבחירות לפרלמנט.[62] ב-5 בדצמבר 2007 הודה בראיון שהסיבה לתבוסתו "הייתה ההומופוביה שלו". הצעת החוק שלו להפליל מחדש את ההומוסקסואליות נדחתה על ידי הדומה הממלכתית ב-8 במאי 2009, ערב מצעד הגאווה הסלאבי הראשונן במוסקבה.[63]

ביוני 2007, לאחר הגאווה השנייה במוסקבה, ערוץ NTV הציג את ניקולאי אלכסייב בתוכניתו "הגיבור הראשי". אלכסייב השתתף בשתי תוכניות וידאו באולפן של מגזין "New Times". בינואר 2008 במהלך השתתפותו הראשונה התנגד לו במאי הקולנוע והשחקן הסובייטי ניקולאי בורליאייב וביוני 2008 חשף על ההכנה וההתנהלות של מצעד הגאווה השלישי במוסקבה.[64][65] ב-17 במאי 2010, בעת ציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה, השתתף אלכסייב בתוכנית "Chestnyi ponedelnik" בערוץ "NTV" אשר הוקדשה למיעוטים מיניים ברוסיה.

במהלך השנים הופיע אלכסייב פעמים רבות ברדיו הרוסי המוביל במוסקבה "Echo Moskvy" אשר כללו את הכותרות: "האם יהיה מצעד גאווה במוסקבה?" (2 באוגוסט 2005),[66] "אסלאם - מכשיר הביקורת?" (18 בפברואר 2006),[67] "רוב מיני נגד מיעוט מיני" (10 ביוני 2007),[68] "פרספקטיבות של מצעד גאווה ופסטיבל הסרטים "Side by Side" המוקדש לאהבה חד מינית" (24 בינואר 2008),[69] "האם יהיה מצעד גאווה במוסקבה?" (24 באפריל 2008),[70] "העם נגד 1" (1 במאי 2008),[71] "האם יהיה מצעד גאווה במוסקבה?" (16 במאי 2009),[72] "האם צריך לאפשר ארגוני מצעד גאווה במוסקבה?" (21 באוקטובר 2010).[73]

הכרה ופרסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלכסייב והפעיל הירושלמי ג'רי לוינסון במהלך זכייתם בפרסי סאו פאולו, מאי 2008

בשנת 2000 זכה אלכסייב בתעודת "הדיפלומה האדומה" מהפקולטה למינהל ציבורי של האוניברסיטה הממלכתית של מוסקבה על הישגים מצוינים בלימודים בעודה מוענקת מוענקת לבוגרים עם הביצועים הטובים ביותר. מאז 2005 אלכסייב הוגדר ברחבי העולם במאבקו למען זכויות להט"ב כ-"אדם שלא יתפשר על האידיאלים שלו ולא יוותר על מאבקיו למען זכויות להט"ב ברוסיה ובמדינות אחרות". מגזין הלהט"ב הצרפתי המוביל "Tetu" כינה אותו במרץ 2009 כ-"פעיל העיקש ביותר ביבשת".[74] בדצמבר 2010 ירחון הלהט"ב האמריקאי אדבוקט כינה את אלכסייב כ-"צלב הכי גלוי בארצו".[75]

בשנת 2006, יחד עם מייסד היום הבינלאומי נגד הומופוביה לואי-ז'ורז' טן ומארגני מצעד מוסקבה - ניקולאי בייב ויבגניה דבריאנסקאיה, אלכסייב זכה בתואר ה-"דוב הגריזלי של ILGCN" עבור "כבוד מאמציו הבולטים והאמיצים בפניה של הומופוביה עזה בצורה יוצאת דופן".[76] באותה שנה, אלכסייב קיבל גם את פרס "GALHA" (לונדון), כהוקרה על "האומץ באתגר ההומופוביה ברוסיה ומחוצה לה".[77]

ב-17 ביוני 2008 ירחון האדבוקט הגדיר אותו כ-"לוחם גאווה עולמי" יחד עם שלושה פעילים נוספים מנפאל, ניגריה וצ'ילה.[78]

אלכסייב בעת השתתפותו במהלך מצעד הגאווה בוונקובר, קנדה, אוגוסט 2010

כמו כן בשנת 2008 ניקולאי אלכסייב קיבל את פרס HERO (לוס אנג'לס), "על ניסיונותיו לביים גאווה מלאה". הפרס הוענק במהלך הגמר הגדול של התחרות הבינלאומית Mr Gay בלוס אנג'לס.[79] באותה שנה זכה בפרס אזרח הכבוד של סאו פאולו בברזיל על רקע "כיבוד השונות בסאו פאולו" אשר הוענק על ידי אגודת מצעד הגאווה בסאו פאולו.[80]

ב-14 במאי 2009, הרדיו האירופי "Radio Free Europe Radio Liberty" כינה את אלכסייב כ-"איש השבוע" לאחר ארגון מצעד הגאווה הסלאבי במהלך גמר תחרות האירוויזיון 2009 במוסקבה.[81] ביולי 2010 אלכסייב קיבל את "פרס גיבור" במועמדות בינלאומית שהוגשה על ידי חברת "Vancouver Pride Society" הקנדית.

ב-1 באוגוסט 2010 הוא היה אורח הכבוד של מצעד הגאווה בוונקובר בעודו לבוש במדי חיל הים לבנים עם סמליל מצעד הגאווה במוסקבה. הראיון עם אלכסייב במהלכו פורסם על ידי עיתון הלהט"ב הקנדי המוביל "Xtra.com" לאחר מכן.[82] במהלך שהותו בוונקובר השתתף בשתי תוכניות טלוויזיה בערוץ "ShawTV" בהן הצהיר על מצב זכויות חברי קהילת הלהט"ב ברוסיה.

בדצמבר 2010, פורטל הלהט"ב הרומני, "Angelicuss.com" בחר את אלכסייב כ-"איש השנה 2010" אשר לפי הפרסום, הוגדר כ-"אחד מפעילי זכויות האדם המוערכים בעולם" והוסיף כי הוא "מהווה עבורנו מודל לנחישות והקרבה עצמית. ניקולאי הוא סמל לכבוד הנשמר נגד גלי השנאה שמטביעים את רוסיה".[83]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסייב דובר רוסית, אנגלית וצרפתית.[84] אתר הבלוג שלו דיווח כי מאז שנת 2000 ביקר בכ-49 מדינות בעולם בעודו השתתף במצעדי גאווה רבים בערים שונות בהן: לונדון, פריז, ציריך, ז'נבה, טורינו, ונקובר, סאו פאולו וורשה.

ב-5 בספטמבר 2008 אלכסייב הפך לאיש הציבור הראשון בתולדות רוסיה שנכנס לאיחוד משפחתי חד מיני. טקס נישואיו התקיים בעיריית ז'נבה על בסיס החוק הפדרלי של שווייץ על איחוד אזרחי. מתגורר עם בן זוגו, אזרח שווייצרי בשם פייר, מאז נובמבר 1999.[85]

בראיון משנת 2006 הכריז אלכסייב שהוא נוצרי אורתודוקסי, אם כי הוא ציין שהוא חושב על המרת דת לבודהיזם בשל היותה "הדת הסובלנית ביותר בעולם".[86]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניקולאי אלכסייב בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ European rights court rules against Russia over gay pride parade ban, www.jurist.org (באנגלית)
  2. ^ Russia’s Appeal of Moscow Pride Ban Rejected by the European Court of Human Rights, web.archive.org, ‏8 במרץ 2012
  3. ^ Gays Demonstrate in Moscow – and Are Not Arrested, web.archive.org, ‏13 במרץ 2012
  4. ^ Moskva. Pride '06, 2006-11-27, נבדק ב-2021-11-23
  5. ^ Опрос: россияне относятся к гомосексуалистам так же, как к марихуане, но к "траве" - более строго, NEWSru.com, ‏4 בפברואר 2008 (ברוסית)
  6. ^ East/West: Sex & Politics, 2008-11-27, נבדק ב-2021-11-23
  7. ^ Documentary examines Pride, from protest movement to business concern, web.archive.org, ‏26 בספטמבר 2012
  8. ^ ГОТОВЫ ЛИ ВЫ ПРОГОЛОСОВАТЬ ЗА ПРЕЗИДЕНТА, если он гей?. Новости Беларуси. Белорусские новости, web.archive.org, ‏6 ביולי 2011
  9. ^ Opinion | The Guardian, the Guardian (באנגלית)
  10. ^ GayRussia.ru :: Нас объединяют не только желания, web.archive.org, ‏6 בדצמבר 2008
  11. ^ Книга "Правовое регулирование положения сексуальных меньшинств. Россия в свете практики международных организаций и национального законодательства стран мира" – купить книгу ISBN 5-85639-325-2 с быстрой доставкой в интернет-магазине OZON, באתר OZON.ru (ברוסית)
  12. ^ Книга "Гей-брак. Семейный статус однополых пар в международном, национальном и местном праве" – купить книгу ISBN 5-85639-335-X с быстрой доставкой в интернет-магазине OZON, באתר OZON.ru (ברוסית)
  13. ^ Книга "Палата лордов Британского парламента. От суда короля Эгберта до революции премьера Т. Блэра (825 - 2003 гг.)" – купить книгу ISBN 5-85639-346-5 с быстрой доставкой в интернет-магазине OZON, באתר OZON.ru (ברוסית)
  14. ^ Проверка на толерантность - Политика - GZT.RU, web.archive.org, ‏16 ביולי 2011
  15. ^ UK Gay News - Moscow Mayor Says Neit to Gay Pride in Russian Capital, web.archive.org, ‏18 באפריל 2011
  16. ^ Новые Известия / Геи против мэра. Лидеры сексуальных меньшинств готовы подать в суд на Юрия Лужкова, web.archive.org, ‏10 באפריל 2008
  17. ^ Определение брака, Interfax.ru (ברוסית)
  18. ^ Митволь поссорился с геями и коммунистами - Политика - GZT.RU, web.archive.org, ‏16 ביולי 2011
  19. ^ BBC NEWS | Europe | Violence feared over Moscow gay march, web.archive.org, ‏19 במאי 2009
  20. ^ WELT (2009-05-16). "Moscow: Gay activists stage demo ahead of Eurovision final". DIE WELT (בגרמנית). נבדק ב-2021-11-24.
  21. ^ Leader Of Russia : PinkNews.co.uk, web.archive.org, ‏29 ביוני 2011
  22. ^ New Moscow mayor says yes to protest - Telegraph, web.archive.org, ‏20 בינואר 2011
  23. ^ Лужков обвинил геев в распространении СПИДа: запрет на пропаганду их взглядов в силе, NEWSru.com, ‏4 בדצמבר 2008 (ברוסית)
  24. ^ GayRussia.ru :: Нас объединяют не только желания, web.archive.org, ‏15 בפברואר 2008
  25. ^ Пресс-секретарь мэра Москвы пресек гей-парад в Лондоне, www.kommersant.ru, ‏9 במרץ 2007 (ברוסית)
  26. ^ Пресс-секретаря мэра Москвы подозревают в нападении на организатора гей-парада в столице, Эхо Москвы (ברוסית)
  27. ^ Slavic Gay Pride will unite Belarusian and Russian activists, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBT+ news, ‏18 בנובמבר 2008 (באנגלית)
  28. ^ GayRussia.ru :: Нас объединяют не только желания, web.archive.org, ‏14 במרץ 2007
  29. ^ GayRussia.ru :: Нас объединяют не только желания, web.archive.org, ‏15 במרץ 2009
  30. ^ В Москве прошел гей-парад, Газета.Ru (ברוסית)
  31. ^ В Минске разогнан «Славянский гей-парад» - Газета.Ru | Новости, Газета.Ru (ברוסית)
  32. ^ Геи планируют провести в Петербурге еще одну акцию |, GAZETA.SPb, ‏29 ביוני 2010 (ברוסית)
  33. ^ Милиция поймала главного лидера, Газета.Ru (ברוסית)
  34. ^ В Москве разогнали акцию "Лужков-гомик", BBC News Русская служба, ‏21 בספטמבר 2010 (ברוסית)
  35. ^ Лидеру гей-движения Алексееву грозит штраф за участие в «Дне гнева» в Москве - Газета.Ru | Новости, Газета.Ru (ברוסית)
  36. ^ Однополый брак не состоялся. Фото, Interfax.ru (ברוסית)
  37. ^ Российские лесбиянки расписались в Торонто, BBC News Русская служба, ‏24 באוקטובר 2010 (ברוסית)
  38. ^ Однополая пара из России обжаловала в ЕСПЧ отказ в регистрации брака, РИА Новости, ‏20100721T1821 (ברוסית)
  39. ^ European court urges Russia to acknowledge same-sex unions, AP NEWS, ‏13 ביולי 2021 (באנגלית)
  40. ^ Минздрав и голубая кровь, www.kasparov.ru (ברוסית)
  41. ^ Грани.Ру: У Минздрава задержаны геи-пикетчики, graniru.org
  42. ^ Донорство крови гомосексуалами в России, נבדק ב-2021-11-22
  43. ^ GayRussia.ru :: Нас объединяют не только желания, web.archive.org, ‏25 במאי 2008
  44. ^ В Рязани гей-активисты признаны виновными в пропаганде гомосексуализма, web.archive.org
  45. ^ Прокуратура вынесла предостережение организатору митинга гомофобов в Краснодаре, Юга.ру (ברוסית)
  46. ^ Инициаторы обращения в прокуратуру против организаторов митинга гомофобов требуют привлечь их к уголовной ответственности, Юга.ру (ברוסית)
  47. ^ Интерфакс-Религия: Геи продолжают добиваться возбуждения уголовного дела против муфтия Таджуддина, www.interfax-religion.ru
  48. ^ Следственный комитет Тамбова отказался возбуждать дело по заявлению гей-активистов, Татар-информ (Tatar-inform) (ברוסית)
  49. ^ Секс-меньшинства пожаловались на тамбовского губернатора в Страсбург, Татар-информ (Tatar-inform) (ברוסית)
  50. ^ Лолита Милявская в поддержку гей-сообщества, נבדק ב-2021-11-22
  51. ^ Luxembourg Could Become Sixth Country to Recognise IDAHO, web.archive.org, ‏18 באפריל 2009
  52. ^ Luxembourg is the 6th country to recognize May 17 as the Day Against Homophobia (IDAHO) | World News | News | Your Companion, web.archive.org, ‏21 ביולי 2011
  53. ^ GayRussia.ru :: Russian Gays, Lesbians, Bi, Transexuals, LGBT, News on Russia and Human Rights”, web.archive.org, ‏14 בספטמבר 2009
  54. ^ Russian Gay Activists Appeal Ban on Iranian Embassy Picket to the UN Human Rights Committee, web.archive.org, ‏7 בינואר 2011
  55. ^ UK Gay News | Russian Gay Activist Arrested at Moscow Airport As He Was About to Board Swiss Air Lines Flight to Geneva, web.archive.org, ‏19 בספטמבר 2010
  56. ^ UK Gay News | Questions Have to be Answered by Authorities in Russia and Belarus as Doubts Emerge About Well-Being of Russian Gay Activist, web.archive.org, ‏19 בספטמבר 2010
  57. ^ Russian Gay Activist: “I Never Was in Minsk – I Never Sent Any SMS Messages, web.archive.org, ‏19 בספטמבר 2010
  58. ^ UK Gay News | MEP on Russia Gay Rights: Alekseev’s Arrest Is of “Deep Concern”, web.archive.org, ‏19 בספטמבר 2009
  59. ^ Red Dawn | Advance | The Advocate, web.archive.org, ‏23 במרץ 2011
  60. ^ Николай Александрович Алексеев: Яндекс.Новости, web.archive.org, ‏2012-04-07
  61. ^ Интерфакс-Религия: Организатор московского гей-парада сообщает, что против него возбудили уголовное дело, www.interfax-religion.ru
  62. ^ Время новостей: N°231, 17 декабря 2007, www.vremya.ru
  63. ^ Gay News Watch | Story Topic, archive.ph, ‏2007-08-12
  64. ^ Н.Алексеев и Н.Бурляев в ток-шоу на сайте NewTimes. - Gaysbook.ru, web.archive.org, ‏2012-03-14
  65. ^ Интервью Николая Алексеева журналу "The New Times". - Gaysbook.ru, web.archive.org, ‏2012-03-14
  66. ^ Алексеев Николай, Состоится ли гей-парад в Москве? — Николай Алексеев — Ищем выход… — Эхо Москвы, 02.08.2005, Эхо Москвы (ברוסית)
  67. ^ Шенгарев Исмагил Хазрат, Ислам — инструмент цензуры? — Исмагил Хазрат Шенгарев — Кухня Андрея Черкизова — Эхо Москвы, 18.02.2006, Эхо Москвы (ברוסית)
  68. ^ Алексеев Николай, Сексуальное большинство против сексуального меньшинства — Николай Алексеев — Выхода нет — Эхо Москвы, 10.06.2007, Эхо Москвы (ברוסית)
  69. ^ Алексеев Николай, Перспективы проведения гей-парада и кинофестиваля «Бок о бок», посвященного однополой любви — Николай Алексеев — Разворот — Эхо Москвы, 24.01.2008, Эхо Москвы (ברוסית)
  70. ^ Алексеев Николай, Состоится ли гей-парад в Москве — Николай Алексеев — Разворот — Эхо Москвы, 24.04.2008, Эхо Москвы (ברוסית)
  71. ^ Алексеев Николай, Николай Алексеев — Народ против… — Эхо Москвы, 01.05.2008, Эхо Москвы (ברוסית)
  72. ^ Алексеев Николай, Состоится ли гей-парад в Москве? — Николай Алексеев — Разворот (утренний) — Эхо Москвы, 16.05.2009, Эхо Москвы (ברוסית)
  73. ^ Алексеев Николай, Нужно ли разрешить гей-парады в Москве — Николай Алексеев — Разворот — Эхо Москвы, 21.10.2010, Эхо Москвы (ברוסית)
  74. ^ Moscou interdit une… «hémorroïdes parade» - Têtu, web.archive.org, ‏2009-05-31
  75. ^ Red Dawn | Advance | The Advocate, web.archive.org, ‏2011-03-23
  76. ^ I L G C N | The International Lesbian & Gay Cultural Network: ILGCN World Conference in Bloodied Moscow, web.archive.org, ‏2012-02-26
  77. ^ UK Gay News - Russian Gay Activist Tells London Audience He Will Fight On, web.archive.org, ‏2011-09-28
  78. ^ Issue Number 1009 | Global Pride Warriors | Advocate.com, web.archive.org, ‏2008-06-12
  79. ^ Activists to protest against Moscow’s homophobic Mayor - PinkNews.co.uk, web.archive.org, ‏2011-06-22
  80. ^ Pride of Brazil, the Guardian, ‏2008-05-28 (באנגלית)
  81. ^ В борьбе с гомофобным обществом, Радио Свобода (ברוסית)
  82. ^ Fighting for gay rights in Russia, web.archive.org, ‏2012-06-15
  83. ^ Angelicuss.com designates The Man of the Year | Gay Romania News - "Angelicuss" - Prima revista gay lesbi din Romania, web.archive.org, ‏2010-12-08
  84. ^ LESBIRU.COM | ОБЩЕСТВО | Николай Алексеев: "Я пришел с тем, чтобы атаковать", web.archive.org, ‏11 בנובמבר 2006
  85. ^ Интерфакс-Религия: Организатор московского гей-парада вступил в однополый союз, www.interfax-religion.ru
  86. ^ Большой город, web.archive.org, ‏11 במרץ 2007
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ניקולאי_אלכסייב&oldid=38692062"