לואי-ז'ורז' טן
 | |
| לואי-ז'ורז' טן, ספטמבר 2009 | |
| לידה |
1974 (בן 50 בערך) מרטיניק, האיים הקריביים |
|---|---|
| מדינה |
צרפת  |
| מקום מגורים | פריז, צרפת |
| ידוע בשל |
מאבק נגד הומופוביה וגזענות מייסד היום הבינלאומי נגד הומופוביה יוזם הצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית |
| השכלה | אקול נורמל סופרייר |
| מעסיק |
אוניברסיטת אורליאן, Institut national supérieur du professorat et de l'éducation, Autrement |
| תפקיד |
נשיא (2011–2017) |
  | |
לואי-ז'ורז' טן (בצרפתית: Louis-Georges Tin; נולד ב-1974) הוא אקדמאי ופעיל זכויות אדם צרפתי, שנודע בעיקר בזכות מאבקיו נגד הומופוביה ונגד גזענות.
טן נולד באי מרטיניק שבים הקריבי, ובגיל 17 היגר לפריז כדי ללמוד באֶקוֹל נוֹרְמַל סוּפֶּרְיֶיר. הוא בעל תואר דוקטור בלימודי הרנסאנס, ומלמד ספרות ותולדות המיניות באוניברסיטת אורליאן[1] ובבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה.[2] הוא עוסק בחקר התרבות ההטרוסקסואלית, וערך סדרת ספרים בנושאי מיניות בהוצאת הספרים "אוֹטְרְמוֹן" (Autrement, בצרפתית: "אחרת").[3]
לאות הוקרה על פעילותו הרבה למען זכויות אדם זכה טן במספר פרסים, בהם Golden Tupilak Award (סטוקהולם, 2005), Grizzly Award (מוסקבה, 2006), Tolerantia Award (ברלין, 2006), ו-Slavic Pride Award (מינסק, 2010).[4]
פעילות נגד הומופוביה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1997 היה לואי-ז'ורז' טן בין מייסדי "HomoNormaliTé", ארגון להט"ב של סטודנטים ובוגרי האקול נורמל סופרייר, וב-2004 ייסד את "An Nou Allé", ארגון ארצי של להט"ב שחורים בצרפת.
פרסומו העולמי החל בשנת 2003 כאשר ערך והוציא לאור את "מילון ההומופוביה" (Dictionnaire de l'Homophobie), ספר אנציקלופדי שבכתיבתו השתתפו 75 כותבים, ובו מעל 160 ערכים העוסקים בתאוריות שונות מתחומי התאולוגיה, ביולוגיה, פסיכואנליזה ואנתרופולוגיה, במצב החוקי בנושא להט"ב במדינות שונות בעולם, באישים שביטאו הומופוביה, ובקורבנותיה.
ב-2005 יזם טן את היום הבינלאומי נגד הומופוביה (הבנ"ה), אשר מצוין מאז מדי שנה ב-17 במאי בלמעלה מחמישים מדינות. טן מכהן כנשיא הוועד המארגן של יום הבנ"ה, ומתוקף כך ממשיך ליזום פעילויות נגד גילויי הומופביה ברחבי העולם.
ביום הבנ"ה ב-2006 פתח בקמפיין בינלאומי לקריאה לביטול המעמד הלא-חוקי של הומוסקסואליות. על המסמך שבבסיס הקמפיין חתמו כמה מזוכי פרס נובל (דזמונד טוטו, אמרטיה סן, אלפרידה ילינק, דריו פו וז'וזה סאראמאגו) ואישים מפורסמים נוספים מתחומי האמנות, האקדמיה והפוליטיקה. ב-18 בדצמבר 2008 הביא הקמפיין להעלאת הנושא לדיון במליאת העצרת הכללית של האומות המאוחדות בדבר הצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית.
בראיון בדצמבר 2009 סיפר כי בכוונת הוועד המארגן של היום הבינלאומי נגד הומופוביה להקדיש את פעילותו בשנים 2010 ו-2011 לנושא דתות והומופוביה: ”אנחנו רוצים לשאול מנהיגי דת לא מה הם חושבים על הומוסקסואליות וטרנסג'נדריות (יש לנו כבר מושג על זה), אלא מה הם חושבים על הומופוביה וטרנספוביה... כאשר מתרחשת אלימות פיזית בשם האל, האם הם תומכים בה או מגנים אותה?”[5]
ב-2011 הגישה קבוצת פעילי זכויות אדם את מועמדותו לפרס נובל לשלום.[6] בראיון עמו בעקבות זאת אמר כי הוא מודע ליוזמה, אולם הוא עסוק בהמשך המאבק לביטול המעמד הלא-חוקי של הומוסקסואליות במדינות רבות.[7]
ב-2012 פנה לנשיא צרפת פרנסואה הולנד, בבקשה שצרפת תיזום הצעת החלטה באו"ם, שתאסור חקיקה נגד הומוסקסואליות. משפנייתו לא נענתה, פתח בשביתת רעב שנמשכה בשלושה שבועות, והפסיק אותה רק לאחר שאושפז במצב קשה,[8] אולם הבטיח להמשיך לפעול למען החלטה כזו, משום שלדבריו "אזרחים של יותר מ-70 מדינות לא יכולים לחכות".[9]
חקר ההטרוסקסואליות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2008 יצא לאור ספרו "המצאת התרבות ההטרוסקסואלית" (L'Invention de la Culture Hétérosexuelle), הראשון מתוך טרילוגיה מתוכננת בנושא ההיסטוריה של ההטרוסקסואליות, בהוצאת אוטרמון. טן מבחין בין הטרוסקסואליות כפרקטיקה מינית לבין תרבות הטרוסקסואלית. באמצעות ניתוח של יצירות ספרות בעולם המערבי החל מימי הביניים, הוא קורא תיגר על ההנחה כי ההטרוסקסואליות הייתה ומתמיד בבסיס המבנה החברתי. לטענתו, ההתייחסות לאהבה, נישואין ומין בין גבר לאישה כערך עליון החלה להופיע בספרות רק במאה ה-12, והפכה דומיננטית רק במאה ה-16. בעוד שנישואין היו "שימושיים" למטרות רבייה, דיכוי נשים ושיפור מעמד כלכלי ופוליטי, נודע ערך רב יותר לערכים אחרים של אהבה, חברות ומיניות: תרבות "הומוסוציאלית" המושתתת על רעות ואהבה גברית בחברת האבירים; אהבת האל בדרך של פרישות, בעידוד הכנסייה הקתולית; ורפואת ימי הביניים שראתה באהבה מחלה.[10]
במשך כמה חודשים, בשנים 2008–2009, כתב טן בלוג באתר האינטרנט של העיתון הצרפתי "ליברסיון", בשם L'Observatoire de l'hétérosexualité ("תצפית על ההטרוסקסואליות"), בו עסק בהיבטים שונים של התרבות ההטרוסקסואלית.[11] במאמר האחרון בבלוג, באוקטובר 2009, הסביר כי הפסיק את כתיבתו שם כדי לאפשר לעצמו להמשיך לחקור את ההטרוסקסואליות ולהתרכז בכתיבת ספרי ההמשך של הטרילוגיה: הספר השני אמור להתמקד בהשוואה בין צרפת לארצות הברית מהמאה ה-19 עד ימינו, והשלישי בתקופות קדומות יותר ובהתפתחות הדתות הארכאיות. מאז סגירת הבלוג על ההטרוסקסואליות, משתתף טן בכתיבת בלוג בנושאי מיניות וגזע ב"ליברסיון".[12]
פעילות נגד גזענות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2004 הצטרף טן ל-Capdiv, החוג לפעולה וקידום השוֹנוּת בצרפת, ויחד עם חברו פטריק לוֹזֶה החל לפעול להקמת פדרציה של ארגוני השחורים בצרפת. בעקבות יוזמתו הוקם ב-2006 ארגון CRAN (Conseil représentatif des associations noires de France - המועצה המייצגת של הארגונים השחורים בצרפת), המאגד כ-60 ארגונים שונים של יוצאי אפריקה והאיים הקריביים בצרפת ופועל להשגת שוויון אמיתי ולא תאורטי לכל אזרחי המדינה. לואי-ז'ורז' טן כיהן שנים אחדות בתפקיד דובר הארגון, ובשנת 2011 נבחר לתפקיד נשיא הארגון.
פרסומיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרבית ספריו של טן יצאו לאור בצרפתית בלבד, למעט "מילון ההומופוביה", שיצא לאור בתרגום לאנגלית ב-2008, ו"המצאת התרבות ההטרוסקסואלית" שיצא לאור באנגלית ב-2012.
- Dom Juan de Molière. Étude du texte, Louis-Georges Tin, Breal 1998.
- La guerre de Troie n'aura pas lieu de Jean Giraudoux. Étude du texte, Louis-Georges Tin, Breal, 1998.
- Séquence bac français 2nde 1ére histoire littéraire, Louis-Georges Tin, Breal, 2000.
- Homosexualités. Expression/répression, Louis-Georges Tin et Geneviève Pastre, Stock, 2000.
- Dictionnaire de l'homophobie sous la direction de Louis-Georges Tin, Puf, 2003.
- (English edition: The Dictionary of Homophobia, Arsenal Pulp Press, 2008).
- Anthologie de la poésie du XVIe siècle (en collaboration avec Jean Céard), Gallimard, 2005.
- Vivre à midi de Jean-Louis Bory, préface de Louis-Georges Tin, H&o, 2006.
- Le Théâtre catholique en France (en collaboration avec Henry Phillips et Aude Pichon), Champion, 2006.
- L'Invention de la culture hétérosexuelle, Éd. Autrement, 2008.
- (English edition: The Invention of Heterosexual Culture, MIT Press, 2012).
- Homosexualité: Aimer en Grèce et à Rome, Sandra Boehringer et Louis-Georges Tin, Belles Lettres, 2010.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ריאיון עם לואי-ז'ורז' טן באתר המכון הצרפתי-אמריקני, 28 בינואר 2010 (בצרפתית)
- France, Slavery and Colonization, ריאיון עם לואי-ז'ורז' טן באתר The Root, 27 בפברואר 2010 (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל להט"ב | ||
- ^ רשימת החוקרים באתר אוניברסיטת אורליאן (בצרפתית)
- ^ לואי-ז'ורז' טן באתר בית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה (בצרפתית)
- ^ Sexe en tous genres (בצרפתית)
- ^ Slavic Pride Awards 2010 go to Louis-Georges Tin and Alexander Sakovich באתר gaybelarus (באנגלית)
- ^ Louis-Georges Tin: a Homophobia Update - ראיון באתר של הוצאת הספרים Arsenal Pulp, מו"ל התרגום לאנגלית של מילון ההומופוביה (באנגלית)
- ^ מייסד הבנ"ה (IDAHO) מועמד לפרס נובל לשלום באתר הבנ"ה, 28 בדצמבר 2011
- ^ Louis-Georges Tin: Activist and Nobel Prize nominee, ראיון באתר gaystarnews, 23 במרס 2012 (באנגלית)
- ^ "צרפת חייבת לפעול לאיסור חקיקה נגד הומוסקסואליות" באתר הבנ"ה, 21 ביולי 2012
- ^ דני זאק, שבת רעב נגד הומופוביה - ואושפז במצב קשה, באתר מאקו, 18 ביולי 2012
- ^ The Invention of Heterosexual Culture, באתר Times Higher Education (באנגלית)
- ^ L'Observatoire de l'hétérosexualité - בלוג באתר ה"ליברסיון" (בצרפתית)
- ^ Observatoire des questions sexuelles et raciales - בלוג באתר ה"ליברסיון" (בצרפתית)