לדלג לתוכן

נחום איש גמזו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחום איש גמזו
לידה המאה ה־1
ארץ ישראל, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה המאה ה־2 עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות דור שני לתנאים
תלמידיו רבי עקיבא
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נחום איש גמזו היה תנא בן הדור השני לתנאים ואחד מרבותיו של רבי עקיבא. התפרסם בעיקר בזכות הסיפור על מנהגו לומר על כל דבר "גם-זו לטובה".

תורת הגמול

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מצבת הקבר המיוחסת לרבי נחום איש גמזו, הניצבת ברחוב גמזו בעיר צפת[1]. 2007
מראה מבנה הקבר מבחוץ. 2013

באגדה נעשה קישור ברור בין נחום איש גמזו לשאלת ההשגחה הפרטית, ולעניין השכר ועונש, אשר מבטא את היחס בין האל לברואיו (המודגש בי"ג עיקרים לרמב"ם). כך חייו של נחום איש גמזו, מתוארים בצורה הבאה (תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"א, עמוד א'):

אמרו עליו על נחום איש גם זו שהיה סומא משתי עיניו, גידם משתי ידיו, קיטע משתי רגליו וכל גופו מלא שחין, והיה מוטל בבית רעוע ורגלי מטתו מונחין בספלין של מים כדי שלא יעלו עליו נמלים.

לעומת תיאור טרגי זה, מתייחס התלמוד אף לכך שנחום איש גמזו היה צדיק גמור (מה שמעלה את השאלה הידועה של "צדיק ורע לו"):

פעם אחת [הייתה מטתו מונחת בבית רעוע] בקשו תלמידיו לפנות מטתו ואחר-כך לפנות את הכלים. אמר להם: 'בניי, פנו את הכלים ואחר-כך פנו את מטתי, שמובטח לכם שכל זמן שאני בבית אין הבית נופל'. פינו את הכלים ואחר כך פינו את מטתו ונפל הבית. אמרו לו תלמידיו: 'רבי, וכי מאחר שצדיק גמור אתה למה עלתה לך כך'?

תשובתו של נחום איש גמזו עונה על שאלת "צדיק ורע לו" בצורה אופיינית לחז"ל:

אמר להם: 'בניי, אני גרמתי לעצמי. שפעם אחת הייתי מהלך בדרך לבית חמי והיה עמי משוי שלושה חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים. בא עני אחד ועמד לי בדרך ואמר לי: 'רבי פרנסני'. אמרתי לו: 'המתן עד שאפרוק מן החמור'. לא הספקתי לפרוק מן החמור עד שיצתה נשמתו. הלכתי ונפלתי על פניו ואמרתי 'עיני שלא חסו על עיניך יסומו, ידיי שלא חסו על ידיך יתגדמו, רגליי שלא חסו על רגליך יתקטעו', ולא נתקררה דעתי עד שאמרתי 'כל גופי יהא מלא שחין' '. אמרו לו: 'אוי לנו שראינוך בכך!'. אמר להם: 'אוי לי אם לא ראיתוני בכך'.

מתשובתו זו עולה תפיסה (הנמצאת גם במקומות נוספים אצל חז"ל) המאמינה שהרעות המגיעות לצדיקים מקורן בחטאים שחטאו, אף אם היו זעירים לכאורה. זאת, ככל הנראה בשילוב עם התפיסה ש"הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה".

צילום הקבר מצידו 2024

מקור השם "גמזו"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד הבבלי (תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"א, עמוד א') מבואר מדוע נקרא שמו "נחום איש גמזו":

ואמאי קרו ליה (=ומדוע קראו לו) נחום איש גם זו? דכל מילתא דהוה סלקא ליה (=שעל כל דבר שקרה לו) אמר 'גם זו לטובה'.

[2].

כדוגמה לאירוע שעליו אמר "גם זו לטובה" מובא המקרה הבא (בתרגום מארמית):

פעם אחת רצו לשלוח דורון לבית הקיסר. אמרו: 'מי ילך? נחום איש גמזו, שמלומד הוא בנסים'. שלחו בידו סל מלא באבנים טובות ומרגליות. הלך וישב במלון אחד. בלילה קמו אנשים מהדירה ולקחו את תוכן הסל ומילאו אותו בעפר. כאשר הגיע לשם פתח את הסל וראה שהוא מלא עפר. עמד המלך להרוג את כולם ואמר: 'היהודים צוחקים עלי'. אמר (נחום): 'גם זו לטובה'. בא אליהו ונדמה כאחד מהם. אמר לו: 'אולי הוא עפר מעפרו של אברהם אביהם, שכאשר זורקים אותו על האויבים הוא הופך לחצים, כמו שכתוב (ישעיהו מא): יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו?'. הייתה מדינה אחת שלא הצליחו לכבוש. ניסו את העפר וכבשו אותה. עלו לבית הגנזים ומילאו את הסל שלו אבנים טובות ומרגליות ושלחו אותו בכבוד רב. כשהגיע לאותו מלון אמרו לו: 'מה עשית שנתנו לך כזה כבוד?' אמר להם: 'מה שלקחתי מכאן הבאתי לשם'. הרסו את הבית והביאו את עפרו לקיסר. אמרו לו: 'העפר שהביאו לכאן, משלנו הוא'. בדקו אותו ולא מצאו בו דבר, והרגו את אותם האנשים.

לעומת זאת, כבר רבנו חננאל[3] וכן רבי נתן מרומי[4] כתבו שנקרא בשם זה על שם עיר מגוריו - "גמזו". מקום זה נזכר גם בתנ"ך, בספר דברי הימים ב': ”וּפְלִשְׁתִּים פָּשְׁטוּ בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וְהַנֶּגֶב לִיהוּדָה וַיִּלְכְּדוּ אֶת בֵּית שֶׁמֶשׁ וְאֶת אַיָּלוֹן וְאֶת הַגְּדֵרוֹת וְאֶת שׂוֹכוֹ וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת תִּמְנָה וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת גִּמְזוֹ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם” (כ"ח, יח), ושמו השתמר בשם "תל ג'מזו".

דרכו בהלכה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממגוון המקומות בהם מופיע נחום איש גמזו, ניתן לצייר את דרכו בהלכה. אולם לצורך בירור תפיסותיו מרכזית ביותר היא הידיעה שדרכו של רבי עקיבא נלמדה במישרין מנחום איש גמזו, והוא היה רבו במדרש ההלכה; כך מובא בתוספתא (שבועות, פרק א', הלכה ד'):

רבי עקיבא אומר להביא את הנגע שאין טומאה יורדת להן אלא בדבר, שרבי עקיבא לא היה דורש כלל ופרט והיה דורש רבויין ומעוטין שכך למד מנחום איש גם זו...

זיהויים נוספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש המזהים את נחום איש גם זו עם נחמיה העמסוני[5]. לעומת זאת יש החולקים, וסוברים שנחמיה העמסוני לא היה רבו של רבי עקיבא, אלא תלמידו[6].

מספר חוקרים (כגון שמואל ספראי) מזהים את נחום איש גמזו כ"נחום המדי", המופיע בספרות התנאים כמה פעמים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ לטענת ישראל מאיר גבאי יו"ר אגודת "אוהלי צדיקים" וחוקרים נוספים[דרושה הבהרה], אין זה קברו המדויק ("מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל" חלק ב', צפת)
  2. ^ לפי הסברו של שמואל דוד לוצאטו (הפלאה שבערכין, ערך גמזו) האמורא ששאל "מדוע נקרא נחום איש גם זו" ידע שגמזו הוא שם מקום, ושאלתו הייתה מדוע נקרא "גם זו" ולא "גמזו".
  3. ^ בפירושו למסכת תענית דף כא עמוד א
  4. ^ ספר הערוך, ערך 'גמזו'
  5. ^ עזרא ציון מלמד, פרקי מבוא לספרות התלמוד, ירושלים תשל"ג, עמודים 169–170
  6. ^ הרב אהרן הימן, "נחמיה העמסוני", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג, עמודים 928, באתר היברובוקס