לדלג לתוכן

משה בקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה בקר
לידה 24 באוקטובר 1954 (בן 70)
תל אביב, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
משה בקר
משה בקר בהצגה "הנסיכה האמריקאית" בתיאטרון הבימה בבימויו של נסים אלוני (1982)

משה בקר (נולד ב-24 באוקטובר 1954) הוא שחקן, במאי תיאטרון וזמר ישראלי.

בקר נולד בתל אביב לזוג הורים שחקני תיאטרון הבימה - פנינה פרח וישראל בקר[1]. למד בתיכון עירוני ו' שם השתתף בחוג דרמה. את שירותו בצה"ל עשה בלהקת גייסות השריון והופיע בפני חיילים בסיני במהלך מלחמת יום הכיפורים. לאחר השירות הצבאי למד משחק בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, בהדרכת נולה צ'לטון. במהלך הלימודים השתתף בהפקת המחזה "ההשגחה העליונה" של ז'אן ז'אגה, ובמחזה "מסכות אחרונות" של ארתור שניצלר. בתום שתי שנות לימודים בחוג לתיאטרון החליט שמיצה את עצמו, פרש מהלימודים והחל בקריירת משחק[2].

קריירת משחק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידו הראשון כשחקן תיאטרון היה בתיאטרון החאן, בתחילת 1978 במחזה "משיח, בא, משיח בא" של סלאבומיר מרוז'ק שביים הלל נאמן[3]. אחרי עשר פעמים הורדה ההצגה והוא שובץ בצוות שחקני המחזה רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים בתפקיד "המלט"[4]. בסוף 1978, חיפש הבמאי יוסי יזרעאלי שחקן ראשי להצגה "סיפור פשוט" מאת ש"י עגנון, בתיאטרון הבימה והציע את התפקיד לבקר, אותו לימד קודם בחוג לתיאטרון[2]. במהלך 1979 שיחק גם במחזה הדיבוק ותפקיד ראשי במחזה טרוילוס וקרסידה בהבימה[5].

בשנת 1980 השתתף במופע "תל אביב הקטנה" ובמחזות "חתונת הדמים" ו"מלך מרוקאי"[6].

בשנת 1982 ביצע את תפקיד פרדי בהצגה הנסיכה האמריקאית.

בשנת 1989 הופיע לצידה של מיקי קם במחזמר "קברט" בתיאטרון הבימה.

בשנת 1994 הופיע בתפקיד ראשי במחזה "אמדאוס" בתיאטרון הבימה בבימויו של מיכאל גורביץ'.

במהלך שנות התשעים שיחק בקר בהצגות שונות בתיאטרון באר שבע ובתיאטרון חיפה, ובשנת 2001 שיחק גם בהצגה בתיאטרון הקאמרי,

בשנת 2001 שיחק במחזה "אטום" שכתב מתי גולן[7]. אחרי שלושים וחמש הצגות בלבד החליט התיאטרון הקאמרי להוריד את ההצגה, לאחר שספגה ביקורת הן מצד חוגים דתיים שהגדירו אותה "אנטישמית" והן מצד המבקרים[8]. אחר כך שיחק בקאמרי במחזה "טובים השניים" מאת ריי קוני[9].

ב-2004 השתתף במחזה "בגדי המלך" בתיאטרון החאן.

ב-2009 השתתף עם קטע מתוך "הנסיכה האמריקאית" ב-"קסם אחרון ודי, מחווה לניסים אלוני"[10][11]

בשנים 19871988 גילם את התפקיד הראשי בסדרת הטלוויזיה "מתגלגלים" של הערוץ הראשון, על קורות תיאטרון נודד.

ב-1989 הנחה את תחרות הקדם-אירוויזיון 1989 עם שירה גרא.

בשנת 1993 הנחה את הסדרה המדעית "סופי לעת עתה" בטלוויזיה החינוכית, שעסקה בפיזיקה, כימיה, פילוסופיה והתפתחות המדע[12].

ב-1998 הגיש את סדרת הסרטונים בטלוויזיה החינוכית "ארץ קטנה-גדולה".

ב-2008 ביים בהבימה את הצגת היחיד "שחקן מפתח" עם שלמה בר-שביט[13].

בשנים 20082012 ביים בקר את טקס פרס התיאטרון הישראלי[14].

קריירה מוזיקלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004, לאחר שכיכב בקופרודוקציה של החאן והבימה, בגדי המלך מאת ניסים אלוני[15], החליט לנטוש את קריירת המשחק לטובת החלום להפוך לזמר-יוצר במשרה מלאה[16].

במהלך שנות השמונים הופיע בקר יחד עם גילה חסיד במופע של שירי תיאטרון. בשנת 1984 השתתף בערב מחווה למלחין סשה ארגוב, ובשנת 1985 השתתף ברביו קומי-אקטואלי בשם "כחול לבן בצבעים" - הופעת בכורה עבורו ברביו מוזיקלי שכזה.

בדצמבר 1986 השתתף לראשונה בפסטיבל שירי הילדים מספר 17 עם השיר "רק בן שש" (מילים אהוד מנור, לחן ועיבוד: אילן וירצברג).

בשנת 1986, בעקבות השתתפותו של בקר בתוכנית הטלוויזיה "הדרן לשמואל רודנסקי", נוצר קשר בינו לבין הפזמונאית והמלחינה נעמי שמר[17][18]. שמר כתבה עבורו מחזור שירים אשר הופק כאלבום בעיבוד מוזיקלי של עדי רנרט והפקה מוזיקלית של גרי אקשטיין. האלבום, "חפצים אישיים", יצאה לאור בתחילת 1987[19]. כלל שירי האלבום נכתבו על ידי שמר במיוחד עבור בקר, פרט לשיר "מה שלומך אחות" שנכתב במקור לחוה אלברשטיין ולריימונד אבקסיס. מספר שירים מתוך האלבום "גג", "גיא" (אשר נכתב על בנו של בקר)[20] ו"תות" (הידוע בזכות השורה "תות שדה מרמת השרון") זכו להצלחה. בעקבות האלבום יצא במופע יחיד שכלל קטעי שירה ומערכונים[21]. האלבום הופץ בשנת 1995 בגרסת תקליטור, ובו שיר נוסף, גם הוא פרי עטה של נעמי שמר, שנקרא "בראשון לספטמבר". הקשר בין בקר לבין שמר נמשך כאשר השתתף ב-1993 בקלטת וידאו לילדים בשם "אצלנו בפסנתר", יחד עם מיקי קם, חיים צינוביץ ורינת גבאי, בה שר בתפקיד אורח את השיר "גיא".

בשנת 2006 העלה בקר ברחבי הארץ מופע מוזיקלי בשם "סולו", בו הוא שר ממיטב הקלאסיקות של הזמר העברי[22]. בעקבות מופע זה, שהיה גם מופע אורח בפסטיבל "תיאטרונטו" בשנה זו, יצא אלבום הופעה בשם "משה בקר - סולו" אשר כולל מבחר משירי המופע.

במרץ 2007, השתתף בערב מחווה לנעמי שמר בתיאטרון הקאמרי[23].

במאי 2011 הוציא את הסינגל "נוסע רחוק", אשר כתב בקר בעצמו ללחן של ארקדי דוכין, מתוך האלבום "מוסה סוסה" שיצאה ביולי, בו כתב את כל מילות השירים ואת כל הלחנים למעט השיר "נוסע רחוק"[16].

ב-2013 יצא במופע "מאחורי המסך" המשלב בין סיפורים ושירים.

בנוסף להופעותיו העצמאיות השתתף בקר במופעי אסתרית בלצן[24].

בעקבות מגפת הקורונה והפסקת המופעים באולמות, יצא ב-2019 עם מופע סטנד אפ מוזיקלי אינטימי בסלון הבית של הקהל[25][26] . בשנת 2021 הפך המופע לפומבי.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקר נשוי ליעל פרל בקר, שחקנית ומנחת קורסי אורח חיים ותזונה על פי גישת האיור ודה, ואב לשני בנים - גיא, והשף דניאל בקר[27]. מעיד על עצמו שסבל מדיסלקסיה.[26]

פרסים והוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • בסוף שנת 1979 נבחר על ידי העיתון "מעריב" לשחקן השנה בתיאטרון[28].
  • 1979 - פרס ע"ש השחקן מאיר מרגלית על תפקידו במחזה "סיפור פשוט"[29]
  • 1980 - פרס "ורד והכסף"[30]
  • 1990 - פרס "תפוח הזהב" כשחקן השנה על משחקו ב״דודתו של צ׳רלי", "קברט" ו״טרטיף"[31].

הצגות בהן שיחק (רשימה חלקית)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאטרון החאן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאטרון הבימה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאטרון באר שבע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאטרון חיפה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיאטרון הקאמרי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • "לכל השדים והרוחות"
  • "אטום" (2001)
  • "טובים השניים" (2002)

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • "חפצים אישיים"
  • "קברט" (הפסקול)
  • "כחול לבן בצבעים" (הפסקול - תקליט שדרים)
  • "סולו" (אלבום הופעה)
  • "מוסה סוסה"

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משה בקר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מת השחקן ישראל בקר, באתר הארץ, 1 ביוני 2003
  2. ^ 1 2 יעקב הכהן, כוכב נולד, מעריב, 22 בפברואר 1979
  3. ^ הצגות בכורה, מעריב, 3 בפברואר 1978
  4. ^ יעקב העליון, מסך ומסכה -רוזנקרנץ וגלדנשטרן והנסיך מדנמרק, מעריב, 17 באפריל 1978
  5. ^ משה בקר שומע בשורה, מעריב, 30 באוגוסט 1979
  6. ^ שרית פוקס, ה"בימה" מגלה את יום האתמול, מעריב, 30 במאי 1980
  7. ^ ציפי שוחט, בקאמרי החלו חזרות על מחזה עתידני שעוסק במלחמה עולמית, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2001
  8. ^ אביבה לורי, פשלה אטומית, באתר הארץ, 26 בפברואר 2002
  9. ^ מיכאל הנדלזלץ, מספיק אחד, באתר הארץ, 3 במאי 2002
    שוש אביגל, הצחקתם אותי. בקושי, באתר ynet, 12 במאי 2002
  10. ^ משה בקר בקטע מתוך "הנסיכה האמריקאית" | "קסם אחרון ודי, מחווה לניסים אלוני", נבדק ב-2022-04-18
  11. ^ מחווה חגיגית לנסים אלוני בקאמרי, באתר www.habama.co.il
  12. ^ רונית הורביץ, טלוויזיה - מה נלמד השנה, חדשות, 31 באוגוסט 1993
  13. ^ מיכאל הנדלזלץ, שלמה בר שביט לא פוחד מהמוות, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2008
  14. ^ ציפי שוחט, פרסי התיאטרון יוענקו מחר, באתר הארץ, 3 באפריל 2008
    ציפי שוחט, לזכות או לא לזכות, באתר הארץ, 8 במאי 2011
  15. ^ ציפי שוחט, בגדי המלך, באתר הארץ, 24 במאי 2004
    מיכאל הנדלזלץ, ללכת בלי ולהרגיש עם, באתר הארץ, 2 ביולי 2004
  16. ^ 1 2 טל פרי, ‏רואה רחוק, רואה שקוף, באתר גלובס, 7 ביולי 2011
  17. ^ איציק יושע, בקר ישיר שמר, חדשות, 28 באוקטובר 1986
  18. ^ משה בקר ונעמי שמר, כתבה אודות "חפצים אישיים", נבדק ב-2022-04-18
  19. ^ שרון מולדבי, תקליטים - חף מפתוס - 'חפצים אישיים' - נעמי שמר ומשה בקר - סי-בי-אס, חדשות, 4 במרץ 1987
  20. ^ משה בקר- גיא, נבדק ב-2022-04-18
  21. ^ חוזר - חפצים אישיים - משה בקר - תיאטרון באר שבע, חדשות, 28 באוקטובר 1988
  22. ^ מיכאל הנדלזלץ, בקר ישיר לנו סולו, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2005
  23. ^ ציפי שוחט, מחווה לנעמי שמר בתיאטרון הקאמרי, באתר הארץ, 28 בפברואר 2007
  24. ^ אסתרית בלצן משה בקר מוצרט מכתבים ומנגינות, נבדק ב-2022-04-18
  25. ^ מופע בסלון משה בקר אירוע בלתי נשכח, נבדק ב-2022-04-18
  26. ^ 1 2 משה בקר בסוגרים חשבון, נבדק ב-2022-04-18
  27. ^ בן עופר, לא רק תות שדה מרמת השרון: בנו של משה בקר מייצר שוקולד בצרפת, באתר Xnet‏, 10 במאי 2018
  28. ^ יעקב הכהן, שחקה השנה בתיאטרון - משה בקר -שחקן מרחם אמו, מעריב, 27 בדצמבר 1979
  29. ^ ובקר הבן קיבל פרם ומכה, מעריב, 24 במאי 1979
  30. ^ יעקב הכהן, אמש חולקו פרסי "ורד הכסף", מעריב, 11 בפברואר 1980
  31. ^ ג.עיטור, הצופים בחרו ב״מוצ״ש", חדשות, 25 באפריל 1990
  32. ^ שוש אביגל, תיאטרון - "יתוש בראש, בתיאטרון באר שבע, חדשות, 28 במאי 1993