לדלג לתוכן

הלל נאמן

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הלל נאמן
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 23 בנובמבר 1929
אוסטריה אוסטריהאוסטריה
פטירה 23 במרץ 2019 (בגיל 89)
ישראל ישראלישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות 1952–2016 (כ־64 שנים)
עיסוק שחקן
במאי
פרופיל ב-IMDb

הלל נאמן (23 בנובמבר 1929 – 23 במרץ 2019) היה שחקן ובמאי ישראלי, מייסד בית הספר למשחק "האכסניה ללימודי התיאטרון".

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאמן נולד בשם הלמוּט פְרִיש באוסטריה ב-1929. אמו הייתה ז'ניה וידוצ'נסקי (ודאי) לבית פריש. ב-1936, בגיל שבע, עלה לארץ ישראל. לאחר לימודי בית הספר התיכון, ב-1946, התגייס לפלמ"ח, ושנתיים לאחר מכן השתתף בקרבות מלחמת העצמאות. לאחר שחרורו נמנה עם מייסדי קיבוץ צרעה.

בהמשך למד בבית הספר למשחק בהנהלת מניה ארנון במשך שלוש שנים. בשנים 1953–1959 שיחק בהצגות בתיאטרון האוהל והקאמרי. כן למד בסטודיו של פיטר פריי והיי קיילוס. בשנים 1960–1965 שיחק בהצגות במסגרת תיאטרון חיפה.

ב-1965 נמנה בין מייסדי תיאטרון "במת השחקנים", ופעל בו כשחקן, במאי ומורה למשחק.

ב-1968 עזב את "במת השחקנים" וייסד את "התיאטרון הפתוח", תיאטרון שוליים, שבו העלה מחזות של יוצרים ישראלים (בהם עמוס קינן, חנוך לוין, וישראל אלירז), בתקופה בה הדבר לא היה נפוץ בתיאטראות בארץ. ביים במסגרת התיאטרון את "יומנו של הגנב" מאת ז'אן ז'נה וכן את מחזהו הראשון של חנוך לוין שלא היה סאטירה פוליטית, "סולומון גריפ" (1970), שזכה להצלחה.

ב-1970 סגר נאמן את התיאטרון הפתוח, והחל לביים כבמאי עצמאי בתיאטרונים שונים. בתיאטרון הקאמרי ביים את "חיים חיים" (1970) מאת אלי שרייבר. כן ביים לצד המפיקה מרים עציוני את המחזה "החי על המת" (1971) מאת ישראל אלירז, הצגה שהייתה בין הראשונות ששילבו קולנוע ותיאטרון.

ב-1972 החל לעבוד כבמאי ושחקן בתיאטרון הקאמרי, וכן מונה לחבר הוועדה האמנותית בו. במסגרת תפקידו הקים את "במה 2" של התיאטרון הקאמרי באולם צוותא. באותה שנה ביים את המחזה "בוא יבוא המלאך" מאת משה בן-שאול בתיאטרון הקאמרי בשיתוף עם צוותא ואת המחזה "החשבון" מאת ג'ון הרברט. בהמשך ביים את "השפעת קרני הגמא על ציפורני החתול". ב-1976 עזב את הקאמרי וחזר לעבוד כבמאי עצמאי עד 1978. בהמשך ביים בתיאטרון החאן. במקביל ייסד תיאטרון חובבים ברמלה, בו פעל בין השאר יוסי סיאס בצעירותו, וכן תיאטרון בשיתוף עם יגאל מוסינזון. ב-1999 חזר לביים בתיאטרון צוותא, את "פרפר בתוך אגרוף", בו שיחק ישראל פוליאקוב לראשונה בתפקיד דרמטי.

ב-1987 החל ללמד בבית ספר למשחק של סמינר הקיבוצים, ולביים בו הצגה שנתית. מתוך תפיסה של חשיבות ההוראה האישית בלימודי משחק, יסד ב–1990 את "האכסניה ללימודי התיאטרון", בה הוא לימד משחק בהוראה אישית עד סוף ימיו, תוך התמקדות בהיכרות ופיתוח הזהות האישית של השחקן ככלי להבנה והפנמה של התפקיד אותו הוא מגלם. במקביל ביים בתקופה זו הצגות שהתבססו על תהליך חזרות ארוך שנועד לסייע לשחקנים להכיר היטב את התפקיד, להפנים ולהבשיל עמו, ורק אז הייתה ההצגה עולה. הוא גם שיתף את השחקנים בבימוי ההצגה. ביים גם הצגות במסגרת בית צבי, בית הספר למשחק ניסן נתיב ובית הספר למשחק בחולון.

נאמן ביים מספר הצגות יחיד, בהן "מורה שיגעון" בה שיחקה יונה אליאן (ההצגה זכתה בפרס כינור דוד); "כסף קטן" מאת יהודית הנדל בה שיחקה רחל דובסון במסגרת תיאטרונטו; "העלמה אלזה" בה שיחקה דפנה דקל (זכה על עבודתו בפרס הבימוי בתיאטרונטו); "הגר" בה שיחקה ירדן בר-כוכבא (ההצגה זכתה בפרס ראשון בתיאטרונטו); "בן החולות" בה שיחקה רבקה בכר; "אומי" עם השחקנית מלי גולד ; ו"העלמה אלזה" בה שיחקה קאיפו כהן ב-2011.

בקולנוע שיחק נאמן במספר סרטים, הראשון בהם היה "חולות לוהטים" (1960). גילם מפגין בסרט "השוטר אזולאי" (1971), "ג'וקר" (1976), "קשר הדבש" (1977, מותחן פוליטי בו גילם דמות ע"פ משה לוינגר), את הלל ב"זוג נשוי" (1983), את אביו של זאב ב"חייל הלילה" (1984) ואת קצין הביטחון ב"מאחורי הסורגים" (1984), וכן שיחק ב"אישה זרה", "שלג באוגוסט", "דו-קרב" ועוד.

לאורך השנים שיחק וביים גם במסגרת תסכיתים עבור הרדיו.

בשנות ה-80 התוודע נאמן לאנתרופוסופיה לראשונה דרך הרצאה של ישעיהו בן-אהרן. בהמשך שינה עקב כך את גישתו לחיים ולעבודת התיאטרון. כמו כן, אירח בביתו בגבעתיים קבוצת לימודי אנתרופוסופיה.

בשנתיים וחצי האחרונות לחייו היה מרותק למיטה עקב בעיות בריאותיות.

הלל נאמן נפטר ב-23 במרץ 2019. הותיר אחריו את רעייתו, עפרה, ובת, השחקנית נטלי נאמן.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הלל_נאמן&oldid=38272574"