לדלג לתוכן

מניה ארנון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מניה ארנון (24 באפריל 188820 ביולי 1974) הייתה במאית תיאטרון ומורה למשחק ולבימוי, מראשונות התיאטרון בארץ ישראל.

נולדה בקייב בשנת 1889. למדה בבית הספר לדרמה אצל סטניסלבסקי ושיחקה בתיאטרון הפועלים. ב-1922 עלתה לארץ ישראל במסגרת העלייה השלישית, וייסדה את "מסדה" - הסטודיה הדרמטית של "גדוד העבודה". בשנת 1925 העלתה הלהקה את המחזה "מלך הרעב", בכיכובו של מאיר מרגלית. עוד השתתפו בלהקה ראובן שילוח, לימים מראשי המוסד, מרדכי איש שלום, לימים ראש עיריית ירושלים והסופר יצחק יציב, ומנחם גנסין היה אחד המורים[1][2]. ב-1927 ייסדה את הסטודיה הדרמטית בבית הספר למל בירושלים, שעברה בהמשך לפעול באקדמיה לאמנות בצלאל.

בשנות ה-30 עמדה בראש הסטודיה הדרמטית מייסודה של ועדת התרבות של הקיבוץ המאוחד. בשנת 1938 העלו תלמידי הסטודיה נשף בגבעת השלושה, ושנה לאחר מכן בקיבוץ כפר גלעדי. ארנון עדיין לא דיברה עברית שוטפת ולכן לימדה ביידיש, ואת דבריה תרגם משה זעירי לתלמידים. בין התלמידים היה גם המחזאי יעקב בר-נתן.

בינואר 1948 הקימה בתל אביב את בית הספר התיאטרוני, שכלל תוכנית לימודים אקדמית דו-שנתית, והיה הראשון מסוגו בישראל. הלימודים כללו בין היתר טכניקה, קריאה אומנותית, ריתמיקה, פלסטיקה ופיתוח קול[3]. הלימודים במחזור הראשון נקטעו בשל מלחמת העצמאות, אך התחדשו בסיומה ובסיום הלימודים העלו תלמידי המחזור הראשון את המחזה "בגדי המלך החדשים" בבימויו של גדעון אוקו[4]. בין תלמידי בית הספר התיאטרוני של ארנון נמנו לאורך השנים גם מירי מגנוס, שפרירה זכאי, דוד ברוך, הלל נאמן וישראל יצחקי.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארנון הייתה נשואה לאברהם ארנון, יו"ר הראשון של המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך. בצעירותה הייתה חברתה של המשוררת רחל והשתיים החליפו ביניהן מכתבים.

נפטרה ב-20 ביולי 1974 לאחר מחלה ממושכת ונקברה בבית העלמין קריית שאול[5]. לקחה חלק בפעילות פוליטית ושימשה בשנות ה-50 כנשיאה של עצרות נשים כנגד הקמתו מחדש של הוורמאכט הגרמני[6], נגד פסק דין המוות נגד הרוזנברגים[7], נגד הפקעת קרקעות[8] ולמען השלום[9].

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]