לדלג לתוכן

מרדכי איש-שלום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרדכי איש-שלום
לידה 2 בינואר 1901
ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בפברואר 1991 (בגיל 90)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך עלייה 1923
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפא"י עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש עיריית ירושלים ה־5
ראש עיריית ירושלים המערבית
15 בדצמבר 195929 בנובמבר 1965
(6 שנים)
סגן ראש עיריית ירושלים
19671969
(כשנתיים)
תחת ראש העירייה טדי קולק
19551959
(כ־4 שנים)
תחת ראש העירייה גרשון אגרון
תפקידים נוספים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרדכי איש-שלום (2 בינואר[1] 190121 בפברואר 1991) היה ראש עיריית ירושלים בשנים 19591965. ממקימי תיאטרון ירושלים ומהמובילים בהקמת מוזיאון ישראל ומבנים רבים בירושלים.

איש-שלום נולד בשנת 1901 בשם מרדכי פרידמן (שם משפחתו העברי הוא תרגום השם פרידמן) בעיירה ורנה שבליטא כשלישי מבין חמשת בניהם של בן ציון ורייצה-רעיה. אביו היה ציוני נלהב ובר אוריין, ולימד בחדר המתוקן, שבו התחנך גם בנו הצעיר. בגיל 11 נשלח לגלות למקום תורה, ולמד בישיבות בשקודוויל ובקורשן, עד שפרצה מלחמת העולם הראשונה ב-1914 וטרפה את הקלפים. בשנות המלחמה למד איש שלום תחת רב העיירה, אך בעוד בישיבה הקדיש את מירב זמנו ללימודים תורניים וזמן מועט לרכישה אוטודידקטית של השכלה כללית, כעת התהפך היחס, עד שבעיירה כינוהו על שם ברוך שפינוזה. בשנים אלו החל גם לטעום טעמה של פעילות ציבורית, כשעמד בראש קבוצת נערים שסייעה בידי יהודים שברחו ממחנות עבודות כפייה גרמניים.

בשנת 1923 עלה לארץ ישראל. בארץ הצטרף לחברי גדוד העבודה בתל יוסף, שם עבד בעיקר בייבוש ביצות. בעקבות ביקורו של יצחק שדה בתל יוסף, שבו דיבר בזכות כיבוש העבודה, עבר לפלוגת גדוד העבודה בירושלים, שהייתה ממוקמת בחצר מנזר רטיסבון, ושבה עמד בראשית שנות העשרים בראש קבוצת בנאים.[2]

בשנות העשרים קנה חלקת אדמה בשכונת הפועלים בפאתי שכונת בית הכרם, ושם התגורר עם משפחתו.[3]

בשנת 1950 התמנה לחבר מועצת עיריית ירושלים מטעם מפא"י.

בשנת 1955 קיבלה מפא"י בבחירות 6 מושבים מתוך 21, גרשון אגרון מונה לראש עיריית ירושלים, ואיש-שלום היה לסגנו ואחראי על תחום החינוך והתרבות[4].

בדצמבר 1959, לאחר הבחירות למועצת העיר, נבחר לראשות עיריית ירושלים, לאחר ששימש כחודש מ"מ ראש העירייה בעקבות פטירתו של אגרון (שנפטר ימים ספורים לפני הבחירות).

בין פעולותיו הבולטות כראש העיר היו: הקמת בית העירייה, קידום רעיון יריד הספרים הבינלאומי, הקמת יד יצחק בן-צבי, העברת בית האומנים ממקומו ליד מלון המלך דוד למבנה ההיסטורי של בצלאל, בניית מוסדות חינוך, קידום מפעל המים של ירושלים בשיתוף עם חברת מקורות, ופתיחת סוכת ראש העיר בחג הסוכות.[5]

בבחירות לעיריית ירושלים ב-1965, שהייתה בסימן המתיחות בין המערך (רשימה משותפת של מפא"י ואחה"ע) לבין רפ"י, קיבלו המערך בראשות איש-שלום ורפ"י בראשות טדי קולק, 5 מנדטים כל אחת[6]. שתי המפלגות פעלו למשוך את הדתיים[7], שקבלו יחד שישה מנדטים, לקואליציה שלהם, וטדי קולק הצליח לגבש סביבו קואליציה, ואיש-שלום נותר באופוזיציה. איש שלום טען שקולק עשה ויתורים לדתיים שהוא לא היה מסכים להם[8]. בשנת 1967, ערב מלחמת ששת הימים, הצטרף איש-שלום בראשות מפלגתו לקואליציית חרום[9], ונהיה לסגנו של קולק. בסוף 1967 התאחדו רפ"י והמערך בירושלים ואיש-שלום מונה לסגן ראש העירייה[10].

לקראת הבחירות בשנת 1969 הוחלט על הצערת רשימת המערך (מפלגת העבודה ומפ"ם) ואיש-שלום הסיר את מועמדותו. אולם בהמשך שוכנע להתמודד בכל זאת כדי שיהיה ממלא מקומו של קולק למקרה שיפרוש מראשות העירייה. בהינתן ההחלטה על הצערת הרשימה, התמודד איש-שלום מול חיים מרינוב על המקום שהוקדש לחבר ותיק ונוצח[11].

בשנת 1970 מונה ליו"ר ועדת חקירה של משרד הפנים לעניין מועצת בית שאן[12]. כן כיהן כיו"ר ועד המנהלים של בנק ירושלים, שהיה אז בנק למשכנתאות.[13]

נפטר בז' באדר תשנ"א (1991) ונקבר בהר המנוחות. איש-שלום לא הסכים שיקראו רחוב על שמו. רחוב הסתת בשכונת בית הכרם מנציח את תחילת דרכו בירושלים בשנות העשרים. למרות בקשתו, הכביש הסובב את שכונת יפה נוף, מבית הכרם בואכה הר הרצל נקרא על שמו.

על שמו מוענק ועל שם רעייתו מוענקים "פרס מפעל חיים ע”ש מרדכי איש-שלום" ו-"פרס ליצירה אמנותית ע”ש שושנה איש-שלום" מטעם אגודת הציירים והפסלים ירושלים[14]

היה נשוי לרוזה-שושנה לבית ברנוב (1903–1984) משנת 1923 ועד לפטירתה. אב לשלושה: ד"ר חדוה רוזנברג איש-שלום (1925–2022) מחנכת ומנהלת בתי ספר שניהלה את בית ספר ארלוזורוב ובית הספר התיכון ע"ש דנמרק בירושלים במשך עשרות שנים, ד״ר דוד איש-שלום (1931–2017), שקרוי על שם אחיו של איש-שלום, דוד, שנפטר בגיל 15 ממחלת הטיפוס, ואיה בן-בסט (נולדה ב-1942).

אחד מניניו של איש-שלום הוא המוזיקאי ניצן-חן רזאל.

  • מרדכי איש שלום, בסוד חוצבים ובונים: אוטוביוגראפיה (ריאיין, ערך והביא לדפוס: מאיר חובב), ירושלים: אגודת שלם, תשמ"ט.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • חדוה רוזנברג איש-שלום, ומתלמידי יותר מכולם: אוטוביוגרפיה, ירושלים, הוצאה עצמית, 2011 (בעיקר 6 הפרקים הראשונים בספר, עמ' 15-40 העוסקים בהוריה של הכותבת).

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ זהו התאריך המשוער על ידי איש שלום; התאריך אינו ידוע בוודאות משום שלידתו לא תועדה במסמכים. (איש שלום, בסוד חוצבים ובונים, עמ' 25).
  2. ^ חדוה רוזנברג איש-שלום, "משפחתו של אבא", ומתלמידי יותר מכולם: אוטוביוגרפיה, ירושלים: הוצאה עצמית, 2011, עמ' 15-17
  3. ^ חדוה רוזנברג איש-שלום, "בית הוריי", ומתלמידי יותר מכולם: אוטוביוגרפיה, ירושלים: הוצאה עצמית, 2011, עמ' 25-28
  4. ^ ג. אגרון נכנס לתפקידו, מעריב, 8 בספטמבר 1955
  5. ^ חדוה רוזנברג איש-שלום, "ראש עיריית ירושלים", ומתלמידי יותר מכולם: אוטוביוגרפיה, ירושלים: הוצאה עצמית, 2011, עמ' 33-36
  6. ^ הודעה בדבר תוצאות הבחירות לעירית ירושלים, ילקוט הפרסומים 1231, 16 בנובמבר 1965
  7. ^ יהושע ביצור, המרוץ על ראשות ירושלים: מי יבטיח יותר לדתיים?, מעריב, 11 בנובמבר 1965
  8. ^ יהושע ביצור, טדי קולק הסגיר כמעט הכל בידי שותפיו הדתיים, מעריב, 17 בנובמבר 1965
  9. ^ קואליציה מקיר לקיר בירושלים, דבר, 29 במאי 1967
  10. ^ התאחדו סיעות המערך ורפ"י בעיריית ירושלים, דבר, 25 בדצמבר 1967
  11. ^ יחיאל לימור, נקבעו מועמדי המפלגות בבחירות לעיריית ירושלים, מעריב, 24 בספטמבר 1969
    י. משולם, מדוע לא נבחר מ. איש שלום, דבר, 20 בינואר 1970
    ישראל גור, עוד על אי בחירת מ. איש שלום, דבר, 25 בינואר 1970
  12. ^ מונתה ועדה לחקירת המצב במועצת בית שאן, דבר, 1 באפריל 1970
  13. ^ יואב שדה, קריית וולפסון - שכונת יוקרה לירושלים, דבר, 12 באוגוסט 1970
  14. ^ הקרן למתן פרסים לציירי ירושלים ע"ש שושנה ומרדכי איש-שלום ז"ל (ע"ר) | גיידסטאר - אתר העמותות של ישראל | משרד המשפטים, באתר www.guidestar.org.il