משה בדש

משה בדש

אין תמונה חופשית
לידה	1954 (בן 70 בערך) רמת גן, ישראל
מדינה	ישראל
מקום מגורים	סביון
השכלה	ספרד

משה בדש (נולד ב-1954) הוא איש עסקים ישראלי, שהתפרסם כשהקים וניהל בשנות ה-90 של המאה ה-20 את חברת פיקנטי, שיצרה נקניקים, סוגי סלטים שונים ומוצרי מזון נוספים ובפרט את החטיף "מקרנה", כתחליף ל"במבה" של חברת אׂסם. בשיאה הפעילה החברה 12 חנויות בישראל. החברה התמחתה בטכניקות פרסום אגרסיביות. היא פשטה רגל ב-1997.

ביוגרפיה

משפחתו של בדש גרה בלוב בתקופת השואה ועלתה לארץ ישראל בה התגוררה ברמת גן. משה נולד ב-1954 וגדל עם שלושת אחיו במעברה "יד המעביר" שלימים תהפוך לשכונת נווה שרת בתל אביב. למד בגימנסיה הרצליה.

שירת בצה"ל כקצין אספקה, ובמהלך השירות הוציא לאור ספרי הדרכה בתחומים שונים בהם גרפולוגיה, היפנוזה ופירוש חלומות. לאחר שחרורו מצה"ל סיים תואר שני במנהל עסקים בספרד^{[דרושה הבהרה]}. בשנת 1975 פתח מרכול קטן ברמת גן ובו שיווק סלטים ביתיים, בהם סלט חציל בטעם כבד. הוא הפעיל גם עשרה מזנונים ניידים ("גזלן") שהגיעו לאזורי בילוי ושיווקו את המוצרים למשפחות בפיקניקים.

בגיל 24 התמודד לראשות העיר רמת גן מול ראש העירייה המכהן ישראל פלד והשתמש בשיטות הפרסום שבהן השתמש גם בהמשך: הפצת פייק ניוז, מתקפה אישית כנגד המתנגדים לו ושיווק אגרסיבי. הוא הדפיס עיתון דמוי "ידיעות אחרונות", ובו פרסם ידיעות שהשמיצו את פלד. בשנת 1984, נשכר כדי להשתתף בקמפיין נגד מפלגת הליכוד בבחירות לראשות הממשלה.

בשנות ה-80 של המאה ה-20 שכר בדש, עם גיסו אריה שרגר, מפעל בבני ברק בו החל לייצר בעיקר אריזות קטנות של ממרח חומוס תעשייתי. כשהסתיים חוזה השכירות בינו לשרגר, הציע לו האחרון שותפות והוא החל לייצר מוצרי בשר בהם נקניקים, המבורגרים, סלטים מוכנים וקו ייצור לפיצה שנמכרה אז בעשרה שקלים בלבד.

ב-1985 הורשע בזיוף דולרים, נשפט ל-40 חודשי מאסר, ושוחרר במאי 1987 לאחר שקוצרה תקופת מאסרו.

בתחילת שנות ה-90 הקים את רשת החנויות פיקנטי ששיווקה מוצרי מזון שייצרה, בכשליש ממחירם ברשתות השיווק האחרות. בתקופת השיא ניהל 16 סניפים בבעלות ישירה ו-22 בזכיינות, והעסיק מעל אלף עובדים. הוא הריץ קמפיינים עם ידוענים כזהבה בן וחיים רביבו, התעשר והחזיק במכונית יוקרה ונהג צמוד.

ב-26 ביולי 1992 נרצח שותפו של בדש, אריה שרגר, במהלך שוד מזוין, כאשר היה בדרכו לבנק עם הפדיון היומי.

באמצע שנות התשעים פתחה רשת פיקנטי את רשתות ההסעדה "פיקנסין" למאכלים סיניים ו"פיקנסטייק" למאכלי בשר. רשת פיקנסין מכרה אוכל שהוצג כאוכל סיני, ובכלל זה נתחי עוף מטוגנים מצופי שומשום, ירקות מאודים ואגרול שהוגש לצד רוטב חמוץ-מתוק צבוע בצבע מאכל אדום שהפך מאז לנפוץ במסעדות דמויות סיניות בישראל. בהמשך שיווק גם סושי. בדש הפעיל שיטות שיווק אגרסיביות כשחילק קופונים ללקוחותיו בהם המבורגר בשלושה שקלים (שיטת לוס לידר), גייס את המקובל הרב כדורי שהעניק ברכות שהופיעו במודעות הפרסום בעיתונים ואף הטיס אותו במסוק לפתיחת סניף הרשת בצומת סגולה.

באמצע שנות התשעים הפסידה החברה בתביעה על מעבר על חוק איסור לשון הרע לטומי לפיד. לפיד תבע את החברה על שקראה לנקניקייה על שמו. נקניקייה זו פורסמה כ"הנקניקייה טומי מסדרת הלפיד, נקניקייה גוצה, שמנה והונגרייה". בדש עשה זאת כתגובה לביקורת שהשמיע כלפיו בתוכנית פופוליטיקה.

בבחירות 1992, כחלק ממערכת הפרסום שלו, הקים בדש מפלגה בשם "פיקנטי" ושילב מודעות פרסום למוצרי הבשר שלו עד שהוגבל בידי ועדת הבחירות המרכזית לכנסת. הוא הפיץ עיתונים בלמעלה מחצי מיליון עותקים ובהם תקף באופן חסר תקדים את מתחריו.

בשנת 1985 חויב בתשלום 7 מיליון דולר לאחר שפקידי מס הכנסה ביקרו במפעלו בבני ברק. בתגובה שכר בלש פרטי שיעקוב אחריהם. המעקבים חשפו את הרומן מחוץ לנישואין של נציב מס ההכנסה יאיר רבינוביץ עם רויטל אבירם, וכן ממצאים על פקיד שומה גוש דן, דעואל בר יוסף, שטייח העלמת מס במאפיית ויז'ניץ. בדש ערער על גובה השומה שנקבעה לו וטען כי נציגי מס הכנסה טעו בהערכתם אודות מספר הסלטים שייצר, שהסתמכה על כמות הביצים שצרך. הוא הזמין את משתתפי המשפט לביתו של משגיח הכשרות שהתגלה כאדם מבוגר שקצב שבירת הביצים שלו היה נמוך משחשבו. בעקבות כך, הופחת גובה תשלום המס ל-800 אלף דולר בלבד.

בדש כתב ושיווק ספרים בהם מתח ביקורת קשה כלפי מערכת המשפט ורשויות המס בישראל ובפרט ראשיהם לאחר שנפתחו כנגדו תביעות בחשד להעלמת מס. הספר "העלוקות" (1989) היה טקסט ביקורתי על מס ההכנסה. בספר "חריש עמוק" (1991) הובעה ביקורת על היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש. הספר "השיטה" (1993) הציג את אריה דרעי (שהורשע מאוחר יותר בלקיחת שוחד ובמרמה והפרת אמונים), כאדם ללא רבב ואת רשויות החוק כעברייניות. כל הספרים יצאו בהוצאת "עם אובד". בנובמבר 1992 זכה בדש בתביעה כשבית המשפט הורה למס הכנסה לבטל את חובו.^{[דרוש מקור]}

החברה התחרתה באופן ישיר במונופלים בשוק ובעיקר באסם כשהחליט למכור חיקוי למותג המוביל "עוגת הבית". תחילת דעיכת הרשת החלה בשנת 1997, כשהחל להפיץ חטיף בוטנים בשם "סמבה" שדמה למותג במבה של אסם, אך מחירו היה פחות ממחצית. בעקבות תביעה שהוגשה, שונה שם החטיף ל"מקרנה". החברה פשטה את הרגל לאחר חרם סחורות שהוקם לטענת בדש על ידי אׂסם וכלל חברות המזון האחרות השולטות בשוק (קוקה קולה, תנובה ועוד). משרדי החברה הוצתו ב-2 בספטמבר ונגרם נזק כבד כולל שריפת ספרי החשבונות של החברה.

לצד מה שהציג כמאבקו במערכת הפוליטית והחברתית, החזיק בקשרים עם גורמי שלטון בהם פוליטיקאים ממפלגת ש"ס והליכוד כולל אביגדור ליברמן.

בדש טען במשך תקופה ארוכה כי הוא נפגע מפעילות של קרטלים וחיבר הצעת חוק שקבעה כי עסק שנפגע מפעילות קרטל יקבל מהמדינה סיוע כספי לשיקומו. בדש פעל להקמת רשת חדשה, והגיש תביעות בסך מיליארדי שקלים כנגד מי שכינה "חברות הקרטל", אך אלו נדחו והוא חויב בתשלום הוצאות משפט בסך 7,000 ש"ח לכל אחת מ-29 חברות המזון אותן תבע. בקשתו להקלה בתשלום אגרת בית המשפט נדחתה במהלך מתוקשר לאחר שהשופט ציין בפסק הדין שענד שעון יוקרה. בדש ממשיך לפעול כמשקיע וכיזם והיה שותף בחברות שונות בהן חברה אמריקאית שפיתחה פטנט בתחום הרפואה וחברת "MedicAir" שמייצרת מסנני אוויר.

חיים אישיים

בדש נשוי לאתי ואב לשתי בנות ובן. מתגורר בסביון.

קישורים חיצוניים

• אורי גינוסר, יותר משאוהב עם ישראל את בדש, אוהב בדש את עם ישראל, מעריב, 29 במרץ 1991
• זהבה דברת, ‏בכלל לא ענין פיקנטי, באתר גלובס, 24 בספטמבר 1997
• גיא לשם, יום חגו של משה בדש, באתר ynet, 11 בנובמבר 2003
• אייל דץ, ‏"היו צריכים לתת לי פרס ישראל", באתר ‏מאקו‏, 24 בספטמבר 2015
• ארי ליבסקר, חלוץ המהפכנים או חלוץ התחמנים?, באתר כלכליסט, 11 באפריל 2024
• האימפריה שקרסה בגלל במבה: עלייתו ונפילתו של משה בדש, סרטון בערוץ "כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 15:24)
• רמי לוי של שנות ה-90: האיש שניסה להילחם ברשתות הענק – וקרס, סרטון בערוץ "כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 08:26)
• כאן דוקו | משהו פיקנטי, סרטון בערוץ "כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 55:23)