לדלג לתוכן

משבר המים ברצועת עזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף משבר המים בעזה)
מתקן לטיהור שפכים ברצועת עזה
לוחות בטון מגדר הגבול עם מצרים משמשים לתיקון גדותיה של בריכה לטיפול שפכים ברפיח
מכלי מים על גגות המבנים ברצועה

משבר המים ברצועת עזה הוא משבר מים אזורי שנוצר משתי בעיות שונות, היעדר מי שתייה וזיהום מקורות המים ברצועת עזה[1]. למשבר המים בו נתונה הרצועה השלכות סביבתיות ובריאותיות בכמה תחומים עיקריים: זיהום הים והחופים, זיהום נחלים, זיהום מאגרי מים ומי תהום וסכנת הידבקות במחלות[2].

לפי ועידת האו"ם לסחר ופיתוח 95% ממי התהום של עזה אינם ראויים לשתייה[3]. הסיבות המרכזיות לכך הן התשתית הרעועה מאוד של צנרת המים והביוב ברצועה, שאיבת יתר של האקוויפר שהביאה להמלחת מי תהום ולרמה גבוהה של כלור במים וכן טיפול לקוי של הרשויות ברצועת עזה. כתוצאה מכך המים מלוחים מאוד והתושבים אינם משתמשים בהם לשתייה, אלא לצורך היגיינה וניקיון בלבד[4]. מדי יום עשרות אלפי קוב של שפכים ופסולת מוצקה מוזרמים אל הוואדיות ברצועה. דרך מי התהום הם מגיעים אל הים התיכון סמוך לחוף אשקלון.

משבר המים ברצועה נוצר לאחר השתלטות חמאס על רצועת עזה בשנת 2007. הסכסוך הפנים פלסטיני, הקונפליקט הצבאי עם ישראל, ההסגר שהוטל על הרצועה מצד שכנותיה, ושחיתות ממשל חמאס ואי־נכונותו לפתח תשתיות אזרחיות על־פני תשתיות צבאיות, החריפו מאוד את משק המים ברצועה, אשר סבל עוד קודם מאקלים יבש ומיעוט מקורות מים, עבור אוכלוסייה המתרבה במהירות חדה.

למשבר עלולות להיות השלכות ביטחוניות ומדיניות למדינות השכנות – מצרים וישראל. זאת בשל מצוקת האוכלוסייה וחוסר היציבות המתלווה לה. השפכים הלא מטופלים גורמים לזיהומי הים, הנחלים ומי התהום בשטחי ישראל הגובלים ברצועת עזה[2].

רקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצועת עזה נמצאת באזור צחיח עם אקלים ים-תיכוני יבש, ומקור המים היחיד בה הוא אקוויפר החוף. בשל כך האוכלוסייה בעזה נסמכת כמעט רק על שאיבת מי התהום שבאקוויפר. עובי האקוויפר נע בין מטרים בודדים במזרח ודרום-מזרח הרצועה לבין 120–150 מטרים בצפון הרצועה ולאורך החוף. המים באקוויפר נאגרים בתוך חול, אבן חול וכורכר יחד עם חרסית וטין. מתחת לאקוויפר ישנן שכבות קשות ולא פרודוקטיביות עם חדירות נמוכה. שכבות אלו עשויות חרסית וחוואר בעובי של 800-1,000 מטרים[5]. רוב המים המזינים את האקוויפר מגיעים ממי הגשמים. בממוצע יורדים בעזה 356 מ"מ של מי גשמים בשנה, כ-23% פחות מיהודה ושומרון[6].

במסגרת הסכם קהיר משנת 1994 הועברה מערכת אספקת המים ברצועת עזה לשליטת הפלסטינים. הפלסטינים הפכו לאחראים על הניהול, הפיתוח והתחזוקה של מערכות המים והביוב. היוצאים מן הכלל היו היישובים הישראלים, בעיקר בגוש קטיף, בהם נשארו בבעלות ישראלית הקידוחים, הצנרת וברכות האיגום. בספטמבר 1995 נחתם בוושינגטון הסכם הביניים (אוסלו ב') בין ישראל לפלסטינים. ההסכם כולל פרק נרחב (סעיף 40) בנושא המים והביוב. במסגרת זו הוסכם על העברת 5 מיליון מטרים מעוקבים בשנה לרצועה, שלא ינקטו פעולות העלולות להביא לזיהום הסביבה ושהביוב יטופל כראוי. כמו כן הוחלט שההסכמים וההסדרים הקיימים בין הצדדים בנוגע למשאבי מים ומערכות מים וביוב ברצועת עזה יישארו ללא שינוי.

עם יישום תוכנית ההתנתקות בשנת 2005 הועברו לרשות הפלסטינית גם מערכות המים ששרתו את היישובים הישראלים ובהן 25 בארות מים, בריכות אגירה ומערכת הובלה מפותחת. בסופה של ההתנתקות כל מערכות המים והביוב ברצועת עזה היו בשליטה פלסטינית. אז, כיסוי אספקת המים וזמינותם היו טובים יותר מאשר ביהודה ושומרון[7]. אולם מיד לאחר יציאת ישראל מהרצועה, נקדחו בה למעלה מ-3,000 קידוחים פיראטיים. קידוחים אלה הביאו לפגיעה קשה באיכות מי אקוויפר עזה ובמשק המים הכולל של הרצועה. מצב זה נמשך ומוסיף להתעצם. זאת משום שיש הרבה יותר קידוחים לא חוקיים מקידוחים הנעשים באופן חוקי, מה שמגדיל את הנזק הכולל הקשה לתיקון[8]. האקוויפר מוגבל למדי בשל כך כמות המים שאמורה להישאב ממנו בשנה שווה לכמות המשקעים באזור. בפועל, הפלסטינים שואבים כמויות מים גבוהות בהרבה. כך למשל, בשנת 2012 עמד ניצול אקוויפר על 185 מיליון מ"ק[5] כשכמות המשקעים השנתית הממוצעת עומדת על 55–60 מיליון מ"ק. כתוצאה מכך גירעון המים המצטבר הולך וגדל, אפילו בשנים שבהן חל גידול ניכר בכמות הגשמים.

משבר המים התפרץ לאחר השתלטות חמאס על רצועת עזה ביוני 2007[9][10][11][12][13][7], אשר הביא גם לעימות אלים עם הפת"ח, וגם להטלת הסגר מצד המדינות השכנות. העימות הפנימי ברשות הפלסטינית ואי־שיתוף פעולה עם מדינות זרות, הביא להחרפה משמעותית של המצב ברצועה, שממילא סבלה ממשק מים שברירי. ניהול כושל וחוסר פיקוח מצד ממשל חמאס ברצועת עזה, המתעדף התעצמות צבאית על חשבון פיתוח תשתיות חיוניות[14][15][16][17][18][19][20][21], הביא לפגיעה אנושה במשק המים. במקום שבו הריבוי הטבעי הוא מהגבוהים בעולם, לא נבנו די מפעלי התפלה וטיהור שפכים, ואלו הקיימים אינם מתוחזקים כראוי. הממשל המקומי לא ניהל את משק המים בצורה יעילה, כך שהתשתיות המיושנות והצנרת הרעועה הביאו לפְּחָת משמעותי בזרם המים. לאור זאת מתגברת שאיבת מי התהום, שאינה מבוקרת, וזו לצד היעדר פיקוח מקצועי, מובילים להידרדרות איכות המים ולהמלחת האקוויפר.

גורמים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורמים למשבר המים בעזה קשורים למספר גורמים עיקריים – סביבתיים, מדיניים, כלכליים וחברתיים.

מאז עלה חמאס לשלטון, ההנהגה המקומית מקצה משאבים להתעצמות התשתית הצבאית, על חשבון בטיפול התשתיות האזרחיות, כמו מערכות מים וביוב. חמאס אף עושה שימוש בכספי סיוע הומניטרי ותקציבי שיקום רצועת עזה למטרות אלה. מה שנותר לסוגיות האזרחיות, מנוהל באופן מסואב ומושחת, בהיעדר שקיפות, ולפי נאמנות אישית וקרבה פוליטית. לכן, תשתיות ישנות וחסרות תחזוקה, יחד עם מחסור בהשקעות במתקני טיהור מים והתפלה, הובילו לכך שכמות גדולה של שפכים נשפכת לים או חודרת למי התהום ומביאה להידרדרות אקוויפר החוף, מקור המים העיקרי באזור. בנוסף, חמאס מנהל קונפליקט מתמשך עם ישראל. עצם קיומו של הקונפליקט פוגע בניהול התקין של משאבי המים ברצועה. מאז עליית ממשל חמאס בעזה הוטל הסגר על רצועת עזה מצד מצרים ומדינת ישראל. הסגר מונע הכנסת חומרים דו-שימושיים, אותם ניתן לנצל הן למטרות אזרחיות והן למטרות לוחמה. הסגר מהווה מכשול בפיתוח תשתיות מים. לא זאת בלבד אלא שהעימות עצמו מסב נזק ישיר לתשתיות. המצב הביטחוני המתוח גם מונע שיתופי פעולה עם ישראל ומדינות שכנות, שהיו יכולים לסייע בפתרונות למים, כמו התפלה או חיבור לרשתות מים חיצוניות, או לרשתות חשמל למתקני ההתפלה.

לחמאס גם סכסוך פנימי עם השלטון המרכזי של הרשות הפלסטינית היושב ברמאללה[22]. הפילוג הפוליטי שנתגלע בין הצדדים, הסלים לכדי עימות אלים, ומונע שיתוף פעולה בניהול משאבי מים ובקבלת סיוע בינלאומי. מאז שחמאס שולט בעזה בצורה עצמאית, הרשות הפלסטינית מתקשה להפעיל שם סמכות ולתחזק את התשתיות. רשות המים הפלסטינית (PWA) מתקשה לתחזק ולטפל במערכות המים בעזה בשל חוסר גישה ושליטה בפועל.

בעיות אלה מצטרפות לקשיים שכבר היו קיימים עוד לפני עליית חמאס לשלטון. בהם, מיעוט במקורות מים טבעיים, קרקע צחיחה ואקלים המאופיין בגשמים מועטים. כמו כן צפיפות אוכלוסין וריבוי טבעי מהגבוהים בעולם, עם שיעור ריבוי טבעי של קרוב ל-3% בשנה[23]. רצועת עזה היא אחד האזורים הצפופים בעולם[24], והאוכלוסייה בה גדלה בכ-53% מאז עלה חמאס לשלטון[25]. גם המצב הכלכלי הקשה ברצועה, שבה מרבית התושבים חיים בעוני, מוסיף להחמיר את הבעיה.

מחסור במי שתייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
גבר ממלא מכל מים מברז ציבורי של רשות המים של ח'אן יונס

שאיבת יתר ופגיעה באקוויפר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקוויפר החוף הוא המקור המקומי היחידי הנגיש למים נקיים בעזה. עקב הגידול האוכלוסין המהיר ברצועה, חל גם גידול מהיר בביקוש למים. רמות גבוהות של ביקוש ושימוש השפיעו במידה רבה על זמינות המים ועל איכותם. הביקוש המוגבר, וללא מקורות מים חלופיים, הוביל לשאיבת יתר ולהידלדלות מהירה של מי האקוויפר. קצב שאיבת המים גבוה למעלה מפי שלושה מן האספקה המתחדשת. כמות המים שנשאבה בשנת 2016 מאקוויפר החוף עומדת על 167.2 מיליון מ"ק. כמות זו מתקבלת באמצעות שאיבה המסכנת את קיימותו של האקוויפר, אשר אמור להניב 50–60 מיליון מ"ק בשנה[26].

מבחינה אקולוגית הפגיעה באקוויפר מחמירה, והמחקרים מראים על עלייה מתמדת במליחות המים. כמו נזק בלתי הפיך כבר נגרם לכמה מקומות באקוויפר[27][28] ו־96.2% ממי האקוויפר המסופקים ברצועה לשימושים ביתיים מסוכנים לשתייה. שאיבה בלתי מבוקרת זו מהווה איום חמור על זמינותו ארוכת הטווח של מקור זה. ההידלדלות החמורה גרמה גם לצניחה של שכבת מי התהום אל מתחת לפני הים, וכתוצאה מכך להידרדרות נוספת באיכות המים. ככל שרמת מי התהום נמוכה יותר מגובה פני הים, כן גובר חלחול מי ים מלוחים. במהלך העשור האחרון נרשמה עלייה ברמות המליחות בבארות המגיעה ל-1,000 מ"ג/ליטר של כלור, פי 4 מהתקן המומלץ עבור מים בטוחים לשתייה העומד על 250 מ"ג/ליטר של כלור.

איכות המים באקוויפר נפגעה גם כתוצאה מזיהום חנקה שמקורו בחדירת שפכים בלתי מטופלים דשנים כימיים ומים מלוחים[27]. נתונים עדכניים מראים כי 90% מהמים הנשאבים מהאקוויפר מכילים ריכוזי חנקה החורג מהגבול שנקבע על ידי ארגון הבריאות העולמי העומד על 50 מ"ג/ליטר. רק 3.6% מהבארות ברצועה עומדים בתקן של ארגון הבריאות העולמי מבחינת זיהום של כלור וחנקה. בנוסף לכך קיימת תופעה מתמשכת של חדירת מי שפכים אל האקוויפר.

אי־סדירות אספקת המים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדים עזתים נושאים בקבוקי מים
תושבת שכונת עזבת עבד רבו שבמחנה הפליטים ג'באליה נושאת ג'ריקן ממתקן של אוקספם

הגישה למים בטוחים לשתייה בעזה מוגבלת ביותר. לפי מחמוד דאהר, ראש ארגון הבריאות העולמי בעזה, משבר המים נובע גם מכמות המים וגם מאיכותם. בשל תשתית המים המיושנת ברצועה, כ-40% מהמים המסופקים לשימוש ביתי אובדים בדרך לבתי התושבים. גם המים הזורמים בברזים אינם ראויים לשתייה. לכן תושבי עזה מצמצמים צריכת המים שלהם ורוכשים מים מותפלים מספקים פרטיים. תושב עזה צורך בממוצע 70 ליטר מים ביממה, הרבה פחות מהמינימום שקבע ארגון הבריאות העולמי לאורח חיים תקין, שהם 150 ליטר לנפש ביממה. הגבלות משטר המים המצומצם והירידה בצריכה הביאו לפגיעה בבריאות ובתנאי ההיגיינה.

ב־2014 זכו פחות מ־11% מתושבי עזה לגישה למי שתייה באמצעות הרשת הציבורית, בהשוואה ל־97% ביהודה ושומרון. כתוצאה מכך, 90% מהאוכלוסייה תלויה באספקת מים באמצעות מכלים ובקבוקים[29]. אספקת המים הכללית לשימוש ביתי[א] בעזה עמדה על 95.3 מיליון מטרים מעוקבים ב־2015. באותה שנה נותרו ברצועה כ-100 אלף תושבים המנותקים מרשת המים הציבורית[30]. לאלו שמחוברים לתשתיות המים יש הפסקות תכופות באספקתם. משמעות הדבר הוא שיש ימים שבבתים בעזה לא זורמים מים כלל. לפי רשות המים הפלסטינית, בשנת 2016 כמחצית מתושבי עזה קיבלו מים לשימוש ביתי במשך שמונה שעות – מדי ארבעה ימים. שליש ממספר התושבים זכו לאספקת מים במשך שמונה שעות מדי יומיים.

כאשר הזרימה מתקיימת כסדרה מועברים מי תהום מליחים שאינם ראויים לשתייה. מים אלה משמשים את התושבים לצורכי ניקיון והיגיינה בלבד. לשתייה ולבישול צורכים העזתים מים באמצעות דרכים חלופיות. לפי נתוני רשות המים הפלסטינית, כמות המים המסופקים לשימושים ביתיים בעזה עמדה ב-2016 על 98 מלמ"ק. 85.8% מהם נשאבו מבארות מים בתוך הרצועה, 10.1% מהם קנתה הרשות הפלסטינית מחברת מקורות והשאר הותפלו על ידי 154 מתקני התפלה פרטיים. בסה"כ, 18.09% מהמים המסופקים ממקורות אלה לשימושים ביתיים בטוחים לשתייה. על פי הערכות רשות המים הפלסטינית, כ-85 מלמ"ק נוספים נשאבו מבארות בעזה לחקלאות[30].

אמצעים חלופיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילד ממלא מים במתקן "אוקספם" בעזבת עבד רבו

90% מהעזתים שותים מים מותפלים המופקים על ידי 154 מתקני התפלה, אשר רק 48 מתוכם פועלים ברישיון ותחת פיקוח[31]. המתקנים מפחיתים את רמת המליחות, אך לא בהכרח מסלקים את המזהמים מן המים. כמו כן, מתקני ההתפלה הקטנים מתפקדים עתה ב־15% מהקיבולת שלהם, עקב מחסור בחשמל. אפשרות יקרה יותר היא רכישת יחידת התפלה ביתית במחיר של בין 1,000 ל–1,200 שקל. כ–20 אלף משפחות בעזה בחרו בפתרון זה. האפשרות היקרה ביותר היא קדיחת באר פרטית. עלות קדיחה לעומק האדמה, הכנסת צינורות והפעלת גנרטור שאיבה נאמדת בכ-3,000 עד 5,000 דולר, תלוי בעומק הקידוח[32]. משקי בית שאינם מסוגלים לשלם, נאלצים להסתמך על בארות בלתי מבוקרות כמקור אספקה חלופי.

  • מקורות אספקת המים ברצועת עזה, 2017
    מקורות אספקת המים ברצועת עזה, 2017
  • כמות המים שסופקו לרצועת עזה על ידי חברת 'מקורות' (מ"ק) לפי שנים
    כמות המים שסופקו לרצועת עזה על ידי חברת 'מקורות' (מ"ק) לפי שנים

זיהום המים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מי ביוב זורמים במזבלה ברפיח

הזיהום במים גורם להתפשטות מחלות בקרב תושבי הרצועה. ככל שעולה רמת הזיהום כך הולכת וגדלה הסכנה להתפרצות מגפות. כתוצאה מכך ישנה תחלואה הולכת וגוברת שנובעת משתיית מים מזוהמים. הפגיעה היא בעיקר בקבוצות סיכון כמו ילדים ונשים בהיריון[4]. בהתאם 26% ממחלות הילדים בעזה נובעות מזיהום מים, בעיקר פריחות, שיעול, מחלות מעיים וקלקולי קיבה. כמו כן הזיהום במים הוא הסיבה הראשונה לתמותת תינוקות[2].

לפי ראש ארגון הבריאות העולמי בעזה איכות המים ברצועה ירודה ביותר. רק 10% מתוך שני מיליוני התושבים ברצועת עזה (לעומת 90% ביהודה ושומרון) יכולים לשתות בבטחה מהמים שזורמים בצנרת בבתיהם[28]. הזיהום קיים לא רק בברזים הביתיים, לפי הערכות כ-68% מהמים המותפלים מזוהמים גם הם. אחוז הניטרטים והכלורידים במים של עזה הוא פי עשרה, ולעיתים גם פי 50 יותר מהמקובל. לאורך קו החוף המליחות באקווה מגיעה ליותר מ-10,000 מ"ג כלורידים לליטר מים, בהשוואה לסף המומלץ על ידי ארגון הבריאות העולמי למי שתייה העומד על 250 מ"ג לליטר[2]. האיכות הירודה גורמת להעברת מחלות דרך המים כמו שלשולים הנובעים מטפילים או צהבת זיהומית מסוג A. כמו כן, היא מגבירה את הסיכון להתפרצותן של מגפות כולרה וטיפוס[33].

זיהום כימי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של מרבית הזיהום הכימי במי הרצועה הוא משפכים שאינם מטופלים, ומחדירה של דשנים למים באזורים חקלאיים. אי הטיפול במים מוביל לחדירתם אל מי השתייה, במיוחד כלור וחנקה. ריכוזי כלור מוגברים במים מְאַכֵּלים את צינורות המתכת, ובכך מגבירים את פְּחָת המים. בנוסף, כלור המצוי בריכוזים גבוהים דיים יוצר תגובה כימית עם יונים של מתכת, וכך נוצרים מלחים מסיסים, המעלים את רמת המתכות במי השתייה. תופעה זו עלולה לחזור גם בצינורות העופרת ולהעלות את רמת העופרת במי השתייה. זיהום חנקה נובע בדרך כלל מחדירה של שפכים או דשנים כימיים למאגרי מי התהום[34]. 90% מדגימות המים שנלקחו ברצועה בשנת 2008 הכילו חנקה בריכוזים הגבוהים עד פי 8 מהערך המרבי שנקבע על ידי ארגון הבריאות העולמי עבור מי שתייה[35]. מה שהוביל לכך שאצל מחצית מהתינוקות שנבדקו אובחנו סימני מחלה, שלשולים ורמות גבוהות של חומציות בדם[36].

אחד הפתרונות שנוסו בעבר לצורך סינון הכלור והחנקה מן המים המסופקים למשקי בית, וכן מזהמים אחרים, הוא החלוקה והשימוש בעזה ביחידות סינון במקום השימוש (POU), הפועלות באמצעות אוסמוזה הפוכה. אולם המתקנים לא סיננו באופן אפקטיבי את המזהמים עקב אי הקפדה על ניקיון, חיטוי והחלפה סדירה של המסננים. ללא הדרכה מתאימה, או גישה לחלקי חילוף, יעילותן יורדת באופן ניכר[37].

זיהום ביולוגי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות המים בעזה זוהמו גם במזהמים מיקרוביאלים, כמו קוליפורם צואתי וסטרפטוקוקים צואתיים, הגורמים למחלות רבות ולתחלואה ותמותת ילדים[37]. התפרצויות של מחלות המועברות במים נוטות להתפשט במהירות גבוהה, במיוחד באזורים צפופי־אוכלוסין כמו רצועת עזה, ובהיעדר תשתית תברואה הולמת. בייחוד בקרב אנשים הסובלים ממערכת חיסון חלשה. עקב היעדר טיפול נאות בשפכים, עזה נמצאת בסיכון ממשי להתפרצות מחלות המועברות דרך מים. הסכנות החמורות ביותר נובעות מהחדירה של פתוגנים למערכת העיכול דרך מים המזוהמים בצואת בני אדם או בעלי חיים. זיהום צואתי עשוי להוות מקור לחיידקים פתוגניים (כגון כולרה, סלמונלה, ושיגלה), לנגיפים (כגון אנטרו-וירוסים כמו פוליו), ולפרוטוזואה (כגון ג'יארדיה). זיהום מסוג זה נפוץ במיוחד באזורים שבהם מערכות הביוב מתוכננות או מתוחזקות בצורה לקויה, דבר שעלול לגרום לחדירת מי שפכים למי השתייה בנקודות שונות במערכת.

בדו"ח שפרסם משרד הבריאות הפלסטיני בשנת 2014 בנושא מחלות מידבקות בעזה, זוהו מספר מחלות המועברות כתוצאה מתנאים סניטריים ירודים ותשתית ציבורית לא מספקת, ביניהן צהבת A, טיפוס ושלשולים חריפים. בפרט, מקרים של צהבת A עשויים להיות מוסברים בהבדלים בתנאי התשתית בין מחוזות שונים, ובשונות במידת השמירה על היגיינה אישית.

קריסת תשתיות ביוב

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצפת ביוב בשכונת א-זייתון בעיראתר למנויים בלבד מומחים מזהירים מפני זליגת מחלות זיהומיות מעזה לישראל, באתר DoctorsOnly‏, 13 בדצמבר 2023 עזה, נובמבר 2013

במלחמת חרבות ברזל נפגעה תשתית הביוב והמים ברצועה, מה שהביא את "ארגון הבריאות העולמי" לפרסם את דאגתו מהתפשטות מחלות ומגפות. כמו כן מערכת הביוב הרופפת בעזה מגדילה גם היא את החשש. כשליש מהאוכלוסייה אינו מחובר לרשתות הביוב ומשתמש בבורות ספיגה ותעלות ביוב פתוחות. שיטות אלה מזהמות באופן קבוע את מי התהום[4]. לפי מונתר שובלאק, ראש רשות המים של עזה, גם שני השלישים מהאוכלוסייה שכן מחוברים למערכת הביוב, עושים שימוש בתשתית אשר במצב מתקדם של התפוררות. המחסור בחשמל ברצועה שנובע ממשבר החשמל ברצועה השבית את מתקני טיהור שפכים בשטחה, מה שהעלה את רמת הזיהום במים המזוהמים ממילא.

מערכת הביוב הרופפת בעזה מגדילה את החשש מקריסה. כשליש מהאוכלוסייה אינו מחובר לרשתות הביוב ומשתמש בבורות ספיגה ותעלות ביוב פתוחות. שיטות אלה מזהמות באופן קבוע את מי התהום[4]. בשנת 2007 חמישה אנשים נהרגו בבית לאהיא חמישה בני אדם מתו בשיטפון של ביוב בבית לאהיה עקב כשל בסוללה של לגונת שפכים המטופלים חלקית. לאחר התאונה נבנו שתי לגונות זמניות נוספות, אשר אחת מהן קרסה גם היא במרץ 2009[7]. לפי מונתר שובלאק, ראש רשות המים של עזה (אנ')[ב], גם שני השלישים מהאוכלוסייה שכן מחוברים למערכת הביוב, עושים שימוש בתשתית אשר במצב מתקדם של התפוררות. המחסור בחשמל ברצועה שנובע ממשבר החשמל ברצועה השבית את מתקני טיהור שפכים בשטחה, מה שהעלה את רמת הזיהום במים המזוהמים ממילא. במלחמת חרבות ברזל נפגעה תשתית הביוב והמים ברצועה. בעקבות זאת "ארגון הבריאות העולמי" פרסם את דאגתו מהתפשטות מחלות ומגפות[38], והצביע על עלייה חדה בצהבת, אבעבועות רוח, דלקות מעיים ומחלות דרכי הנשימה[39]. ממצאי הדו"ח השנתי לניטור הלאומי בים התיכון שהמשרד להגנת הסביבה, משרד האנרגיה והתשתיות והמכון לחקר ימים ואגמים העלו שהזרמת הביוב מעזה לים גדלה בזמן מתיחוּת ביטחונית[40]. אולם במלחמת חרבות ברזל חלה התפתחות מפתיעה, אף על פי שבתחילתה זרמה כמות עצומה של ביוב לים, זה הלך ונעלם בתחילת 2024. זו תוצאה של מחסור במים, ולכן גם מחסור במקלחות ושירותים, לצד פינוי צפון רצועת עזה[41].

ברצועה פועלים חמישה מתקנים לטיהור שפכים, המתקשים לטפל בביוב בצורה מלאה, בין היתר, בשל הפסקות החשמל התכופות. מנתוני האו"ם עולה כי רק 25% מהשפכים הנאספים ברשתות הביוב בעזה עוברים טיפול כלשהו ונעשה בהם שימוש חוזר בחקלאות, לעומת 85% בישראל. בדצמבר 2015 דיווחה מנהלת תיאום וקישור עזה במתפ"ש כי מדי יום נשפכים 104,000 מ"ק ביוב גולמי אל הוואדיות. משם זורמים השפכים אל הים התיכון, מתוכם 15,000 מ"ק של ביוב גולמי, אשר אינו מטופל כלל. עוד 26,000 מ"ק מחלחלים לבארות המים בצפון הרצועה. הזרמת ביוב גולמי ישירות לים משמעותה הזרמה מואצת של מזהמים, לרבות מוצקים, נוטריינטים כגון זרחן וחנקן, חיידקים ומיקרואורגניזמים פתוגניים, ומתכות כבדות. זיהום כזה פוגע קשות במערכת האקולוגית הימית.

השלכות על בריאות הציבור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סכנות חמורות נובעות לבריאות הציבור נובעת מבעיית המים והסניטציה ברצועת עזה, ההולכת ומחריפה. אלו קשורים בעיקר במליחות המים וזיהומם, ובייחוד הזיהום הכימי והביולוגי. הסיכונים החמורים ביותר בהקשרי זיהומי מים והיעדר סניטציה כוללים קוליפורמים, שיגלה, סלמונלה, כולרה, פוליו ומחלת הפה והטלפיים[42]. מדי שנה נרשמים עשרות מקרים של פינוי לטיפול רפואי עקב רחצה במי הים המזוהמים בשפכים. ביולי 2017 מת ילד בן חמש לאחר ששחה בבריכת מי ים מזוהמת בביוב בשיח' עג'לין[43]. מכון ראנד מצא כי רבע מכל המחלות בעזה מועברות במים. בעקבות זאת הזהיר כי מצב החירום הכרוני בענף המים והשפכים בעזה, עלול להביא להתפרצות אנדמית של מחלה או משבר בבריאות הציבור, שאף עלולים להתפשט גם לישראל ולמצרים[44]. גם יוניצף זיהתה ב־2011 כי 26% מכל מחלות הילדות בעזה מועברות במים. הסיכון האפשרי להידבקות במחלות באמצעות פתוגנים, מיקרו־אורגניזמים מחוללי מחלות, המועברים במים גובר בגלל התשתית הלקויה והגישה המוגבלת למקורות של מים משופרים או מים נקיים. האוכלוסייה בעזה צעירה במיוחד, רובה מתחת לגיל הבגרות, וילדים צעירים רגישים במיוחד למחלות המועברות במים. למחלות אלה השפעה עקיפה נוספת על יכולתם של ילדים לספוג תכולה תזונתית, המובילה לעלייה בשכיחותם של מקרי תת־תזונה ובעיות התפתחותיות בקרב ילדים, ולמחסור במיקרונוטריאנטים כמו ברזל וויטמינים[37].

המזהמים במים מהווים סיכון לילדים, לתינוקות ולנשים הרות, הרגישים יותר לנזקים ארוכי טווח. בדומה לכלור, הסיכונים הבריאותיים החמורים ביותר לתינוקות שגילם פחות משישה חודשים נובעים מחנקה. רמות חנקה מוגברות גם להגביר את הסיכון ליתר לחץ דם בקרב ילדים. תינוקות הנחשפים בהתמדה לרמות גבוהות של חנקה עלולים לסבול ממטהמוגלובינמיה (כְּחֵלֶת) ול"תסמונת התינוק הכחול" (אנ'), או מפגיעה ביכולת העברת החמצן בדם. תסמונת התינוק הכחול עלולה לגרום בעיות עיכול ונשימה זמניות או נזק מוחי ואף מוות.

משרד הבריאות הפלסטיני זיהה כמה מחלות שנבעו מתנאים ירודים של היגיינה אישית ותשתית ציבורית בלתי מספקת, לרבות צהבת נגיפית חריפה מסוג A, טיפוס הבטן ושלשול חריף[45]. ב־2016 זוהתה דלקת קרום המוח הנגיפית כמחלה הזיהומית השכיחה ביותר שנצפתה בקרב ילדים בעזה. המחלה מועדת להתפשט במהירות רבה יותר באזורים המאופיינים באספקת מים ובהיגיינה אישית ירודות, וברצועת עזה נצפו התפרצויות חוזרות ונשנות ב־1997, 2004 ו־2013, בהם נפגעו ילדים ותינוקות נפגעו ברמה חריגה. זרם המים לא מגיע בעקביות אפילו לבתי החולים המרכזיים. כשזרם מתחדש, המים אינם ראויים לשימוש, מה שפוגע בתהליך חיטוי הציוד הרפואי. בעוד שצוותים רפואיים בעזה יוכלו לאתר ולזהות זיהומים שמקורם במים, הרי שתשתיות מערכת הבריאות, המחסור בקליניקות, ציוד, תרופות וצוותים רפואיים מקשים על טיפול מוקדם ומניעת הפצה של מחלות מידבקות[42].

במלחמת חרבות ברזל חיילי צה"ל חזרו לבתי החולים בישראל עם זיהומים פטרייתיים וזיהומים חיידקיים עמידים ועובשים נדירים[46]. לפי פרופ' גליה רהב, מומחית לטיפול ומניעה של מחלות זיהומיות, המגע עם האדמה והבוץ באזור, גורם לחשיפה לחיידקים עמידים כמו קלבסיאלה ואי־קולי וזיהומים פטרייתיים כמו אספרגילוס (אנ'). זיהומים אלה מאלצים לעיתים התערבות כירורגית כמו הטריה להסרת רקמות נגועות[46]. באחד המקרים נהרג לוחם מילואים לאחר שנדבק בפטרייה זיהומית חשוכת מרפא אשר חדרה למערכות גופו[47]. במהלך המלחמה העריך ארגון הבריאות העולמי כי יותר עזתים עלולים למות ממחלות מאשר מהפצצות. דוברת הארגון ציינה את המחסור במים נקיים כגורם מרכזי לתחלואה, לרבות דלקת הקיבה והמעיים[48].

הסיכון לתחלואה גובר ככל שהמים עוברים דרך נקודות רבות יותר לפני הגעתם למשתמש. ספקים פרטיים בעזה מספקים בדרך כלל מים באמצעות מכליות בנקודות חלוקה, ובתנאים בלתי היגייניים. פירושו של דבר שיעורי חשיפה גבוהים יותר לזנים רבים של קוליפורמים. מחקרים גילו מספר רב יותר של זני קוליפורמים כלליים וצואתיים בדגימות שנלקחו מרשתות חלוקה, לעומת דגימות מבארות או ממים שסוננו במסננים ביתיים. אלה עלולים לגרום לתסמינים שונים וביניהם שלשול דמי, עוויתות בבטן, הקאות, חום גבוה ודלקות בדרכי השתן, בקרב כלל האוכלוסייה. אולם הזיהומים הבקטריאליים מדאיגים במיוחד לגבי ילדים, והם הגורם העיקרי לתמותה בקרב ילדים. בנוסף, קיים חשש לההעברה של אנטרו־וירוסים עקב תנאי היגיינה אישית ירודים, מים בלתי מטופלים או מזוהמים, אשר עלולה לגרום מגוון דלקות. זנים מסוימים של אנטרו־וירוסים אנושיים מסוג A ו־B אף מסוכנים יותר ועלולים להוביל להתפשטות מחלת הפה והטלפיים או דלקת קרום המוח. וכן דלקת קרום המוח היא עדיין אחת המחלות המידבקות הנפוצות ביותר בקרב ילדים ברצועת עזה. כמו כן קיים חשש להתפרצות מגפת פוליו, אשר לה תסמינים חמורים.

השלכות כלכליות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אספקת מי שתייה בלתי מוסדרת בעזה החריפה את מצבם הכלכלי של משקי הבית, והחמירה עוד יותר את העוני ברצועה, עד כדי שהפכה לכלי ליצירת עוני[49]. בשל גבירת הביקוש על ההיצע מחירי המים ברצועה מאמירים. המחסור הפך את המים למצרך יקר ערך, חרף איכותם הנמוכה. כשליש מההכנסה של משפחה עזתית מושקע בקניית מים, זאת אף על פי שלפי נתוני האו"ם עלות המים אינה אמורה לעלות על 5% מהכנסות משק הבית. בנוסף, תעריף המים במתקנים הפרטיים ברצועה הוא 35 ש"ח למ"ק, בהשוואה לממוצע של 8.94 ש"ח למ"ק בישראל[50]. המחיר גבוה במיוחד בהתחשב בכך ש–41% מתושבי עזה מובטלים, והמשכורת היומית הממוצעת לאדם עומדת על 60 שקל.

עלות הפקת המים היא בסביבות 0.7 דולר למ"ק והשאיבה, הערבוב והפצת המים היא בסביבות 0.2 דולר למ"ק. התעריף באזור עומד על 0.3 דולר למ"ק בממוצע[ג], בעוד שיעילות גביית ההכנסות היא בסביבות 35% בשל המצב החברתי והכלכלי[49]. צרכנים רבים אינם משלמים את חשבונות המים שלהם, בשל רמת השירות הנחותה. אולם הצרכנים העזתים הוכיחו את נכונותם לשלם, בתנאי ששירותי המים יהיו באיכות טובה[49]. עם שיפורים ברמות השירות, תעריף המים כמו גם תעריף האיסוף יוגדל תחת המועצה לפיקוח משק המים (WSRC) כדי להבטיח קיימות והפסקת הסובסידיות הנוכחיות. התשלום המים שמספקת חברת "מקורות" דרך הצינור שהתקינה הרשות הממשלתית למים ולביוב, מקוזז מכספי המיסים של הרשות הפלסטינית, למורת רוחה, בשל היריבות עם ממשל חמאס ברצועת עזה[51][52]. כשביוב גולש מהרצועה לישראל, רשות המים נאלצו להקים מתקן שאיבה שאסף את הביוב מנחל חאנון והזרימו למט"ש שדרות, אותו למתקן טיהור השפכים של שדרות. את גם כאן השירות היקר שולם מכספי המיסים של הרשות[52].

הדרך הזולה ביותר להישג מים ברצועה היא איסוף עצמי מ־20 הברזים הציבוריים המחוברים למתקני התפלה של רשות המים של עזה. אולם המחסור התמידי במים בטוחים לשתייה גרם לתלות הולכת וגוברת של תושבי עזה בהתפלה באפשרות היקרה יותר – התפלה באמצעות ספקים ממתקני התפלה פרטיים. 83% ממשקי הבית דיווחו כי הם מסתמכים על האפשרות זו. המתקנים הפרטיים מוכרים מים באמצעות מכליות העוברות בשכונות, מהן ממלאים התושבים ג'ריקנים. עלות מילוי ג'ריקן בנפח 18 ליטר עומדת על בין שקל אחד לארבעה שקלים[50].

העדר תשתיות טיהור מים והתפלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – משבר החשמל ברצועת עזה

אחד האתגרים המשמעותיים ביותר בעזה הוא חוסר בתשתיות לטיהור מי שפכים ומים מליחים. רבות ממהמערכות טיהור המים קרסו, או שאין מתוחזקות כראוי. עם הסנקציות הבינלאומיות על שלטון חמאס והמצור הכלכלי שמוטל על הרצועה, יכולת שדרוג המערכות הקיימות או הקמת מערכות חדשות היא מוגבלת מאוד. כדי לפתור את משבר המים צריך לעצור את זיהומם, ולשם כך נדרש להפעיל תקנים לטיהור שפכים. כמו כן, כדי להגדיל את כמויות מי השתייה הנקיים ברצועה יש צורך להתפיל מי ים. הפעלת מט"שים, מערכות שאיבת מים ומתקני התפלה דורשת שימוש באנרגיה. אולם, ברצועה מחסור באנרגיה המשפיע על כל תחומי החיים: החל בהגבלת השימוש הביתי בחשמל למספר שעות בודדות ביום, דרך פגיעה קשה ביכולת לפתח תעשייה, מסחר ומקורות תעסוקה וכלה בפגיעה במתקני בריאות, קירור מזון וכיוצא באלה[2]. בעקבות זאת המחסור החמור באנרגיה מהווה גורם מרכזי למשבר המים. למשל, המתקן לטיהור שפכים בעזה, שנבנה בהשקעה של יותר מ-80 מיליון דולר מצד הבנק העולמי והקהילה הבינלאומית, לא הופעל עקב מחסור בחשמל.

ישראל מוכרת לרשות הפלסטינית 100–140 מגה וואט עבור הרצועה באמצעות עשרה קווים של חברת החשמל. אספקה זו מהווה שני שלישים מכמות החשמל של הרצועה. יתר האספקה מגיעה משלושה קווים מצריים (32 מגה וואט) וכן מתחנת הכוח ברצועה (30 מגה וואט). אף על פי שלדעת מתאם פעולות הממשלה בשטחים רשתות החשמל ברצועה מספקות כמחצית מהצרכים שלה, לפי הערכת חברת החשמל הישראלית מיולי 2016 לפלסטינים מגיעה רק רבע מהכמות הנדרשת. נוסף על המחסור החמור בחשמל, לפי חברת החשמל קווי החשמל הקיימים, דרכם מספקת ישראל חשמל לרצועה, מיצו מזמן את יכולת ההעברה שלהם. קווים אלה פועלים במשטר הפעלה קיצוני עם שיעור תקלות גבוה מאוד[2].

בשנת 2005 הקימה ישראל קו חשמל חדש לרצועה בהספק של 100 מגה ואט, להלן קו 161. אולם, בניית הקו הופסקה לאחר שהרשות הפלסטינית הפסיקה את התשלום. בהמשך, הסכימה ישראל לספק לעזה גז טבעי במימון בין-לאומי. בשנת 2016 סיכמה ישראל עם הרשות הפלסטינית על הקמת הצינור[53]. ישראל והרשות חיפשו מימון באמצעות ועדת הקישור אד-הוק לסיוע כלכלי לרשות הפלסטינית. בשנת 2021 הוחלט כי קטר והאיחוד האירופי יממנו את הנחת הצינור לרצועה[54]. בהסכם נפרד, הוחלט כי קבוצת דלק תמכור גז ממאגריה לתחנת הכוח של הרשות. לפי מתאם פעולות הממשלה בשטחים, פתרון למשבר האנרגיה הוא 'ראשית הצירים' לשיפור המציאות האזרחית: הוא ימנע משבר הומניטרי, ייתן מענה למשבר משק המים ויעודד השקעות משמעותיות של הקהילה הבין-לאומית. כך למשל הדגיש המתאם את המט"ש בצפון הרצועה. המט"ש נבנה מכספי הקהילה הבין-לאומית אך לא יוכל לפעול עקב אי-אספקת חשמל[2].

עקב הסכסוך הפנים־פלסטיני, בין הרשות הפלסטינית בהובלת פת"ח לבין חמאס השולט ברצועה, חלה ב־2017 החמרה במחסור החשמל ברצועה. זאת לאחר שהרשות הפלסטינית התנערה ממחויבותה לרכוש חשמל עבור תושבי הרצועה שבשליטת חמאס[55]. המחסור בחשמל ובדלק לצורך הפעלת מתקני המים והטיפול בשפכים הביא לצמצום נוסף בגישה המוגבלת ממילא של תושבי עזה למים נקיים, ולהחרפת הסיכונים לבריאותם.

סכנות למדינות השכנות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שפכים לא מטופלים מוזרמים לים במחנה נוסייראת

למשבר המים בעזה השלכות קשות על מצרים וישראל, הגובלות בעזה. בעקבות הזיהום ברצועה, קיים חשש כי הבעיה תזלוג גם לישראל דרך זיהום בים התיכון. זרם מי ביוב לא מטופלים לא רק יוצר סכנות סביבתיות, אלא גם מהווה סיכונים לבריאות הציבור שיכולים להשפיע על אזורי החוף של מצרים וישראל. למעלה מ-108,000 מ"ק של שפכים לא מטופלים חודרים לים מדי יום, מה שמעלה את הסיכון למחלות הנישאות במים כמו כולרה וזיהומים ויראליים. קריסת מערכת הביוב העזתית הובילה מספר פעמים להזרמת ביוב אל מאגר המים של המועצה האזורית חוף אשקלון[56]. כמו כן לפתוגנים יש פוטנציאל לעבור דרך מערכת הביוב ונתיבי המים אל מחוץ לרצועה ולתוך מצרים וישראל[42]. חשש נוסף המשותף למצרים וישראל הוא התפקדות המוני עזתים על הגבול בחיפוש אחר מים.

בנוסף, רוב השפכים ברצועה מוזרמים לים התיכון, ונישאים עם הזרמים הצפוניים לחופי הרחצה בישראל ולמתקני ההתפלה. מתקן התפלה אשקלון, ממוקם עשרה קילומטר צפונית לרצועה, ואחראי להתפלת כ–20% מהמים בישראל. מתקן זה הושבת כמה פעמים בגלל זיהום חיידקי קולי צואתיים שמקורם, ככל הנראה, בשפכים לא מטופלים מעזה שהוזרמו לים התיכון[57]. כמו כן, מעת לעת זורם ביוב מבית חאנון, מאפיק נחל חנון לאפיק נחל שקמה ומאגר שקמה שבישראל. מאגר זה משמש לאגירת מי שיטפונות המוחדרים לאקוויפר החוף[58] ונשאבים בהמשך גם לשתייה[59]. הטיפול במפגע דורש הקמת צינור סניקה ותלוליות עפר כדי למנוע את זרימת השפכים וגלישתם, ולשאובם באמצעות ביוביות[59].

ישראל נפגעת מהמלחת אקוויפר החוף, אותו היא חולקת עם עזה[ד]. דו"ח משרד הבריאות מדצמבר 2016 העלה חשד שזרימת הביוב בנחלים מחלחלת ומגיעה למי התהום. עם זאת, המשרד לא מצא חריגות במי הקידוחים המשמשים לשתייה[2]. העזתים מוסיפים לזהם את הים עם כמויות גדולות של פסולת מוצקה. מקור הפסולות הוא בחופי הרצועה, הזורמת בחלקה אל חופי ישראל, ואף גוברת בתקופות סערה. בינואר 2016 זרמו כמויות גדולות במיוחד של פסולת מוצקה לתחנת הכוח רוטנברג באשקלון. בעקבות האירוע הפסולת גרמה לנזקים תפעוליים וכלכליים לתחנת הכוח[2].

במהלך מלחמת ברזל חרבות פרסם "האיגוד למחלות זיהומיות" אזהרה כי הוא מוטרד מהעובדה שחיילים ישראלים החוזרים משדה הקרב נדבקים בחיידקים, פטריות ועובשים נדירים ובעלי עמידות גבוהה[60].

מעורבות וסיוע ישראלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת "מקורות" החלה למכור מים לרצועת עזה בשנת 1980. ב-2015 במרץ 2015 ישראל הודיעה על הכפלת מכסת המים לרצועה באמצעות צינור חדש באזור נחל עוז[61]. מאז מותרת העברת 10 מיליון מטר קוב מים בשנה. 5 מלמ"ק מתוכם בשני צינורות ישנים המכונים "בני סוהילה" ו"בריכת סעיד" ו-5 מלמ"ק נוספים בצינור החדש. אולם לפי רשות המים, בפועל הפלסטינים שואבים פחות מים בקווים הישנים בשל יכולות קליטה נמוכות או עקב תקלות בתשתיות. כך למשל בשנת 2015, שהייתה שנת שיא מבחינת שאיבה, שאבו הפלסטינים רק כ-7.5 מ"ק מים, לרבות הקו החדש בנחל עוז. ישראל מוכרת את המים לעזתים בתעריף של 2.57 ש"ח למטר קוב מים בצינורות הישנים ו-3.54 ש"ח למטר קוב מים בצינור "נחל עוז". התשלומים מקוזזים על ידי משרד האוצר באופן חודשי[62]. בשנת 2017 חתמה ממשלת ישראל עם הרשות הפלסטינית על הסכם המים, שאפשר להגדיל את כמות האספקה לרצועת עזה ל-20 מ"ק[63]. המתקן בנחל עוז הושבת עם תחילת טבח שבעה באוקטובר[64]. ב-9 באוקטובר 2023, במסגרת מלחמת חרבות ברזל, הודיע שר האנרגיה ישראל כץ על ניתוק אספקת המים מישראל לרצועת עזה[65]. כשבוע לאחר מכן, חידשה ישראל את אספקת המים לדרום הרצועה, במטרה לעודד אזרחים פלסטינים מצפון הרצועה לרדת דרומה[66].

פגיעה בצינור מים במהלך מבצע עופרת יצוקה

האחראי מטעם מדינת ישראל לטיפול במשבר הוא מתאם פעולות הממשלה בשטחים[67]. כמו כן, גופים ממלכתיים נוספים נדרשים לסוגיה דוגמת משרד מבקר המדינה. במאי 2017 הפיץ המבקר עבודת ביקורת תחת הכותרת "זיהום חוצה גבולות" העוסקת בזיהומי מים בין ישראל לבין שטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה[2]. חלק מארגוני זכויות האדם מבקרים את המדיניות הישראלית הפוגעת לדבריהם בשיקום התשתיות. זאת מחמת העובדה שמאז עליית חמאס לשלטון, השב"כ מגביל הכנסת סחורות דו-שימושיות[68], שיכולות לשמש לצורכי טרור, ולא רק לצרכים אזרחיים. הגבלה זו מאטה לטענתם את קצב השיקום[30][69]. המצב מתדרדר עוד יותר לאחר סבבי הלחימה ברצועה, אשר פגעו בתשתיות בצורה קשה. בעתות מלחמה גם אספקת המים אף נעשית נמוכה יותר. בעת מבצע צוק איתן בשנת 2014 ניזוקו 63 מתקני מים, מתוכם 23 נהרסו כליל. נזק רב נגרם גם לרשת המים בעזה, הן בצינורות פנימיים בערים, והן בצינורות מרכזיים, שמובילים מים ושפכים. באותה שנה, רשות המים של עיריות החוף בעזה הודיעה כי ל-40% מאוכלוסיית עזה אין נגישות למים זורמים, להוציא את מקלטי אונר"א. שאר האוכלוסייה זכתה למים זורמים אחת לכל שלושה עד ארבעה ימים[70]. כתוצאה ממבצע צוק איתן בשנת 2014 נגרם נזק חמור לתשתית המים והביוב של עזה, לרבות בארות ורשתות אספקת מים, מכלים, יחידות התפלה, רשתות שפכים ותחנות שאיבה. הנזק מוערך על ידי רשות המים הפלסטינית ביותר מ-34 מיליון דולר. אולם הנזק מהמבצע מהווה חלק קטן מהבעיה הכוללת, השקעה נרחבת בתשתיות מים, חשמל ותברואה נדרשה עוד לפני המבצע. כדי לפתור את בעיית המים ברצועה ידרשו לפי הערכות האו"ם לפחות 620 מיליון דולר[3].

תהליך השיקום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעבר להגדלת היצע המים מישראל, אחד הפתרונות העיקריים למשבר הוא מתקן טיהור השפכים העזתי שבבית לאהיא. את עלות בנייתו מימן הבנק העולמי ב-76 מיליון שקל והוא מסוגל לטהר שליש משפכי עזה. הקהילה הבינלאומית אף הסכימה לשלם את חשבון החשמל של מתקן הטיהור בשלוש השנים הראשונות. עם זאת, המפעל לא החל את עבודתו מפאת המחסור בחשמל. זאת בשל דרישת מתאם פעולות הממשלה בשטחים שהחשמל יעבור דרך רשת החשמל הכללית בעזה. ההתנגדות לדרישה זו נובעת מכך שרשת החשמל העזתית קורסת לפרקים, לא אמינה ומתרחשות בה הפסקות חשמל יזומות לעיתים תכופות. בשל כך הבנק העולמי והקהילה הבינלאומית מבקשים שישראל תמתח כבל חשמל במיוחד למתקן, שישמש רק אותו ויעקוף את הרשת העזתית. עם השתהות הפרויקט חזר בו הבנק העולמי מהסכמתו למימון הפעלת המתקן ויממן רק את בנייתו[71].

במקביל, תרם הבנק הלאומי של גרמניה 20 מיליון שקל לשיקום מתקן ישן לטיפול בשפכים במרכז עזה. המתקן אמור לתת מענה לשפכים של כמיליון איש. לטענת יונאס בלום, נציג הבנק ביהודה ושומרון, השיפוץ איטי בשל עיכובים מצד ישראל שמייקרים את עלויותיו.

בקיץ 2022 חוו תושבי עזה שיפור משמעותי בניקיון חופי הים, תודות לשלושה מתקני טיהור שפכים שנבנו לאורך למעלה מעשור. תרומה מרכזית יש לארגון "אקופיס" שהוביל מאמץ הכנסת מלט הדרוש לבנייתם[72]. המתקנים טיפלו בכשני שלישים מהביוב[52][73], והשיפור היה ניכר וילדים שרחצו בים לראשונה חזרו ללא מחלות עור[74]. אולם כבר בסתיו 2023 מתקן לטיהור שפכים בצפון רצועת עזה התפוצץ מרוב עומס על בריכות האגירה[75]. מאז הוזרמו מדי יום זורמים כ-13 אלף קוב של שפכים לים התיכון, וחוף זיקים נסגר לרחצה בעקבות עלייה חדה בקוליפורם צואתי[76]. זאת משום שממשל חמאס ברצועת עזה לא הקימו עוד מתקני טיהור ובריכות שיקוע כנדרש, עד לקריסת המתקן[77]. את השפכים הפנו הפלסטינים אל הים התיכון ונחל חנון. לאחר טבח שבעה באוקטובר, מדינת ישראל ניתקה את אספקת החשמל לרצועה, לרבות המט"שים, מה שהביא להשבתת מתקני טיהור השפכים.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משבר המים ברצועת עזה בוויקישיתוף

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ לרבות שתייה, בישול ורחצה
  2. ^ מכונה גם "רשות המים של עיריות החוף", הארגון האחראי על שירותי המים והתברואה ברצועת עזה
  3. ^ נכון לשנת 2017
  4. ^ בדרך כלל שאיבת יתר או זיהום האקווה ברצועת עזה על-פי רוב אינם משפיעים לרעה על אקוות החוף. כמו כן יש מחלוקת אם האקווה נמשכת עד רצועת עזה או שמדובר בשתי אקוות נפרדות.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אתר למנויים בלבד נטע אחיטוב, משבר המים בעזה: מגפות וזיהומים בשטח ישראל והמוני עזתים שצובאים על הגדר, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2016
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 זיהומי מים בין מדינת ישראל לשטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה, באתר מבקר המדינה, ‏מאי 2017
  3. ^ 1 2 ועידת האו"ם לסחר ופיתוח, Deepening water-related, electricity-related, infrastructural and environmental crises (עמ' 12), באתר האומות המאוחדות, ‏6 ביולי 2015 (באנגלית)
  4. ^ 1 2 3 4 אליאור לוי, נפיץ ומסוכן לישראל: מבט למשבר ההומניטרי בעזה, באתר ynet, 1 במרץ 2017
  5. ^ 1 2 Status Report of Water Resources, באתר רשות המים הפלסטינית, ‏אוקטובר 2013 (באנגלית)
  6. ^ Water Resources In West Bank & Gaza Strip, אתר רשות המים הפלסטינית (באנגלית)
  7. ^ 1 2 3 Assessment of Restrictions on Palestinian Water Sector Development (עמ' 11), הבנק העולמי, ‏אפריל 2009 (באנגלית)
  8. ^ סוגיית המים בין ישראל לפלסטינים, רשות המים, ‏מרץ 2009
  9. ^ גדעון ברומברג, ג'וליה ג'ורדנו, עודד ערן ועמרי אלעד, משבר המים והחשמל בעזה: תמונת מצב (עמ' 3), המכון למחקרי ביטחון לאומי, ‏2017
  10. ^ The Gaza Water Crisis, Jerusalem Center for Security and Foreign Affairs, ‏14 באוגוסט 2014
  11. ^ Malcolm Langford · Anna F. S. Russell, The Human Right to Water: Theory, Practice and Prospects (עמ' 446-447), הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', ‏2017 (באנגלית)
  12. ^ Malcolm Bruce, The Humanitarian and Development Situation in the Occupied Palestinian Territories, Eleventh Report of Session 2007-08, Vol. 2 (עמ' 70), הפרלמנט של הממלכה המאוחדת, ועדת הפיתוח הבינלאומי של בית הנבחרים הבריטי, ‏2008 (באנגלית)
  13. ^ Seth M. Siegel, Let There Be Water: Israel's Solution for a Water-Starved World (עמ' 181), רב מכר בניו יורק טיימס, תורגם לעברית תחת השם "המאבק על כל טיפה", ‏2015 (באנגלית)
  14. ^ Dan De Luce, Lisa Cavazuti, Gaza is plagued by poverty, but Hamas has no shortage of cash. Where does it come from?, NBC News, ‏25 באוקטובר 2023
  15. ^ How the United Nations Indirectly Funds Hamas - Jerusalem Institute of Justice, Jerusalem Institute of Justice, ‏24 ביולי 2019
  16. ^ Brian Monroe, Unraveling a Complex Web: A primer on Hamas funding sources, Iranian support, global connections and compliance concerns, considerations, באתר "Association of Certified Financial Crime Specialists", ‏11 בינואר 2023 (באנגלית)
  17. ^ 7 Ways Hamas Exploits Palestinian Civilians in Gaza, הוועד היהודי-האמריקאי, ‏2 בנובמבר 2023
  18. ^ Katherine Tangalakis-Lippert, Who's funding Hamas?, Insider, ‏22 באוקטובר 2023
  19. ^ John Popp, Who’s Funding Hamas?, Heritage
  20. ^ צלי גרינברג‏, מיליארדים זרמו לעזה כסיוע הומניטרי - כמה מהכסף שימש למימון טרור?, באתר וואלה, 16 באוקטובר 2023
  21. ^ Hadeel Sayegh, John O'Donnell, Elizabeth Howcroft, Who funds Hamas? A global network of crypto, cash and charities, ‏16 באוקטובר 2023
  22. ^ יוחנן צורף, קובי מיכאל, מאמצי הפיוס חמאס-פת"ח - סיכום שיח, המכון למחקרי ביטחון לאומי, פרסום מיוחד, 15 באוקטובר 2020, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי
  23. ^ און וינקלר, מבית ומחוץ: האיום הדמוגרפי המשתנה על ישראל, במה מחקרית – המכון למחקרי ביטחון לאומי, ‏פברואר 2024
  24. ^ שירה עפרון, קים נח, נועה שוסטרמן, רצועת עזה ומשבר האקלים, פרסום מיוחד, 12 במאי 2022, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי
  25. ^ מ-1.5 מיליון בשנת 2007, לפי מפקד אוכלוסין של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה (PCBS) באותה שנה, ל־2.3 מיליון איש לפי מרשם האוכלוסין, נכון לשנת 2023
  26. ^ Marking World Water Day, Palestinians says 97% of Gaza water not up to standard, בסוכנות הידיעות וואפא, ‏21 במרץ 2018 (באנגלית)
  27. ^ 1 2 ?Gaza in 2020 A liveable place, ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם, ‏27 באוגוסט 2012 (באנגלית)
  28. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד עמירה הס, הבנק העולמי מזהיר: משבר המים ברצועת עזה כבר גרם לנזק בלתי הפיך, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2016
  29. ^ הסוכנות הצרפתית לפיתוח (AFD), Public-Private-NGO Partnership for Adaptation to the Drinking Water Crisis in the Gaza Strip – Concept Paper – May 2016, page 1.
  30. ^ 1 2 3 מצוקת המים, באתר בצלם, ‏26 בספטמבר 2016
  31. ^ EWASH, March, 22, 2016
  32. ^ אליאור לוי, משבר המים בעזה והסכנה לישראל, באתר ynet, 12 באוקטובר 2014
  33. ^ וואלה! NEWS בשיתוף המכללה האקדמית נתניה‏, מחקר של המרכז לדיאלוג אסטרטגי: מדוע חייבים לשקם את עזה מחדש?, באתר וואלה, 29 בפברואר 2016
  34. ^ Margaret McCasland, Nancy M. Trautmann, Keith S. Porter, and Robert J. Wagenet, “Nitrate: Health Effects in Drinking Water,” אוניברסיטת קורנל, 2012 (באנגלית)
  35. ^ Basem Shomar, Karsten Osenbrück, Alfred Yahya, Drinking water in Gaza Strip contaminated with high levels of nitrate, הלמהולץ – מרכז לחקר הסביבה, ‏14 באוגוסט 2008 (באנגלית)
  36. ^ מעיין נייזנה, יד על השאלטר | מי אחראי למצב התשתיות האזרחיות ברצועת עזה (עמ' 11), באתר גישה, ‏ינואר 2017
  37. ^ 1 2 3 Protecting children from unsafe water in Gaza - Strategy, action plans and project resources, יוניצף, ‏12 במרץ 2019 (באנגלית)
  38. ^ רויטרס, איתמר אייכנר, ארגון הבריאות העולמי: דאגה מהתפשטות מחלות בעזה, באתר ynet, 17 בנובמבר 2023
  39. ^ אתר למנויים בלבד מומחים מזהירים מפני זליגת מחלות זיהומיות מעזה לישראל, באתר DoctorsOnly‏, 13 בדצמבר 2023
  40. ^ אסף גולן, פסולת ישראלית, ביוב מעזה והתחממות מים: דו"ח שבדק את מצב הים התיכון מציג ממצאים מדאיגים, באתר ישראל היום, 5 בפברואר 2024
  41. ^ אביב לביא, עוד עדות לאסון ההומניטרי בעזה: אין יותר זרימת ביוב לים, באתר זמן ישראל, 15 בפברואר 2024
  42. ^ 1 2 3 שירה עפרון, קים נח, נועה שוסטרמן, רצועת עזה ומשבר האקלים, פרסום מיוחד, 12 במאי 2022, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי
  43. ^ Death of Gazan boy puts spotlight on polluted water, The Times of Israel, ‏26 באוגוסט 2017 (באנגלית)
  44. ^ Shira Efron, Jordan R. Fischbach, Ilana Blum, Rouslan I. Karimov, Melinda Moore, The Public Health Impacts of Gaza's Water Crisis Analysis and Policy Options, מכון ראנד, ‏26 בספטמבר 2018 (באנגלית)
  45. ^ שירה עפרון, ג'ורדן ר. פישבך, ג'וליה ג'ורדנו, משבר המים והתברואה בעזה והשפעתו על בריאות הציבור, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי, ‏2018
  46. ^ 1 2 אדיר ינקו, תופעה: הלוחמים חוזרים מעזה עם חיידקים עמידים, באתר ynet, 17 בדצמבר 2023
  47. ^ סוף עצוב: חנן דרורי, לוחם המילואים שנדבק בפטריה זיהומית, מת בבית החולים, באתר וואלה, 7 בפברואר 2024
  48. ^ Emma Farge, Disease could be bigger killer than bombs in Gaza - WHO, רויטרס, ‏28 בנובמבר 2023
  49. ^ 1 2 3 Mohanlal Peiris, Gregor von Medeazza & Zaidan AbuZuhry, Seawater desalination transforming the Gaza Strip, יוניצף, ‏2017 (באנגלית)
  50. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד נטע אחיטוב, משבר המים בעזה: מגפות וזיהומים בשטח ישראל והמוני עזתים שצובאים על הגדר, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2016
  51. ^ How Israel worked to renew Gaza's water supply amid the war, with help from locals | The Times of Israel, The Times of Israel, ‏5 ביוני 2024
  52. ^ 1 2 3 אביב לביא, הביוב שוב זורם מעזה לחופי ישראל, באתר זמן ישראל, 16 באוקטובר 2023
  53. ^ אבי יששכרוף‏, פרסום ראשון: ישראל והרשות סיכמו על הקמת צינור גז לרצועת עזה, באתר וואלה, 15 בספטמבר 2016
  54. ^ אליאור לוי, הסכם בינלאומי לאספקת גז מישראל לתחנת הכוח בעזה, באתר ynet, 14 בפברואר 2021
  55. ^ יואב זיתון, איתמר אייכנר וליעד אוסמו, אבו מאזן נגד חמאס: מפסיק לשלם על החשמל הישראלי לעזה, באתר ynet, 27 באפריל 2017
  56. ^ נעמה אנגל משאלי, דאגה בדרום: שפכים מעזה זיהמו מקורות מים, באתר nrg‏, 3 ביוני 2016
  57. ^ אילנה קוריאל, זיהום חוצה גבולות: כך השפכים בשטחים משפיעים על מדינת ישראל, באתר ynet, 16 במאי 2017
  58. ^ אלדה נתנאל, משבר הביוב והסירחון ביישובי עוטף עזה, יישובניק נט, ‏24 ביוני 2017
  59. ^ 1 2 ניקי גוטמן ויאיר קראוס, זה טרור אקולוגי: החמאס מכוון את הזיהום על מיליון ישראלים, באתר nrg‏, 6 ביולי 2017
  60. ^ אדיר ינקו, לוחם נפטר לאחר שנדבק בפטריה מסוכנת ברצועת עזה, באתר ynet, 26 בדצמבר 2023
  61. ^ ג'קי חורי, ישראל הודיעה על הכפלת כמות המים שתעביר לרצועת עזה, באתר הארץ, 4 במרץ 2015
  62. ^ סימה גבריאלוב, מענה לבקשה לקבלת מידע, לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, רשות המים, ‏13 במרץ 2016
  63. ^ אליאור לוי, סיכום בין ישראל לפלסטינים בסוגיית המים, באתר ynet, 15 בינואר 2017
  64. ^ אביב לביא, תוך כדי לחימה, ישראל פעלה בחשאי עם גורמים בעזה לחידוש אספקת המים, באתר זמן ישראל, 30 במאי 2024
  65. ^ שר האנרגיה כץ: הוריתי לנתק מיד את אספקת המים מישראל לעזה, באתר ynet, 9 באוקטובר 2023
  66. ^ שני אשכנזי, ישראל חידשה את אספקת המים לדרום הרצועה, באתר כלכליסט, 15 באוקטובר 2023
  67. ^ רצועת עזה – תשתיות, באתר מתאם פעולות הממשלה בשטחים (ארכיון)
  68. ^ חומרי גלם וחומרי בניין דוגמת מלט וברזל נחשבים לסחורה דו שימושית. מחד, הם עלולים לשמש לטרור, מאידך הם חשובים לתשתיות המים והסניטציה
  69. ^ ישראל/השטחים הפלסטיניים הכבושים מים עכורים שלילת גישה הוגנת למים מפלסטינים, באתר אמנסטי אינטרנשיונל, ‏אוקטובר 2009
  70. ^ רשות המים בעזה: ל-40 אחוז מהאוכלוסייה עדיין אין נגישות למים זורמים, אתר גישה, ‏20 באוגוסט 2014
  71. ^ אתר למנויים בלבד צפריר רינת, הבנק העולמי חזר בו, ולא מעביר תקציב לטיהור השפכים של עזה, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2017
  72. ^ נורית יוחנן, מתקני ההתפלה שמשנים את חופי עזה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 22 ביולי 2022
  73. ^ נורית יוחנן נורית יוחנן, מתקני ההתפלה שמשנים את חופי עזה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 22 ביולי 2022
  74. ^ אתר למנויים בלבד נטע אחיטוב, לראשונה זה עשור, תושבי עזה יכולים לרחוץ במי הים התיכון, באתר הארץ, 21 ביולי 2022
  75. ^ מתן צורי, יותר מ-100 אלף קוב מי ביוב: זיהום כבד בחוף זיקים בעקבות הזרמת שפכים מעזה, באתר ynet, 6 ביוני 2022
  76. ^ מתן צורי, מתקן ביוב בעזה קרס, בישראל חוששים מאסון סביבתי, באתר ynet, 11 בספטמבר 2023
  77. ^ מתן צורי, חמאס לא מטפל במתקן שפכים ברצועה, הזיהום לישראל נמשך, באתר ynet, 27 בספטמבר 2023
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משבר_המים_ברצועת_עזה&oldid=40583777"