מפלגות בגרמניה

גרמניה

ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של גרמניה

חוקה ונשיאות חוק היסוד (1949) בית המשפט החוקתי הפדרלי נשיא: סטפן הארברת נשיא גרמניה (רשימה) פרנק-ואלטר שטיינמאייר (SPD) הרשות המבצעת הקבינט של גרמניה הקבינט העשרים וארבעה קנצלר גרמניה (רשימה) אולף שולץ (SPD) סגן הקנצלר רוברט האבק (ירוקים) הרשות המחוקקת בונדסראט נשיא: פיטר טשנטשר (SPD) בונדסטאג נשיאה: ברבל בס (SPD) הרשות השופטת בתי משפט פדרליים פלילי ● מנהלי ● פיסקלי ● עבודה ● סוציאלי בתי המשפט בגרמניה חלוקה מנהלית מדינות באדן-וירטמברג ● בוואריה ● ברלין ● ברנדנבורג ● ברמן ● המבורג ● הסן ● מקלנבורג-מערב פומרניה ● סקסוניה התחתונה ● נורדריין-וסטפאליה ● ריינלנד-פפאלץ ● חבל הסאר ● סקסוניה ● סקסוניה-אנהלט ● שלזוויג-הולשטיין ● תורינגיה ממשל פנים-מדינתי ראש ממשלה אספת המדינה מחוזות גרמניה בחירות מפלגות פוליטיות יחסי חוץ פורטל גרמניה

מפלגות בגרמניה, מוגדרות על פי החוק הגרמני כהתארגנויות של אזרחים שמטרתן להתמודד לפרלמנט במדינה אחת או יותר או ברמה הפדרלית. מפלגה שואבת את כוחה מחברייה, והיא חייבת להיות בעלת חוקה ומנגנון פנימי דמוקרטי, בנוסף חייבת מפלגה להציג מצע הכולל את ערכייה ומטרותיה. מפלגות שפועלות תחת היסודות הדמוקרטיים של המדינה, אסורות.

מתום מלחמת העולם השנייה יש בגרמניה באופן מסורתי שתי מפלגות גדולות, שהשלטון ביניהן מתחלף לסירוגין, ועוד מספר מפלגות קטנות, אשר לעיתים משתתפות בקואליציה עם אחת משתי המפלגות הגדולות: המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה והמפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית.

מפלגות הימין

מפלגת האיחוד הנוצרי-דמוקרטי

לוגו מפלגת האיחוד הנוצרי-דמוקרטי (CDU)

ערך מורחב – המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית

• מפלגת האיחוד הנוצרי-דמוקרטי (בגרמנית: Christlich-Demokratische Union Deutschlands) או בראשי תיבות CDU, היא מפלגת מרכז-ימין. רוב מצביעיה משתייכים לשכבות הכלכליות העליונות והם יחסית שמרנים וקרובים אל הדת^{[דרוש מקור]}; הגיל הממוצע של חבריה הוא 59, ו-25.8% מהם נשים^{[דרוש מקור]}. תומכיה המסורתיים מתגוררים בדרום גרמניה, בערים עשירות (קלן ושטוטגרט, למשל) ובאזורים כפריים קתוליים^{[דרוש מקור]}. במדינות גרמניה המזרחית לשעבר, ובמיוחד בברנדנבורג ובמזרח ברלין, התמיכה ב-CDU כמעט ואינה קיימת^{[דרוש מקור]}. ה-CDU שלטה בגרמניה יותר מכל מפלגה אחרת. התקופות היחידות בהן ישבה באופוזיציה היו בין השנים 1968 ו-1982 ובין 1998 ועד 2006. הקאנצלר בעל הכהונה הארוכה ביותר בתולדות גרמניה השתייך ל-CDU - הלמוט קוהל; גם הקאנצלר בעל הכהונה השנייה באורכה, והקאנצלר הראשון של גרמניה מאז מלחמת העולם השנייה, השתייך ל-CDU - קונראד אדנאואר. בשנת 2005 נבחרה אנגלה מרקל, העומדת בראש ה-CDU, לאישה הראשונה שתעמוד בראש ממשלת גרמניה, כקנצלרית, וכל זאת לאחר משא ומתן קואליציוני עם מפלגת השלטון היוצאת דאז, ה-SPD, לאור הנסיבות שאף לא אחת מהמפלגות הגדולות צלחה את האפשרות להקים ממשלת קואליציה יציבה ולאור כך שמרקל חפצה בהקמת ממשלת אחדות לאומית על פני ממשלת ימין צרה. התוצאה גם הגיעה לאחר הסכמת מפלגת השלטון היוצאת דאז לוותר על משרת הקנצלר, בה החזיק גרהארד שרודר, לטובת ממשלת אחדות לאומית אשר בה תקבל ה-SPD את התיקים הבכירים בממשלה ובה תכהן כקנצלרית אנגלה מרקל, עד אז מנהיגת האופוזיציה בבונדסטאג הגרמני.

לוגו מפלגת האיחוד הנוצרי-סוציאלית בבוואריה (CSU)

המפלגה האיחוד הנוצרי-סוציאלית בבוואריה

ערך מורחב – המפלגה הנוצרית-סוציאלית בבוואריה

• המפלגה האיחוד הנוצרי-סוציאלית בבוואריה (בגרמנית: Christlich-Soziale Union in Bayern) או בראשי תיבות CSUֿ, היא מפלגת אחות של ה-CDU, והיא פעילה ומיוצגת אך ורק במדינת בוואריה, בה היא שולטת ברציפות מתום מלחמת העולם השנייה. בבחירות הכלליות בגרמניה רצות ה-CDU וה-CSU יחדיו.
  ראש ה-CSU הנוכחי הוא, מרקוס זדר, ראש ממשלת בוואריה. בעבר הונהגה מפלגה זו על ידי פרנץ יוזף שטראוס, אשר שימש בתפקידים בכירים מטעמה כשר בממשלה, כמועמד לתפקיד הקאנצלר וכנשיא מדינת בוואריה.

המפלגה החופשית דמוקרטית

ערך מורחב – המפלגה הדמוקרטית החופשית

• המפלגה החופשית דמוקרטית (בגרמנית: Freie Demokratische Partei; שם עממי: "הליברלים") היא מפלגת ימין ליברלית. תומכי ה-FDP משתייכים לרוב לשכבות הכלכליות העליונות. המפלגה דוגלת בשוק חופשי, הסרת הגבלות ממשלתיות על הכלכלה, הפרטה של חברות ממשלתיות, הנהגת שכר לימוד באוניברסיטאות וצמצום דמי האבטלה והקצבאות השונות.
  למרות מספר תומכיה המצומצם השתתפה המפלגה כמעט בכל קואליציה מאז תום מלחמת העולם השנייה. נשיא גרמניה המערבית הראשון, תיאודור הויס, השתייך למפלגה הליברלית. בבחירות שנערכו בגרמניה בספטמבר 2005 הגדילו הליברלים את כוחם, זכו ב-9.8% מהקולות והפכו למפלגה השלישית בגודלה בגרמניה. בבחירות הפדרליות בספטמבר 2013 זכתה המפלגה רק ב-4.8% מן הקולות, ולפיכך לא קיבלה ייצוג בבונדסטאג, הואיל ואחוז החסימה בגרמניה עומד על 5% מן הקולות.
  שערורייה שנקשרה למפלגה הייתה קשורה לסגנו של שר החוץ הגרמני וסטרוולה, עת כיהן כיו"ר ה-FDP, יורגן מלמן (Jürgen Möllemann), אשר הביע עמדות אנטי-יהודיות ותקף את אריאל שרון ואת סגן יו"ר ארגון הגג של הקהילות היהודיות בגרמניה, מישל פרידמן. בעקבות הסערה הציבורית שהתעוררה, הופעל לחץ על מלמן והוא התפטר מהמפלגה ונשאר פרלמנטר עצמאי. כמו כן, נקשרו פרשיות העלמות מס לשמו הקשורות למימון מסע הבחירות שלו וחסינותו הוסרה. מלמן מת ב-5 ביוני 2003 וככל הנראה הוא התאבד בקפיצה ממטוס. מלמן, שהיה צנחן מנוסה, לא פתח את מצנחו והתרסק אל האדמה.

לוגו מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה (AfD)

מפלגות הימין הקיצוני

לוגו המפלגה הנציונל-דמוקרטית של גרמניה (NPD)

בגרמניה קיימות ארבע מפלגות מרכזיות המרכיבות את הימין הקיצוני:

• המפלגה הנציונל-דמוקרטית של גרמניה (בגרמנית: Nationaldemokratische Partei Deutschlands), נוסדה ב-1964 ומונהגת מאז 1996 על ידי אודו פויגט (Udo Voigt), דוגלת בסילוק ההשפעות הזרות השליליות מגרמניה ומתנגדת לריבוי זרים, לחברות גרמניה באיחוד האירופי ובנאט"ו, למטבע האירופי המאוחד (האירו) ולנוכחות כוחות צבאיים זרים בגרמניה. היא תומכת בביטול חוקים הנוגעים לקבלת פליטים ודורשת תיקון כתיבת ההיסטוריה בכל הנוגע למלחמת העולם השנייה ולאשמת גרמניה. רבים רואים במפלגה זו כמפלגה נאו-נאצית ומנהיגה אף נמצא בפיקוח BfV. על פי מצע המפלגה, צריכה גרמניה להיות בגבולות שהיו בשנת 1937, כלומר מחוזות כמו שלזיה, מזרח פומרניה, מזרח ברנדנבורג ופרוסיה המזרחית צריכים להילקח מפולין ורוסיה במסגרת תיקוני גבול. בבחירות בסוף שנת 2005 זכתה המפלגה, בפעם הראשונה מאז שנות השישים, ביותר מאחוז אחד מהקולות והיא מיוצגת בבתי פרלמנט במספר מדינות בגרמניה.
• איחוד העם הגרמני (בגרמנית: Deutsche Volksunion) - נוסדה ב-1971 כמועדון והפכה למפלגה ב-1987, היא מעולם לא עברה את אחוז החסימה בבחירות הארציות, אבל ב-2004 היא הצליחה להכניס נציגים לפרלמנט הארצי של ברנדנבורג.
• הרפובליקנים (גרמנית: Die Republikaner) נוסדה ב-1983 על ידי שני חברים לשעבר באיחוד הנוצרי-סוציאלי, פרנץ הנדולס והקארט וויגט, בשנות השמונים הם הצליחו להכניס כמה נציגים לפרלמנט האירופי ועד 2001 היא יוצגה בפרלמנט הארצי של באדן-וירטמברג, מצע המפלגה מתרכז בעיקר בנושאי ביטחון פנים.
• אלטרנטיבה לגרמניה (Alternative für Deutschland; בראשי תיבות AfD) היא מפלגת ימין שמרנית, שהוקמה לנוכח הביקורת הגוברת בגרמניה על חבילת הסיוע מטעם מדינות גוש האירו וקרן המטבע הבינלאומית במשבר החוב של יוון. המפלגה התמודדה לראשונה בבחירות הפדרליות בספטמבר 2013, וזכתה רק ב-4.7% מהקולות, בעוד שאחוז החסימה בגרמניה עומד על 5%. בשנת 2016 זכתה המפלגה להישגים משמעותיים בפרלמנטים המקומיים של מספר מדינות במזרחה של גרמניה לנוכח משבר הפליטים באירופה.
  עיקרי האידאולוגיה של המפלגה כוללים התנגדות לגוש האירו ולחבילות סיוע למדינות הגוש החלשות, התנגדות להגירה, התנגדות לחקיקה לנישואים חד-מיניים. המפלגה רואה במוסד המשפחה המסורתי כאידיאל. על פי ניתוחים של תוצאות הבחירות, יש לגברים רוב משמעותי בין בוחרי המפלגה. לנוכח עמדות אלה, כמו גם לנוכח התבטאות מצד אחת מדוברות המפלגה לשעבר פראוקה פטרי, אשר תמכה אף בירי במהגרים בלתי חוקיים המנסים להיכנס לגרמניה, יש רבים בגרמניה הרואים במפלגה כמפלגת ימין קיצוני.

בשנת 2004 חתמו המפלגה הנציונל-דמוקרטית ואיחוד העם הגרמני הסכם של אי-תחרות בבחירות, בשנת 2005 הם איחדו כוחות ורצו ביחד בבחירות הלאומיות, עד עתה הרפובליקנים סירבו להצטרף להסכם.

מפלגות השמאל

המפלגה הסוציאל-דמוקרטית

לוגו המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (SPD)

ערך מורחב – המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה

• המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (Sozialdemokratische Partei Deutschlands) היא מפלגת מרכז-שמאל. רוב מצביעיה הם פועלים, בני המעמד הבינוני ובעלי מקצועות חופשיים. כ-30% מחברי המפלגה נשים. תומכיה המסורתיים מתגוררים בערים הגדולות, באזורי תעשייה (כגון חבל הרוהר) ובמדינות גרמניה המזרחית לשעבר. רבים בגרמניה טוענים, כפי שנטען כלפי מפלגות פועלים רבות בעולם (בישראל ובבריטניה, למשל), שה-SPD נטשה את מטרתה הראשונית - להוות מפלגה שתייצג את הפועל הפשוט - ושעתה היא נוטה יותר לשמוע לרצונותיהם של בעלי ההון. החל מדצמבר 2019 עומדים בראש ה-SPD זסקיה אסקן ונורברט וולטר-בוריאנס, לשעבר שר האוצר של מדינת נורדריין-וסטפאליה.
  הקנצלר הנוכחי,אוֹלָף שוֹלְץ (Olaf Scholz), מכהן בתפקידו מטעם מפלגת הSPD.

מפלגת הירוקים

תוצאות הבחירות והקואליציות שהורכבו בגרמניה מאז 1949

ערך מורחב – מפלגת הירוקים (גרמניה)

• מפלגת הירוקים חרתה על דגלה את נושא איכות הסביבה, אך בנוסף מזוהה המפלגה עם מספר עקרונות שמאל, כגון שיפור מעמד העובדים והפועלים, שיפור זכויות האזרח והמהגרים, מניעת התערבות של גרמניה בסכסוכים אלימים בעולם (למעט למטרות הומניטריות), קידום מעמד האישה (כ-40% מחברי המפלגה נשים). הגיל הממוצע של חברי המפלגה הוא 38, והיא זוכה לתמיכה רבה בעיקר בערים הגדולות (ברלין, קלן, המבורג) וכן ערי אוניברסיטה קטנות (טובינגן, היידלברג וכו'). בהשוואה למפלגות ירוקים אחרות בעולם, זוהי אחת הוותיקות והמצליחות ביותר: מאז היווסדה בשנת 1980 זוכה המפלגה בקביעות בלמעלה מ-5% מקולות המצביעים.
  לאחר איחוד גרמניה ב-1990 התאחדה מפלגת הירוקים של גרמניה המערבית עם מפלגה דומה בגרמניה המזרחית, Bündnis 90. ב-1998 נכנסה המפלגה המאוחדת לראשונה אל הממשלה, והיא קיימה מאז ועד סוף 2005 קואליציה עם ה-SPD. בבחירות הכלליות ב-2005 נחלו הירוקים מפלה יחסית, הקטינו את כוחם והפכו, עם 8.1% מקולות הבוחרים, למפלגה הקטנה ביותר בפרלמנט. בראש המפלגה עמד עד להתפטרותו בסוף 2005 שר החוץ של גרמניה, יושקה פישר, אשר היה הפוליטיקאי הירוק שהגיע לתפקיד הבכיר ביותר בתולדות המפלגה.
  נכון ל-2021 עומדים אנאלנה ברבוק ורוברט הבק בראש הירוקים.

לוגו די לינקה

מפלגות השמאל הרדיקלי

בגרמניה פועלות מספר מפלגות אשר מזוהות עם אידאולוגיות שמאלניות רדיקליות, חלקן הוקמו על בסיס מפלגות שפעלו בגרמניה שלפני מלחמת העולם השנייה ובגרמניה המזרחית ורואות כממשיכות דרכן. החל מאיחוד גרמניה ועד היום אף אחת מהן לא זכתה להכניס את נציגיה לפרלמנט הלאומי, אולם זכו להכניס מטעמן מספר נציגים בבחירות העירוניות שהתקיימו בערים שונות.

• די לינקה היא מפלגת שמאל דמו-סוציאליסטית. חלק גדול מצביעיה מתגוררים במדינות המזרח; בשתיים מהן - מקלנבורג-מערב פומרניה וברלין - זכתה להצלחה גדולה והיא השתתפה בקואליציה לצד ה-SPD. מפלגת השמאל דוגלת בזכויות העובד, האזרח והמהגר, בהעלאה דרסטית של שכר המינימום ל-1,400 אירו ברוטו בחודש, בקידום מעמד האישה (כ-47% מחברי המפלגה נשים, יותר מבכל מפלגה אחרת בגרמניה) ובהגברת הצעדים לשמירת איכות הסביבה (באמצעות, למשל, הנהגת כבישי אגרה בגרמניה; כיום זו אחת המדינות הבודדות באירופה בה אין כבישי אגרה). המפלגה מתנגדת בתוקף להנהגת שכר לימוד באוניברסיטאות, בהתערבות של גרמניה בסכסוכים "לא לה", כגון המלחמה בעיראק ובשימוש באנרגיה אטומית. מתנגדי המפלגה מרבים להצביע על נטיותיהם הקומוניסטיות, לכאורה, של העומדים בראשה, ובעבר הועלו האשמות וחשדות בדבר חברותם של כמה מראשי המפלגה בשירותים החשאיים של גרמניה המזרחית לשעבר. נכון לדצמבר 2019 עומדים בראש מפלגת הDie Linke, ברנד ריקסינגר וקטיה קיפינג
• KPD (המפלגה הקומוניסטית של גרמניה) - הוקמה בגרמניה המזרחית בשנת 1990 במהלך פרק הזמן שבין נפילת חומת ברלין לבין איחוד גרמניה, על ידי קבוצת פורשים ממפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה שלא אהבו את הרפורמות שהנהיגה המפלגה באותו הזמן, ובחרו להישאר נאמנים לתפיסת העולם המרקסיסטית-לניניסטית. למרות שמה, אין קשר בין מפלגה זו למפלגה הקומוניסטית של גרמניה שהתקיימה בימי רפובליקת ויימאר.
• DKP (המפלגה הקומוניסטית הגרמנית) - המפלגה, שהוקמה בגרמניה המערבית בשנת 1969, רואה את עצמה כממשיכת דרכה של המפלגה הקומוניסטית ההיסטורית (KPD) שהוקמה בשנת 1918 והוצאה אל מחוץ לחוק בשנת 1956. בדומה לה, אף היא דוגלת במרקסיזם-לניניזם. המפלגה זכתה לתשומת לב ציבורית בשנת 2008 כאשר נציג המפלגה (שרצה יחד עם די לינקה), כריסטל וגנר, נבחר לפרלמנט של מחוז סקסוניה תחתית ובמהלך ראיון טלוויזיוני שיבח את חומת ברלין, השטאזי ושאר היסודות אנטי-דמוקרטיים שאפיינו את מזרח גרמניה.
• המפלגה המרקסיסטית-לניניסטית - הוקמה בשנת 1982 ודוגלת במרקסיזם-לניניזם, סטליניזם ומאואיזם. בין השנים 2018–2020 זכתה המפלגה להכניס מספר נציגים מטעמה בבחירות עירוניות שהתקיימו במספר ערים בגרמניה.
• Bergpartei, die "ÜberPartei" - מפלגה אנרכיסטית שהוקמה בשנת 2005.

צבעי המפלגות

המפלגות בגרמניה מזוהות לרוב עם צבעים, שנעשה בהם שימוש נרחב בתקשורת ובשיח הפוליטי המקומי. להלן מפתח הצבעים:

מפתח צבעים למפלגות בגרמניה כיום
מפלגה	צבע
המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD)	אדום
האיחוד הנוצרי-דמוקרטי (CDU)	שחור
המפלגה החופשית דמוקרטית (FDP)	צהוב
מפלגת הירוקים (Die Grünen)	ירוק
מפלגת הפיראטים (Die Piraten Partei)	כתום
אלטרנטיבה לגרמניה (AfD)	תכלת
די לינקה (Die Linke)	אדום וסגול

ראו גם

• פוליטיקה גרמנית
• בונדסראט
• בונדסטאג

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מפלגות בגרמניה בוויקישיתוף