מרסיי
 |
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
| |
| ערך שניתן לשפר את מקורותיו | |
| |||
 | |||
| מדינה |
 צרפת | ||
|---|---|---|---|
| חבל |
 פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור | ||
| מחוז | שפך הרון | ||
| ראש העיר | ז'אן-קלוד גודן (מ-1995) | ||
| תאריך ייסוד | 600 לפנה"ס | ||
| שטח | 240.62 קמ"ר | ||
| גובה | 6.0 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 873,076 (1 בינואר 2021) | ||
| ‑ במטרופולין | 1,604,550 (2007) | ||
| ‑ צפיפות | 2,830.2 נפש לקמ"ר (2007) | ||
| קואורדינטות | 43°17′48″N 5°22′35″E / 43.296666666667°N 5.3763888888889°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| www.mairie-marseille.fr | |||
  | |||
מָרסיי (בצרפתית: Marseille; באוקסיטנית: Marselha או Marsiho; בעבר: מרסיליה) היא העיר השנייה בגודלה בצרפת, אחרי עיר הבירה פריז. היא נמצאת בדרום-מזרח צרפת, על חוף הים התיכון. מרסיי מהווה עיר בירה לחבל הארץ פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור ולמחוז שפך הרון. נמל מרסיי הוא הנמל המסחרי הגדול ביותר בצרפת ובים התיכון. בעיר עצמה (בשטח 240 קמ"ר) חיים כ-852 אלף תושבים, ובמרסיי רבתי (בשטח 2,830 קמ"ר) חיים כ-1.6 מיליון תושבים.
כלכלת העיר מתבססת על הנמל המסחרי הגדול. בעיר פועלת רכבת תחתית (מטרו), ובסמוך אליה נמצא שדה תעופה בינלאומי.
במרסיי מוצב "גדוד כיבוי האש הימי של מרסיי" (BMPM) - יחידה צבאית של חיל הים הצרפתי, שמתמחה בפעולות כיבוי אש, חילוץ והצלה, רפואה, חירום ומשימות מיוחדות. הגדוד הוקם בשנת 1719, הוגדר כגדוד הגנה של מרסיי בשנת 1816, נקבע כגדוד בן חמש פלוגות בשנת 1838, ומשנת 1962 הוא אחראי גם על הנמל המסחרי ועל שדה התעופה. בגדוד משרתים כ-1,740 חיילים, והוא נמצא תחת פיקוד חיל המצב של מרסיי.
בין ילידי העיר המפורסמים: דזירה קלארי (1777-1860, מלכת שוודיה), אדולף טייר (1797-1877, נשיא צרפת) ושחקן הכדורגל זינדין זידאן (נולד ב-1972).
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העת העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר הוקמה כמושבה קרתחדשתית בשם הפיניקי 𐤌𐤎𐤋𐤕 (מסלת),[1] ונכבשה על־ידי איונים מפוקאיה (אנ') שברחו מפני הרפגוס וזכו בשטחי העיר בקרב ימי מול הקרתחדשתים.[2] אותם יוונים נחלו את העיר וקיימו אותה כקולוניה מסחרית, בשם מסליה (Μασσαλία), שנגזר מהשם הפיניקי.[1] מסליה הייתה לנמל היווני הראשון במערב אירופה, ואוכלוסייתה צמחה ועלתה במהירות אל מעל לאלף תושבים. חשיבותו של נמל מסליה עבור היוונים ולכן התפתחותה המהירה של העיר ושרידותה הייתה בהיותו נמל מעבר לבדיל, שהיה יקר מציאות ונדרש לייצור ארד, העשוי מסגסוגת של נחושת ובדיל. מסליה הייתה להתיישבות הראשונה אשר זכתה למעמד עיר בצרפת. מגלה הארצות היווני פיתאס, בן המאה ה-4 לפנה"ס, הוא יליד מסליה, ולמסע הימי שלו לצפון אירופה הוא יצא מעיר זו. מסליה נכבשה על ידי הקלטים, ומאוחר יותר על ידי הרומאים. בתקופת הכיבוש הרומאי נקראה העיר מסיליה (Massilia).
ימי הביניים והעת החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרסיי הפכה לחלק מממלכת צרפת בעשור התשיעי של המאה ה-14, אך במהרה רכשה מוניטין בהתמרדותה כנגד הממשל. התושבים אימצו בהתלהבות רבה את המהפכה הצרפתית, ובשנת 1792 שלחה העיר 500 מתנדבים כדי להגן על פריז. ההמנון הלאומי של צרפת, "המרסייז", נקרא על שם כוחות אלו.
בין האתרים הבולטים בעיר נמנים הנמל העתיק, כנסיית "נוטרדאם גארדה" (נוסדה במאה ה-13) ואי הכלא העתיק "שאטו ד'איף" (נבנה במאה ה-16 ומוזכר בספר "הרוזן ממונטה כריסטו" מאת אלכסנדר דיומא). בשנים שקדמו לקום מדינת ישראל, שימשה מרסיי נמל יציאה לכמה אוניות מעפילים, במסגרת המוסד לעלייה ב'. אחרי קום המדינה הוקם גרנד ארנס, המחנה הגדול, מחנה בו רוכזו מאות אלפי עולים מצפון אפריקה אירופה ושלח אותם לארץ ישראל. ניסים בנימין היה מפקד המחנה בשנים 1950-1952 .
בשנים המאוחרות של המאה ה-20 שימשה העיר כנמל כניסה למיליוני מהגרים לתוך צרפת, מאות אלפים מהם הגיעו בשנת 1962 מאלג'יריה.
במרסיי צולמו סרטי קולנוע רבים, ביניהם סרטי "הקשר הצרפתי" (1971, 1975), "פאני" (1961) ו"טקסי" (1998, 2000).
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד המאה ה-20, צמיחת האוכלוסין של העיר תאמה את הממוצע הארצי. בשנים 1200–1800 אוכלוסייתה לא עלתה על 100,000, ובין השנים 1800–1930 האוכלוסייה צמחה אל מעבר 500,000. למרות שרוב הצמיחה הייתה כתוצאה משיעורי ילודה טבעיים, גם מספר גדול של מהגרים מאיטליה, פורטוגל וספרד תרם לכך. באמצע שנות ה-50, הנמל הרחב של העיר הביא לצמיחה דמוגרפית אינטנסיבית בעקבות הגירה מוגברת. בהמשך, הגיעו גם מהגרים רבים מהמושבות הצרפתיות בצפון אפריקה, במיוחד מאלג'יריה. עד שנות ה-80, אוכלוסיית מרסיי עצמה התקרבה למיליון איש.
כיום רוב תושבי העיר הם צאצאים של מהגרים. הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בעיר הם האיטלקים, המהווים כ-37% מתושבי העיר. קבוצות אתניות משמעותיות אחרות בעיר הן ערבים מצפון אפריקה (כ-25% מהאוכלוסייה), וארמנים (כ-12% מהאוכלוסייה), וכן קבוצות אחרות הן ממוצא טורקי, יווני, גרמני ווייטנאמי. על-פי הערכה, הצרפתים האתניים מהווים כרבע מהאוכלוסייה הכוללת.
תרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]גסטרונומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "פאסטיס" (Pastis), משקה אלכוהולי נפוץ העשוי מזרעי כמנון האניס.
- "פוגאס" (Fougasse), לחם פרובאנסלי.
- "איולי" (Aïoli), רוטב עשוי משום טרי, מיץ לימון, ביצים ושמן זית, מוגש עם דג מבושל, ביצים קשות וירקות אפויים.
- "טפנד" (Tapenade), ממרח זיתים קצוצים ושמן זית (לעיתים עשוי עם אנשובי).
- "בויאבז" (Bouillabaisse), מרק דגים המכיל מגוון צדפות, דגים וירקות, מוגש עם רוטב רואי (rouille), טוסטים קטנים (croûtes) ולעיתים גם גבינה מגורדת.
- "פאניס" (Panisse), מאפה עשוי מקמח חומוס.
- "נאבט" (Navette), אפיפית קטנה וקשיחה בצורת סירה, מבושמת בריח תפוז.
- "בוריד" (Bourrid), דג מונק (Monkfish), מוגש עם מיונז וקוביות ירקות.
- "פאיד פקאטס" (Pieds-paquets), מנה העשויה מרגלי חזיר, כבש או מעי חזיר מתובל בשומן חזיר.
ספורט
[עריכת קוד מקור | עריכה]מועדון הכדורגל העיקרי של העיר הוא אולימפיק מרסיי. המועדון נוסד בשנת 1899, זכה ב-9 תוארי אליפות (נכון לשנת 2010) ובליגת האלופות בשנת 1993. אצטדיון הבית של המועדון הוא ה"סטאד ולודרום", שמכיל כ-67 אלף מושבים.
יהודי מרסיי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קהילת יהודי מרסיי
הקהילה היהודית במרסיי עתיקה והתקיימה כבר מראשית ימי הביניים כקהילה יהודית חשובה.
נכון לשנת 2020, במרסיי כ-80,000 יהודים. נאמד כי הקהילה היהודית בעיר היא השנייה בגודלה בצרפת, אחרי פריז, והשלישית בגודלה באירופה (אחרי לונדון שבמקום השני).[3] במרסיי מספר קהילות יהודיות פעילות. הרב יוסף יצחק לבקובסקי, שליח חב"ד בעיר, הקים גנים ובתי ספר, ובקהילת חב"ד המקומית בראשותו מתקיימים שיעורי תורה.
בשנת 2016 בית הכנסת אור התורה נמכר והפך למסגד.
בעיר פעל רבי ניסים ממרסיי.
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערים התאומות של מרסיי הן:
אביג'אן, חוף השנהב (מ־1958)
אנטוורפן, בלגיה (מ־1958)
קופנהגן, דנמרק (מ־1958)
ג'נובה, איטליה (מ־1958)
חיפה, ישראל (מ־1962)
המבורג, גרמניה (מ־1958)
קובה, יפן (מ־1961)
דקר, סנגל (מ־1968)
אודסה, אוקראינה (מ־1972)
פיראוס, יוון (מ־1984)
שאנגחאי, הרפובליקה העממית של סין (מ־1987)
מרקש, מרוקו (מ־2004)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מרסיי (בצרפתית)
מרסיי, ברשת החברתית פייסבוק
מרסיי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מרסיי, ברשת החברתית אינסטגרם
מרסיי, ברשת החברתית LinkedIn
מרסיי, סרטונים בערוץ היוטיוב
מרסי (צרפת), דף שער בספרייה הלאומית- אתר העיר הרשמי
- אתר התיירות הרשמי
- תולדות הקהילה היהודית במארסיי באתר בית התפוצות
הניו יורק טיימס ואדם נוסיטר, במקום להרוס את מקדונלד'ס, יש מי שיצאו להציל אותו, באתר TheMarker, 30 בספטמבר 2018- נאור אזובל, מרסיי: עשר עצירות חובה בפנינה ים התיכונית של צרפת, באתר הארץ, 26 בדצמבר 2018
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות, דביר, תש"ב, עמ' 141.
- ^ פאוסניאס, תאוריה של יוון, 10.8.6 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ יעקב שוורץ, הסודות של מרסיי – איך הצליחו יהודי העיר לשמור על יחסים טובים עם המוסלמים, באתר זמן ישראל, 23 בדצמבר 2020
| דירוג | שם | חבל | אוכלוסייה | דירוג | שם | חבל | אוכלוסייה | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 פריז  מרסיי | |||||||||
| 1 | פריז | איל-דה-פראנס | 2,145,906 | 11 | רן | ברטאן | 222,485 |  ליון  טולוז | |
| 2 | מרסיי | פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור | 870,321 | 12 | ריימס | גראנד אסט | 180,318 | ||
| 3 | ליון | אוברן-רון-אלפ | 522,228 | 13 | טולון | פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור | 179,659 | ||
| 4 | טולוז | אוקסיטניה | 498,003 | 14 | סנט אטיין | אוברן-רון-אלפ | 174,082 | ||
| 5 | ניס | פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור | 343,477 | 15 | לה האבר | נורמנדי | 165,830 | ||
| 6 | נאנט | פיי דה לה לואר | 320,732 | 16 | דיז'ון | בורגון-פראנש-קונטה | 159,106 | ||
| 7 | מונפלייה | גראנד אסט | 299,096 | 17 | גרנובל | אוברן-רון-אלפ | 158,240 | ||
| 8 | שטרסבורג | גראנד אסט | 290,576 | 18 | אנז'ה | פיי דה לה לואר | 155,876 | ||
| 9 | בורדו | אקיטן החדשה | 259,809 | 19 | וילרבאן | אוברן-רון-אלפ | 154,781 | ||
| 10 | ליל | או-דה-פראנס | 236,234 | 20 | נים | אוקסיטניה | 147,496 | ||
