טבירה
מראה
![]() |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | |
| |||
![]() | |||
מבט כללי על העיר | |||
מדינה |
![]() | ||
---|---|---|---|
חבל ארץ | אלגארבה | ||
ראש העיר | ג'ורג'ה מנואל נסימנטו בוטליו | ||
שפה רשמית | פורטוגזית | ||
שטח | 606.97 קמ"ר | ||
אוכלוסייה | | ||
‑ בעיר | 26,167 (2011) | ||
קואורדינטות | 37°07′51″N 7°39′02″W / 37.13085°N 7.6506°W | ||
אזור זמן | UTC+0 | ||
http://www.cm-tavira.pt | |||
טבירה (בפורטוגזית: Tavira) היא עיירה הממוקמת במזרח אלגארבה שבחוף הדרומי של פורטוגל.
טבירה היא המקום בו נהר ז'ילאו נשפך אל האוקיינוס האטלנטי וכמו כן ידועה בזכות אקלים חמים וקל.
העיר נמצאת במרחק של כ-28 ק"מ מהעיר פארו, כ-75 ק"מ מהעיר ולבה כשהיא מערבית לנהר הגוודיאנה וכ-574 ק"מ מהעיר פורטו.
העיר הייתה בעבר מושבה פיניקית, אולי בלסה (אנ').[1]
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טבירה היא אחד ממרכזי התיירות הפופולריים באלגארבה בה ניתן לראות מבנים רבים מהמאה ה-18 לצד חופי ים מרהיבים.
כלכלת העיר מבוססת בעיקר על פעילויות דייג, יחד עם מגזר תעשייתי הכולל מרכזי מסחר ותיירות ותעשייה צבאית בבסיסים הנמצאים בערים סמוכות.
דמוגרפיה וסטטיסטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]להלן טבלה הממחישה את התפתחות האוכלוסייה בעיר; וכן התפתחות האוכלוסייה בתצוגה גרפית:


מאכלים אופייניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ברנדי פירות - מטרונו
- פודינג כתום
- גבינת תאנים
- חלזונות ופירות ים
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לטבירה 6 ערים תאומות:
פרפיניאן, צרפת
פורטו נובו, כף ורדה
אל-קניטרה, מרוקו
לנצוט, פולין
פונטה אומבריה, ספרד
סן ברטולומה דה לה טורה, ספרד
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אתר האינטרנט הרשמי של טבירה (בפורטוגזית)
טבירה, ברשת החברתית פייסבוק
טבירה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
טבירה, ברשת החברתית אינסטגרם
טבירה, סרטונים בערוץ היוטיוב
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Maria Giulia Amadasi Guzzo, José-Ángel Zamora Lopez, Un ostrakon phénicien de Tavira (Portugal), Vicino Oriente 14, 2008, עמ' 231