סיציליה
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
| |||
 | |||
| תמונת לוויין של סיציליה – הנקודה הלבנה מימין היא הר הגעש אטנה | |||
| מדינה |
 איטליה | ||
|---|---|---|---|
| רשות מחוקקת |
האסיפה האזורית הסיציליאנית  | ||
| נפות במחוז |
אגריג'נטו אנה טרפאני מסינה סירקוזה פלרמו קטניה קלטניסטה רגוזה | ||
| בירת המחוז |
פלרמו | ||
| תאריך ייסוד |
15 במאי 1946 | ||
| שטח | 25,832.39[1] קמ"ר | ||
| גובה | 3,340 מטרים | ||
| ‑ הנקודה הגבוהה |
אטנה | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ במחוז | 4,983,478 (2019) | ||
| ‑ צפיפות | 196.43 נפש לקמ"ר (2016) | ||
| קואורדינטות | 37°38′33″N 14°11′34″E / 37.64250°N 14.19278°E | ||
| אזור זמן | UTC+1 | ||
| https://www.regione.sicilia.it/ | |||
  | |||
.svg)
סיציליה (Sicilia; בהגייה לטינית קלאסית: סיקיליה, בהגייה איטלקית: סיצ'יליה) היא האי הגדול ביותר בים התיכון. שטחו של האי הוא כ־26,000 קילומטר רבוע. הוא המחוז הגדול ביותר בשטחו באיטליה, אחד מחמשת האזורים האוטונומיים במדינה, ואוכלוסייתו מונה חמישה מיליון תושבים.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האי סיציליה שוכן בים התיכון מול קלבריה (המחוז שבקצה ה"מגף" של איטליה) ומופרד מאיטליה על ידי מצר מסינה. סיציליה מוקפת איים השייכים לה מבחינה מנהלתית והם האיים הליפאריים (נקראים גם האיים האאוליים) בצפון, האיים האגאדיים והאי פנטלריה במערב, האי אוסטיקה בצפון-מערב, ואיי פלאגי בדרום-מערב. כ־93 ק"מ מדרום נמצאים האיים של מלטה, השייכים לרפובליקת מלטה, כשביניהם מפרידה תעלת מלטה. בשנת 1831, בעקבות פעילות געשית, עלה על פני המים האי פרדיננדאה, 30 קילומטר דרומית לסיציליה. אך בשנת 1832 ירד מתחת למים, ובתחילת המאה ה־21 הוא נמצא בעומק של כשישה מטרים מתחת לפני הים.
הר הגעש אטנה, השוכן קרוב לעיר קטניה, הוא הר הגעש הגבוה ביותר באירופה והוא מתנשא לגובה 3,320 מטר.
נהר האימרה מרידיונלה (אנ'), שאורכו 144 קילומטר, הוא הנהר הארוך ביותר בסיציליה. בדרכו הוא חוצה שלוש נפות בסיציליה – העיר המטרופולינית של פלרמו, נפת אנה ונפת קלטניסטה – שם הוא נשפך לים התיכון. נהרות נוספים בסיציליה: נהר השימתו, באורך כ־113 קילומטרים, והנהרות סימטו (אנ'), בליצ'ה (אנ'), דיטאינו (אנ') והפלטני (אנ'), שאורך כל אחד מהם עולה על 100 קילומטר. הנהר אלקנטרה (אנ') במזרח האי יצר קניון מרשים בקילוחי הבזלת של הר האטנה, ובחלקו משמש כפארק גאולוגי ובוטני בשם גולה אלקנטרה.
ערים ויישובים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערים הגדולות באי סיציליה כוללות את בירתו פלרמו (המאכלסת 700 אלף תושבים), ובירות הנפות: קטניה, מסינה, סירקוזה, טרפאני, אנה, קלטניסטה, אגריג'נטו ורגוזה.
ערים מפורסמות נוספות הן צ'פלו, טאורמינה, ברונטה, קורלאונה, קלטג'ירונה, קסטלמארה דל גולפו, מרסלה וטריפי.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באלפיים השנים האחרונות ידועה סיציליה כמקור לחיטה. זיתים ויין הם מוצרים חקלאיים נוספים שהיא מייצאת. במחצית הראשונה של המאה ה-20 כמעט כל כלכלתה התבססה על חקלאות[2]. המכרות בנפת קלטניסטה הפכו למוקד לייצור גופרית במאה ה־19 אך גוועו בשנות ה־50 של המאה ה־20.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיקומה של סיציליה בלב הים התיכון הפך אותה ליעד לכיבוש על ידי כוחות צבאיים רבים שביקשו לשלוט על אגן הים התיכון. אלו הותירו את חותמם בתרבות הסיצילאנית זמן רב לאחר חילופי המשטרים.
טרום־היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העת העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המקור לשמה של סיציליה הוא התושבים הראשונים המוזכרים בהיסטוריה של האי, שבטי הסיקלים (אנ') שהגיעו מחצי האי האפניני וחיו בצפון, מזרח ומרכז האי; הסיקניים (אנ') שהגיעו מחצי האי האיברי והתיישבו במערב סיציליה, והאלימים (אנ') המתייחסים על פי הנטען לפליטים מטרויה והתגוררו באריקס, בסגסטה (אנ') ובאזור דרומית ודרומית מערבית לערים אלו[3].
עדויות לסחר בין סיציליה לכנען נמצאו עוד מהמאה ה־13 לפנה"ס, בדמות פסל כנעני קדום שהתגלה שם בים הסמוך לה (איט').[4] לפיניקים היו בתקופות קדומות, עוד לפני המאה ה־8 לפנה"ס, תחנות מסחר בכל האי: הם ביצרו מקומות על החוף והתיישבו באיים הקטנים הסמוכים, ומשם סחרו עם הסיקלים; אך כשהיוונים מצאו את דרכי הים לאי, נסוגו הפיניקים מרובו, התאחדו סביב מטוא (אנ'), כפרא (אנ') וציץ בשכנות לאלימים, חלקית משום שסמכו על הברית עם האלימים וחלקית משום שזה היה האזור הקרוב ביותר לעירם החשובה קרתחדשת.[5][6]
אימפריית קרתחדשת נלחמה עם היוונים שהגיעו לאי: בתחילת המאה ה־5 לפנה"ס תקפו אנשיה את הערים היווניות בסיציליה (Sicilian Wars), בתיאום עם הפרסים שתקפו את היוונים במולדתם (מלחמות יוון–פרס), פעולה שנעשתה, כנראה, לפי הוראות שקיבלו בקרתחדשת מִצור, עיר האם של קרתחדשת ובעלת בריתם החשובה של הפרסים.[7]
עיר מרכזית בסיציליה בעת העתיקה הייתה סירקוסאי (כיום סירקוזה). סירקוסאי הייתה יישוב דורי ועירו של ארכימדס.
לפני המלחמה הפונית הראשונה שלטה אימפריית קרתחדשת על רוב האי; במהלך המלחמה, הרומאים כבשו את סירקוסאי העצמאית, ובהמשך את רוב האי (בחלקו המזרחי). בשנת 227 לפנה"ס הפכה סיציליה לפרובינקיה הרומית הראשונה בשם סיקיליה וגאיוס פלאמיניוס מונה למושל. הזירה הסיציליאנית במלחמה הפונית השנייה הייתה משנית במלחמה הפונית השנייה, אך הקרתחדשתים השקיעו בה מאמצים רבים, ובקטעים מהמלחמה הצליחו להעביר לצדם חלק מערי האי, אך לבסוף נגמרה המלחמה בשליטה של רומא על כל האי.
סופה של סירקוסאי בא לה במלחמה הפונית השנייה כאשר הפנתה עורף לבעלת בריתה, רומא, ונשרפה. תחת השלטון הרומאי ירד מאוד מעמדה של סיציליה. ממרכז יווני חשוב הייתה לפרובינציה רומאית נידחת שהמיסים הרומאיים מצצו את לשדה[8].
עם פיצולה של האימפריה הרומית עברה סיציליה לחזקתה של ביזנטיון, רבים מן המוסדות החוקתיים נקבעו על ידי הקיסרות המזרחית, מוסדות אלו המשיכו בתפקודם עד לסוף ימי הביניים. החל משנת 438 סבל האי ממתקפות של הוונדלים והאוסטרוגותים מצפון אפריקה שגרמו לאי, על פי עדות פרוקופיוס, הרס נרחב. עדויות ארכאולוגיות לנזק קשה נמצאו במרסלה ובאגריג'נטו בעוד בפלרמו, קטניה וסירקוזה נראה שהנזק היה קל והערים התאוששו ממנה במהירות[9].
ימי הביניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים 533–535 הביס בליסאריוס את הוונדלים והאוסטרוגותים ובדצמבר 535 הוא כבש את סירקוזה ויוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית הפך את סיציליה למחוז ביזנטי[9]. כאשר כוחה של האימפריה הביזנטית דעך, הכוחות הערבים של הח'ליף עות'מאן בן עפאן פלשו לסיציליה ב־652, אספו שלל רב ונסוגו לסוריה. קונסטנס השני, קיסר האימפריה הביזנטית חשב להעביר את עיר הבירה מקונסטנטינופול לסירקוסה ואף העביר לשם כך ב־660 חלק מאוצרות הממלכה לסיציליה. הוא השתמש בסיציליה כבסיס לתקיפת הלומברדים.
בסוף המאה ה־7, עם הכיבוש האומיי של צפון אפריקה, נכבשה גם העיר קרתגו ושהייתם שם אפשרה לערבים לבנות מספנות ובסיס קבוע שממנו ביצעו התקפות ממושכות יותר על סיציליה. באותה תקופה הוסבה סיציליה להיות תמה ביזנטית (אנ') כדי ליעל את ההגנה עליה[10]. בשנת 700 לערך המוסלמים כבשו את האי פנטלריה, ורק פילוג בקרב הערבים מנע ניסיון פלישה לסיציליה. עם זאת, כבר בשנת 740 שילמה סירקוזה את הג'יזיה[11].
אבן אל-את'יר כותב שבשנים 752–753 בוצרו ערים שונות בסיציליה, וממצאים ארכאולוגיים תומכים בתיאור זה. בהתאם, המחצית השנייה של המאה ה-8 ראתה רגיעה בפשיטות המוסלמיות על סיציליה[12].
עם עליית שלטון האע'לבים בצפון אפריקה, התעורר מחדש הרצון לכבוש את סיציליה. הכיבוש עצמו התפרש על פני מעל 130 שנה. מזארה דל ואלו (אנ') נכבשה בשנת 827, פלרמו בשנת 831, בוטירה (אנ') בשנת 853, צ'פלו בשנת 858, אנה בשנת 859, נוטו בשנת 864 וסירקוזה בשנת 878, אז נותרה טאורמינה עיר נוצרית אחרונה בסיציליה. בשנים 886-887 פרץ מרד במערב האי נגד השלטון המוסלמי, ומרד נוסף התרחש בשנים 898–899, ואלו מנעו את המשך הכיבושים המוסלמים[11].
טאורמינה נכבשה ונהרסה בשנת 902, אך שבה והייתה למאחז נוצרי באי, כאשר הפאטמים והאע'לבים נאבקו על השלטון בצפון אפריקה ולא היה להם פנאי לטפל בסיציליה. בנפילת שלטון האע'לבים בשנת 909, עברה סיציליה לידי השושלת הפאטמית[13]. בשנת 948 מינה השליט הפאטמי את אל-חסן אבן עלי אל-קלבי (אנ') לאמיר סיציליה תחתיו, והוא וצאצאיו, הקלבידים (אנ') שלטו בסיציליה למשך עשרות שנים. בשנת 962 הם כבשו מחדש את טאורמינה ובשנת 965 כבשו את רומטה (אנ') וסיציליה כולה הייתה תחת ידם[14]. הקלבידים הפכו את האי למרכז כוח כלכלי ומרכז סחר מרכזי באגן הים התיכון.
עם השלמת כיבוש האי על ידי המוסלמים, הוקמה אמירות סיציליה המוסלמית שהתקיימה בשנים 965–1072 ובירתה הייתה פלרמו. למרות השפה הערבית והאמונה המוסלמית של הכובשים התפתחה תרבות ביזנטו־איסלמית תוך שרוב האוכלוסייה שומרת על אמונתה הנוצרית ושפתה היוונית. החוקרים חלוקים האם הייתה או לא הייתה הגירה משמעותית של נוצרים החוצה מסיציליה בגלל הכיבוש המוסלמי[15].
עם השנים השלטון בסיציליה התפצל בין אזורים שונים ונוצרו סכסוכים בין האמירים של האזורים השונים. בשנת 1036 מרד אחיו של מושל פלרמו באחיו, וכרת ברית עם הזירידים. השליט הזירידי שלח את בנו עבדאללה עם 6,000 חיילים כדי לכבוש את פלרמו. מושל פלרמו פנה בבקשת עזרה לביזנטים[16]. בשנת 1038, יצא ג'ורג' מניאקס (אנ') בשליחות מיכאל הרביעי, קיסר האימפריה הביזנטית למסע לכיבוש של סיציליה מידי המוסלמים. הוא הצליח לכבוש את רומטה (אנ'), טרואינה (אנ') ומסינה, ובשנת 1040 כבשו הנורמנים בשליחותו את סירקוזה והפכו אותה למבצר[17]. אולם מניאקס לא כבש את שאר האי ואפילו לא את כל הואל דמון (אנ') ובמהרה עזב את האי בגלל סכסוכים פנימיים באימפריה הביזנטית[18].
משנת 1071 נכבשה סיציליה בשלבים על ידי הנורמנים בהנהגתו של רובר גיסקאר ורוג'רו הראשון. תחילה שלח המנהיג הזירידי תמים אל-מואיז (אנ') כוחות לסייע לאמירים המוסלמים בסיציליה, אך בשנת 1075 הוא כרת ברית עם הנורמנים על פיה הם ימכרו לו תבואה מסיציליה וכך נותרו המוסלמים בסיציליה לבדם במלחמה נגד הנורמנים. בשנת 1077 נכבשה טרפאני ובשנת 1078 נכבשה טאורמינה ובמהרה כל צפון סיציליה היה בשליטת הנורמנים. באוקטובר 1086 נכנעה סירקוזה מעוז ההתנגדות המשמעותי האחרון, ולאחר חמש שנים נוספות כל האי היה בידי הנורמנים[19], שהקימו בה את ממלכת סיציליה הנורמנית.
המנהיגות הנורמנית עודדה הגירה של קתולים לסיציליה, אך לא נעשה ניסיון לנשל את האוכלוסייה המקומית הוותיקה – המוסלמים, הנוצרים אורתודוקסים והיהודים. השושלת הנורמנית הגיעה לקיצה בשנת 1194, עם הצטרפות סיציליה לקיסרות הרומית הקדושה בהנהגתו של היינריך השישי, ששלט בסיציליה בזכות היותה של אשתו קונסטנצה בתו של מלך סיציליה. בנם של היינריך וקונסטנצה פרידריך השני השפיע על שיטת הממשל בסיציליה למשך שנים רבות. ב־1266 עברה סיציליה לשלטון צרפת תחת לואי התשיעי, וב־1282 עבר השלטון לפדרו השלישי מלך אראגון, אך סיציליה שמרה על מידה רבה של ממשל עצמי. לאחר תבוסת האצילים הסיצילאנים במרד נגד ממלכת אראגון בשנת 1392 ניתנו האחוזות הגדולות לאצילים קטלונים והתהליך הדרגתי סופחה סיציליה למרותה הישירה של ממלכת אראגון, מוסדותיה העצמאיים איבדו מכוחם ושליטה בסיציליה ניתנה בידיו של המשנה למלך בשנת 1415. בשנת 1460 אוחדו באופן פורמלי ממלכת אראגון עם האיים סרדיניה וסיציליה תחת שלטונו של פרננדו השני. אחד החוקים שנאכפו בסרדיניה היה צו גירוש היהודים משנת 1492 – גירוש ספרד.
העת החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המאפיה המודרנית הראשונה בעולם התפתחה בסיציליה במאה ה־19.
בתחילת 1935, לקראת המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה הגיעו כוחות צבא גדולים לסיציליה[20][21] שהיווה תחנת מעבר להעברת הצבא לאתיופיה[22], ואזור לאימון טייסים בשטח הררי הדומה להרים באתיופיה[23]. כן רוכזו לחופיה 60 צוללות של חיל הים האיטלקי[24]. נעשו פעולות קדחתניות לבניית שדות תעופה באי עבור מטוסי חיל האוויר האיטלקי[25]. באוגוסט 1937 הגיע מוסוליני לסיציליה לקראת תמרונים גדולים של הצי[26], ונאם בקטניה[27] ובפלרמו[28].
במרץ 1939 ביקר גרינג בסיציליה[29] ובאי הוקם שדה תעופה של חיל האוויר הגרמני[30]. בעקבות הצטרפות איטליה למלחמת העולם השנייה, הפציצו מטוסים בריטיים מעת לעת את שדות התעופה בקטניה[31] ואוגוסטה[32] ואת הנמל הימי באוגוסטה (סיציליה) (אנ')[33]. בינואר 1941 התקיפו מטוסים גרמניים שפעלו מסיציליה, אוניות מלחמה בריטיות[34], דבר שהביא לידיעת הציבור את התבססותם של כוחות גרמניים בסיציליה[35]. בעקבות זאת הפציצו הבריטים מספר פעמים את שדות התעופה בסיציליה[36][37][38][39]. הפצצות הבריטים בבסיסי סיציליה נמשכו במהלך קיץ 1941[40] ונמשכו עד סוף השנה ואל תוך שנת 1942[41]. בתחילת ספטמבר 1942 דיווח שר האווירייה הבריטי סיר ארצ'יבלד סינקלייר לפרלמנט שסיציליה הופצצה 59 פעמים בשנת 1942[42].
בעקבות הפסד הגרמנים בקרב אל-עלמיין השני עלה חשיבותו של סיציליה לגרמנים[43] ובהתאם התגברו גם התקיפות האוויריות של בעלות הברית, שכללו עתה גם את האמריקאים שהצטרפו לבריטים[44].
כהכנה לפלישת בעלות הברית לאיטליה, הם פלשו תחילה לסיציליה בלילה שבין ה-9 ל-10 ביולי 1943 וסיימו את כיבוש האי ב-17 באוגוסט 1943.
יהדות סיציליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יהדות סיציליה
יהדות סיציליה כללה קהילות יהודיות אחדות באי סיציליה שבים התיכון. היהודים הראשונים התיישבו באי במאה ה־1 לספירה. ב־1493 גורשו יהודי סיציליה בעקבות גירוש ספרד.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סיציליה (באיטלקית)- גילי חסקין, סיציליה: האי שבו התחיל כמעט כל מה שאיטלקי, באתר ynet, 25 בספטמבר 2011
- אילנה קוריאל, סיציליה: הצעה לחופשה שלא תוכלו לסרב לה, באתר ynet, 26 ביולי 2012
- יעקב זיו, זמן סיציליה: היעד התיירותי הבא באיטליה, באתר nrg, 25 באוגוסט 2012
- יעל רגב, סיציליה, איטליה: אתרים מדהימים שאסור להחמיץ בשום אופן, באתר וואלה, 27 באוקטובר 2013
- יוסי מדריסוביץ, העונג כולו שלכם: חוויית חושים בסיציליה, באתר ynet, 11 בנובמבר 2013
- נטע וולף, חולמים באיטלקית: ביקור קסום בסיציליה, באתר ynet, 28 ביוני 2015
- ארווין פלר, הסנדק מאוהב: האי המדהים שנמצא בשפיץ של המגף האיטלקי, באתר וואלה, 11 ביוני 2018
- סיציליה: כפרים ציוריים וחופים מרהיבים באי הכי יפה באירופה, באתר מאקו, 10 באפריל 2023
- "סִיצִילְיָא", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ז, עמודים 192–194, באתר היברובוקס
- מירה איתן, סיציליה - עולם של יין, באתר GoTravel
- מפות עתיקות (סרוקות) של סיציליה, מאוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
סיציליה (איטליה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ The surface of the Municipalities, Provinces and Regions Italian to October 9, 2011
- ^ ארץ ישראל והארצות הערביות, דבר, 13 בדצמבר 1936
- ^ Alex Metcalfe, Muslims and Christians in Norman Sicily, Taylor & Francis, 2014, pages 3-4
- ^ משה אילת, תרשיש בישעיהו כג ובהיסטוריה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום י, 1986, עמ' 27
- ^ תוקידידס, תולדות המלחמה הפלופונסית, 6.2.6
- ^ משה אילת, תרשיש בישעיהו כג ובהיסטוריה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום י', 1986, עמ' 29
- ^ אריה קינדלר, מיטבעת צור, המקור העיקרי בימי־קדם של מטבעות־כסף בארץ־ישראל, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה ח', 1967, עמ' 318 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- ^ חנון בעל - הנפוליון של שם ועבר, הַבֹּקֶר, 7 באוקטובר 1938
- ^ 1 2 Alex Metcalfe, Muslims and Christians in Norman Sicily, Taylor & Francis, 2014, page 7
- ^ Dr Alexander Metcalfe, Alex Metcalfe, Muslims and Christians in Norman Sicily, Taylor & Francis, 2014, pages 9-10
- ^ 1 2 Alex Metcalfe, Muslims and Christians in Norman Sicily, Taylor & Francis, 2014, pages 11-12
- ^ Dr Alexander Metcalfe, Alex Metcalfe, Muslims and Christians in Norman Sicily, Taylor & Francis, 2014, page 10
- ^ היהודי יוצר האוניברסיטה המוסלמית בקהיר, דבר, 20 ביולי 1938
- ^ E. A. Freeman, Sketches from Eastern Sicily, Macmillan Magazine XXXIX, 1879, pages 279-280
- ^ Alex Metcalfe, Muslims and Christians in Norman Sicily, Taylor & Francis, 2014, pages 13-15
- ^ Weston Barnes, Basileus: History of the Byzantine Emperors 284–1453, AuthorHouse, 2019, page 247
- ^ Alexēs G. K. Savvidēs, Byzantino-Normannica: The Norman Capture of Italy (to A. D. 1081) and the First Two Invasions in Byzantium (A.D. 1081-1085 and 1107-1108), Peeters Publishers, 2007, page 34
- ^ Alex Metcalfe, Muslims and Christians in Norman Sicily, Taylor & Francis, 2014, page 25
- ^ Gordon S. Brown, The Norman Conquest of Southern Italy and Sicily, McFarland, 2015, pages 176-177
- ^ מתענינים בסכסוך איטליה-חבש, דבר, 14 בפברואר 1935
- ^ איטליה—חבש, הירדן, 23 בספטמבר 1935
- ^ יחסי איטליה-חבש בנקודת התלקחות, דבר, 26 בפברואר 1935
- ^ לפני ועידת המעצמות, דבר, 8 באוגוסט 1935
- ^ איטליה מרכזת את ציה, דבר, 1 בספטמבר 1935
- ^ איטליה ובריטניה, הירדן, 14 באוקטובר 1935
- ^ תמרונים לאיטליה בים, דבר, 12 באוגוסט 1937
- ^ מוסוליני נואם, דבר, 12 באוגוסט 1937
- ^ סיום התמרונים האיטלקים, דבר, 19 באוגוסט 1937
- ^ תמרוני דיפלומטים ברומא, הַבֹּקֶר, 9 במרץ 1939
- ^ עזריאל קרליבך, מוסלוני יגרש רבע מיליון גרמנים?, הצופה, 20 ביולי 1939
- ^ מטוסים בריטיים הרעישו את סיציליה ואת טוברוק, הַבֹּקֶר, 7 ביולי 1940
- ^ ניאפול וערי סיציליה הופצצו, אמר, 4 בדצמבר 1940
- ^ הותקף בהצלחה הנמל בסיציליה, הצופה, 12 ביולי 1940
- ^ אוירונים גרמניים ואיטלקיים תקפו שיירה בריטית במזרח התיכון, דבר, 15 בינואר 1941
- ^ עם כיבוש סיציליה היטלר לאן?, הַבֹּקֶר, 21 בינואר 1941
איטליה כבושה יותר מבולגאריה, הארץ, 7 במרץ 1941 - ^ מטוסי יונקרס ניזוקו בשעת הפצצת סיציליה, הַבֹּקֶר, 15 בינואר 1941
- ^ הפצצת סיציליה ע"י הבריטים, הארץ, 17 בינואר 1941
מהלומות לאויב מידי הרא"פ, הצופה, 19 בינואר 1941
ההתקפה הכללית על טוברוק, הצופה, 22 בינואר 1941
פצצות למאלטה בלי אבידות, הצופה, 26 בינואר 1941 - ^ הרעשות עצומות בחבש, הצופה, 13 בפברואר 1941
- ^ קרב אוירי מעל התעלה, הַבֹּקֶר, 23 בפברואר 1941
- ^ 3 אניות טובעו בהפצצת פאלירמו, הארץ, 15 ביולי 1941
גרמניה המערבית הפכה תל חרבות, הַבֹּקֶר, 20 ביולי 1941
הושמדו 34 אוירונים בשדות התעופה בסיציליה, דבר, 30 ביולי 1941
הוארך השירות בצבא אמריקה, דבר, 8 באוגוסט 1941
התקפה אוירית מוצלחת על סיציליה, הארץ, 18 באוגוסט 1941 - ^ התקפה גדולה על סיציליה ועל איטליה, אמר, 8 בנובמבר 1941
שוב הופצצו סיציליה ודרום איטליה, הארץ, 12 בנובמבר 1941
הפצצה מוצלחת ביותר של סיציליה, דבר, 8 בינואר 1942
הפצצות על סיציליה, הארץ, 5 במרץ 1942
מהלך המערכה בלוב עד כה - לטובת הצבא הבריטי, הצופה, 31 במאי 1942 - ^ כמה פעמים נפקדה איטליה?, הצופה, 10 בספטמבר 1942
- ^ האיטלקים נצטוו ע"י הגרמנים לפנות את סיציליה, הַבֹּקֶר, 7 בדצמבר 1942
מיום ליום, הארץ, 11 בדצמבר 1942
מיום ליום, הארץ, 2 בפברואר 1943 - ^ מפציצים אמריקאים עושים שמות בסיציליה, הארץ, 5 בפברואר 1943
| מחוזות איטליה | ||
|---|---|---|
| אזורים רגילים | אברוצו • אומבריה • אמיליה-רומאניה • בזיליקטה • ונטו • טוסקנה • לאציו • לומברדיה • ליגוריה • מארקה • מוליזה • קלבריה • קמפניה • פוליה • פיימונטה | 
|
| אזורים אוטונומיים | ואל ד'אוסטה • טרנטינו - אלטו אדיג'ה • סיציליה • סרדיניה • פריולי-ונציה ג'וליה | |